נשמע שהולך טוב ללהקת אלקטרה. הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם Heartbreak's For Fools בשנה שעברה, ולדעתי הוא משובח ביותר. הם מופיעים בתור עצמם, בתור האלטר אגו הרוקבילי האנרגטי The Come On Baby Don't Say Maybes, ובתור נגנים בפרויקט הסול החדש Men Of North Country. אוטוטו הם נוסעים לטור בארה"ב, ועובדים כבר על האלבום הבא.
בינתיים אלקטרה משחררים אי פי חדש בשם Songs They Taught Electra שיכלול את כל הקאברים המשובחים שיצאו בתור בי-סיידים לסינגלים האחרונים שלהם ועוד כמה הפתעות. מסתבר שכל קאבר נעשה במסגרת קשוחה של הקלטה תוך 24 שעות ללא הכנה מראש, בהפקה והשתתפות של ברוך בן יצחק מרוקפור.
לכבוד שחרור האי פי, אלקטרה נותנים הופעה פרטית למוזמנים בלבד באולפני אנובה ביום חמישי ה-17.2 בשעה 20:30. רוצים לקבל הזמנה? תשאירו תגובה וספרו על קאבר שאתם אוהבים, הנהכמהדוגמאות. הזוכה יוגרל רנדומלית ויקבל הודעה במייל ביום חמישי בבוקר. זה למשל הקאבר של אלקטרה לשיר Israelites של Desmond Dekker:
זה שוב קרה לי. הגעתי ספונטנית להופעה מבלי לדעת שום דבר על הלהקה שעומדת לפני, והם העיפו לי את המוח למימד אחר. הלהקה הזו היא Man25, טריו רוק נסיוני שקצת קשה להגדיר. משהו בין מטאל לבין פוסט-Pאנק לבין פוסט רוק לבין נויז, אם חייבים לזרוק עליהם כמה טייטלים. הזכירו לי בווייב שלהם את Factory Floor, אחד ההרכבים הנסיוניים החדשים והמבטיחים מהממלכה המאוחדת. כן, משהו טוב. אנסה לחדד את האבחנה במקרה שלנו.
אם המידנייט פיקוקס היו עושים אהבה עם קיצו, כלומר לא אורגיה בין להקתית, אלא אהבה מוזיקלית, כנראה שהם היו מולידים את Man25. זמרת קצת מחורפנת עם קול מתוק וחיבה למשחק בצעצועים ליד המיקרופון, גיטרה שמתיזה ריפים של מטאל וסאונדים אווירתיים לסירוגין, ומתופף אימתני שתפוס על מקצבים רפטטיביים ואפלים כאילו הוא מתופף לצלילי טקס פולחן של איזשהי כת סודית.
ההופעה שלהם היתה רצף של קטעים שלא תמיד היה ברור איפה הם מתחילים ואיפה הם נגמרים בעוד שוידאו ארט לא ברור בהתאם ריצד לו מאחור. המוזיקה שלהם לקחה אותי למסע משונה ומאוד מהנה בעיניים קשורות אל תוך קרע ברצף החלל-זמן. אבל הכוח שלהם נמצא בכך שהם לא עושים אוונגארד מוחלט מחריש אוזניים וחסר מבנה, אלא נשארים קומוניקטיביים ואף גרוביים לעיתים. אין כמעט דברים כאלה בארץ.
אפשר לשמוע ולהוריד את אי פי הבכורה שלהם פה למטה כדי להבין בערך במה מדובר. אבל אם באמת רוצים להבין, אז כדאי לקפוץ לרוגטקה ב-18.2 בשעה 21:00 ולראות אותם בהופעה. אם אתם לא יכולים, נסו במועד אחר. נסיעה מהנה.
איזה כיף להיות מעריץ של להקה ולקבל ממנה מוזיקה נפלאה כל פעם מחדש, מוזיקה שמאתגרת אותך ומדליקה אותך, שהחיבור אליה גובר מהאזנה להאזנה. זה בדיוק מה שקורה לי עם המופלאים מברייטון British Sea Power. השנה הם שיחררו סנונית לקראת אלבום חדש שיצא בתחילת ינואר 2011, והסנונית הזו היא Zeus EP - שמונה שירים שפורסים את המנעד של BSP בעבר בהווה ובעתיד.
