תודה לווקמן שבאו לארץ. הם נתנו הופעה מרגשת שנתנה לי תקווה ביום מדוכדך, ובזכות ההופעה נתתי צ'אנס והתוודתי לאלבומם האחרון והמאוד מרענן ובוגר, Heaven. בת זוגתי היקרה שמעה אותו מהצד ואמרה שהוא נשמע כמו U2, ויש משהו בדבריה, במבון החיובי של U2. שומעים שהלהקה השתבחה, התבגרה, והשתפרה. נגמרו המשחקים והשטויות, עכשיו זה כבר רציני. מוזיקה של מוזיקאים.
The Vaccines - Come Of Age
מכת האלבום השני קשה מאוד למוזיקאים. היו לך את כל החיים כדי לכתוב את אלבום הבכורה, אז מה עכשיו? הוואקסינז לקחו את ההזדמנות לעשות מה שבא להם. אחרי אלבום בכורה שטוף ריוורב ורצינות תהומית, באלבום השני אנו מוצאים אותם במצב רוח ציני וסאונד יבש וישיר. בחדש תמצאו קשת מוזיקלית של רוקבילי, פולק רוק דילני, ופסיכדליה סיקסטיזית. ההוקים והכתיבה המושחזת של הוואקסינז מביאה את אלבום הפופ/רוק המושלם לקיץ של גלישה בים עם ניחוחות של גלידה מונטנה.
Bloc Party - Four
משבר האלבום השני מסרב לעזוב את בלוק פרטי שנאלצים להתמודד עימו כבר בפעם הרביעית. סולן הלהקה, Kele Okereke, הוציא בכלל אלבום סולו על טהרת הדאנס. מפתיע אם כך לשמוע באלבום החדש של בלוק פארטי השפעות מבלאק מטאל וחזרה לרוק הזוויתי שלהם מהאלבום הראשון מינוס האייטיז. לא נראה לי שהאלבום ימשיך איתי הלאה, אבל הוא נתן הפוגה מסקרנת בשיממון הקיצי ותזכורת כמה זה קשה לעשות מוזיקה שנחשבת.
Franz Ferdinand
אולי חטפתי איזו קרציה ביערות סקוטלנד, כי פתאום נדבקתי בגרוב של פראנז פרדיננד. יש להם בדיוק את מה שאני רוצה כרגע - מוזיקה מרוממת שלא מוותרת על עניין. האזנה חוזרת ללהיטים הגדולים ולשני האלבומים הראשונים עשתה להם הרבה כבוד ולי מוי כיף. אפילו האלבום השלישי, שנמנעתי ממנו לגמרי עקב חשש מבינוניות, התברר כמוצלח, גם אם רק כדי להגיע לקטע האלקטרוני המפתיע שמצפה בסופו. נא לשמוע עד הסוף ולצפות ברובוטריקים שהופכים מפרנץ פרדיננד לקרפטוורק.
Biffy Clyro - Only Revolutions
הקרציה הסקוטית החזירה אותי לשלישית הכאסח ביפי קליירו. בזמנו התנגדתי לאלבומם האחרון והלהיטי. עכשיו כשחזרתי אליו אחרי ההייפ גיליתי את אלבום הגיטרות הכי טוב שהמיינסטרים הרשה להשמיע ברדיו המסחרי מזה שנים. הם עובדים כעת על אלבום כפול. השד יודע איך זה ישמע.
היי ידידי! חזרתי מהטיול בבריטניה לפני כמה שבועות. היה פנטסטי. ניסיתי לכתוב על החוויות המוזיקליות שלי באי הממלכתי, אבל נסיונותי לא צלחו לכדי כתיבה מונומנטלית כפי שכתבתי על ארה"ב בשנה שעברה. המוזה חלקלקה ואתם יודעים מה אלוהים עושה בעוד אנחנו מתכננים.
בכל זאת כמה חוויות דרך האזנות החודשיים האחרונים עם הקשר לטיול שעשיתי. לא תמצאו פה חידושים אלא את הדברים המוכרים בהקשר קצת שונה והרבה יותר שורשי.
The Stone Roses - The Stone Roses
אם לא קראתם עדיין, הייתי באירוע המוזיקלי החם של הקיץ, האיחוד של הסטון רוזס במנצ'סטר. לפני ואחרי ומצדדי ההופעה שמעתי את אלבום הבכורה המופלא בריפיט בהנאה גמורה, עם גיחות קטנות בנסיון לחבב את האלבום השני, "Second Coming". אין כמו הביאה הראשונה.
