פוסטים מתויגים עם פוסט אורח

  • איך לשרוד בטור ולספר על זה לבוס שלך: פוסט אורח של בן טברסקי

    אז שוב הגיע הזמן הזה בשנה? הופעתם מספיק בארץ, מיציתם את מיטב הבמות שיש למועדונים, ברים ופסטיבלים להציע? הקלטתם אלבום, קוואמי השמיע אותו בקצה ו-70-80 איש באו להשקה שלכם? ואחרי כל התלאות הללו, הגבעות שטיפסתם עליהן, הזמן וההשקעה שהוצאתם כלהקה, החלטתם סופסוף לצאת לגולה, ולאן? לאירופה! ברור! היכן שהתרבות זורמת כיין והמים תמיד מבעבעים. אבל יש רק בעיה אחת, אתם לא יודעים איך עושים את זה מאחר וזו הפעם הראשונה שלכם, אל תדאגו, במדריך הבא אתם הולכים לדעת הכל על איך לשרוד בטורים.

    1. להיות זן מאסטרים

    אין מה לעשות, כשיוצאים לטור מבלים המון זמן עם אותם האנשים יום אחר יום ולא תמיד אפשר לקבל איזשהו ספייס מאותם האנשים הללו, במיוחד כשיושבים בוואן שנוסע מרחקים של כמה מאות קילומטרים פר יום, נסיעות של 3-10 שעות ואף יותר. אז איך בדיוק מצליחים לצלוח את האתגר הזה מבלי להתחרפן?

    להלן רשימת נושאים להתווכח עליהם בואן:

    1. למה להקה X שהיא בעצם הלהקה האהובה של הבסיסט שלך היא הלהקה הכי גרועה בעולם
    2. זכות ראשונים ל-wi-fi כשמגיעים למקום ההופעה
    3. האם דימויים מעולם השואה הם שימוש מוסרי בקמפיינים של צמחונות/טבעונות
    4. פורטיס או סחרוף
    5. מוצאו של הנמר
    6. איפה יותר מגניב, קרויצברג או נויקלן
    7. האם למכור את בגדיך האישיים כמרץ' זה רעיון טוב או רע
    8. האם "סטונר קבב" זה שם טוב ללהקה
    9. ההבדלים הדקים של הגרמנית של הגרמנים לגרמנית של האוסטרים
    10. זה דנקה שן או דנקה שון?

    2. הון וממון או במילים אחרות, כסף.

    אין מנוס מלהפסיד כסף. כשמדובר בטור ראשון מפסידים כסף, אז המטרה היא - מעבר ללהנות כמובן - לדעת טוב טוב את הסביבה בה אתה מופיע, את האוכלוסיה הספציפית שבאה למקום ההופעה, את הפרומוטר שמרים לך את ההופעה, את הרקע ההיסטורי של המדינה בה אתה מופיע ואת היחס שלה ללאום שלך, וכמובן איפה משלמים יותר ואיפה משלמים פחות. התשובה היא: גרמניה.

    תופיעו כמה שיותר בגרמניה, תדברו אליהם בעברית, תביאו להם טחינה ותסבירו להם שזה טחינה ולא טחיני, תחפשו כמה שיותר אנטי דויטשים (גרמנים מגה סמולנים עם רגשות אשם על מה שקרה בשנות הארבעים) שירימו לכם הופעות, תלמדו אותם משפטי מפתח בעברית כמו, "מי העלה אותך על הכביש יא שרמוטה", ו-"מים רגילים, בלי בועות בחיאת דינאק" ועל הדרך תנסו להתחנף אל הבחור הספיציפי שהרים לייבל מרתף שיוציא את הסבן אינץ' שלכם כי הוא חושב שתל אביב זה כמו ברלין אבל עם לחות ויותר שיער פנים. ככה חוסכים כסף!

    zaga zaga breakfast

    חולץ נעליים לארוחת בוקר. אל תשאלו למה.

