פוסטים מתויגים עם מוזיקה חדשה

  • הצביעו לפדרו

    גבירותי ורבותי, תכירו את הלהיט הבא בסצינת השוליים - Cannons Of Pedro. הגעתי ממש במקרה לתקליט בירושלים איפה שהם נתנו את הופעת הבכורה שלהם, והיה פשוט תענוג.

    למה הם הלהיט הבא?

    1. יש להם סולן מאוד כריזמטי עם נוכחות וקול מהדהד, משהו בין ברט אנדרסון מסווייד לג'ונת'ן פירס מהדראמס. מסוג הסולנים שהולכים לשבור לא מעט לבבות.
    2. הלהקה שמאחוריו מנגנת מעולה ועם הרבה תשוקה. אפילו יש חבר להקה חסר כלי נגינה, שאחראי על קולות רקע, מחיאות כף, ותוף מרים לסירוגין. לא יודע מה אתכם, אבל אותי זה מגניב.
    3. המוזיקה שלהם מיישרת קו עם סאונד רטרו-עכשווי מחו"ל - שירי פופ קליטים עם השפעות מהפיפטיז/סיקסטיז, עם רוח נעורים ומלנכוליה של קיץ חולף ואהבה אבודה.
    4. לעזאזל, זו היתה הופעת הבכורה שלהם וזה כבר היה מהנה ומרגש לפרקים.

    נכון, הם צריכים עוד להתבשל ולהשתפשף ולעבות את הסט ליסט שהיה קצת קצר. אבל אם אתם רוצים לראות להקה בהתהוות עוד כשהם תמימים וחמודים, ולשמוע משהו טוב לפני כולם, לכו לראות את תותחי פדרו בהופעה. אם הם רציניים לגבי המוזיקה שלהם, יש אפילו סיכוי לייצא את זה לחו"ל.

    עד אז, תנו האזנה ל-EP הבכורה שלהם ותגידו מה אתם חושבים.

  • הגרלת כרטיסים להשקה של תעני אסתר

    בפרסום שורות אלה, אהיה כבר בדרך לאינדינגב. אם לא יכלתם ללכת בגלל העבודה, מחלה לא צפויה, חטיפה של חיזרים, או שפשוט לא שכנעתי אתכם ללכת, תנחומי. אממה, יש הופעות מעולות כל הזמן, ואני רוצה להמליץ ולחלק לכם כרטיסים לאחת מהמשובחות שבהן.

    נתקלתי בתעני אסתר בפעם הראשונה כשהם כמעט זכו לפתוח את אינדינגב 2008 באינדיסקר, והשתעשעתי מהשם המשעשע שלהם. עבר זמן מה, ושמם צץ שוב ושוב בכל מיני הזדמנויות, והשירים שלהם בכל מיני תכניות רדיו איכותיות, בין היתר הבחורה עם העיניים שתפס את אוזני. סוף כל סוף ראיתי אותם בהופעה באמצע יום לוהט באינדינגב 2009 ונגנבתי.

    ההופעה שלהם היתה ממש כיפית ומאוד מתאימה לאותו הזמן והמקום. מוזיקה מקפיצה בהשפעה סיקסטיזית כבדה אה-לה-רוקפור בתיבול אינדי פופ עדכני. זה היה בול מה שהיינו צריכים בסופש החם מדי ההוא. תוסיפו לזה את הצליל המחשמל של הפרפיסה, שלהפתעתי נחשבה פעם לכלי קלידים מאוד זול (תודה לליאון פלדמן על האינפורמציה!), והרמוניות ווקאליות מקסימות (זה משהו שתמיד קונה אותי), וקיבלתם את תעני אסתר. בכלל, הם חמודים ותמימים כאלה ומזכירים לי בווייב שלהם חמודים תמימים אחרים שאני מאוד אוהב, את British Sea Power כמובן (שבדיוק יצא להם אי פי חדש, הידד!).

