פוסטים מתויגים עם עכבר העיר

  • יהודים עם גרוב: הכירו את הכלייזמטיקס

    לא היה לי מושג שפרנק לונדון יהיה מרואיין כל כך מרתק. פרנק הוא מוזיקאי רב תחומי שפועל בסצינת הדאונטאון בניו יורק. הוא ניגן כנגן סשן עם Iggy Pop ("ניגנו את הרוקנרול הכי כבד בעולם!"), John Zorn, They Might Be Giants, Youssou N'Dour, הקים את הרכב ה-Klezmatics שמשלב בין כליזמר לסגנונות אחרים ("הגעתי למוזיקה הערבית דרך המוזיקה היהודית וזו הייתה חוויה מעניינת"), עשה מוזיקה לסרטים, תיאטרון, והוא אפילו שוקד על כתיבת אופרה ("שהיא ביידיש, ספרדית, וטאינו [שפת הילידים האמריקאים בקובה ע.ש]"). יש לו כמה עיצות טובות לחיים:

    שיתפת פעולה עם מוזיקאים פלסטינים – איך חיברת בין הסגנונות השונים?

    "עבדתי צמוד עם אברהם פריד ומוזיקאים אחרים שהם חסידים נורא אורתודוקסיים, ובאותו הזמן גם עם סימון שאהין ועוד אנשים. בתור מוזיקאי כדי לעבוד עם כל האנשים השונים האלה מה שאני צריך לעשות זה להקשיב להם. להכנס לחדר עם אברהם פריד, או יוסו נדור, או כל אחד ולוודא שמה שאני עושה מתאים למה שהם עושים. אני מייחל שאנשים אחרים שהם לא מוזיקאים, פוליטיקאים למשל, יכנסו לחדר עם אותו צורך להקשיב אחד לשני."

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

  • כרוניקה של טילים וביטולים: תעשיית המוזיקה הישראלית בעקבות המלחמה

    כתבתי אייטם לעכבר העיר איך המצב הבטחוני וביטולי הופעות הקיץ משפיעים על תעשיית המוזיקה הישראלית. היה לי את הכבוד לראיין את אורן ארנן משוקי וייס, גיא בן שטרית מאטליז, עדי אולמנסקי, ואת יובל הרינג מועדת חריגים. ככה הוא נפתח:

    הקיץ בוטל. יש שפע של ים, לחות, ואבטיח, אבל הופעות הקיץ הגדולות התאיידו בשל המצב הבטחוני. "זה מצער וזה בעיקר עצוב מאוד", אומר אורן ארנן, מנהל המחלקה הבינלאומית של שוקי וייס. "במיוחד ניל יאנג, שהוא דוגמה מדהימה למופע שהיתה לו כזו ציפייה מצד הקהל וכזאת התרגשות כנה ואמיתית מהרגע הראשון שהודענו עליו". לדבריו של ארנן, האכזבה בעקבות הביטול הייתה רבה אף יותר: "מדובר באמנים שהיו מאוד מאוד נלהבים להגיע לכאן, גם ניל וגם הלהקה והצוות, ואנחנו מקווים שנוכל לעשות את זה בקרוב".

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

  • סיקור הופעה של רונה קינן

    הלכתי לראות את רונה קינן לכבוד עשור לאלבום הבכורה שלה "לנשום בספירה לאחור":

    לפני שהתחילה הופעת העשור לאלבום הבכורה של רונה קינן, "לנשום בספירה לאחור", תדרך שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי, כיצד לנהוג במקרה של אזעקה. הקהל, שהורכב ברובו מנשים, לא התרגש. הבחורות הרונה-קינניות האלה - קצת אלגנטיות, קצת קשוחות, ואולי קצת קוויריות - היו בעניין של מבול ולא של טילי פאג'ר. נכון, אלו "ימים קשים, עצובים, מפחידים, ומדכאים", כפי שאמרה קינן בתחילת המופע, ואכן, יש שפע של אסוציאציות לימים כאלה במוזיקה שלה. השיר "קסיוס" למשל, שכתב ערן צור, נפתח במילים "העורבים קוראים לך, לעזוב את הארץ ולהבנות", והשיר "המראות ונחיתות" מדבר על "הפרעות ושיבושים, קולות רעים קולות טובים".

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

  • סיקור הופעת Queens of the Stone Age ברומא

    ראיתי הופעה קולוסאלית של Queens of the Stone Age ברומא:

    הם יצאו למתקפה כבר מתחילת המופע עם "You Think I Ain't Worth a Dollar, but I Feel Like a Millionaire" והלהיט "No One Knows" שהקהל שר כמו אוהדי כדורגל שרופים. ג'וש הומי, מנהיג הלהקה הג'ינג'י, הכריז שזו הפעם הראשונה שלהם ברומא. מפתיע בהתחשב שהמוזיקה שלהם נשמעת כמו הפסקול המושלם לקרב גלדיאטורים בקוליסאום.

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

  • סיקור הופעת הפרודיג'י

    התאכזבתי לאללה מההופעה של הפרודיג'י:

    חשבתי שאחרי 50 שנה של רוקנרול, הנחתת האדם על הירח, והמצאת התרגום הסימולטני בסקייפ, בעיות הסאונד יעלמו מהעולם כמו מכונות הפקס. אז חשבתי. אבל הסאונד הדחוס בהופעה של הפרודיג'י, שהתקיימה אמש במסגרת פפסי מקס מיוזיק פרוג'קט, שוב הוכיח שאומת הסטארט אפ יודעת לפתח אפליקציות מופלאות, אך לא יודעת להעמיד סאונד ראוי.

    לכתבה המלאה בעכבר העיר