ראיון עם Cannons: הילדים הכי עצובים
Cannons חוזרים. לפחות לרגע. הם הופיעו בפסטיבל השואוקייס לפני שבוע, והם יופיעו בלבונטין 7 ביום שישי 28.11 עם אירוח של תומר ישעיהו מ-Isiah וחימום של Napoli. לא ראיתי אותם מאז טרום-ההשקה המרהיבה לאלבום הבכורה "Nothing Anywhere", אז ביררתי עם סולן ההרכב שגיא ג'יימס שחר מה קורה איתם, איך הם עושים קליפים, ולמה הם שינו את השם.
נראה שהלהקה נעלמה בשנה האחרונה אחרי ההשקה המאוד מוצלחת ל-"Nothing Anywhere". איפה הייתם ומה עשיתם?
שגיא: "אני חשתי צורך לנסוע למקומות אחרים, לראות צבעים שונים, לחוות טעמים חדשים, לחיות חיים במקום זר. טיילתי באירופה, שהיתי תקופה בלונדון, וכעת אני גר בניו יורק. כל אחד מאיתנו התכנס בעניינים אישיים ופנה לפרויקטים שונים. לא ניגנו הרבה יחד מפאת המרחק, אבל התפתחנו כבני אדם וכמוזיקאים. למעשה, נדמה לי שכעת אנו נשמעים טוב מתמיד".
שאלה שמטרידה אותי ולפחות עוד כמה מעריצים: מדוע שיניתם את השם מ-Cannons of Pedro ל-Cannons?
שגיא: "או-אה, זו החלטה שהתקבלה כבר לפני שלוש שנים. Cannons Of Pedro זה שם שדבק בראשי עוד בזמן התיכון, והשתמשתי בו כשהקלטתי את האי.פי הראשון עם Tambourine Monkey (שהפיק גם את אלבום הבכורה שלנו). כשהלהקה התגבשה, הרגשנו שהשם מעט מנותק ולא מתחבר להרכב שנולד. נפרדנו מפדרו ונותרנו Cannons".
הוידאוקליפים שלכם מאוד מושקעים וזכיתם לעשרות אלפי צפיות ביוטיוב. איך אתם ניגשים להפקה ולעשייה שלהם?
שגיא: "תודה רבה! קליפים זה עניין יקר וקרוב לליבנו, ואני מניח שזה מקור ההשקעה. אני מאמין מאוד בקשירת תחומי אמנות שונים יחד. אני בכלל מגיע ממשחק, וקולנוע זו אהבה גדולה שלנו. הוידאו שמלווה את השיר הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה, ונראה שהתחושה הזו עוברת גם לקהל, שתופס את השיר ואת הקליפ כיחידה אחת. על הקליפים עבדנו עם הצמד המדהים, אדם בלופרב (במאי) ואיל כהן (צלם). אנחנו משתדלים למקם את התסריט במרחב ובנושאים בהם עוסק השיר, ומנסים להעביר תחושה מסוימת בכל אחד מהשירים. אגב, בדיוק סיימנו לצלם קליפ חדש בניו יורק, שיצא בקרוב".
בתוך העטיפה של "Nothing Anywhere" רשום בגדול "we are the saddest kids". מדוע? האם אתם באמת מרגישים ככה?
שגיא: "מכל השורות בשירי האלבום, הרגשנו שזו מייצגת באופן הטוב ביותר את תמצית התחושה שאנו מקווים להעביר בו - we are the saddest kids היא אמירה פשוטה ובהירה, אבל קיצונית להחריד. התחושה שמלווה אותך כשאתה נופל לתהומות, מהלך במנהרות חשוכות. המחשבות מוגזמות, נטולות פרופורציה. אתה הולך ברחוב לצד אנשים שאתה אוהב, ונדמה שאתם אבודים בחלל. הרחובות כולם דומים והאנשים כולם דומים ואתם הילדים הכי עצובים".
מה התוכניות של ההרכב לעתיד הקרוב? האם תחזרו לפעילות יותר רציפה?
שגיא: "אני מניח שהתכניות לעתיד מעט מעורפלות. אני לא יודע, בכנות, לגבי פעילות רציפה בישראל, כי המרחק מיטיב עמי בינתיים. כך או כך, אני כותב המון, יש הרבה שירים חדשים שיתחילו לבצבץ בקרוב, כמו גם שחרור רשמי של Nothing Anywhere. ממליץ לתפוס את ההופעה הקרובה בלבונטין, כי - כמו שקרה בשנה האחרונה - איננו יודעים מתי והיכן תהיה הבאה".
קרדיט צילום: ענבל פרלמן