    סוף כל סוף הגיעה שעתם, ותעני אסתר משחררים לאוויר את אלבום הבכורה שלהם. אני מאוד סקרן לשמוע אותו ומקווה שהם לקחו את המוזיקה שלהם באולפן עוד כמה דרגות פסיכדליות קדימה. ב-14-15 לאוקטובר הם ישיקו אותו רשמית בשלוש הופעות עם שלל אורחים חגיגיים - מנהיג בום פם האלמותי והשפמנוני אורי כנרות, אילן וירצברג, נעם רותם, שלמה יידוב, כהן @ מושון, ועוד.

    רוצים לזכות בכרטיסים להופעת השקה של תעני אסתר? בכיף! 2 מהמגיבים לפוסט זה יבחרו רנדומלית ויזכו בכרטיס להופעה של תעני אסתר ב-15.10 ב-22:30 באוזןבר (ההגרלה תערך יום לפני ההופעה, הזוכים יקבלו הודעה במייל). כדי שיהיה מעניין, ספרו לי בתגובה מי הלהקה החמודה/תמימה האהובה עליכם. נתראה בהשקה!

    תעני אסתר - פלאייר השקה

  • חם חם חם

    קיץ. הרבה שמש, מונדיאל אחד שעבר, ולא מי יודע מה הרבה מוזיקה. כלומר כל הזמן יוצאת מוזיקה חדשה אי שם מעבר לים, אבל שום דבר לא נדבק לאוזן כמו שהלחות יודעת להדבק. בניגוד לקיצים קודמים, פשוט אין לי סאונדטרק מוגדר לקיץ הזה.

    אממה, דווקא בגזרה הישראלית העניינים לוהטים כמו חול על החוף בטמפרטורות מופרזות עם אלבומים שיצאו ו/או שעומדים לצאת שאפילו מעפילים בקלות על מאות האלבומים שיוצאים להם בגולה. לא יצא לי עדיין לשמוע את האלבומים פר סה, אבל אני ממש מצפה לכך בכיליון אוזניים בתקווה שסוף כל סוף יהיה משהו לשמוע.

    קין והבל 90210 - מסע הכזבים של קין והבל

    קין והבל 90210 בפעולה, צולם על ידי איתי סקלי

    בשנת 2008 הם היו בין הזוכים האולי מאושרים בקורנות להופעות הבנותזונה של השנה (איזה פאשלה, שכחתי להמשיך את זה בשנת 2009), ומאז אני מחכה לשמוע את הרפש הנא שלהם גם על גבי פס ההקלטה הוירטואלי. שנתיים לאחר מכן איכשהו כל הכאוס, החירפון, והאקסטזה שהם קין והבל 90210 הצליחו להתלכד אל תוך אלבום מוקלט. אני מאוד שמח, כי ההרכב הזה היה כל כך נפיץ עד כדי כך שחשבתי שיתפוצץ ויעלם מהשטח.

    אם לשפוט לפי השירים ששמעתי ברדיו זה חתיכת אלבום מופת של רוק ישראלי, וכשאני אומר את זה אני מתכוון לכך שסוף כל סוף יש פאקינג רוק ישראלי, ולא כל השיט הרכרוכי, השבלוני, והצפוי הזה שמתהדר לשווא בשם הז'אנר. אני לא מצפה לפחות מיריקות, צחוקים, וריפים ב-7/8 מהפאוור טריו העצבני הזה שצריך לשמוע בווליום של 11.

    ירונה כספי - אגו

    ירונה כספי כפי שהיתה ב-2008, צולם על ידי יפעת ורצ'יק

    את שמה של ירונה כספי ראיתי לראשונה בשרת העיוור. לא חקרתי את זה, חשבתי שזו עוד איזה סינגר סונגרייטרית ישראלית שפשוט לא תעניין אותי. למזלי לאון פלדמן הביא אותה לאחד מערבי הלכלוך באוזן המשובחים שלו, ואני עמדתי שם עם פה פעור. הנה עמדה בפני יוצרת בועטת, צועקת, עם יד יציבה על הגיטרה וגרון שמנקז החוצה לב מדמם. התדיינתי פעם עם ידידה מי היא פי ג'יי הארווי הישראלית, ואם בילי לוי היא אולי פי ג'יי בלוק הרוקנרול השחרחר והסקסי, ירונה כספי היא הפי ג'יי במוזיקה ובנשמה.

