פוסטים מתויגים עם הופעות

  • למכירה כרטיס להופעה של הפיקסיז

    הפיקסיז ביטלו את ההופעה. מרגיש את כאבכם למרות שלא תכננתי ללכת.

    התלבטתי קשות אם ללכת להופעה של הפיקסיז בארץ. מצד אחד, זה הפאקינג פיקסיז, אני אוהב את המוזיקה שלהם. מצד שני, כבר ראיתי אותם בהופעה. זה היה בשנת 2004 די בתחילת האיחוד הסופר מתוקשר, בפסטיבל של יום אחד בדבלין שכלל גם את הרד הוט צ'ילי פפרז, גרוב ארמדה, הת'רילז, ועוד. כתבתי על זה ביקורת לשרת העיוור, אבל הרשמים שנותרו לי מחוץ לביקורת הם קצת שונים.

    זהירות ספוילר - לא להמשיך לקרוא אם אתם נורא נלהבים ומפחדים להתבאס מההופעה של הפיקסיז. תקפצו לאתר אחר.

    נשארתם. אם כך, מה שעשה את ההופעה של הפיקסיז בדבלין לטובה, זה...האירים. זה לא שהפיקסיז פישלו או שכחו את החומר או לא ניגנו איזה מגה להיט היסטרי או משהו כזה. זה שבאותה מידה הם היו יכולים לשים את אלבום האוסף שלהם Death To The Pixies ולעשות תנועות ליפ סינקינג לא מתואמות כמו בקליפ של Here Comes Your Man, וזה לא היה משנה שום דבר.

    בהופעה ההיא הפיקסיז היו רובוטיים לחלוטין. לא היתה אנרגיה, הם לא אמרו כמעט כלום בין שיר לשיר, ונתנו הרגשה מאוד כבדה שהם שם בשביל לנגן את הלהיטים, לעשות כמה ג'ובות, ולהסתלק מהבמה. למזלי רבבות אירים שיכורים עשו שמח, קפצו, רקדו, שרו, ובנו פירמידות אנושיות שהצילו את ההופעה הזו מלהפוך לכישלון. כן, זה הפיקסיז, כן, יש להם שירים גדולים, אבל לא, זה לא אותם הפיקסיז הצעירים והרעבים כמו שאפשר לראות בקטעים מהופעות שלהם לפני יותר מ-20 שנה.

    היום קראתי ידיעה ב-NME שתומכת בתיאוריה שההופעה של הפיקסיז בקיץ הולכת להיות אכזבה גדולה. פראנק בלאק אומר שהפיקסיז מופיעים בעיקר בשביל הכסף. פראנק מוכן להמשיך ולהופיע, "אם נקבל על זה משכורת הגונה" בתרגום מהיר לדבריו של פראנק מהכתבה. "עכשיו הזמן לדבר על כסף" הוא אומר.

    מצד אחד - סחטיין על הביצים. יש עוד עשרות אם לא מאות אם לא אלפי להקות שנמצאות במצב דומה ולעולם לא יודו בזה. הם ישמרו את האשליה שהמוזיקה עדיין חשובה להם ויעלו לבמה מחויכים וצבועים. וברור שחשוב שאמנים יעשו כסף, זה חלק מהמשחק.

    מצד שני - יא זבל. תקעת לעצמך חתיכת מקל בגלגל. הרי המהות של הפיקסיז היא הפאקינג אמנות. הכל התחיל מהאמנות וזה למה אוהבים אותם כל כך. לזלזל באמנות, כפי שמשתמע מדבריו של פראנק, זה לירוק למעריצים כמוני בפרצוף.

    למעשה בזמן אמת באייטיז ובתחילת הניינטיז הם לא זכו למי יודע מה תהילת עולם מבחינה מסחרית. אבל הזמן עשה להם טוב. השירים שלהם נכנסו לאינספור גלגלצים ברחבי העולם, הפכו לאבן פינה בסרטים כמו פייט קלאב, עשרות אמנים גדולים הצהירו בגלוי שהם מושפעים מהם קשות (נירוונה ורדיוהד בין היתר), ודור חדש של היפסטרים סוגד להם. לכן היום הם מופיעים בקלילות מול אלפים בפסטיבלים והופעות ברחבי העולם ועושים קופה. אין חומר חדש למרות כל ההבטחות? אין בעיה, מרצים את הקהל ואת רואה החשבון ועושים סיבוב הופעות של דוליטל. אשכרה, דו ליטל, עשה מעט.