The Smiths - The Queen Is Dead
גם בגלל שביקרתי בעיר מולדתם האדירה מנצ'סטר, גם בגלל ההופעה המעולה של מוריסי בארץ, וגם בגלל ששמעתי מלא סמית'ס בתקופה הזו ובמיוחד את אלבום המופת הזה. פעם לא סבלתי את מוריסי והסמית'ס, איזה תענוג זה לשנות את דעתי המוזיקלית ולהפתח ליוצרים מטורפים שכאלה.
נ.ב. אם כבר מנצ'סטר, נתקלתי במקריות במכור מוזיקה מקומי בשם סטיבן עם בלוג מוזיקה מקומי, Manchestertaper. זה בלוג של חובבי הקלטות והופעות שהולכים להופעות בעיר הדגל, וכן, מקליטים אותן. הכל ניתן להורדה והאזנה חופשית, ולפי סטיבן רוב הלהקות מאוד מרוצות מכך. איכות ההקלטות מעולה, אז אם אתם רוצים להיות בהופעה מנצ'סטרית מבלי לזוז מהכיסא ולגלות אמנים חדשים לפני כולם, קדימה ללינק.
British Sea Power - Open Season
לצערי בגלל חוסר זמן ואוברדוז של הרים וגבעות ירוקות אגמים ונהרות צלולים דילגתי על מחוז Cumbria ב-Great Lake District, משם הגיעו אהובי כוחות הים הבריטיים. על פי ביוגרפיית הלהקה השפעת מחוז מולדתם נוכחת לכל אורך הדיסקוגרפיה שלהם. מה הפלא אם כך שצלילי הגיטרה המהדהדים והשירים שמוקדשים לקרחונים היוו סאונדטרק מעולה לפיסות אלוהיות נוספות באי הבריטי. עוד אשוב לשם.
The Vaccines - What Did You Expect From
הגשמתי חלום קטן וראיתי את ה-Vaccines, אחת מהלהקות האהובות עלי בשנה+ האחרונה, במקום הכי הזוי בבריטניה, ב-Eden Project. הם נתנו הופעה קצרה וקולחת מלאה בלהיטים ורוקנרול כיפי כולל חומרים מהאלבום החדש. ככה זה צריך להיות - 4 גברים, גיטרה-באס-תופים, סולן בלתי נלאה, ומלא ג'ינס וליבידו שמושפרץ לכל עבר.
הסאונד היה פרקקט אבל בכל מקרה היה קשה לשמוע את הלהקה מעל לשירת הקהל. כולם עשו חיים תחת טיפות הגשם שבאו והלכו ושוב חזרו לקלח אותנו. הסולן, ג'סטין יאנג, הזכיר הופעה גורלית של Pulp שראה שם כבן 14 וממש השפיעה עליו. מקווה שהוא השפיע על מישהו להקים עוד להקת רוק.
Little Leagues - A Problem Solved EP
חיפשתי מה לעשות אחרי ההופעה של ה-Vaccines. קניתי מנת קארי חומוס שחיממה אותי בגשם וברוח הקרירה ושמתי פעמי לבמה הקטנה. שם חיכה לי הקינוח, להקת Little Leagues. אני מת על הרגע הזה שאתה מבין שאתה עומד מול להקה מעולה, ולא הייתי היחיד. מעט הקהל שעמד שם התעלם מהגשם והמשיך לרקוד לצלילי הרביעיה הזו. הם עושים את האינדי פופ במבטא הבריטי הזה שאנחנו מכירים רק עם מלא חינניות וחיוניות. משהו בין התחכום והזוויתיות של Foals מינוס הרצינות התהומית פלוס חצוצרה ויותר הוקים.
ה-EP החדש שלהם עם העטיפה החמודה נמכר כמו כוסות פלסטיק מלאות בבירה וכשהלהקה נאלצה לרדת אני ועוד כמה מעריצים חדשים צעקנו "עוד שיר אחד!" שוב ושוב. הלהקה נתקעה בין פטיש הרוקנרול שובר החוקים לבין סדן הנימוס הצייתנות הבריטית. לצערינו הסדן ניצח, אבל גם הוא לא יכל לקחת את הטעם המתוק שנשאר בפה. נתקלתי בגיטריסט הלהקה זמן קצר לאחר מכן ואמרתי לו שהם היו המופע הכי טוב באותו היום.
