פוסטים מתויגים עם מוזיקה חדשה

  • העתיד כבר כאן - Computer Camp

    לאחרונה אני מתחבר לצד האלקטרוני שבי. טוחן את האלבום החדש והמשובח של Friendly Fires, חוזר שוב ל-New Order הגאוניים, ונזכר ב-Prodigy, Aphex Twin, ועוד אמנים משובחים שאפשר לרקוד ולבכות לצליליהם. בארץ סצינת האינדיטרוניקה מאוד קטנה כרגע לצערי. ימי Fact ו-Ack Duck הססגוניים נמצאים מאחורינו, כך שאפשר למנות את האמנים הפעילים על יד אחת - דיגיטל_מי, רייסקינדר, וגם לורנה בי. איזה כיך לגלות שחקן חדש על הפרקט.

    הסתקרני כבר מהשם, Computer Camp, ומהפוסטרים הפסיכדליים שהם פיזרו ברחבי תל אביב. פיספסתי את ההשקה שלשמה הם ניתלו, אז באתי לסיבוב השני, להופעת-מסיבה באוזןבר ביום חמישי ה-2.6. תשמעו, זה היה טוב. ממש פאקינג טוב.

    מדובר בטריו אלקטרונאים ישראלים ושמם עומרי שמולביץ, נדב שפיגל, וניתאי בארי, איש איש על הסמפלר/סינטי/סיקוונסר שלו. מעניין אגב שלא ראיתי לפטופ על הבמה, שהם משתמשים רק בחומרה יעודית. אם אחד מחברי הלהקה קורא את השורות הללו, נשמח לשמוע על כך בתגובות. מעבר לזה ששניים מהם משופמים ואחד לא (חשבתי שזה כבר מזמן פסה), אני לא יודע עליהם כלום, אז בואו נדבר על המוזיקה.

    Computer Camp בפעולה

    קומפיוטר קאמפ ודאי הלכו בילדותם לסאמר סקול של ניו אורדר איפה שלומדים את השילוב בין ביטים אלקטרוניים היפנוטים לבין זמר שמפיח בטראקים נשמה. המוזיקה של קומפיוטר קאמפ יותר אדג'ית ומכוונת קצת ללכלוך של הרכבים כמו Fuck Buttons, או לראשוניות של Kraftwerk החלוציים, אבל זה מעודן מספיק כך שהחומר נגיש. גם מי שאין לו מושג באלקטרוניקה יוכל לרקוד ולהנות, ועל כך יעיד חברי הטוב איתי שלא בקיא בעניינים, אבל מאוד נהנה מההופעה.

    הקהל שמילא את האוזןבר ביום חמישי התלהב ופיזז לצלילי המוזיקה, הסאונד היה צלול, ותוך כדי לחיצות הכפתורים וסיבובי המתגים הוקרן וידאוארט מאחורי הנגנים שהוסיף ויזואליות ועתידנות מבורכת להופעה. למעט הדיבורים בעברית שהיו בין טראק לטראק, הרגשתי כאילו ששיגרו אותי למועדון ברלינאי. התחברתי לווייב של ההופעה של Friendly Fires שראיתי שם לפני חודש, וגם קצת להופעה המיוחדת ש-Animal Collective נתנו פה לפני איזה שנתיים-שלוש.

    אומנם Computer Camp בתחילת דרכם והם עוד יצטרכו לגבש את הסאונד היחודי שלהם בסקאלה הגלובאלית, אבל כבר עכשיו הם נמצאים בריחוף אי שם בסטרטוספירה, והם משגרים משם צלילים שמאוד חסרים לי בביצה המקומית. אם הם יודעים איך לנווט בגלקסיה והכוכבים יחייכו אליהם, הם יוכלו להגיע רחוק.