    כל כך התרשמתי מההופעה שלה וכל כך לא היה לי מושג מי זאת ירונה כספי (שנגנה בין היתר עם ערן צור), שאחרי ההופעה פשוט הצעתי לנגן בשבילה באס. למרות שהייתי נובאדי מוחלט היא הזמינה אותי לנגן, ולמרות שהייתי רחוק מהרמה המוזיקלית שהיא בטח רגילה אליה היא החמיאה לי ובכלל היתה מאוד מעניינת.

    כך או כך, אחרי 2 אלבומים טובים גם הם, כנראה עכשיו בא המאסטרפיס שלה שאמור להיות עוד יותר מחוספס ומגוון ופשוט פאקינג טוב. אז תזכרו שירונה כספי זה לא עוד איזה סינגר סונגרייטר רדומה, ירונה כספי זה פי ג'יי הארווי הישראלית ומעבר לכך. הופעה חשמלית ב-28 ביולי בלבונטין 7.

    פלישת חוטפי הגופות + אד טרנר והדנילוף סנטר

    בן טברסקי מפלישת חוטפי הגופות בפוזה אופיינת

    קיבצתי אותם יחדיו משתי סיבות. קודם כל כי המתופף המוכשר של שתי הלהקות, כמו קלארק קנט וסופרמן, הוא אותו האדם, אורי רנרט. ושנית כל כי שתי הלהקות משיקות אלבום בהופעת השקה גב אל גב ב-31 ביולי בלבונטין 7.

    אז על הפאוור טריו שעושים ארט-Fאנק-Pאנק-ניוז-גרוב קראתם כבר בתחילת השנה כשהם פשוט העיפו אותי, ואני מת לשמוע את האלבום. את פלישת חוטפי הגופות אולי אתם זוכרים גם כן מפרסי קורנות להופעות הבנותזונה של שנת 2008 שהם קיבלו על האנרגיה הלא נורמלית שהם הפגינו בזמנו בפטיפון, במיוחד סולנם הבלתי נלאה, בן טברסקי.

    מה שלא יאמן זה שמאז רמת האנרגיה בהופעות שלהם רק עלתה. אם יש להקות שמתיאשות שלא בא קהל או כל מיני תירוצים אחרים ונעלמות להן, פלישת חוטפי הגופות לא סופרים את זה. גם אם יש 5 אנשים בקהל תראו אותם נותנים את כל מה שיש עד שלא נשאר כלום, ואז עוד קצת. האנרגיה ויכולת הנגינה המהירה והמדויקת שהם מפגינים בהופעות מבישה את רוב הלהקות בארץ, והם רק משתבחים עם השנים.

    עכשיו כשיצא האלבום הם יקבלו הזדמנות להוכיח שהם יודעים לעשות מוזיקה ושהם להקת הארדקור Pאנק מעולה אפילו בסקאלה גלובאלית. גם הם אגב, כמו קין והבל, שרים בעברית ונותנים למונח "רוק ישראלי" את המשמעות שהוא ראוי לקבל, רוק!!!

    נ.ב. לתוהים מדוע אני לא כותב בבלוג לאחרונה, מדובר בסיבה הסטנדרטית של היותי עסוק מאוד ועם מעט השראה.