    3. תזונה תזונה תזונה

    אי אפשר להופיע יום אחר יום על קיבה ריקה, ואי אפשר יום אחר יום להוציא כסף על אוכל שברובו יהיה יקר - שבע יורו על נקניקייה מתחנת דלק? מה נסגר?! למזלינו רוב הפרומוטרים האירופאים מבטיחים ארוחת ערב בהגעה למקום ההופעה, ואם אתם ברי מזל ונפלתם על פרומוטר מוצלח במיוחד, אז אפילו ארוחת בוקר - הארוחה החשובה ביותר - והצד החיובי בכל העניין שברוב המקרים הארוחה תהיה צמחונית ואף טבעונית. אז זאת הודעה לכל הטבעונים שקוראים את זה ומצפים לטור באירופה, סתמו את הפה!

    4. אופנה, ביגוד וסטייל

    זה לא סוד שהאירופאים ניחנו בכישרון האסטתיקה והסטייל יותר מהישראלים, וכל גיחה לאירופה גורמת לנו להרגיש כמו הקראסטיז הכי דוחים בסקוואט*. ואתם אומנם באתם לנגן, אבל באתם גם לראות בכדי להיראות. אז מה עושים כשיש כ"כ הרבה בגדים להסתובב איתם, אבל מעט מאוד מקום במזוודה? שלא לדבר על הגבלת המשקל שחברות התעופה גוזרות עלינו? הפתרון הוא פשוט: לובשים את מרבית הבגדים ומרבית השכבות עליכם כל הזמן וכל יום וכל היום. אני מדבר על סריג\סוודר מעל חולצה של הלהקה האהובה עליכם. מעל הסריג מעיל עור (סינטטי כמובן, פרווה=רצח), משקפי שמש יוקרתיות, סקיני שקטן עליכם לפחות במידה אחת, נעלי מוקסין ושעון ג'י שוק, כדי שתדעו מה השעה, והשעה היא להיראות טוב, בכל זמן שהוא ובכל שעה שהיא!

    את הבגדים מומלץ להוריד בעת מקלחת.

    *מילון מונחים קצרצר
    קראסט - תת ז'אנר של פאנק, מוזיקה מהירה, מלוכלכת ואפלה המציגה גיטרות מלנכוליות וזמרים ששרים כאילו יש להם פחם בתוך הגרון. הטקסטים לרוב יתעסקו בעולם דיסטופי, זכויות בעלי חיים ופחי זבל.
    קראסטי - אוהד הז'אנר, לרוב ילבש שחורים, יצחין מחוסר היגיינה וראסטות יעטרו את ראשו;
    קראסטיז - קראסטי ברבים.
    סקוואט - רעיון מעולה עם ביצוע לקוי.

    ben tversky jesus

    טברסקי וישו. צילום: זיו ארבל

    5. איך להיות תייר בזול

    אירופה זה נופים, אירופה זו אדריכלות נהדרת, אירופה היא יבשת שבה כיף להיות תייר מאחר ואין את הסכנה לקבל מלריה. הבעיה היא שכשאתה בטור יש לו"ז מאוד צפוף ולרוב אין את הזמן להסתובב בעיר ולהנות מהאתרים והאטרקציות שיש לעיר להציע. אז הנה נוסחה כללית שתעזור לכם להתמודד עם הערים שאתם נמצאים בה במינימום זמן ומינימום כסף.

    ערים גדולות\מרכזיות - תמיד כיף בערים הללו, יש הכל מהכל והעיר תמיד תהיה ענקית. אז איך מצליחים להסתובב בעיר בכמה שפחות זמן וכמה שפחות כסף? מוצאים תחבורה ציבורית - לרוב זו תהיה רכבת תחתית או חשמלית - לא טורחים לשלם ופשוט נהנים מהטרמפ חינם. אם וכאשר פקח תופס אתכם, הגיע הזמן לשלוף את העברית הכי מזרחית שלכם ואת האנגלית הכי קלוקלת שלכם ולהיראות כמו תייר ממדינת עולם שלישי שלא מבין את חוקי המודרניזציה

    ערים קטנות - אם יש קתדרלה אז מעולה, אם אין, אז אין מה לטרוח.