    בשביל לחוות את החוויה המלאה, לכו לתפוס אותם בהופעה פרונטו. בינתיים, שיעורי בית - האזינו ל-Tame, האי פי הראשון שלהם ששוחרר לא מזמן. פרטו נמקו והסבירו איזה אסוציאציות הוא מעלה לכם בראש.

  • הגרלת כרטיסים להשקה של לורנה_בי

    אתם יודעים שאני אוהב את Lorena B. התרשמתי מהם מאוד כשראיתי אותם בהופעה לפני כשנה, ומאז אני עוקב אחריהם ואפילו יצא לי להכיר אותם. הם רק הולכים ומשתבחים ונשמעים כמו להקה שאם הייתי אומר שהיא באה מבריסטול כנראה שהייתם מאמינים לי.

    אני לא מסוגל לחשוב על אף להקה אחרת בארץ שיודעת לשלב בין אלקטרוניקה וגיטרות בצורה כל כך אלקטרו-הרמונית שנותנת כבוד לצמד המילים פוסט רוק או פופ נסיוני. יש להם עוד משהו שחסר ללא מעט להקות כאן - השקעה ויזאולית ומנהיגה כריזמטית שמושכת את תשומת הלב לא פחות מהמוזיקה. זה שילוב חזק, וכל חבר ששלחתי לשמוע אותם חזר בתור מעריץ.

    בשעה טובה לורנה בי מוציאים את אלבום הככורה שלהם, Siblings. הוא התגלגל לידי בפורמט של סטרימינג, אבל לא הספקתי לתת לו את מלוא ההאזנות שראויות לו. אני כן יכול להגיד שאם בהופעה לורנה בי נשמעים לפעמים קצת אקלקטיים מדי, האלבום הרבה יותר ממוקד ומגובש. ההפקה והסאונד שלו נשמעים פנטסטיים ומבחינה מוזיקלית הוא נמצא איפשהו בין Mum לבין הגלגולים האחרונים של Radiohead. אני לא יודע עד כמה ידעו להעריך את זה בארץ, ולכן הלהקה נוסעת להופיע באנגליה בחודש מאי ולהראות לבריטים שלא רק הם יכולים.

    בחזרה לישראל - לורנה בי משיקים את אלבום הבכורה שלהם ביום שבת 30/4 בשעה 21:30 בתיאטרון תמונע, ואתם יכולים לזכות ב-2 כרטיסים בודדים להופעה! תשאירו תגובה ותגידו מה השיר האהוב עליכם שמשלב בין כלים חיים לאלקטרוניים. הזוכים יוגרלו אקראית ויקבלו הודעה במייל יום לפני ההופעה.

    נ.ב. לא כתבתי הרבה לאחרונה. עוברת עלי תקופה שכזו ללא הרבה מוזת כתיבה, אך נגינה מרובה על הבאס עם אבישי אפרת. אני יוצא לי השבוע לחופשה קצרה בברלין איפה שאלך לאיזה מסיבת טכנו או שתיים ואראה את Friendly Fires בהופעה ביום חמישי.

  • הגרלת כרטיסים + דיסקים ל-Drunk Machine

    רוק נמצא כרגע מחוץ לאופנה. אני לא מדבר על רוק היפסטרים סטייל הסטרוקס או להקות אינדי רוק חמודות למיניהן. אני מדבר על פאקינג רוק!!! מוזיקה שעושות להקות כמו Queens Of The Stone Age ו-Foo Fighters (בקרוב אלבום חדש וקטלני) שנשענת על גיטרות רועשת, זמרים עצבניים, ומסורת של עשרות שנים של אופל.