אז מה יש לנו פה? יש לנו רוקנרול שמזכיר את תחילת הדרך שלהם כמו "Zeus" ו-"Can We Do It?", מוזיקה למרחבים הפתוחים כמו "Cleaning Out The Rooms" ו-"Bear", וניסויי כלים כמו "Mongk" ו-"kW-h". זה נותן צ'אנס למי שעוד לא התוודע למוזיקה שלהם לקבל הצצה למיקרוקוסמוס הקסום של הלהקה, וכמובן למעריצים להמשיך ללקק את האצבעות עד שתגיע המנה העיקרית.
Oceansize - Self Preserved While The Bodies Float Up
אם אתם עוקבים אחרי, אתם יודעים שאושנסייז היא הלהקה הכי טובה בעולם. לכן, הייתי מלא בציפיות, פחדים, והתלהבות לקראת האלבום הרביעי שלהם עם הטייטל המאוד בומבסטי הזה. עדיין קשה לי להתבטא לגבי האלבום, כי אני לא בטוח שעיכלתי אותו כמו שצריך. זה לוקח לא מעט זמן עם אלבומים של אושנסייז.
אני כן יכול להגיד שהם ממשיכים בחיפוש המוזיקלי שלהם, שזה לדעתי מה שהמוזיקאים הגדולים עושים ללא הפסקה, ועשו אלבום די נועז שאין לו שום מקבילה במוזיקה היום. כמו העטיפה שלו, הוא יותר שחור ולבן בלי טווח ביניים. יותר רועש, יותר שקט, יותר מהיר, יותר איטי, יותר חם, יותר קר. איך זה יכול להיות? תצטרכו לשמוע כדי להבין. ואז לשמוע שוב. ושוב. ושוב, ושוב, ושוב. אבל תאמינו לי, זה שווה את ההשקעה ויש הרבה מתנות בדרך.
יש בארץ המון גיטריסטים. כנראה חלק מהאתוס הגברי הישראלי זה ללמוד לנגן על גיטרה, כדי שיהיה אפשר לפרוט כמה אקורדים של משינה מסביב למדורה ולהראות את הצד הרגיש. אבל בעוד שרוב הגיטריסטים נצמדים לקלישאות פינק פלוידיות, הכרת הרפרטואר של "שירים וגיטרה", או באוננות גיטריסטית טכנוקרטית, מתבשלים להם בשוליים כמה גיטריסטים עצומים. אם רק הגיטריסטים בארץ היו מודעים להם ולוקחים אצלם כמה שיעורים.
הגיע הזמן לתת כבוד. ביום שישי הבא ה-26.11 יתקיים באוזןבר לכלוך באוזן מס' 20. למי שלא מכיר, זו סדרת ערבי הופעות מעולה בניצוחו של לאון פלדמן שמוקדשת כל פעם לנושא אחר. והפעם, חברי, הולכים לתת לנו בראש עם לכלוך באוזן של גיבורי גיטרה.
לכבוד המאורע המבורך, החלטתי לכתוב על גיבורי הגיטרה הישראלים. לא תראו פה חשודים מידיים כמו סינגולדות וסחרופים ורוקרים נשכחים מהסבנטיז. תראו פה גיטריסטים צעירים, בועטים, ומקוריים שבועטים בתחת כבר עכשיו וימשיכו לבעוט עוד יותר חזק. גילוי נאות - אני מכיר אישית חלק מהגיטריסטים ברשימה. הם אנשים טובים, אבל הסיבה היחידה שהם פה זה בגלל שהם יודעים לתת בראש/לקרוע את המיתרים/לנסר את הלילה.
גיבור רוקנרול - רם אוריון
נתחיל בזה שהוא ניגן בנושאי המגבעת, ויצר שם עם יחד תמיר אלברט התקפה על כל החזיתות של הוקים ומלודיות ונויז. בתור סוליסט הוא הראה לנו שהוא גם פרונטמן עוצמתי, והמשיך להרביץ בנו תורה עם הגיטרה. משהו בנגינה שלו נהייה פשוט יותר, מדויק יותר, וקורע יותר, שהוא לא סתם לוחץ על פדאל הדיסטורשן כדי להרעיש אלא משתמש בזה להביע מקסימום רגש וכאב. יש לו אפילו שיר מעולה שנקרא "גיבור גיטרה".