    6. סיכום דבר

    אני מקווה שאחרי קריאה במדריך שלי הצלחתם להפנים איך לעשות את זה בגדול באירופה ואולי יום אחד אפילו להתקדם לליגת העל ולהופיע מחוץ לאירופה, בוא נגיד באנגליה או משהו כזה. אבל טיפ אחרון: תהיו להקה טובה.

    קרדיט תמונת וואן: זיו ארבל

    ~~

    בן טברסקי מנגן בלהקות Mad Choice ו-Zaga Zaga וגם מביים קליפים ללהקות.

  • Ariel Pink: המדריך למתחילים, מתקדמים, ומשוגעים - פוסט אורח של תומר קריב

    גאון? משוגע? מיזוגן? פרובוקטור בשקל? גאון סאונד? אפשר להגיד הכל על אריאל פינק. וכנראה שהכל יהיה גם נכון.

    המוסיקאי ורוד השיער וחד הלשון הזה מגיע לבארבי ב-9.6, בעיצומה של אחת התקופות המעניינות בקריירה שלו. אחרי שנים של עבודה תחת השם "Haunted Griffiti", לבד או כחלק מהרכב, פינק מוציא אלבום רשמי, בלייבל גדול (4AD), תחת השם שלו בלבד. הוא גם ממתג את עצמו כטיפוס די פרובוקטיבי, עם התבטאויות מרגיזות למדי, אבל מצד שני קוצר את הפירות של המשחק התמידי שלו עם תרבות הפופ.

    אז כדי להתכונן כמו שצריך לביקור של פינק, מוגש אליכם "אריאל פינק - המדריך למתחילים, מתקדמים ומשוגעים":

    שלב 1: "תן לי משהו קל להתחלה"

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Mature Themes (2012)

    האלבום הנגיש ביותר של אריאל פינק יצא ב-2012, ונקרא "Mature Themes". האלבום הזה יצא בתקופה שבה המושג "Ariel Pink's Haunted Graffiti" הפך משם כולל למעלליו הביתיים של אריאל רוזנברג, ללהקה שמופיעה ומקליטה אלבומי אינדי-פופ עם השפעות של פסיכדליה וארט-רוק.

    הסינגלים המצליחים של האלבום, "Only In My Dreams" הפופי ו-"Baby" הסול-ג'אזי, קצת מתעתעים. עדיין יש באלבום קטעים הזייתיים כמו "Is This the Best Spot?" או "Schnitzel Boogie", או פשוט שירים אינדי-פופיים ברוח פסיכדלית, ארוזים עם קצת לו-פיי ("Kinski Assassin"), אבל האווירה הכללית מתקשרת יותר. ב-2012, כשהאלבום הזה יצא, הוא זה שהשלים את כיבוש ליבת האינדי והבלוגספירה של אריאל פינק.

    שלב 2: "אהבתי, תביא לי עוד כזה"

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Before Today (2010)

    Ariel Pink - Pom Pom (2014)

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Reminiscences EP (2009)

    האלבום "Before Today" היה נקודת המפנה הגדולה והחשובה של אריאל פינק. עוד לפני "Mature Themes", פינק יצר להיט אינדי ענק בשם "Round and Round". השיר הזה אמנם התבסס על סקיצה מוקדמת שלו, אבל בעיבוד החדש הוא הפך לממתק פופ מהסוג שאריאל פינק אוהב ליצור, כאילו בטעות.