Evans The Death - Evans The Death
גם בחודשיים האחרונים טחנתי את האלבום המעולה הזה בשממת הקיץ המוזיקלית. כשהגעתי ללונדון ציפתה לי הפתעה. הוזמנתי על ידי חבר ותיק ושמו אלכס למסיבת יום הולדת של ידידה שלו באיזה פאב מקומי בשעת צהריים. השמש עשתה טובה וסוף כל סוף יצאה החוצה לאחר אינספור ימי גשם. הגענו לפאב ולאחר איחולי מזל טוב מנומסים ומתן מתנה מאולתרת של גלויה מים המלח, הלכנו לבצע את מלאכת הקודש של הזמנת המשקאות.
בבר בין העובדים היתה ברמנית חמודה עם בלונד פלטינה ועיניים בהירות שנראתה לי מאוד מוכרת. יכלתי להישבע שזו Katherine, הסולנית המעולה של Evans The Death. אבל מדוע שהיא תעבוד בפאב הזה, דווקא עכשיו, דווקא שאיזה מעריץ הזוי מתל אביב נמצא שם? ספוג בנימוס הבריטי מדרכי בממלכה ורחוק מהחוצפה הישראלית של הים התיכון התביישתי לברר את הסוגיה.
חזרנו לשולחן עם המשקאות וסיפרתי לאלכס על העניין. הוא הפציר בי לחזור לבר ולשאול אותה והחליט לבוא איתי ולחזות במעשה. קצת רועד ונרגש כמו מעריץ בן 16 עשיתי את דרכי לבר וחיכיתי בסבלנות שהיא תתפנה. לאחר שמזגה בירה לעוד לקוח מרוצה, שאלתי אותה אם היא סולנית בלהקה. היא אמרה שכן עם חיוך. שאלתי אם קוראים להם Evans The Death. היא אישרה וממש התלהבה וצחקה! היא סיפרה לי שזו הפעם הראשונה שמישהו זיהה אותה, שבד"כ חשבו בטעות שהיא לורה מארלינג.
היא ממש שמחה שזה סוף כל סוף קרה. סיפרתי לה שזה צירוף מקרים ממש משונה, שאני בכלל מתל אביב ודלוק על אלבום הבכורה של להקתה בחודשיים האחרונים ושהנה, היא מופיעה לפתע לפני. דיברנו על מוזיקה ודיי ג'ובס וקיבלתי עדכון שבאסיסטית הלהקה פרשה כך שהלהקה בהפסקת פעילות בעוד קת'רין לומדת לנגן על גיטרה ואחד הגיטריסטים עבר לבאס. הזמנתי אותם להופיע בתל אביב כמובן, למרות שאני בספק שזה יקרה אי פעם, אבל מי יודע.
קבלו את המוזיקה באיחור אופנתי וללא הקדמה מיותרת. רגע, אז מה המשפט הזה?
Evans The Death - Evans The Death
למרות שאין שום דבר חדשני או ייחודי בהרכב Evans The Death חוץ מהשם הלא ברור, עפתי על אלבום הבכורה שלהם. מדובר באינדי רוק מהממלכה הבריטית כמו שאינדי רוק צריך להיות, עם זמרת מעוררת הזדהות, גיטרות מלודיות, באס מלוכלך, ותופים שנותנים את הקרקע המוצקה לכל זה. למעשה, הלהקה מזכירה לי להקות מתקופת הבריטפופ בסגנון Elastica. אם נמאס לכם כמוני מהאנמיות ששולטת כרגע בעולם האינדי, אם אתם מתגעגעים לאלבום חסר גימיקים שמלא ברגש ומלודיות, ליחצו על play.
Ringo Deathstarr - Colour Trip
לא בכדי השלישיה הטקסנית הזו אייתה את המילה 'Colour' באיות אנגלי. גופם במערב, אך ליבם במזרח, יחסית. הלהקה הזו שואבת/גונבת את כל הדברים החלומיים מלהקות השוגייז הקלאסיות כמו My Bloody Valentine, Slowdive, Jesus & Mary Chain ויוצקת שוגייז ניאו קלאסי עם ווקאלס נשי מעורפל וגיטרות שקורעות את החלל-זמן. כל כך התלהבתי שהשקעתי בשמחה $10 באלבום הבא שלהם.
Damon Albarn - Dr. Dee
אחרי לא מעט פרויקטים נער הפוסטרים הלונדוני לשעבר מוציא אלבום סולו שמהווה בעצם סאונדטרק לאופרה. יש פה חיבור בין עולם הפולק לעולם המוזיקה הקלאסית, משהו מרענן שלא שומעים מדי יום (פוסט-בארוק?). הוא נע בין בלאדות על גיטרה אקוסטית לתזמורות ומקהלות שמימיות עם אורגנים כנסיתיים. התנודות של דיימון אלברן בעולם הפופ מזכירות לי את התנודות של אביו הרוחני Paul Weller מלהקת The Jam, גם לו היסטוריה מוזיקלית פטלטלה. כנראה שככה נראית דרכו של אמן.
