שם של להקה לא תמיד מייצג אותה תרתי משמע - למשל The Underground Youth. "השם לא אומר מילולית שאנחנו מחתרתיים או צעירים - כי אנחנו לא צעירים יותר", מספר מוביל ההרכב Craig Dyer בראיון ביוטיוב. "זו פואמה שכתבתי בגיל 16 על עתיד דיסטופי, ואהבתי את השם, אבל לא חשבתי עליו במובן המילולי ונתקענו איתו, אני לא יכול לשנות אותו עכשיו". ולמקרה שהם נשמעים לכם מחתרתיים, חפשו אותם ביוטיוב ותגלו שיש להם מאות אלפי ואף מיליוני צפיות - הישג מרשים לפרוייקט שהחל ב-2008 בחדר שינה במנצ'סטר.
דייר פשוט התחיל להקליט לבדו שירים בהשפעת שוגייז ופוסט-פאנק. המוזיקה שלו הופצה בעיקר על ידי מעריצים, והוא הוחתם בלייבל Fuzz Club שכולל קולגות כמו The Black Angels ו-Singapore Sling. ההרכב הפך מפרויקט חדר שינה להרכב חי כשקרייג צירף את אשתו Olya על התופים ועוד נגנים, ובימים אלה הם נמצאים בעיצומו של סיבוב אירופאי נרחב. ביום רביעי ה-18.5 הם יקפצו גם לאוזןבר בתל אביב - עוד יבוא פנטסטי במסגרת ליין ה-Tel Aviv Shoegazers של המון ווליום. אז לכבוד האירוע, הזמנתי את דייר לראיון במייל וביררתי איתו מה הקטע עם מנצ'סטר, איך הם צברו כל כך הרבה צפיות ביוטיוב, ומה הוא חושב על כל השוגייז הזה.
איפה אתה כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?
עברנו לברלין בתחילת השנה אז כרגע אנחנו בדירה שלנו, לקחנו הפסקה מלארגן ציוד ולארוז תיקים לקראת הטור בשבוע הבא.
לאלה שלא שמעו מעולם על The Underground Youth, איזה שיר היית ממליץ לשמוע כהכרות להרכב?
זו שאלה קשה כי יש ל-TUY סאונד שונה משיר לשיר. אחד מהשירים הכי פופולריים שלנו הוא "Morning Sun" אבל אני חושב שהסאונד הנוכחי שלנו יותר קרוב לשירים כמו "Juliette" או "In The Dark I See".
אתם מגיעים ממנצ'סטר, עיר אגדית שיצאו ממנה הרכב מטורפים כמו Joy Division וה-Stone Roses. הרבה פעמים אני תוהה מה יש במנצ'סטר שגרמה לכל המוזיקה הזו לקרות. מה דעתך? באיזה צורה אתה מושפע מהעיר באופן אישי?
במנצ'סטר היה פעם נוף עגמומי ותעשייתי, ואני חושב שזה עזר לפסל את הצליל ואת הגישה של להקות כמו ג'וי דיוויז'ן והבאזקוקס. זו עיר שמשתנה מדור לדור, למשל כרגע אין בה את ההתרגשות של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. פספסתי את זה ומנצ'סטר שהשפיעה עלי היא שוב עגמומית ותעשייתית, אני חושב שזה נוכח במוזיקה של TUY. אבל עכשיו יש לי השראה טרייה ושונה אחרי שעברתי לברלין.
איזה אמנים מהסצנה הנוכחית במנצ'סטר היית ממליץ לנו לשמוע?
זו עיר שלא מפסיקה לייצר מוזיקאים והרכבים חדשים ומרגשים תמיד מצטרפים לסצנה. כבר לא היינו שם זמן מה אז אני לא בטוח מה הדבר הכי חדש שאפשר להמליץ עליו, אבל חברינו הטובים Pins עשו אלבומים מעולים והופעות מעולות כבר במשך שנים.
יש ל-TUY מאות אלפי ולפעמים מיליוני ציפיות ביוטיוב. איך אתה חושב שנהייתם כל כך פופולריים שם? האם זה משתקף במכירות תקליטים והופעות?
אנשים התחילו לעקוב אחרינו כשהעליתי אלבומים לרשת בחינם כבר ב-2009. לקח שנים להגיע לנקודה הזו, אבל אני חושב שזו המעשייה המודרנית של להקה עצמאית. לא היה לנו קידום או סיקור גדול במדיה, הכל הגיע מזה שהמעריצים שיתפו את המוזיקה ברשתות החברתיות ושיצאנו לכמה סיבובי הופעות שיכלנו כדי לנגן את המוזיקה ולקדם את מה שאנחנו עושים. ככל שהשנים עוברות אנחנו מנגנים לקהלים שהולכים וגדלים והאלבומים שאנחנו מוציאים נמכרים יותר ויותר מהר. זה נע בכיוון הנכון.