    כך גם "Put Your Number in my Phone" או "Picture Me Gone", הסינגלים מתוך האלבום האחרון שלו, "Pom Pom" ."Pom Pom” הוא הראשון מזה זמן רב שפינק מוציא בשמו, ללא ה-"Haunted Graffiti". כמו שני קודמיו, הוא משלב בין סינגלים קליטים וקטעי פופ מלודיים לסאונד שמתכתב עם ימיו המוקדמים של פינק כיוצר לו-פיי אינטנסיבי וקשה.

    השלישי בסקציה הנוכחית הוא האי.פי "Reminiscences", מעין חוויה משלימה לאלבומי המפנה של פינק. הוא יצא ב-2009, קצת לפני ההצלחה, וסימל את הרצון של פינק להפוך לקומוניקטיבי ולצאת מהסטייל הביתי והמלוכלך שאפיין אותו.

    שלב 3: "מעניין, מה זה Ariel Pink's Haunted Graffiti? אפשר לשמוע עוד?"

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - House Arrest (2006)

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - The Doldrums (2004)

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Scared Famous (2006)

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Fast Forward (2007)

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Worn Copy (2003)

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Lover Boy (2006)

    ששת האלבומים האלו הם מדגם מייצג (אבל לא שלם) של הקטלוג האריאל-פינקי בעשור שקדם ל-"Before Today". כולם יצאו פעמיים: פעם בהוצאה עצמית (או בהוצאות של לייבלים קטנים), ובפעם נוספת ב"Paw Tracks", הלייבל של חברי האנימל קולקטיב. החבורה הזאת נחשפה לפינק באמצעות המפיק ג'ימי היי, והחתימה אותו ללייבל ממש זמן קצר אחרי שנפתח.

    מאפיין שחוזר בכל האלבומים הוא הסאונד. פינק הקליט את כל אלבומי ה-"Haunted Graffiti" באופן עצמאי, כמעט ללא מוסיקאים נוספים, באיכות ביתית וגולמית. בין הצרימות והרעשים, אפשר לגלות כבר אז את הכישרון של פינק ליצירה של קטעי פופ מושלמים לחלוטין. לפעמים זה נשמע מושלם על סף הפארודיה, כשהוא עוטף את זה בצלילים דיסהרמוניים ובלתי נעימים להאזנה, ולפעמים התחושה היא של חבר שיושב איתך בחדר ומקליט בטייפ ביתי שיר קטן.

    בתוך הסאונד הדחוס והביתי, פינק מצליח לנסח כאן את אחד האלמנטים הבולטים של הקריירה שלו: החיבור לתרבות הפופ. כמו השירים שלו, פינק רואה את תרבות הפופ באופן עקום. בתקופה שבה כוכבי פופ חלקלקים שטפו את המדיה והאינטרנט התחיל את דרכו כמעצב דעת קהל, הוא החליט לאמץ אלמנטים מוסיקליים וויזואליים מהתרבות הפופלרית, ולחבר אותם עם אסתטיקה של לו-פיי ורוק'נרול מלוכלך. את החיבור הזה הוא הביא עוד מילדותו, שבה הוא העריץ את מייקל ג'קסון ואת הקיור, את מדונה ואת סיסטר אוף מרסי.

    האלבומים האלו לא תמיד קלים להאזנה. לעיתים אפילו קצת מונוטוניים. אבל הכנות של אריאל פינק וההתנסויות המרתקות שלו במבנים של שיר ובסאונד, הפכו אותו לגורו של דור שלם. מבק וג'יימס מרפי ועד גריימס (שגם הספיקה להתכסח איתו בטוויטר בשנה האחרונה) ומאק דימרקו.

    שלב 4: "וואו, זה לא רע. היו לו דברים יותר מוקדמים?"