  • העתיד כבר כאן 4 - Snaganubbin

    סדרת הפוסטים הפוטוריסטית ממשיכה. במסגרת עבודתי לשעבר בדייס מרקטינג, הייתי אחראי לגייס להקות לחג המוזיקה בהרצליה. אחרי כמה מיילים ופרסומים בפייסבוק התחלתי לקבל הפגזה של המון מוזיקאים שרצו להשתתף. זה ממש כיף לראות איזה היצע ענק יש מעל ומתחת לפני השטח יחסית למדינה פצפונת שכמונו. אבל היה שם הרכב אחד שבאמת העיף אותי, הרכב שבחיים לא שמעתי עליו ושעושה משהו אחר לגמרי בנוף הישראלי. ההרכב הזה הוא Snaganubbin.

    סנאגאנאבין העיפו אותי כי לא שמעתי שום דבר כזה בארץ. תקשיבו לסינגל הבכורה שלהם [wpaudio url="/wp-content/uploads/Snaganubbin-EarwormV9_14-01.mp3" text="Earworm" dl="0"] ותשמעו צלילים קשים, נויז דחוס ורווי באפקטים עד כדי כך שלא ברור בכלל איזה כלי מייצר אותם. אבל בניגוד לאמני נויז ואוונגארד אחרים, הנויז הזה קוהרנטי, לא כאוס מוחלט מחריש אזניים, אלא משהו עם סוג של הגיון, ולפעמים אפילו מלודיה וגרוב. זה התחבר לי עם הרכבים נסיוניים כמו HEALTH או Lightning Bolt או Fuck Buttons, ומצד שני עם הסטונריות והגרוב המדברי של Queens Of The Stone Age האימתניים, ומצד שלישי לא בדיוק אף אחד מהם. להשמע שונה בסקאלה עולמית, זה כבר הישג.

    אז אחרי ההתלהבות התכתבי עם ההרכב לברך אותם על המוזיקה ולברר מי הם ומתי לעזאזל נשמע אותם בהופעה. אז התברר שסנאגאנאבין הם דואו דינאמי של באסיסט ומאסטר אפקטים בשם אורן זיגל ומתופף בשם רון מיניס. הם התגלגלו במהלך השנים בכל מיני הרכבים עד שהגיעו לתצורה הנוכחית. אורן מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני:

    בתחילה ההרכב נועד ליצור מוסיקה לסרטים שלא קיימים. בתחילת ההרכב ניגנתי בוזמנית בעוד 3 הרכבים, ואת סנאגאנאבין תמיד תיארתי לאנשים בתור "זה בשביל הכיף שלי ושל רון -- אף אחד אחר לא יאהב את המוסיקה". שיחקנו בכל מיני ז'אנרים של מוסיקה ולא סיימנו חצי מהשירים. השירים היו ספציפית בעברית והומוריסטים באותה תקופה, ואפילו חיפשנו אנשים לשיתוף פעולה רנדומאלי תוך כדי. ניסינו ליצור אינטראקציה בין אמני שוליים בארץ, ואפילו לא אמנים כלל, סתם אנשים שיהיו בקטע, אבל זה לא עבד. הרבה קטעים היו במייספייס הישן שלנו, אבל הורדנו אותם כי הם כבר לא מתאימים לסאונד שלנו יותר. אולי יום אחד נוציא אותם שוב.

    לסאונד שאתה שומע הגענו לפני כשנה, למרות שאני לא בטוח - יכול להיות שפחות משנה. שמענו על הג'יבוב, תחרות הלהקות העולמית כשלושה שבועות אחרי שכתבנו שני קטעים, וחשבנו שיהיה מצחיק להתחרות בתחרות להקות עולמית בתור הופעה ראשונה. ידענו שלא יהיה סיכוי להתקרב לנצחון, אבל מאוד נהננו. הקהל היה די בהלם ולא ידע איך לאכול אותנו - היו כמה שפחדו מאיתנו, תאמין או לא. אלו שכן דווקא ממש התלהבו, שזה היה מפתיע ומחמיא.