The Cribs - In The Belly Of The Brazen Bull
הקריבס הם אחת מהלהקות החדשות האהובות עלי. האלבומים הראשונים שלהם היו מלאים בחן נעורי פרוע, אלבום המופת השלישי Men's Need's, Women's Needs, Whatever חידד אותם לכדי סכיני אינדי רוק יפניים, והאלבום הרביעי Ignore The Ignorant הפגיש אותם עם גיטריסט ה-Smiths האדיר Johnny Marr שהוסיף להם סטייל ובגרות. האלבום החדש, החמישי במספר, נשמע כמו צעד אחורה, כמו סתם כמה שירים שהוקלטו באולפן. למזלי אחרי כמה שמיעות הוא החל להתחבב עלי בפשטות ובאנרגיה ובלכלוך שלו. סוג של חזרה למקורות בשביל הקריבס.
אפריל עבר לי בשקט מבחינה מוזיקלית. ההתלהבות של החודשים הקודמים מכל מיני דברים עברה, לא מצאתי הרבה דברים חדשים/ישנים לשמוע, כך שנשארתי עם ידידי הישן והטוב, השאפל. וכמובן עם תחנת האינטרנט החדשה והמעולה של הקצה ששוברת את מונופול הרדיו המסחרי הישראלי המעפאן. בכל זאת, כמה דברים שעברו באוזני החודש.
Warm Digits - Keep Warm ... With The Warm Digits
אני לא בטוח איך גיליתי אותם, אבל איזה שמחה גדולה שזה קרה. הספרות החמימות הם דואו מולטיאינסטרומנטליסטים מצפון אנגליה ששמעו יותר מדי Kraftwerk מצד אחד ו-Mogwai מצד שני. התוצאה - רוק אינסטרומנטלי עם צלילי סינטי חמים, סאונדטרק מעולה בפוטנציה למשחק מחשב או לפרומו מהיר בערוץ 2. אתם חייבים לדגום אותם.
YoungTeam - Daydreamer
אחרי המלצות חוזרות ונשנות מנמרוד, וכמה נסיונות כושלים מצידי, נראה לי שהתחברתי סוף כל סוף. שוגייז קלאסי היישר מאהובתי שטוקהולם פלוס השפעות מהסטון רוזז. האלבום לא אחיד ברמתו, אך כשזה טוב זה ממש טוב. יש סיכוי שהסיבוב הבא של הלהקה יהיה אגדי.
Stone Roses - Stone Roses
אם מדברים על השטן, הם לא צריכים למכור את נשמתם כי הוא כבר בתוכם. שוב חזרתי לאלבום האלמותי הזה. אני מתחיל להבין למה הבריטים משוגעים עליו. הוא כמו חול טובעני - נראה תמים ופשטני בהתחלה, אבל ברגע שדורכים עליו כל תזוזה מכניסה אותך עוד יותר עמוק פנימה. אני הולך לראות אותם בהופעת האיחוד השלישית ב-1.7 במנצ'סטר ומצפה ליום החג הזה בטירוף.
Trevor Jackson Presents Metal Dance
קראתי את הביקורת בעיתון הארץ וממש הסתקרנתי. אחד מחברי חובב EBM ואינדסטריאל גדול והיה גותי בזמן אמיתי, ורציתי להבין סוף כל סוף מה כל המוזיקה הזו שהוא שמע. תודות לטרבור ג'קסון קיבלתי הזדמנות להתחבר למכונה ומהר. האוסף הזה מלא באופל סקסי ואיכותי של מוזיקה שנשכחה בעת האחרונה. זה עוד עלול להתקמבק, אולי עם הרכבים לוהטים כמו Factory Floor. בלי קשר לזה, בואו לשמוע צלילים נשכחים עד כדי כך שהם נשמעים טריים ורעננים.
Lee Ranaldo - Between The Times And Tides
בעוד שהתעלומה מה יקרה עם סוניק יות' מאז פרידת ת'רסטן-גורדון עוד מרחפת באוויר, הצלע השלישית של ההרכב, לי רנלדו, הלך לשיר לנו סולו. הוא פחות פרוע ואוונגרדי מלהקת האם, אבל יודע לעמוד בחזית הבמה ולתת רוק אלטרנטיבי סולידי עם הרבה נפח ורגש. ריספקט.