    אז קניתי כרטיס להופעה של הפיקסיז בארץ, כי עד כמה שהחזקתי בענפים, נהר ההייפ והפרצופים והקולות הנלהבים של חברי + סטטוסיהם הבלתי פוסקים בפייסבוק סחפו אותי. פאק דאט שיט. אז יש, או יותר נכון, היו לפיקסיז שירים גדולים, ויש משהו בלראות את הגיבורים שלך עושים אותם בהופעה. אבל בנימה פילוסופית, להקת הפיקסיז היום היא אולי המשך פסיכולוגי של להקת הפיקסיז של העבר, אבל זה בהחלט לא אותה הלהקה (תקראו את הפילוסופיה הגאונית של דרק פרפיט לגבי זהות אישית).

    כן, תקבלו את כל הלהיטים שאתם רוצים על גבי הבמה, אבל רוב הסיכויים שזה לא יבוא מהלב, זה יבוא באוטומט חסר רגש. להבדיל מהפיקסיז, למרות שברור שהיה אינטרס כלכלי באיחוד של פיית' נו מור, ראינו להקה חיה נושמת ונושכת שבאה לאכול אותנו חיים ונהנית מכל רגע, או שהיא מזייפת האורגזמות הכי גדולה בעולם. אבל אם לשפוט לפי ההצהרה האחרונה מפרנק בלאק וההרגשה שנשארה לי בסוף מההופעה ההיא באירלנד, הפיקסיז היום הם חבורה של אנשים קצת מסכנים וחסרי הווה שמנסים לרכב על גלי העבר ולחלוב את כל החלב שנשאר בעטיני הפרה הזקנה שלהם.

    למכירה כרטיס להופעה של הפיקסיז (הכרטיס נמכר! תודה על ההתעניינות) במחיר קניה של 340 ש"ח. מי שחושב שאני טועה, יש לו את המזומנים, ומסוגל לאסוף את הכרטיס ממרכז תל אביב, שיצור איתי קשר. אני הולך להשקיע את הכסף בהופעה אחרת.

  • באטלס יהודי

    רוב האנשים לא אוהבים ללכת להופעה מבלי להכיר את המוזיקה מראש עד התו האחרון. אני בדיוק הפוך מזה, אני אוהב ללכת להופעות מבלי שאני מכיר בכלל את המוזיקה של האמן. תחשבו שלפני המצאת התקליטים זאת היתה הדרך היחידה לשמוע מוזיקה - בהופעה חיה. לא היתה שום דרך להכיר את המוזיקה של האמן מאשר לראות אותו מבצע אותה, או מישהו אחר עושה לה קאבר (למעשה המוזיקה הקלאסית צרופה בקאברים). וגם היום למרות אופציות ההורדה הבלתי מוגבלות, לבוא להופעה מבלי להכיר את המוזיקה מכניס אותך למצב דרוך של האזנה עם מינימום ציפיות, ומצב עירני שכזה כמעט תמיד מבטיח הנאה.

    כבר הרבה זמן שלא הלכתי להופעת ג'אז ולכן התכוונתי ללכת לאיזה הופעה בפסטיבל הג'אז בתל אביב. אחד ההרכבים המעניינים שסימנתי לעצמי הם ההרכב הדאונטון ניו-יורקי, יותר נכון הברוקלינאי, Gutbucket (התבלבלתי מיליון פעם בין השם שלהם ל-Buckethead ו-Githead משום מה). לפי העובדות היבשות הם צעירים, אקלקטיים, ונסיוניים, שלושה מרכיבים שמבטיחים ג'אז מעניין מאשר רוב הפלוצים הזקנים שמנגנים סטנדרטים. ותראו מה, מספר ימים לאחר מכן מילאתי חידון נושא פרסים באתר האינטרנט של פסטיבל הג'אז וזכיתי בכרטיס ל...כן, לגאטבאקט! מאמינים בקארמה? זה הזמן להתחיל :)

    אז במיטב מסורת האי ידיעה, לא דגמתי את המוזיקה שלהם מראש. רציתי לבוא לא מוכן, נכון להפתעות, עם אוזן קשבת, ומוח שלא יכול לנגן בראש את השיר המוקלט ולערוך השוואות מה יותר טוב למה וכמה. ואו הו, איך הופתעתי.

