להקת הפוסט-פאנק Opioids וצמד האוונגארד Suicidal Furniture השיקו EP-ים חדשים ויצאו לחרוך ביחד את מסלול האינדי הישראלי (אוגנדה-סירופ-לבונטין). אני שמח לראות להקות מקומיות עם סבלנות, כאלה שלא מתפרקות אחרי האלבום הראשון וממשיכות ליצור ולהופיע. ומה אתם יודעים, זה משתלם - אופיודס הוחתמו בלייבל גרמני ושני ההרכבים יצאו לטור באירופה. תפסתי אותם לראיון משותף במייל רגע לפני ההשקה בלבונטין.
איך התחברתם ומה משותף ביניכם?
Opioids: "אנחנו מכירים כבר כמה שנים טובות שהרי כולנו מאותו הכפר עם הרבה שעות איכות בצימר והופענו ביחד לא פעם, כך שכשגילינו שאנחנו מוציאים אלבומים במקביל - היה ברור ומתבקש שנעשה השקה משותפת. התחברנו בראש ובראשונה בזכות האנשים המדהימים שהם ובנוסף לכך המוזיקה המעולה שהם עושים שגרמה לנו להגיע להופעות שלהם בכל הזדמנות. משותף בינינו - לא ז'אנר, אבל משהו באנרגיה בהופעה שאי אפשר להשאר אדיש אליו. שתיהן בהחלט לא הופעות שיכולות לרוץ 'ברקע' באיזו סיטואציה, עם הרבה אנרגיות מתפרצות דבר שדורש קשב רב ואף מעורבות מסוימת מהקהל".
Suicidal Furniture: "החיבור בינינו נוצר דרך הופעות משותפות ואהבה למוזיקה, תוך כדי הזדהות שבנגיעה במקומות החשוכים שבנפש. המוזיקה שלהם מאוד מרגשת אותנו וזה שאנחנו גם חברים זו מתנה גדולה. העובדה שאו הולכים להשיק את האלבום ביחד, זה מרגש עוד יותר. שנינו מוציאים משהו מלא אהבה וזה כיף שיש עם מי לחלוק את האושר הזה".
איך עבד תהליך הכתיבה וההקלטה של האי פי?
Opioids: "אלו 5 שירים שנכתבו בערך בשנה וחצי האחרונה, בדומה לאלבום הקודם - התהליך בדר"כ מתחיל מג'אם וכשיש משהו שמוצא חן בעינינו אנחנו מאמצים ומתחילים לטפח ולבנות אותו. לארז (הגיטריסט) יש תרומה רבה בעיבוד כי הוא יודע דברים - גם כי הוא מלומד וגם בגלל שהוא פשוט גיפטד. אך באופן כללי העבודה היא מאמץ משותף, ממש ההפך מסינגר-סונגרייטר ונגני סשן - כל אחד מביא את החלק שלו וביחד מחליטים מה, איך, כמה ומתי. מעלים הצעות ומנסים אותן.
"השירים הוקלטו אצל אלי פיקובר, הכל לייב ביום אחד, ביום ההוא הכי קפוא שהיה השנה, באמצע דצמבר. אנחנו אוהבים ומאמינים בסאונד ובאנרגיה של 'לייב', במקום מסויים זה אפילו נהיה חלק ממה שמאפיין אותנו. גם האלבום הראשון (בהפקת אורי פרוסט) הוקלט באופן הזה בעצתו החמה של אורי והמשכנו עם השיטה הזו".
Suicidal Furniture: "האיפי הגיע בזמן של שינויים מאוד גדולים. מעיין התחלה וסיום של תקופה שהתחילה בכאוס מוחלט ולאט לאט הסתדרה, כמו בקטעים שלנו. התחלנו יותר לשלב קטעים הנוצרים בחדר על ידי אלתור ומשחק, הנותן לקטעים חיות ואנרגיה המאפשרת מקום להפתיע את עצמינו. כאשר אנו מביאים לחדר החזרות את כל הרגשות והתחושות ומאפשרים להם להתבטא, לפרוץ ולהוביל.
"יש לנו הרבה מזל. כמו שאנחנו עושים השקה עם חברים טובים, כך גם בהקלטות, חבר טוב, רן ישורון, הקליט אותנו בגן שמואל באווירה ביתית חברית וחמה. הרעיון להקליט היה ספונטני, בעקבות הפעילות השוטפת שלנו בהופעות הגיע עלינו ההצעה המפתה: 'הי אולי אתם רוצים להקליט בגן שמואל, יש לנו מקלט ממש מגניב עם מלא ציוד'. אמרנו סבבה. לאחר פרק זמן בלתי מבוטל של מיקסים ומאסטרינג על ידי רן ישורון ואביעד אלברט, נולד האלבום הנוכחי שאנו ממש מרוצים ממנו".
