פוסטים מתויגים עם sun tailor

  • 13 בספטמבר 2015

    המאזין ברדיו 105: פריקוול לסיכום אלבומי ה'תשע"ה

    The Listener 105: Best of Israel HATASHA Prequal by Idosius on Mixcloud

    פריקוול? למה פריקוול!? כי אסכם את שנת ה'תשע"ה בחגיגיות ברדיו הבינתחומי יחד עם חברי למיקרופון יובל לוי מהתוכנית "הקוצב" ביום רביעי 16.9 בשעה 16:00. הבעיה היא שיצאה כל כך הרבה מוזיקה טובה בשנה העברית הזו שלא אספיק לשדר את כולה, אז החלטתי להקדיש לה עוד תוכנית אקסטרה, בכבוד. להאזנה בלחיצת פליי למעלה או קריאה ושמיעה סלקטיבית למטה. שנה טובה!

    טונה - גם זה יעבור

    מה פתאום מיינסטרים בבלוג אינדי? מילת המפתח היא "איכות". לעומת שירי המעליות שיצאו השנה טונה הביא ויז'ן של היפ הופ סינמטי, כמו שהוא קורא לזה, ולעומת ראפרים אחרים שמתחזקים פוזה שקשה לי להתחבר אליה טונה מרגיש מאוד מקומי מאוד אישי ומאוד רלוונטי - במיוחד בשביל בן 35 כמוני.

    Whaling Snails - Songs for Yael

    "שירים ליעל" נשמע כמו אי פי נשכח מהלייבל 4AD (פיקסיז, רד האוס פיינטרס, קוקטו טווינס) שרק עכשיו זכה לריליס. ההרכב יותר מבוגר מהרכב האינדי הממוצע, והבגרות עובדת לטובתם. הקולות המקוטעים של סולנית ההרכב מיכל גוטמן והגיטרות המצלצלות של ציקי קסטנבאום ריחפו השנה מתחת לראדר, אך הם דורשים האזנה.

    Nico Teen - In The Houses

    אלבום מטריד, רדוף, משונה. מעולה להליכה לילית ברחובות ללא מוצא או לשוטטות בירושלים.

    ירונה כספי - בניין קלפים

    די כבר עם נינט - ירונה כספי היא הרוקרית האמיתית של ישראל: מרגשת, נושכת, מלטפת, מבריקה.

    מורה מחליפה - מורה מחליפה

    מורה חיילת נעלמה ולא באה לכיתה אז קיבלנו את מורה מחליפה, והמורה הזו אשכרה באה ללמד אותנו משהו עם אינדי רוק עברי וטקסטים קודרים ומדוייקים מפרי עטה של דנה קסלר.

    יונתן כדן - פח האשפה של ההיסטוריה

    אלבום סולו לגיטריסט בית פתקית יוני כדן (ערופי שפתיים, מורה חיילת, ועוד). המוזיקה באותה הרוח כמו מורה חיילת: סוניק יות' פוגשים את נושאי המגבעת עם התמוטטות אישית וארצית כולל סימפולים מהרחוב החיפאי ואזעקה אחת מצמררת.

    Pits - Premeditated Endings

    למרות שאשמיע את Pits גם בסיכום "הרשמי", הייתי חייב להשמיע אותם שוב כי האלבום הזה אשכרה כזה פאקינג טוב - פוסט-רוק תל אביבי של התמוטטות עצבים בין המכוניות הצופרות בהפקת עמי שלו מהמונוטוניקס. הנה הנה מה שהם אמרו להגנתם.

    Lietterschpich - For Fears

    הקאמבק של הרכב הנויז המחתרתי ואחת מהלהקות עם השם הכי טוב אי פעם. אם רוב הישראלים מעדיפים לעלות על השולחן ולנענע את התחת למחיאת כפיים, האלבום הזה ישלח אותם להתחבא מתחת לשולחן ולכסות את הראש. אני דווקא נפנפתי אגרופים והוצאתי מהמערכת עוד קצת תסכול קיומי.

    Mechonat Hereg - Chaka of Zulu

    הארדקור טכנו קליט ומקורי לאוהבי Atari Teenage Riot ו/או Die Antwoord. הם אפילו התארחו אצלי באולפן.

    Tiny Fingers - The Fall

    פוסט-רוק טווין-פיקסי של להקת החפירות האהובה בארץ. הפעם האלבום הוא לא רק פרומו להופעה אלא יצירה בפני עצמה שמלאה בתשדורות של חבר מכוכב אחר.

    I Was A Bastard - In Your Great Heart

    זה עצוב, זה איטי, זה ארוך, וזה שמימי. הרביעיה המסתורית הזו מושפעת מלהקות כמו רדיוהד וגלקסי 500 ולא אכפת להם להראות את זה.

    Sun Tailor - This Light

    אני פחות בעניין של סינגרים/סונגרייטרים נוגים, ובכל זאת נדלקתי על היופי והעדינות וגם ההתפרצות הרגשית של סאן ושות'.