TUY: אוהבים את יוון ויוון אוהבת אותם
אשתך מנגנת בלהקה. איך היא הצטרפה? איך אתם מתמודדים עם הלחץ של להיות במערכת יחסים רומנטית ובלהקה בעת ובעונה אחת?
כשהקמתי את ההרכב החי היה לי קשה למצוא מתופף שהסגנון שלו התאים למה שחיפשתי. אוליה היתה איתי באולפן יום אחד והיא החליטה לנסות לתופף וזה עבד באופן מידי. סיבובי הופעות תמיד מלאים בלחץ אבל זה עובד לנו.
TUY עומדים לצאת לסיבוב הופעות אירופאי נרחב. באיזה מקומות אתה אוהב להופיע ולמה?
אני תמיד מצפה לבקר במקומות שמעולם לא היינו בהם, למשל בטור הזה בתל אביב. יוון היא אחת מהארצות שאני הכי אוהב לבקר, יש לנו שם הרבה מעריצים והם מאוד אוהבים ומעריכים מוזיקה חיה. פלוס אוכל טוב, יין ומזג אוויר.
אתם מגיעים לישראל להופיע במסגרת ליין ה-Tel Aviv Shoegazers, שהופיעו בו הרכבים כמו The Telescopes ו-Luna. מה אתה חושב על כל עניין השוגייזר הזה? האם אתם מושפעים על ידי הז'אנר?
הושפעתי מכל כך הרבה סגנונות מוזיקליים במהלך השנים, אבל תנועת השוגייז ממש השפיעה עלי לחפש אווירה וצלילים מסוימים. חיברתי השראה מלהקות כמו Jesus & Mary Chain, Slowdive, ו-My Bloody Valentine עם מוזיקת פוסט-פאנק אפלה ששמעתי וזה הוביל אותי ליצור את הצליל של TUY.
אחת מהלהקות המקומיות שלנו, Dia Malo, הולכת לחמם אתכם. האם שמעת אותם או להקות אחרות מישראל?
אני בדיוק מקשיב לדיה מאלו בפעם הראשונה עכשיו, ואני לגמרי מצפה לראות אותם בהופעה. אני לא יכול לחשוב על להקות אחרות שאני מכיר שהן מישראל אז לגמרי אחפש המלצות כשנהיה שם.
תרצה להוסיף אולי עוד משהו?
תודה ונתראה בקרוב.
סגור לתגובות על The Underground Youth בראיון: מעשייה מודרנית של להקה עצמאית / כללי / עידו שחם
נתקלתי בלהקת The Aprons בהופעה לפני כמה שנים. היתה שם רק באסיסטית שישבה על כיסא (טליה פרי) ומתופפת (חוה כהן), שתיהן שרו. והמינימליזם הזה יצר צלילים מכושפים שקשה להגדיר מעבר לז'אנר הגנרי "אינדי" או "פופ חלומי". אלבום הבכורה "Sound Stains" מ-2012 הגשים את החזון המוזיקלי של ההרכב ונשמע כמו יצירה טרייה מאיסלנד, וקליפ הנושא של האלבום זכה לעשרות אלפי צפיות בזכות האנימציה המושקעת שלו. עכשיו כשהלהקה חוזרת עם אלבום חדש וקמפיין גיוס מוצלח בהדסטארט, תפסתי אותן במייל לברר את הסיפור מאחורי ההרכב, איך הן יוצרות את הקליפים המושקעים, ומה קרה אחרי שהן נתנו את האלבום שלהן לג'וני גרינווד מרדיוהד.
אז, איפה אתן ומה עשיתן לפני שהתחלתן לענות על הראיון?
אנחנו בדיוק אחרי סשן צילומים לבלקוני טיוי על הגג של גן העיר בתל אביב. היה ממש כיף הרגשנו קצת כמו הביטלס.
לא הצלחתי למצוא הרבה מידע על האייפרונס. תוכלו לספר לנו איך נפגשתן והקמתן את הלהקה ומדוע בחרתן להקרא הסינריות?
נפגשנו לפני כ-15 שנה. שני אנשים שאינם קשורים זה לזה, הכירו ביננו במהלך שבוע אחד, אז כפי הנראה נועדנו להיפגש. התחלנו לנגן יחד רק לפני שבע שנים. טליה כבר ניגנה בשתי להקות, אליוט ופיץ וחוה למדה תופים ערב אחד החלטנו סתם לנגן יחד. כבר בהתחלה יצא לנו שיר שממש אהבנו ומשם הכל התחיל. מהר מאוד הסתבר לנו שאנחנו נותנות השראה אחת לשנייה ליצור עוד ועוד שירים, ושיש לנו ויז'ן מוזיקלי משותף שנובע מאיתנו באופן טבעי כשאנחנו יוצרות ביחד. את שם הלהקה בחרנו מתוך עולם דימויים נשי אבל בהפוך על הפוך: אף אחת מאיתנו לא יודעת לבשל ולא תמצאו אותנו עם סינר במטבח.
