יש בארץ אובססיה לחיוכים - החל מסטיקרים ברסלבים של “תן חיוך הכל לטובה" ועד לשאלה השחוקה "למה את לא מחייכת?". בקליפ ל-"קדוש מאונן" רגל סברס לוקחים את האובססיה הזו מעבר לאבסורד, אולי בסוג של מחווה ויזואלית ל-"Black Hole Sun" של סאונדגארדן או לתעלוליו של הג'וקר מבאטמן. הקליפ עוקב אחר הרוטינה של אדום, בחור מחויך וספק קרוב משפחה של יניר האחמ"ש. הוא משפיל את התאומים במכון, נלחם קרטה ושוחה בריכות - והכל בחיוך דמוני רחב. אדום נתקל בצהוב המחויכת, ונוצרת כימיה לוהטת בין צבעי היסוד שגורמת לחידודי עפרונות והתזת חרדל וקטשופ לכל עבר. הם נראים מאושרים עד שמגיע כחול המחויך אף הוא. צהוב נדלקת עליו ואדום יוצא להלחם בו ולזכות בליבה. "קלישאות / לב דביק ,לבד מעיק / קלישאות / חונכת טוב, חונכתי טוב" זועקים רגל סברס מעל הפסאדה המגוחכת הזו, "אני קדוש מעונה / כל כך מתענג / וזה מספק / כמו סוכר". גיבורינו האדום אולי יגיע לסיפוקו המתוק, אך זה יגבה ממנו את המחיר האולטימטיבי.
חיה מילר מתפרקת. כן, הלהקה שמנפנפת הכי חזק בדגל הרוק הישראלי תולה את הגיטרות - ועוד אחרי השיא של אלבומם האחרון "+1". המילרים יתנו עוד אקורד אחד בהופעת פרידה בלבונטין 7 ב-5.1, ובינתיים הם משחררים קליפ לשיר "אל הנהר ובין העצים". הקליפ מתפקס על סולן ההרכב קוסטה קפלן שעוזב את ברלין לבדו על הרכבת. הוא נראה מהורהר וכאילו שר לו בראש "ברלין הבטיחה הרבה וקיימה את כל מה / שלא היה בתכנון / הפכנו חולים, נורא אומללים / וחזרה את הכיוון". באסה.
כדי לברר מה העניינים ולמה נפרדים ככה, עשיתי ראיון קצר במייל עם הלהקה. באמת כל הכבוד שהם החזיקו יחד כל כך הרבה שנים, ואני בטוח שעוד נשמע מהם.
קודם כל, שאלת השאלות: למה אתם מתפרקים? ועוד אחרי שנה כל כך מוצלחת והאלבום המשובח "+1" - למה לסגור את הבאסטה דווקא עכשיו?
אודי: זה נראה כמו רעיון טוב יותר מלהפסיק בשפל.
קוסטה: עשינו את מה שרצינו לעשות וחלק מהעניין בלהקה זה שהיא מתפרקת אחרי שהיא סיימה את תפקידה. לדעתי לא צריך לשאול למה אנחנו מתפרקים אלא להגיד לנו כל הכבוד שהחזקנו יחד כל כך הרבה שנים.
סתו: אני אהבתי את מה שקוסטה אמר פעם, שהתחלנו לנגן קאברים של חיה מילר.
תוכלו לציין שלושה רגעים שממש זכורים לכם מהשנים בתור חיה מילר, לטובה או לרעה?
סתו: היתה הופעה על קונטיינר של דלק בירושלים מול שלושה אנשים שזכורה לי היטב.
אודי: סתו זורק מצילה על ערן צור.
סתו: אני מתנצל בפני ערן עוד פעם במעמד זה.
קוסטה: הרגעים שאנחנו לא זוכרים הם אלה שהשאירו עלינו את הרושם הרגשי הכי עמוק.
מה כל אחד מכם למד במהלך הפעילות של חיה מילר?
סתו: איך לנגן תופים.
אודי : אני לא בטוח שלמדתי משהו.
קוסטה: התחלתי ללמוד ספרות אבל עזבתי אחרי סימסטר אחד.
מה כל אחד מחברי הלהקה מתכנן לעשות הלאה מבחינה מוזיקלית?
סתו: אני מתכוון להמשיך לנגן.
אודי (לוגם מהתה): דוקטורט במוזיקולגיה.
קוסטה: לכתוב שירים שיש בהם פחות מילים ולהמשיך להחזיק במשרה שלי כמוכר בחנות תקליטים.
למה הכי תתגעגעו בחיה מילר אחרי הפרידה?
סתו: לנגינה.
אודי : אני אתגעגע לבס שלי אני בטח לא אראה אותה עכשיו הרבה זמן.
קוסטה: אני אתגעגע ליצר ההרפתקני והזלזול המוחלט שנובע מתום לב בכל הסטנדרטים המוכרים של מוזיקה שמנוגנת בהרכב של גיטרה בס תופים.
אודי (לסתו וקוסטה): אני אראה אתכם בסביבה אני לא טס לחו"ל או משהו.