    רבעיית היהודונים האלה מברוקלין הם סוג של Battles של עולם הג'אז. בעצם קצת קשה לקרוא להם ג'אז. אם ג'ון זורן, הבילויים, וקינג קרימזון היו עושים אורגיה מוזיקלית, כנראה שמה שהיה יוצא להם מזה זה גאטבאקט. ארבעת הנגנים דילגו בקלילות בין כל כך הרבה סגנונות ונגנו במיומנות, יצירתיות, והמון דמיון וביצים כל כך הרבה מוזיקה כל כך מגוונת. בין אם זה מוזיקת כלייזמר, פסיכדליה, מטאל, פרוג, אוונטגארד, או סווינג, הקטעים שלהם מלאים בפרגמנטים רבים שלא הפסיקו להפתיע אותי עם רעיונות מוזיקליים רבים מכל ארבע קצוות הבמה.

    הגיטריסט טאי סיטרמן ניגן בווליום די חלש להפתעתי, אבל עם רגישות כל כך גבוהה לכל צליל וצליל שיצא מהמיתרים שלו ודיוק מטורף בסאונד שנע בין הסאונד הג'אזי החם הזה של טלקסטרים ועד סולואים פסיכדליים אה לה הנדריקס על אל אס די. הקונטרה באסיסט אריק רוקווין שניגן בכלל על קונטרה באס חשמלי, ומשום מה נראה דומה להחריד לבן דוד שלי, הפגיז בגרובים קולים וריפים עצבניים וצלילים יותר אמביינטים עם קשת. המתופף אדם די גולד הוא לא מהמתופפים האלה שתופסים עם האגו שלהם את כל הבמה ומשתוללים ללא הפסקה כמו אנימל מהמאפטס, אלה מתופף רגיש להיותו חלק מהרכב ושאצלו כל מכה על כל תוף נחשבת. את זה ודאי מעריך כל מי שהיה בלהקת רוק אי פעם.

    והסקספוניסט קן ת'ומסון, הו, הסקספוניסט. רוקנרול. רק מאיך שהוא זז ללא הפסקה על הבמה והמבט שהוא הישיר כל כך הרבה פעמים לקהל הוא הזכיר לי בסגנון הסקסופון שלו את האנרגיות של איגי פופ, כן, למרות שאיגי לא מנגן על סקסופון בכלל. והוא נתן את אחד מסולואי הסקסופון (סולו תרתי משמע, הוא היחיד שניגן במהלך הסולו) המדהימים ביותר ששמעתי מזה המון, המון זמן. תוך כדי הסולו הוא ניגן גם שקט, שקט שהופרע בגסות על ידי צלמים מעצבנים שישבו בשורה הראשונה עם אפס רגישות למוזיקה (שונא כאלה) והקליקים מהמצלמות שלהם. והסקספוניסט פשוט החזיר לצלם המעצבן עם צלילי מצלמה דרך הסקסופון. כמובן שהצלם האטום לא קלט את זה והמשיך לצלם, אבל זה היה רגע גדול שמראה איך מוזיקאי יכול להיות בנוכחות מוחלטת וקשב מוחלט ואלתור מוחלט.

    ביחד היה בין כל חברי ההרכב חיבור מושלם, חיבור שנתן להם לחזור על מוטיבים האחד מהשני או להיות בסנכרון מקצבי והרמוני מטורף מעורר קנאה ויראת כבוד. והחומר המוזיקלי שלהם גורם לי להשוות אותם לבאטלס המעולים, כי כמוהם גם גאטבאקט יודעים איכשהו לקחת מוזיקה מאוד נסיונית, פרגמנטית, ופרועה ולעשות ממנה משהו שאפשר להרגיש אותו, להשתעשע איתו, ואפילו לשרוק אותו ברחוב.