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Underground (1999)

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - My Molly EP (1998)

    Ariel Pink - Ariel Rosenberg's Thrash And Burn: Pre (2006)

    Ariel Pink - Early Live Recordings (2013)

    בוודאי! אריאל רוזנברג (לפני הכינוי "אריאל פינק") הקליט כבר מגיל 17 חומרים ביתיים. התגלית של טייפ ההקלטה שינתה את חייו. הוא הבין שהוא יוכל לחקות את האלילים שלו בלי להמתין לאולפן מקצועי, ולהפיק הכל בבית, באמצעות מכונות תופים, סינתיסייזרים מיושנים וצלילים שמופקים באמצעות הפה.

    ארבעת האלבומים הנ"ל הם הוצאות מאוחרות של הקלטות מוקדמות. כאן אפשר לשמוע את פינק הקדום והבלתי-גולמי, עם קטעים אינסטרומנטליים ארוכים ואווירתיים, אפקטים של עיוותי קול, גיטרות בדיסטורשנים משונים וגם כמה גרסאות כיסוי מפוקפקות יותר ופחות ("This Night Has Open up My Eyes" של הסמיתס, למשל).

    פינק לא מהסס לחזור לתקופה ההיא, וב-2013 הקליט מחדש את השיר "My Molly" עם אחת מהיורשות שלו בז'אנר הפופ העקום: Sky Ferreira.

    שלב 5: "זהו. אני רוצה לדעת עליו הכל! היו לו פרויקטים מיוחדים? להקות אחרות? תן לי את זה בהכי הזוי!"

    Holy Shit - Stranded At Two Harbors (2006)

    Ariel Pink's Haunted Graffiti - Yas Dudette (2007)

    Shits And Giggles - Treak of Treat (2009)

    Ariel Pink With Added Pizzazz - Ariel Pink With Added Pizzazz (2010)

    Ariel Pink & R Steve Moore - Xu Xlax Glam (2012)

    Ariel Pink - Witchhunt Suite For World War III (2007)

    אריאל פינק פעל אמנם בעיקר תחת המטריה של ה-"Haunted Graffiti", אבל הקפיד לגוון ולצאת לפרויקטים אחרים, שונים ובעיקר משונים. כמו למשל הצמד Holy Shit, יחד עם מאט פישבק, שהוציא אלבום אחד ב-2006, האלבום "Yas Duette" שחולק בהופעות הלהקה המוקדמות של פינק, האלבום המשותף עם אלילו סטיבי מור (בעל השם הנפלא "קו קלקס גלאם" - בדיוק), או היצירה "Witchhunt Suite For World War III" בת ה-17 דקות, שאפשר בקלות לכנות סימפוניית הלו-פיי הראשונה.

    בזמן הקלטת אלבום הפריצה שלו, "Before Today", פינק החליט שהוא חייב להתאוורר מאווירת הלהקה, והתחבר לקולקטיב המוסיקאים Vas Deferens Organization. יחד איתם הוא הקים לייבל בשם Free Dope And Fucking In The Streets, ויצר שני אלבומים ניסיוניים ואוונגרדיים, אחד תחת השם Shits and Giggles והשני תחת השם הנהדר Ariel Pink with Added Pizzazz. שניהם משלבים את הלו-פיי המוכר של פינק בצלילים לא שגרתיים, משחקי סאונד ואפקטים קוליים, והכל בצילה של תזמורת ג'אז אוונגרדית מופרעת לחלוטין. מוזר, מטורף ונפלא בו זמנית.

    ~~~

    תומר קריב הוא שדרן ומפיק ברדיו הקצה, כותב על מוסיקה חדשה במאקו, ומתקלט במסגרת ליין האינדי Reflektor. רוצים לשמוע עוד? האזינו לספיישל אריאל פינק בקצה.