ראיתי הופעת איחוד של Pulp ביוטיוב ועפתי מהכיסא. איך לכל הרוחות להקה שלא ניגנה יחד עשור שלם יכולה לבעוט בתחת ל-99% מהלהקות החדשות היום? איזה שירים, איזו נגינה, איזה סולן. מדהים. אם יש אלבום שהוא הכי פאלפ, זה Different Class ולא רק בגלל הלהיטים. לא עושים דברים כאלה היום.
Oasis - (What's The Story) Morning Glory / Definitely Maybe
היה לי יחס מאוד אמביוולנטי לאואזיס. נהניתי לראות אותם ב-MTV אבל לא רציתי לשמוע יותר משיר אחד ברצף. החודש התחברתי ופתאום מצאתי את עצמי חורש את 2 האלבומים האלמותיים האלה ללא הפסקה. ומה קיבלתי? שירים פשוטים מלאים בגיטרות מלוכלכות עם ים של הוקים וליריקה שנדבקת לראש כמו מסטיק בשיער. מעורר השראה מה שני אחים עם מלא תשוקה יכולים לעשות לעולם.
Blur - Leisure
צפייה חוזרת ומהנה לאללה בסרט הקאלט Trainspotting הזכירה לי את קטע השוגייז הנפלא, Sing, מאלבום הבכורה של בלר. לצערי הוא מלא בפילרים שבלר שכחו במהרה עם המצאת הבריטפופ באלבום הבא שלהם, Modern Life Is Rubbish. בכל זאת יש בו כמה רגעים מהנים כולל 2 להיטים שנכנסו לקאנון הפופ.
S.C.U.M - Again Into Eyes
זה היה עניין של זמן עד שיצוצו להקות שמושפעות מההורורז. הבעיה היא שקשה להגדיר את ההשפעה שלהם. מראה גותי-היפסטרי ניהיליסטי? חיבה לקראוטרוק, ניו ווייב, ושוגייז? נוכחות בולטת של סינטיסייזר? כך או כך S.C.U.M הם מהמושפעים. למרות שאלבום הבכורה שלהם לא מגיע לשיאים של ההורורז, הוא בהחלט מהנה ומלא בתשוקה, סולן מלודרמטי שנשמע כמו בריאן מולוקו מפלסיבו, ובהמון סינטי. חסרה רק כתיבת שירים באמת גדולה עם איזה פזמון סוחף מדי פעם. תודה אגב לנמרוד שעודד אותי לחזור לאלבום הזה שנזנח לי בצד ההארד דיסק.
Cocteau Twins - Treasure
נזכרתי החודש עד כמה הקוקטו טווינס מיוחדים וכמה הרכבים שאני אוהב הושפעו מהם. כל מי שרוצה להבין איפה נמצאת חללית האם שהשפיעה על הסאונד של חצי מלהקות האינדי היום חייב להתוודע לקוקטו טווינס. ההפקה מיושנת בצורה וינטג'ית, הגיטרות אינטרגלקטיות, והשירה הקינקית של אליזבת' פרייז'ר מעולם לא שוחזרה ולעולם לא תשוחזר.
Ceremony - Zoo
ה-Pאנק שוב חוזר? בולשיט, הוא לעולם לא מת. יש משהו בהרכב הקליפורני הזה שעושה לי טוב. הם מחוברים לסקס פיסטולס יותר מכל הרכב Pאנק אחר שיצא לי לשמוע, ולא בצורה חקיינית, אלא דרך האש שבוערת בעצמותיהם ומשוחררת במוזיקה ובהופעות האנרגטיות.
British Theatre - EP
אושנסייז התפרקו בשנה שעברה וליבינו המדמם עדיין לא התאחה. איש איש הלך לביתו והמשיך לעשות מוזיקה. מנהיג הלהקה הדגול, Mike Vennart, חבר לגיטריטס/קלידן Gambler תחת השם British Theatre ועכשיו יצא סוף כל סוף אי פי הבכורה שלהם. זו טעימה ממש קטנה, סוג של ניסוי כלים, ולצערי זה נשמע בדיוק כמו 2/5 מהעוצמה והגדולה של אושנסייז. יש פוטנציאל, אך עד שהם יוציאו ריליס יותר מאסיבי אמשיך להתגעגע ללהקת האם. אולי עוד 10 שנים הם יתאחדו לפתע כמו At The Drive In ויחזרו להציל את היקום? אמן.
סגור לתגובות על האזנות החודש - מרץ 2012 / כללי / עידו שחם