פניתן להדסטארט בשביל לגייס כסף לאלבום הבא מדוע החלטתן לעשות זאת מאשר לממן אותו עצמאית?
את מרבית ההוצאות על הפקת האלבום החדש מימנו מכיסינו. כעת נותר עוד סכום שיש להקצות להוצאות כמו יח"צ, הוצאת סינגל, הדפסה וכיוצא בזה. אחרי הרבה לבטים, החלטנו לעשות הדסטארט כיוון שהיום מושג החנויות תקליטים כבר כמעט ולא קיים, ואחוז ניכר מהרכישה של תכנים מוזיקליים נעשה אונליין. נראה כי ההד סטארט הוא דרך מעולה לשווק את האלבום וגם להנגיש אותו לקהל הפוטנציאלי שלו והחלטנו לסמוך על קהל האוהדים שלנו שירכוש אותו מראש.
לסינגל החדש שלכן, "Day Off", יש ווייב מאוד פסיכדלי. האם זה מייצג את האלבום? למה עוד אפשר לצפות?
קשה לאמר שהוויב הפסיכדלי מייצג את האלבום. השיר הספציפי הזה הלך לכיוון הזה וכל שיר בעצם ביקש את הכיוון שלו. עבדנו על כל שיר בנפרד לפני שנכנסו להקלטות אז יצא שהאלבום מאוד מגוון אבל עדיין שומר על הקו המייצג שלנו.
הסינריות: מפרגנים יותר בחו"ל
הקליפים שלכן מאוד מושקעים ויש להם ניחוח מכושף שכזה. איך אתן יוצרות אותם?
הקליפ הקודם שלנו, "Sound Stains", אשר מלווה את שיר הנושא מתוך האלבום הראשון היה הזדמנות מדהימה שנקרתה בדרכינו. צמד היוצרים לירן ושי גולדברג פנו אלינו עם חזון שלם ומושלם לקליפ שהם רצו לעשות לשיר שלנו. כמובן ששמחנו והסכמנו מיד. הם טרחו על הקליפ הזה שנה שלמה עם צוות של כ-40 יוצרים מוכשרים נוספים ויצרו את הקליפ המופלא הזה שהכה גלים בכל מקום אליו הגיע. בקליפ החדש, ששחררנו לא מזמן, ל"דיי אוף" (הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש), היה לנו ברור שאנחנו רוצות לשמר את האווירה הקסומה מהקליפ הקודם, אבל בשפה קצת שונה. בחרנו לאזכר את הדמויות מהקליפ הראשון, אבל עם טוויסט. הפעם הבנות חוזרות ליער כדי לסגור מעגל. את הקליפ ביים בני אסטרליס ואנחנו מאוד מרוצות מהשפה הויזואלית שהוא הגיע אליה .
אחד משירי האייפרונס נבחר לטריילר של הסרט "עלטה". איך זה קרה? האם קיבלתן הצעות שוות בעקבות ההזדמנות הזו?
הבמאי של הטריילר פנה אלינו מהיכרות עם המוזיקה שלנו ובעקבות הטריילר הישראלי פנו אלינו המפיצים משאר העולם וביקשו להשתמש בשיר לטריילר שלהם. זה היה מאוד מרגש לקבל פניות מקוריאה, ברזיל צרפת ועוד. אנחנו לא בטוחות אם יש קשר אבל בהמשך פנו אלינו מההפקה האמריקאית של מחוברים וביקשו מאיתנו שני שירים לשני פרקים של הסדרה.
אתן פועלות במקביל גם בארץ וגם בחו"ל. איך אתן מרגישות שמתייחסים למוזיקה שלכם בארץ לעומת שאר העולם? יש מקומות מסוימים על הגלובוס שבהם התחברו אליה יותר?
יש תחושה שבחו"ל התגובות יותר מפרגנות. אולי סוג המוזיקה הזה מתאים יותר לחו"ל וכמובן שיש את עניין השפה. זה טבעי שמוזיקה באנגלית תתקבל יותר בקלות בחו"ל. כל פעם מפתיע מחדש ומאוד מרגש לשמוע שמישהו מהצד השני של הגלובוס מתחבר ומתרגש ממה שאתה עושה. מישהו פעם כתב לנו שהוא היה רוצה ששיר שלנו יתנגן בלוויה שלו.