    אבל כמו כל מוזיקה שלא נמצאת כרגע בספוטלייט של הבלוגוספירה והפיינשמקרים, היא מבעבעת לה אי שם מתחת לפני השטח כמו לבה לוהטת, איפה שהדברים הבאמת חמים קורים. אחד מהרי הגעש הטריים שמתפרץ בארץ בכל הופעה הוא ההרכב Drunk Machine.

    drunk machine

    שמעתי אותם בפעם הראשונה ממש במקרה, כמו שזה קורה לי בד"כ. נשארתי באוזןבר אחרי איזשהי הופעה, ובעוד שאני לוגם לי איזה בירה בצד, תפסה את אוזני המוזיקה המעולה שהלהקה ניגנה בהופעת חצות. היה ברור שהם מושפעים מחומר מובחר כמו Nirvana, Muse, ו-Sonic Youth.

    הגיטריסט שלהם (עידן כץ) נשמע כמו גיבור גיטרה חדש בשכונה. המתופף (רן כהן) הדוק כמו "מכנסי ויניל על דיויד לי רות'" (-קוואמי). והסולן (ליאור אבל), הו הסולן. לא רק שהוא באסיסט אימתני, אלא הוא נשמע כמו הדבר האמיתי, כמו אמריקאי מתוסכל מאיזה פרבר נשכח שבורך בדיסטורשן בילט-אין בקולו ורצון עז למרוד בשיעמום.

    דראנק משין מנגנים טוב, מנגנים חזק, יש להם את ההתלהבות הראשונית הזו שרוקרים מזדקנים מתפללים לאדון האופל כדי לקבל אותה בחזרה, והם רק הולכים ומשתפרים. לעזאזל עם האופנות - יש פה להקה שווה עם פוטנציאל יצוא לחו"ל ואפשרות אמיתית להחזיר (שוב) את כבודו האבוד של הרוק.

    הלהקה כבר הוציאה EP ראשון על שמה, ואוטוטו יוצא האי פי השני Hot Flushes בהופעת השקה ביום שבת ה-2.4 באוזןבר ב-22:30. לכבוד המאורע החגיגי, דראנק משין מחלקים לכם 2 חבילות שיכורות שכוללות כרטיס להופעה + עותק של האי פי!

    איך זוכים? משאירים תגובה לפוסט ומספרים מי להקת הרוק הכי עצבנית ביקום. הזוכים יקבלו הודעה במייל יום לפני ההופעה, בינתיים אתם מוזמנים להתאמן בפוגו לצלילי המוזיקה הבאה.

  • למה ציפיתם מהחיסונים

    הייפ היא חרב פיפיות. מצד אחד, זו מכונת שיווק נפלאה שתפיץ את שם הלהקה שלך ברחבי הגלקסיה. מצד שני, ההייפ יוצר בו זמנית תנועת נגד. גרוע מזה, הציפיות מהלהקה נהיות כל כך גדולות שהיא עלולה לקרוס תחת המשקל של עצמה וליפול בגדול אל תוך חור מוזיקלי שחור.

    The Vaccines, אחת מלהקות ההייפ הראשונות של השנה הזו, נמצאת בדיוק במצב הזה. הם נבחרו כאחד מאמני ה-Sound of 2011 של ה-BBC לצד הייפסטרים אחרים כמו James Blake ו-Jessie J (שזכתה), התארחו בתכנית הנפלאה של Jools Holland אחרי האי פי הראשון שלהם בלבד, ונראה שה-NME התאהב בהם קשות. עכשיו גם אני נפלתי שבי בקסמם.

    כבר שבוע שלם שאני שומע את אלבום הבכורה הטרי והמודע עצמית שלהם, What Did You Expect From The Vaccines. זה לא שהם מחדשים משהו מבחינת סגנון, סאונד, תוכן, או פרזנטציה. מדובר סך הכל בהרכב גיטרה-באס-תופים מן המנין שנשען על הסאונד המטרונומי של הסטורקס, בתוספת של מלודיות מהפיפטיז וקצת לכלוך אה-לה Jesus And The Mary Chain. אין חדש תחת השמש.

    the vaccines

    אז מה כן יש? יש פופ גיטרות מהוקצע, פשוט, קליט ומרגש. כמעט כל שיר באלבום הוא סינגל פוטנציאלי תודות לעבודת הגיטרות המעולה של פרדי קאוון והקולות של ג'סטין יאנג. קאוון שוזר לכל אורך האלבום הוקים, לכלוך, וסולואים מפעם לפעם (זוכרים שיש דבר כזה?), בעוד שיאנג מרחף מעל עם קולו העמוק והחשוף וליריקה פשוטה וישירה שנקלטת מיד בבוקסה. אגב, משהו בהגשה שלו מזכיר לי לפעמים את הגוונים של תום סמית' הנפלא מהאדיטורז.