    סגור לתגובות על המאזין ברדיו 105: פריקוול לסיכום אלבומי ה'תשע"ה / כללי /

  • 4 בינואר 2015

    ראיון עם Sun Tailor + הגרלת כרטיסים

    ל-Sun Tailor, שם הבמה של ארנון נאור, יש חיבה להופיע במקומות מיוחדים. ראיתי אותו בהופעה בסלון בית בתל אביב - הופעה מאוד אינטימית שירתה את הנוכחות החזקה של סאן הישר אל הלב.

    השבוע סאן טיילור יופיע במקום נוסף מחוץ למעגל הלבונטין-סירופ-אוגנדה: תיאטרון יפו ב-6.1. אני מגריל כרטיס זוגי להופעה (פרטים בסוף הפוסט), ועשיתי ראיון קצר במייל עם ארנון כדי לברר מה קרה לו בהודו, איך הוא כתב שיר עם אקורד אחד, ובאיזה מקום לא שגרתי הוא חולם להופיע.

    סיפרת בראיון לטיים אאוט שעשית מסע בהודו אחרי ההקלטה של האלבום הראשון. זה מאוד הסתדר לי. גם בתור יוצא הודו בעצמי, וגם כי הרגשתי שיש לך נוכחות ואותנטיות מאוד חזקה, שהיא הרבה פעמים תוצאה של טרנספורמציה אישית. מה קרה לך במסע בהודו ואיך הוא השפיע על החיים שלך?

    "הודו אכן הייתה שינוי גדול בשבילי. הגעתי אליה ברגע משמעותי, יומיים אחרי שקיבלתי את המאסטר של האלבום הראשון. הגעתי אליה ערום ומבולבל, בלי גיטרה ובלי לדעת מה אני רוצה לעשות עם המוזיקה שלי ועם החיים שלי. מהר מאוד מצאתי את עצמי עם גיטרה ביד יושב כל ערב, לבד או עם אנשים (לפעמים 5 ולפעמים 50) מנגן ושר. לא יכולתי לברוח מזה, זה הפך לצורך קיומי וכל מה שרציתי זה לשיר. זה היה קיים אצלי גם לפני הודו אבל היא פשוט הוציאה את זה ממני בעוצמות שלא היו קיימות שם קודם, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות יותר מהכל, ליצור את החוויה המשותפת הזאת בכל הזדמנות אפשרית. עם הגל הגדול והסוחף הזה חזרתי לארץ והתחלתי להופיע".

    אמרת בראיון לבלוג Shira T שגדלת דווקא על גראנג' כמו סטון טמפל פיילוטס ואליס אין צ'יינז. איך עברת דווקא לצד האקוסטי של המוזיקה? האם תעשה אי פעם מהלך דילן ותעבור לגיטרה החשמלית?

    "זה נכון שגדלתי על גראנג' אבל תמיד נמשכתי לצד השקט יותר שלו, לשירים השקטים של פרל ג'אם, לאנפלאגדים הקלאסיים האלו של נירוונה ואליס אין צ'יינז. יש איזו כנות ופשטות בכלים אקוסטיים שאני מתרגש ממנה, קשה לי למצוא את זה בסאונד מסונתז או מלאכותי. כשזה בכל זאת קורה אני מוצא שיותר מהכל אני מגיב לשיר, ולא בהכרח לאינסטרומנטציה.
    מבחינתי כבר עשיתי סוג של קפיצה לצד החשמלי, אני מנגן כמה שירים על לאפ סטיל מוגבר (מעין גיטרת סלייד חשמלית) בהופעות ואני מאוד אוהב את העצמה שיש בגיטרה חשמלית".

    איך נוצרה העטיפה של "This Light"? למי שייכות הפנים שמופיעות עליה?

    "העטיפה של This Light היא תחריט שעשתה האמנית אנה דובינסקי. הרעיון נוצר אחרי ביקור שלי בטוסקנה בשנה שעברה, ראיתי שם תחריטים של שמשות פגאניות מעל הדלתות, סמל למזל טוב ולשפע. הרגשתי שזה יהיה אימאג' נכון לאלבום החדש. אנה לקחה את הרפרנס הזה והפכה אותו ליצירת אמנות מדהימה שמחבקת היטב את המוזיקה".

    המוח שלי התפוצץ כשהבנתי שיש רק אקורד אחד ב-"Who's At Your Window" - זה לא שגרתי ומאוד עוצמתי. איך השיר נכתב?

    "זה נכון, רק אקורד אחד, גם אותי זה הפתיע כשזה קרה. הרעיון לשיר היה אצלי בראש כמה שנים, עוד מהתקופה שלי בלונדון. מדי פעם הייתי מזמזם אותו לעצמי ואז שוכח. הוא קפץ עלי חזק ובפתאומיות כשהייתי בפריז בסוף 2011, ואז כבר ביקש להיכתב ולהפוך לשיר. הוא יצא ממני במכה אחת, ותוך 20 דקות כבר הלך לבד".