    אז גאטבאקט, אני לא יודע אם תגיעו לקרוא את הפוסט הזה באיזשהי צורה, אבל שיחקתם אותה, פשוט הייתם מעולים. אני ממליץ עליהם לא לחובבי ג'אז בלבד, אולי אפילו בכלל לא לחובבי ג'אז שבטח שמרניים מדי מכדי להעריך במלוא הצורה רביעיה מוזיקלית עם אופקים סופר רחבים וכישרון עצום. לחוויה דומה כמו שחוויתי, תתחילו ללכת להופעות של הרכבים שאתם לא מכירים בכלל, רק ככה תוכלו באמת להיות מופתעים ותוכלו לתת צ'אנס למוזיקאים חדשים ורעבים שראויים לאוזן קשבת.

    איך זה אצלכם? אתם אוהבים להכיר את המוזיקה לפני שאתם הולכים להופעה? כמה יוצא לכם ללכת להופעות מבלי להכיר את המוזיקה? ספרו לדוד שחם :)

  • מונו

    זה היה ה-30.12.09, יום לפני היום האחרון של מה שהפך למילת גנאי לאחרונה, כן, של העשור. רוב הארץ צופה בגמר הישרדות. מיעוט הארץ שומע את סוף סיכומי הקצה ונמצא על קצה הכיסא מרוב מתח לדעת מי נבחר. ואני, אני הלכתי לפני השעה האחרונה של הסיכומים להופעה של להקת Monotalk.

    כמה ימים לפני כן אני נכנס לחדר החזרות המעולה, הכאוס, לעוד חזרה של הלהקה שאני מבסס בה. בפנים להקה אחרת עוד עסוקה בניגונים אחרונים. אחד מהם יוצא ושואל אותנו אם הם יכולים לנגן עוד שיר אחד כי מצלמים אותם. אמרנו בכיף, ונכנסנו לעמדת הפיקוד איפה שכל הקונסולות. עמדתי שם עם עוד כמה מחברי הלהקה, צופים בחזרה שמתרחשת, מאזינים בשקיקה לצלילים הקסומים שיצאו משם. כששמעתי את הצלילים הרדיוהדים והאושנסייזים האלה חשדתי שזה מונוטוק. שאלתי את הסאונדמן מי אלה, והוא ענה "מונוטוק".

    שבוע לפני כן אני מקבל מייל מלהקת מונוטוק ששואל אם בא לי לבוא להופעה שלהם ולכתוב עליהם בבלוג. בגלל ששמעתי אותם לפני כן והם נשמעו לי מעניינים אני עונה שבכיף.

    שבוע קדימה מונוטוק מסימים את החזרה שלהם. הלהקה שלנו נכנסת פנימה ומתחילה להשתלט על החלל. אני אומר שלום, מציג את עצמי, ושואל מה קורה עם ההזמנה להופעה, ושאשמח לבוא לראות אותם ולכתוב עליהם. הם אומרים לי עם מי לארגן את זה ורוי רגב, גיטריסט ההרכב, אומר שיש לי אחלה בלוג ומתפתחת בינינו שיחה קלה.

    כמה ימים קדימה אני נכנס לתיאטרון תמונע לקראת השעה אחת עשרה. ההופעה עוד לא התחילה. אני במתח מה קורה בכלל עם סיכומי העשור של הקצה, מסמס לידידתי מיכל ישראלי לשלוח הודעות איזה אלבומים נבחרו לראש הרשימה (שוב תודה מיכל על העדכונים ההם!). כמעט ולא יצאתי מהבית מרוב שהיתי דבוק לרדיו בתכנית המעולה ההיא, אבל אני שונא להפר הבטחות.

    רבע שעה קדימה ההופעה מתחילה עם השיר המעולה "Absurd" שזכרתי עוד משמיעה שלו בבאנד קאמפ של מונוטוק, כנראה בגלל התיפוף הברייקביטי והליין המלודי המעולה שנדבק בך. מונוטוק החזיקו אותו יפה בהופעה, עם העדינות השבריריות והרגישות הנדרשת בסאונד, ועם אינסטרומנטציה מדויקת.