    מה שמפתיע במיוחד בוואקסינז זה שהכל נשמע כל כך אמריקאי, אבל ברגע שהם פותחים את הפה באיזשהו ראיון בוקע מהם לפתע מבטא לונדוני. ההיסטוריה המוזיקלית מוכיחה שדברים טובים קורים במלחמה המוזיקלית בין אמריקה לאנגליה, ואולי הוואקסינז הם לא המהפכניים שבהם, אבל לפחות הטובים ממה שיצא השנה. אם The Drums האמריקאיים לקחו את הסמית'ס והסאונד של Factory Records ויצא להם משהו טוב, קיבלנו תזכורת שזה עובד גם בכיוון השני.

    אז אם אתם מתגעגעים למוזיקת גיטרות פשוטה וטובה, משהו שלא דורש מחשבה אבל בכל זאת יש לו אדג' וביטוי עצמי, אל תאמינו להייפ, תשמעו בעצמכם את הוואקסינז.

  • מידנייט פיקוקס + קיצו = ?

    זה שוב קרה לי. הגעתי ספונטנית להופעה מבלי לדעת שום דבר על הלהקה שעומדת לפני, והם העיפו לי את המוח למימד אחר. הלהקה הזו היא Man25, טריו רוק נסיוני שקצת קשה להגדיר. משהו בין מטאל לבין פוסט-Pאנק לבין פוסט רוק לבין נויז, אם חייבים לזרוק עליהם כמה טייטלים. הזכירו לי בווייב שלהם את Factory Floor, אחד ההרכבים הנסיוניים החדשים והמבטיחים מהממלכה המאוחדת. כן, משהו טוב. אנסה לחדד את האבחנה במקרה שלנו.

    man25

    אם המידנייט פיקוקס היו עושים אהבה עם קיצו, כלומר לא אורגיה בין להקתית, אלא אהבה מוזיקלית, כנראה שהם היו מולידים את Man25. זמרת קצת מחורפנת עם קול מתוק וחיבה למשחק בצעצועים ליד המיקרופון, גיטרה שמתיזה ריפים של מטאל וסאונדים אווירתיים לסירוגין, ומתופף אימתני שתפוס על מקצבים רפטטיביים ואפלים כאילו הוא מתופף לצלילי טקס פולחן של איזשהי כת סודית.

    ההופעה שלהם היתה רצף של קטעים שלא תמיד היה ברור איפה הם מתחילים ואיפה הם נגמרים בעוד שוידאו ארט לא ברור בהתאם ריצד לו מאחור. המוזיקה שלהם לקחה אותי למסע משונה ומאוד מהנה בעיניים קשורות אל תוך קרע ברצף החלל-זמן. אבל הכוח שלהם נמצא בכך שהם לא עושים אוונגארד מוחלט מחריש אוזניים וחסר מבנה, אלא נשארים קומוניקטיביים ואף גרוביים לעיתים. אין כמעט דברים כאלה בארץ.

    אפשר לשמוע ולהוריד את אי פי הבכורה שלהם פה למטה כדי להבין בערך במה מדובר. אבל אם באמת רוצים להבין, אז כדאי לקפוץ לרוגטקה ב-18.2 בשעה 21:00 ולראות אותם בהופעה. אם אתם לא יכולים, נסו במועד אחר. נסיעה מהנה.