    זה לא מפתיע אותי, מוזיקה שכזו חוצה את הקהל לשניים - מתלהבים לעומת מפוחדים - וטוב שככה. לפחות מישהו אחד מתחבר לזה, וזה מאט באיילס שמיקסס לסנאגאנאבין את הסינגל הראשון והמבטיח ועבד עם להקות כמו Mastodon, Pearl Jam, Blood Brothers, ועוד. נראה שפניהם של סנאגאנאבין מועדות לחו"ל, מהלך חכם ואני מאחל ומצפה להם עתיד מזהיר והמון מוזיקה נסיונית מעולה.

    נשמע לכם לעניין? בואו להצטלם לקליפ הבכורה של סנאגאנאבין לסינגל שישוחרר ברחבי העולם. זה הולך לקרות ביום שישי הזה ה-4.6 ברח' המקצוע 4 בתל אביב בשעה 20:00. פשוט באים למקום ומאוד חשוב שתלבשו חולצות צבעוניות בצבעים כמו ירוק, אדום, צהוב, תכלת, סגול וכו', זה לא יהיה קליפ של לובשי שחורים. הלהקה מבטיחה שהצילומים לא יקחו הרבה זמן, שתהיה שתייה וחטיפים, ושיטחנו לנו את הסינגל בלייב, יה בייבי. לפרטים אפשר לדבר עם אורן במספר 052-5703130 או במייל snaganubbin@gmail.com

  • העתיד כבר כאן 2 - קיצו + הגרלת כרטיסים

    אם הייתי שואל אתכם ב-1990 איך תישמע המוזיקה הישראלית בשנת 2010, מה הייתם אומרים? ודאי הייתם נתקפים באיזשהו ויז'ן פוטוריסטי על כיפות זכוכית ענקיות וסייבורגים עם יכולות נגינה על אנושיות, או אולי על עידן פוסט-אפוקליפטי של שממה רדיואקטיבית ולהקות נודדות של נגני עוד עם מסכות אב"כ על טרקטורוני חולות. בטח לא הייתם משערים לעצמכם שעל המצעד השבועי ישלטו בעצם רבי עם קרחניסטים, להקה על שם הלאום-דת שלנו, ו...שלומי שבת.

    אז אני שואל, אם זה אמור להיות העתיד, איפה החלליות? רובי הלייזר? איפה הג'ט פק שלי? ולמה המוזיקה הפסיקה לצעוד קדימה? אחרי עשור שלם שבו להסתכל אחורה היה שם המשחק, אני רוצה לשמוע אמנים שמסתכלים קדימה. אני מדבר על אמנים שלא נשמעים כאילו הם הגיעו מהאייטיז או מהסבנטיז, אלא כאילו הם הגיעו מהטוונטי-פורטיז, כלומר שעושים את המוזיקה שדמיינו פעם שצריך לעשות עכשיו.

    זה למה, בין היתר, אמנים כמו Oceansize, M83, ו-dredg מדליקים אותי, כי הם נשמעים רלוונטיים לימים האלה והזמן הזה, כי הם דוחפים את המעטפת קדימה בתרגום מילולי מאנגלית (2 נקודות למי שמוצא לזה ביטוי מתאים בעברית). והיום בניגוד לזמנים עברו, אין יותר תירוצים. אם לפני שלושים שנה היה דיליי בין המוזיקה בעולם למוזיקה בארץ, שפשוט לא ידעו מה הולך בחו"ל מלבד מה שהיו מדווחים החוזרים והשבים מנתבג, היום אנחנו מחוברים להכל בריל טיים לייב פיד סטטוס פאקינג אפדייט.

    לשמחתי גם בארץ יש ייצוג ללהקות שרואות דברים קצת אחרת. דיברנו בשבוע שעבר על לורנה_בי והזווית שלהם איך רוק/פופ אמור להשמע היום. יש גם את Tiny Fingers, סוג של Mars Volta הצברים, עם הפוסט-רוק האינסטרומנטלי הפרוע שלהם. אבל אם יש להקה אחת שמייצגת בשבילי את החזון הזה בצורה הכי מדויקת, אין ספק שמדובר בלהקה קיצו.