  • פוסט אורח: אלבום השנה של מיכל ספיר מאפור גשום

    האחים העצובים בריאן (שירה, גיטרה) ודגלס (תופים) אינס מבלומינגטון אינדיאנה הוציאו אלבום שני מאוד מגובש ויפה בשם "Geist". זה תרגיל מרתק במינימליזם ועומס: הם רק שני נגנים ויש במוזיקה שלהם הרבה ריסון ומופנמות, ובכל זאת הם מייצרים ביחד סאונד כבד, צמרירי ועשיר והרבה התרגשות. האווירה והתיפוף מזכירים את ג'וי דיוויז'ן, והגישה הגיטריסטית מזכירה את סוניק יות' - שתיים מהלהקות האהובות עליי ביותר.

    ~~

    לבלוג של מיכל ספיר

    שודר כחלק מסיכום אלבומי 2014

  • פוסט אורח: אלבום השנה של Shira T

    האלבום "Lost In The Dream" של The War On Drugs הגיע לחיי בתקופה שכנראה הייתי צריכה אותו. יש לי נטייה לחרוש אחר שירים ומוזיקאים, אבל אם להיות ממש כנה, מעולם לא חרשתי על אלבום כמו על האלבום הזה. האזנתי לו בחדרי, עם עצמי, מקדישה את מלוא תשומת הלב לכל צליל, עד שכשהשמעתי את אחד מהשירים כשתקלטתי הרגשתי שאני משתפת את אחד הדברים הכי אישיים שלי, וממש הרגשתי שכולם פולשים לחדרי. אלבום להתאהב בו.

    ~~

    לבלוג של Shira T

    שודר כחלק מסיכום אלבומי 2014

  • פוסט אורח: שיר השנה של בן טברסקי 2014

    גלקטיק קניבל הם להקת פאנק רוק ממילווקי ארה"ב והשיר שלהם, Hate everything more הוא שיר השנה שלי. השיר לא מרפה לרגע אחד מהמאזין, מהרגע שהוא מתחיל ועד הרגע שהוא מסתיים, אלו שתי דקות אינטנסיביות של גיטרות מכסחות ב4-5 אקורדים, סולואים חזקים וסולן שצורח את הגרון שלו. אבל אל תטעו, מדובר בשיר מלודי להחריד, אומנם הסולן נשמע כאילו הוא שתה זכוכית עם הוויסקי שלו, אבל המלודיה של השיר לא מרפה ולא יוצאת מהראש. ישנה תחושה מאוד חזקה של בינוניות בשיר, לא כי השיר בינוני, נהפוכו, השיר מעולה. אבל החיים עצמם בינוניים, אין פה מקום לבזבז את הזמן על רומנטיזציה של חיים שירדו לטימיון, כי החיים בסה"כ הם בינוניים עם עליות ומורדות, וברגע שבחרת לנגן בלהקת פאנק רוק במילווקי או בת"א, החיים שלך הם בינוניים מינוס ואתה כותב על זה שיר שנותן הצדקה לקיום שלך בתור בנאדם\פאנק רוקר. "Hate Everything More" זה השיר הזה, אותו שיר שמתאר את תחושת האפסות של לקום בבוקר לעוד משמרת נוראית בעבודה, להיות בן אדם לא מושך מדי ולא מכוער מדי, להיות בנאדם שאומנם הוא לא בכושר וסביר להניח שיש לו כרס בירה אבל הוא רחוק (לא רחוק מדי) מלהיות שמן. זה שיר שגורם לדם לבעבע בעורקים, שמקצין את הדחף לרצות לצרוח משהו ולא לדעת מה לצרוח בדיוק ובראש ובראשונה, לדעת על מה לעזאזל הסולן שר, ואם אפשר אז שהשיר יתנגן בריפיט. השיר אומנם באורך שתי דקות, אבל סביר להניח שתבזבזו הרבה יותר משתי דקות בלהאזין לשיר הזה, אני יודע שאני עשיית את זה.

    ~~

    בן טברסקי מנגן בלהקות Mad Choice ו-Zaga Zaga וגם מביים קליפים ללהקות.

    השיר שודר כחלק מספיישל להיטי 2014