סיכום כנס Tune In Tel Aviv 2013: חלק א
עשיתי את דרכי לכנס Tune In Tel Aviv בנמל. זה היה יום ישראלי טיפוסי שהזכיר לי שוב ושוב איפה אני נמצא - בפינה הלחה שלנו תחת שמי ים התיכון. אי שם, מעבר לכחול העמוק שבצבץ בין בנייני הנמל, יש תעשיית מוזיקה ענקית. הלכתי לברר מה אפשר ללמוד ממנה.
נכנסתי באמצע הפנל הראשון של David Grasham ו-Harvey Leeds (מידע מלא על כל הפנליסטים פה), שועלים ותיקים בביזנס. הם היו בעיצומה של שעת סיפור על חוויות מעשרות שנים בתעשייה.
דיוויד סיפר איך איימו על חייו כשהשמיע את Diana Ross ברדיו בדרום אפריקה, תקופת האפרטהייד. הארווי סיפר איך רימו את להקת Good Charlotte שהוא החתים לסוני. תודות למודל פיננסי מיושן, סוני שמרה בצד 5-10% מהמכירות להחזרים על דיסקים שבורים ואלבומים שלא נמכרו. הלהקה עשתה בדיקה עצמאית איפה הכסף, וגילתה ש- $680,000 היו "תקועים בצנרת". משועשע ומזועזע יצאתי לפנל של מעגל הפרומוטרים במועדון השבלול.
להפתעתי המקום נראה חשוך וריק. שאלתי באנגלית את קומץ האנשים שישבו על הבר אם הגעתי למקום הנכון. אחד מהיושבים ענה "אנחנו מקווים שכן". התברר שהוא Marek Szpendowski, המקבילה של שוקי וייס בפולין ומנחה הפנל. 10 דקות לאחר מכן הדליקו את האורות ומשתתפי הפנל העלו לבמה כיסאות ושולחנות. כמה דקות אחרי שהם התיישבו טכנאי המקום נזכר לסדר מיקרופונים. הרגשתי לא נעים.
למרות האירגון הלקוי, הפנל היה מרתק ועסק בהפקת הופעות בארץ ובחו"ל. הסתבר שגם בגולה קשה. לפי Uli Hilger, מקים פסטיבל Waves Vienna, יש באוסטריה מונופול של מפיקי הופעות וחייבים למצוא נישה כדי להצליח.
מרק נלקח למאסר בגלל הנסיונות שלו להביא להקות לפולין. אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי לקחו לו 10 שנים לשים את פולין על מפת סיבובי ההופעות. עכשיו כשהצליח, האמנים דורשים את אותו התשלום כמו שהם דורשים ממפיקים בגרמניה, למרות שהכרטיסים יותר זולים בפולין. הוא נעזר בספונסרים כדי להשלים את הפער.
מצב ייבוא ההופעות בארץ בעייתי, אבל לא בגלל מה שחשבנו. הילל ווקס מחברת ההפקה 2B Vibes טען שלרוב האמנים לא אכפת מפוליטיקה - הם רוצים לנגן ולפגוש את המעריצים. לדעתו ישראל לא נמצאת על הרדאר בגלל לוגיסטיקה. הרי הרבה יותר קל לארגן 25 הופעות בצפון אירופה מאשר לבוא לפה. ערן אריאלי מנרנג'ה טען שהספונסרים לא עוזרים למצב. הכסף שהם מציעים קטן מדי ולא שווה את מה שהם מבקשים עבורו.
מפיק העל זאב אייזיק הוסיף שהבעייה היא ה-hate mail שאמנים מקבלים וטען שרובו מגיע מהארץ. אבל לדעתו על כל סרבן הופעות יש אמן שיסכים להתגייס. אולי הפתיע שגם באוסטריה היו בעיות פוליטיות. להקות היפ הופ גרמניות ביטלו הופעות בגלל עלייתו של הפוליטיקאי הימני, יורג היידר, לשלטון. הוא התעקש ושכנע אותם לבוא ולבטא את הדיעות שלהם בחופשיות על הבמה.
יצאתי להפסקת צהריים עם חברי החדשים מהרדיו הבינתחומי. שוחחנו על סנדוויצ'ים של ארומה ובירה משוק האיכרים עד כמה זה קל או קשה להביא קהל להופעות בארץ. הייתי מאוד פסימי אחרי הפנל של הפרומוטרים, אבל אחרים לא הסכימו איתי. טוב שכך. אחרת מי היה לוקח צ'אנס להביא לפה הופעות?