במה עוסקים השירים?
Opioids: "באופן כללי על מסעה של הנפש שלנו בעולם החומרי הזה, על מה שבין הרצוי למצוי והחיפוש אחר מה בכלל הוא ה-'רצוי', עם כל הבלבול, התסכול וגם הסיפוק שבדבר. השירים הם פחות סיפוריים, אין ממש התחלה אמצע וסוף עם מסקנות אלא יותר הוצאה של רגש שלא מוצא מנוח בין כותלי הראש החושב".
Suicidal Furniture: "הקטעים עוסקים בפנימיות מלאה ברגשות כאוטיות הנהפכים לצלילים מרגשים. הלחץ שמצטבר בפנים יוצא כמו ליטוף, או מכה. מתוך כך השירים שלנו מנסים לא להיצמד לתבניות ואנו משתדלים להיות נאמנים להגיון הפנימי שלנו, המחבר ומנגיש עולמות שונים מנפץ אסוציאציות ומייצר מחזה פלאים מתעתע אל תוך מעמקי הנפש החשוכים, אל המקומות בהם ישנו שלט בכניסה 'סכנת מוות!' שם נמצאים הדברים שבאמת שווים".
יש לכם מתופפות, ובכלל לאחרונה רואים יותר מתופפות בסצינת השוליים (Noria, The Aprons, משוקצות). מה שונה, לדעתכם, בנגינה של מתופפות לעומת מתופפים?
Opioids: "לא חושבת שהנגינה שונה - לכל אחת יש סגנון משלה, כמו שלמתופפים. ולמי שלא, שוין - כמו אצל מתופפים. אבל כן, זה קצת אישו. זה בהחלט בולט לעין בהופעות ולפעמים אני (רונילי) מקבלת פידבקים שמציינים את זה, כמו 'הופתעתי לטובה' או 'חיה רעה אה? כמה קטנה ככה מפגיזה!' וכאלה, חיחי, אולי כי חושבים שמתופפת תהיה יותר חלשה, לא יודעת. אבל רוב הפידבקים אינם תלויים בדבר.
"עוד דבר ששמעתי פעם איפשהו שאולי הן, אנחנו, צריכות לעבוד יותר קשה להוכיח את עצמנו, הרבה אנשים מסתכלים 'אה, מתופפת!' וקשובים אלינו יותר מאשר אם היינו בחור, וצריך לא לאכזב, למרות שגם זה אינו תלוי בדבר - כל נגן שמופיע צריך לתת בראש ולהיות טוב. מה שכן אני בטוחה שאם היתי שמה בוידאוז שלנו ביוטיוב טאג 'female drummer' היו לנו יותר צפיות, אבל לא היתי רוצה לעשות מהלך כזה. שיגיעו וישמעו בנסיבות טבעיות, בגלל המכלול של ארבעתנו ולא בגלל פימייל דראמר".
Suicidal Furniture: "כמו שיש הבדל בין מנטאליות נשית לגברית כך יש הבדל בין מתופפים למתופפות, אופי הנגינה הוא שונה, יותר עגול ורגשי אולי. בהחלט יכול להיות גם אגרסיבי ועוצמתי, אך הוא אכן שונה. קשה ממש לאפיין את ההבדלים באופן ספציפי מכיוון שלכל מתופף ומתופפת יש אופי, סגנון וטכניקה שונים במהות. אין כאן איזה שהם תבניות ברורות שניתן להגדיר. אך אנחנו שמחים ואוהבים מאוד לראות שיש יותר ויותר מתופפות בעלות נוכחות מהותית בסצנה".
מה הצעד הבא אחרי ההשקה?
Opioids: "מתוכנן טור לגרמניה+הולנד בתחילת יוני, אז זה כרגע הפרוייקט הבא שדורש תפעול, אחרי שנחזור ממנו - עוד שירים חדשים! ועוד קליפ או שניים לשירים קיימים. לאחרונה חתמנו עם הלייבל הגרמני Danse Macabre אז להמשיך להפיץ את המוזיקה שאנחנו עושים גם בארץ וגם בחו"ל בשאיפה להגיע לכמה שיותר אנשים".
Suicidal Furniture: "הצד הבא שלנו זה מיני טור בגרמניה שמתוכנן במאי (אם משהו מכיר משהו שרוצה שננגן אצלו בבית). יש לנו קטעים חדשים שאנחנו עובדים עליהם, נמשיך לנגן וזה רק ההתחלה".
הלהקות יופיעו במוצ"ש 3.5.14 בלבונטין 7 בשעה 22:00 (הנחה לעושי attending)