    יש לך חיבה להופיע במקומות לא שגרתיים: בסלונות בבתים ועכשיו גם בתיאטרון יפו. באיזה עוד מקומות לא שגרתיים הופעת? מה מושך אותך מחוץ לאולמות ההופעות, ומה המקום הכי פחות שגרתי שהיית מת להופיע בו?

    "אני אוהב את הקסם שבחלל, ואיך הוא משפיע עלי, על המוזיקה ועל הקהל. יש משהו כל כך חזק בהשפעה של מקום על היצירה, הוא בעצם השותף הסמוי והדומיננטי בהופעה, משהו שלעיתים קרובות אנחנו לא מבינים בזמן אמת. הופעתי על גג בתל אביב, בהאנגר נטוש בהמבורג, במנהרה ענקית בלונדון, כל מקום יוצר משהו אחר. אשמח להופיע במערה ענקית, עם המון נטיפים והמהום של מים זורמים, זאת פנטזיה שיש לי כבר המון זמן".

    ~~

    רוצים לזכות בכרטיס זוגי להופעה של Sun Tailor? חפשו את סטטוס ההגרלה בעמוד המאזין בפייסבוק ותגיבו עליו בהתאם. הזוכה יבחר אקראית ב-6.1 בשעה 12:00 ויקבל הודעה בפייסבוק.

    סגור לתגובות על ראיון עם Sun Tailor + הגרלת כרטיסים / כללי /

  • 27 ביולי 2013

    חוג בית: Sun Tailor בהופעה

    הלכתי להופעה יוצאת דופן בשבוע שעבר. היא לא התקיימה בבארבי או בלבונטין. היא התקיימה בסלון דירה תל אביבית.

    הכל התחיל מפגישה מקרית בבר בין הסינגר/סונגרייטר ארנור נאור, הידוע בתור Sun Tailor, לבין שחר ברטשטיין. ארנון סיפר שהוא עושה הופעות סלון. שחר לא הבין למה לעשות הופעות קטנות אם הוא יכול למלא את תיאטרון תמונע. הם קבעו תאריך בכל מקרה. התאריך הגיע.

    הרגשתי מוזר כשנכנסתי לדירה המטופחת של שחר, תחושה שמלווה אותי לפעמים במסיבות בית. הוקפתי באנשים מחויכים שאין לי מה להגיד להם. נשנשתי גזרים גמדיים ושתיתי בירה, מנהל שיחות סלון פה ושם. ארנון נשען על דלפק המטבח של שחר ונראה מאוד נינוח. החלפנו כמה מילים והוא ביקש ממני להעביר את הפלאסק משולחן האלכוהול.

    שחר קרא לבוא לסלון והציג את האמן. סאן טיילור נכנס לקול מחיאות הכפיים, פעמוני רקידה הודיים קשורים לרגליו. הופתעתי שהוא לא התיישב כמו שהייתי מצפה מהופעת נירוונה אנפלאגד שכזו. הוא אותת לקהל לנקוש את האצבעות לפי הקצב. כולם השתתפו. הוא התחיל לשיר ולנגן והאוויר התמלא בחשמל.

    לא הכרתי את החומר. הוא ניגן בהופעה ערבוב בין שירים חדשים, ישנים, וקאברים. זכרתי במיוחד את "Don't Knock On My Door" הבלוזי ואת "Bells" המינימליסטי שנכתב בהשראת פעמוני הכנסייה של לונדון ביום ראשון בבוקר. הוא עשה גם צדק ל-"Scarborough Fair", הישג לא קל אם חושבים עד כמה השיר נהיה קלישאתי.

    היתה לסאן טיילור נוכחות מאוד חזקה ורגשית. למרות שהוא היה לבוש, היתה תחושה כאילו שהוא בא מולינו בעירום, מוכן להיות חשוף ופגיע דרך המוזיקה. היה שם הרבה יופי וחמימות והקהל הגיב אליהם מעבר למחיאות הכפיים. ראיתי איך בחור אחד עצם את עיניו בהנאה, חיוך נעים על פניו. בחורה אחרת נעה מצד לצד בחושניות לפי הקצב.

    לפעמים, בין השירים, התקיים דיאלוג משעשע בינו לבין הקהל. מישהי שאלה אותו למה הוא עושה הופעות כאלה. סאן טיילור הסביר שיש בהן משהו קדוש, משהו שאין בהופעות במועדונים. התחברתי לדבריו. יש הרבה ריחוק בינינו לבין האמן שעומד אי שם על הבמה ומגיע אלינו דרך מערכת הגברה. אבל כשסאן נמצא במרחק מטרים ספורים והתווך היחיד בין קולו והגיטרה הוא אוויר נוצר המון קסם ואינטימיות. נוצר אירוע חד פעמי שנחקק בראש ובלב.

    סגור לתגובות על חוג בית: Sun Tailor בהופעה / כללי /