    קיצו

    צילום אמיר הבר

    נתקלתי בקיצו בפעם הראשונה כאשר פספסתי את אינדינגב 2 ורק שמעתי איך מזכירים את שמם שוב ושוב ושוב בתור אחד מהשוסים של אותו הפסטיבל. בפעם השניה זה היה במונוקרייב נייט לייב הראשון איפה שדאגתי להיות נוכח ולראות אותם על גבי הבמה. דיברתי בפוסט של לורנה_בי על לראות הופעה מבלי בדיוק להבין או להכיל אותה. ובכן, זה בדיוק מה שקרה לי גם עם קיצו בערב ההוא.

    הנה מופיעה בפני חמישיה ירושלמית מאוד צעירה וקצת משונה, שעושה מוזיקה קצת משונה, ומשום מה בקהל כל מיני אנשים זזו בתנועות קצת משונות לצליליה. אבל נגנבתי. נגנבתי מהשילוב הזה של רית'ם סקשן אסימטרי, עם אלקטרוניקה מרטיטה, עם גיטרה מהחלל החיצון, עם זמרת אדומת שיער בעלת אנרגיות בלתי נדלות. כל החבילה הזאת התחברה לכדי רוק מרגש, אמנותי, וזר מאוד בנוף המקומי. הרבה אנשים תייגו אותו כסקנדינבי. אני אומר שהוא מהעתיד.

    ראיתי את קיצו עוד לא מעט פעמים בהופעה, אבל תמיד הרגשתי שמה שחסר מאחוריה כדי להשלים את הפאזל זה אלבום. אלבום שאוכל לשבת בבית ולשמוע אותו, שיתן חוויה וסיפור שהרגשתי שיש שם מאחורי המוזיקה של הלהקה, אלבום שיאפשר שמיעות חוזרות און-דימנד ושיתן למוזיקה לחלחל אלי לאט לאט באוסמוזה. אז לקח לא מעט זמן, אבל הזמן הזה הגיע. קיצו משיקים סוף כל סוף את אלבום הבכורה שלהם "חול".

    "חול" הגיע לידי רק לפני שבוע, וחשבתי שיהיה לי משהו חכם לכתוב עליו היום, אבל אני לא מסוגל. הוא מסוג האלבומים שצריך לתת להם זמן ושמיעות כדי לספוג ולאהוב אותו כמו שצריך, ושבוע זה פשוט לא מספיק זמן. בינתיים תפס את אזני החצי הראשון שלו שאני מכיר מההופעות, מהפתיחה הבומבסטית "Inertia" שמצהיר בבירור את כוונות הלהקה קדימה, דרך "Diamonds" שנשמע כמו משהו שהיה יכול להיות בקלות בי-סייד מתוך "In Rainbows" (כן, של רדיוהד) ו-"Balloon" שחותך ממטרונום קצבי למן ג'אז אפלולי. אני מתחיל לעוף גם מ-"במרוצת הזמן", הגראנד פינלה שבו הכל מתרסק והאפוקליפסה שתביא את המדבר הרדיואקטיבי על ראשינו.

    מספיק דיבורים, קדימה מעשים. קיצו משיקים את אלבום הבכורה הנפלא שלהם ביום שבת הזה ה-20.3 בתאטרון תמונע בתל אביב, וביום שבת הבא ה-27.3 במועדון הבאסס בירושלים, שניהם עם ויי ג'יי ואורחים מיוחדים. בגלל שהם יודעים שקוראי המאזין הם אוהדי מוזיקה אינטרגלקטית, בין המגיבים לפוסט הזה יוגרלו 2 כרטיסים להופעה של קיצו! אפשר גם לשלוח מייל לכתובת kitzuband@gmail.com ולהצטרף לרשימת ההנחות. האזינו לקיצו, בואו להופעה, נתראה בעתיד.

    (ההגרלה עד יום שישי ה-19.3 הזוכים קיבלו הודעה במייל, תודה לכל המשתתפים!)