לא לפני יותר מדי זמן רם אוריון הראה לנו שהוא יודע את השורשים שלו, והטיף לנו רוקנרול מלוכלך ורוקבילי כמו שעשו פעם בהרכב The Come On Baby Don't Say Maybes. גם תמיד תראו את רם אוריון בהופעות של מוזיקאים אחרים ברחבי העיר בעוד יוצרים אחרים נשארים בבית. הוא נראה צנוע ושקט, בניגוד מוחלט לפרסונה החזקה שלו ברגע שהוא עולה על הבמה ופורט במיתרים. גיבור גיטרה אמיתי.
גיבור כבד - רון בונקר
רון בונקר הגיע משום מקום והעיף אותי לגמרי כשהוא הצטרף למידנייט פיקוקס. הוא יודע איך להרביץ ריפים כבדים ולהמיס את המוח עם סולואים מהשאול בסולמות מזרחיים ופדאל ווה-ווה. רון יודע לשלוט ביד רמה בסאונדים של הגיטרה שלו, ולקפץ בין סגנונות כמו כלום מה שהפך את התפקידים שלו במידנייט פיקוקס לשטניים במיוחד.
לצערי רון עזב את המידנייט פיקוקס, אבל תוכלו לראות אותו היום חושף את הצד הרגיש שלו באותה כמות של כישרון אצל אביב גאדג' וגם גבריאל בלחסן. לא אתפלא אם נראה אותו בעוד הרבה הפקות וגם בזליגה למיינסטרים, סינגולדה זה פסה.
גיבור חלל - אורן בן דוד/נועם הלפר
לאור תחרות מאוד צמודה וכשרונות מאוד גדולים, גיבור החלל הוא מפלצת חלל דו-ראשית של אורן בן דוד מ-Tiny Fingers ונועם הלפר מ-Kitzu. כל מי שראה את אורן בהופעה יודע שהוא חי, נושם, ובטח ישן עם הגיטרה שלו. הוא יודע בדיוק איך לעשות איתה אהבה ולהוציא החוצה צלילים גלקטיים, על הגבול הטעים בין הפשטות לסיבוך ועם ביצים ממימד אחר.
נועם הלפר מקיצו מוכשר לא פחות, רק שהוא הולך על מתקפה יותר ערמומית של מלודיה ורגש שמשתלטת על הגוף כמו פולשי הגופות מהחלל החיצון. נועם הוא נגן שיודע לבטא את עצמו דרך כלי הנגינה שלו, שלא מנסה להשמע כמו משהו בכוח אלא מתחבר לזרימה הטבעית שלו, נגן שיודע לנגן מוזיקה מאוד צבעונית. ריספקט.
גיבור הים התיכון - אורי כינרות
חמוש בשפם נצחי ופנדר ג'אזמאסטר, אין ספק שאורי כינרות מבום פם הוא גיבור הבלקן והסרף. יש משהו שובב בנגינה שלו שמלא בהומור, שלוקח למסיבת ניפוץ צלחות במסעדה מקומית ביוון, לריקוד עם הפאם פאטאל של הכפר, ואז לגלישה אינסופית במרחבי הים התיכון. הבחור הזה יודע לנגן ועוד בכזאת קוליות מעוררת קנאה. מה הפלא שלהקות כמו Firewater ו-Balkan Beat Box שוכרות את שירותיו? אם רק הפופ המזרחי היה לומד דבר או שניים מהמוזיקה שלו.
גיבור ג'וניור - עידן כץ
כמו רובין של באטמן, עידן כץ מ-Drunk Machine הוא גיטריסט חדש בשכונה שנמצא בדרך המהירה למעלה. כל פעם שאני רואה ושומע את Drunk Machine זה ברור, עידן יודע מה הוא עושה. הוא שמע יותר מדי גיבורי גיטרה מהניינטיז כמו תום מורלו מרייג' אגיינסט דה משין, קורט קוביין מנירוונה, ומת'יו בלאמי ממיוז, ערבב את הכל, הרים את הגיטרה, והתחיל לעשות רעש. שימו עליו אוזן.