    חצי שעה קדימה והמוזיקה לא סוחפת אותי כל כך. אולי כי איפשהו מאחורה אני עדיין טרוד בענייני הקצה, או אולי בענייני הבלונדינית החמודה שיושבת משמאלי על הבר. או אולי ההופעה פשוט לא מצליחה לרגש אותי, או שאולי אני לא מכיר את המוזיקה מספיק. הלהקה מספרת על ביקורות שהם קיבלו ממבקר אמריקאי אחד שאמר שהם החיקוי הזול לרדיוהד ושבא בקריאה נרגשת לאובמה שמונוטוק הם המשבר האמיתי במזרח התיכון. אאוץ', לא נעים, בטח לא לי אם גם לי יש ביקורת עליהם. מסתבר שאלבום העשור של מאזיני הקצה הוא ארקייד פייר. לא מפתיע, אבל מאכזב אותי כי אני לא אוהב אותם.

    עוד איזה רבע שעה קדימה וההופעה הסתיימה, הרבה יותר קצר ממה שציפיתי. אני מחליף איזה משפט וחצי עם הבלונדינית על הבר, אבל מרגיש שזה לא הולך לשום מקום. עדיין מאוכזב קלות מבחירת מאזיני הקצה, אבל מקבל את גזר הדין.

    באשר למונוטוק, המבקר האמריקאי ההוא הגזים לגמרי. מונוטוק לא גרועים. הם דווקא הנעימו את זמני ומפעם לפעם הפציעו עם רגעים מיוחדים של עילוי קטן שכזה. אולי סוף כל סוף, באיחור של איזה עשר שנים, יש לנו להקת לוויין של רדיוהד, "עמוס" כחול לבן משלנו. אם לשפוט לפי להקות אחרות שהתחילו שם כמו Muse, Elbow ו-Doves שהגיעו למחוזות אינטרגלקטיים כעבור מספר שנים, אז מונוטוק נמצאים במקום ממש טוב, בתחילת דרכם למעלה.

    גם אם מונוטוק לא העיפו אותי יותר מדי גבוה עכשיו, אין ספק שהם מורכבים מהחומרים הנכונים ומהכישרון הנחוץ כדי להמשיך למחוזות גבוהים יותר, אם הם רק ירצו ויתמידו בדרכם. כפי שאומרת כותרת אלבומם השני של סיגור רוס, "התחלה טובה". תארו לעצמכם איך הנוף המוזיקלי היה נראה היום אם מיוז היו לוקחים קשה מדי את הביקורות שהם חקייני רדיוהד זולים. אז אולי להקרא חקייני רדיוהד זולים זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל ממבקר מוזיקה.

    דקות ספורות לאחר מכן אני עושה את דרכי החוצה, אומר שלום לאנשים שאני מכיר ומכיר כמה חדשים וטובים. מחוץ לאולם אני פוגש את רוי רגב ומחליף איתו כמה מילים, בין היתר על ביקורת אובמה ההזויה. הוא מבקש ממני להיות עדין איתם.

    למחרת אני פוגש את באסיסט מונוטוק במסיבת סילבסטר. איזה סצינה פצפונת.

    ועכשיו למשהו אחר לגמרי: מחר, יום שישי 22.1, תופיע בלבונטין 7 להקת Valina מאוסטריה. אני לא מכיר אותם כל כך, אבל אם לשפוט לפי המייספייס שלהם זה הולך להיות שיעור ממדרגה ראשונה איך עושים פוסט רוקנרול, ועוד במחיר שפוי לחלוטין. בואו לעשות איתי הדבנגינג ב-7/8 (לציניקנים ביניכם שתוהים, להופעה הזאת לא הזמינו אותי).

  • אד טרנר וקניון בטבריה

    זה היה ערב סתיו נעים. הלכתי ברחובות בקצב הליכה עירוני שכזה, קצב שאמור להביא אותך מ-A ל-B מהר ללא מזמוזים מיותרים. אפילו מכרים שנקרים בדרכך בקצב ההליכה הזה מקבלים רק "היי" ללא שארית הסמולטוק, אם יוצא לי לשים לב אליהם בכלל מרוב מהירות ופוקוס להמשיך קדימה.

    הייתי בדרך לערב הראשון של תחרות GBOB שהוזמנתי לצפות בו, כזכור אותו ערב שקרוסלה לקחו, והחלטתי ללכת ברגל (אני אוהב ללכת ברגל). טסתי דרך נחלת בנימין לכיוון הבארבי. פתאום שמעתי בדרך צלילים גרוביים של מוזיקה חיה, משהו לא ברור. הבנתי שאני נמצא ליד הריף רף ושקורה שם משהו. אני לא משוגע על הריף רף, אבל האינסטינקט אמר לי להכנס. שמתי את הבלמים, הסתובבתי ב-90 מעלות ונכנסתי.

    בפנים נגנו להם טריו - באס מפגיז עם דיסטורשן מלוכלך עמוק מהביוב, תופים עם גרוב מטורף ומוזיקליות שופעת, ותמהוני אחד על הקולות שצעק אל תוך המקרופון את הפואמות הכנראה חתרניות שלו. זה היה רק אני והם, ואיזה מלצרית שהסתובבה וסידרה את המקום לקראת הגעת הלקוחות. איזה כיף! השיר שהם בדיוק נגנו הסתיים. מחאתי כפיים ואמרתי שזה מעולה. הם התלבטו והחליטו לעשות עוד אחד בעידוד שלי. נכנסתי לזה, פשוט התנוענעתי שם לבד מול האנרגיות המעולות האלה. רק אני והלהקה בסאונדצ'ק.

    לא יכלתי להשאר לצערי, אז בסוף שאלתי איך קוראים להם ומתי הם מופיעים שוב. לא הקשבתי כמו שצריך, וכל מה שהבנתי היה בכלל "טד טרנר אנד דה ______", אבל לא היה נעים לשאול. המזל הוא שהצגתי את עצמי אישית, השארתי את המייל שלי, ובכך נפתח המיילינג ליסט הרשמי של הלהקה החדשה.

    הגעתי בסוף דרך המיילינג ליסט לחזות בהופעה מלאה שלהם בצימר ונגנבתי לגמרי. נגנבתי מהמלודיות המטורפת שלהם תודות לבאסיסט שלא מפסיק להביא אותה בליינים מארץ הליינים ושר קולות רקע, מן גרסת הבאס האסורה של ג'ק ווייט. נגנבתי מהתיפוף הסופר ורסטילי שנע בין מקצבי מזרחית דרך גרובים של מתופף Fאנק מחורפן ועד התפרעות מוחלטת. לצערי הסאונד היה בעייתי ולא שמעו את הסולן כמו שצריך, אבל מהנוכחות האינטנסיבית שלו היה ברור לי שהוא אומר משהו חשוב שהוא מאמין בו. ביחד הכל מתחבר למשהו שגורם לך לרצות להניע את הישבן ולבעוט במישהו באותו הזמן ולתהות על העניין.

    אז אם נמאס לכם מהעשור הקודם ואפילו עצם כתיבת המילה "עשור" צורמת לכם, אם אתם מרגישים שאין משהו חדש בביצה המקומית ומשהו חדש בכלל, אם נמאס לכם מלהקות נטולות באס ואתם רעבים לתדר נמוך ומטונף, אם אתם רוצים מוזיקה שבועטת גם בבטן גם בישבן וגם בראש, טוסו להופעה של אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר. יש אחת כזאת ביום שישי הזה ה-15.1 בלבונטין 7 בשעה 15:00 כחלק מחגיגות היום הולדת של בן ריפתין (מזל טוב!).

    אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר. תשננו את השם הזה, הוא פחות קליט אפילו מתרבות ניכור שיעמום ויאוש. אולי יעזור לכם לזכור שהם על שם קניון בטבריה בשם דנילוף סנטר. טרם ידוע לי מיהו אד טרנר, אלא אם כן מדובר ב-VP של CNN. יודעים מי הוא או מה הקשר שלו לטבריה? תשאירו תגובה ותחשפו את סוד הלהקה. בינתיים קבלו את הלהיט שלהם בביצוע חי בבאסס, את "סופי" (יש עוד קליפים ביוטיוב):