קראתי בראיון לאתר IDIOTEQ שפגשתן בארץ את ג'וני גרינווד, גיטריסט רדיוהד וגם אחד מההשפעות שלכן, ושנתתן לו את האלבום שלכן. איך זה הרגיש? איך הוא הגיב? שמעתן ממנו מאז?
לתת לג׳וני גרינווד את האלבום הרגיש כמו לחזור להיות טינאייג'רית שמעריצה מוזיקאי: התרגשות מהולה בחשש. הוא היה ממש חמוד ואפשר היה להרגיש שגם הוא נבוך מהמעמד. אין לנו מושג אם הוא שמע את האלבום ולצעירנו עדיין לא שמענו ממנו.
מה התכניות של הסינוריות לעתיד הקרוב?
אנחנו מתכוננות למופע ההשקה שיערך ביולי. כיוון שבהקלטות האלבום, שתינו ניגנו את רוב התפקידים בעצמינו, ולא נוכל לשחזר זאת בהופעה חיה, החלטנו להרחיב את ההרכב וצרפנו אלינו שני נגנים נוספים לצורך המופע (ירון מלול ורועי נשיא) - אנחנו בעצם ארבעה נגנים שמחליפים ביניהם כלי נגינה תוך כדי הופעה.
יש עוד משהו שתרצו להוסיף, בלי קלישאות וקידום עצמי?
אל תאכלו חיות!
האייפרונס יופיעו ביום שישי ה-6.5 בהאוס אוף מארלי בשעה 13:30, דיזינגוף סנטר בניין A קומה שנייה – כניסה חינם
סגור לתגובות על The Aprons בראיון: "לא תמצאו אותנו עם סינר במטבח" / כללי / עידו שחם
שוגייז הוא כמו היין-יאנג: יש לו צד מואר עם טיפת אופל ויש לו את הצד האפל עם טיפה של אור. אם הצד הראשון מיוצג על ידי להקות ורדרדות כמו Lush, בצד השני משתוללות להקות כמו A Place To Bury Strangers, טריו ניו יורקי שלקח את The Jesus & Mary Chain והגביר אותם ל-12 עם חגיגה של כאוס וסערות דיסטורשן והופעות שמשמידות גיטרות ואת עור התוף. סימנתי אותם גבוה ברשימת ה-"להקות שאני חייב לראות לפני שאמות" כך שצעקתי בקול כשגיליתי שהם יגיעו לבארבי ביום שני 18.4. לכבוד ההופעה, תפסתי במייל את סולן הלהקה Oliver Ackerman (מרכז התמונה למעלה) לדיבור על אבדן שמיעה, פדלי גיטרות, ו-MTV אנפלאגד.
אז, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני שענית על הראיון?
כרגע אני בבית אבל הייתי בדיוק על אוטובוס בדרך בחזרה מהופעה איפה שלהקה של חברים בשם Conduit הופיעה, והם היו מעולים, ועוד להקה מופלאה הופיעה ושמה Wetware. לא נשארתי אבל לגמרי הייתי צריך להישאר שם. אולי הערב רק התחיל. ווטוור היו כל כך מרשימים. יש להם ביטים כבדים והיתה שם בחורה שפשוט נפנפה אגרופים באוויר בזמן שאור מהבהב דלק וגרם לה להראות כמו רובוט ולי להרגיש כאילו שאני בסרט "הניצוץ". אלה שתי להקות מניו יורק ופילדפליה שחייבים לבדוק.
לפי תמונות של הופעות חיות, אני רואה שאתה אוהב לנגן על גיטרות פנדר ג'אגואר חבוטות. מה הקטע עם ג'גואר שאתה אוהב לעומת גיטרות אחרות?
הן נשמעות מאוד רזות ויש להן מעט ססטיין. יש להן גשר צף שאני משתמש בו והן נפוצות מספיק כך שאני יכול למצוא להן חלקי חילוף ולא צריך לעבוד עליהן עם מכונה או משהו כזה. היו לי הרבה גיטרות שהיו משונות ואז כשהן נשברו בטור הייתי מסתובב עם תיק של גיטרות שאי אפשר לתקן.
אני מניח שהן נראות חבוטות בגלל שהן מושמדות ואז משוחזרות, נכון? אם כן, מדוע אתה אוהב להרוס אותן?
כן. זה פשוט טבע הדברים בהופעה שלנו. למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר.
אקרמן: חובב גיטרות פנדר ג'אגואר
להופעות של APTBS יש צד ויזואלי חזק עם תאורה ווידאו ארט. איך אתם יוצרים את זה?
בכל מיני דרכים למעשה. לצלם דברים שמעניינים אותנו, לעשות סרטים קצרים, לתת לחברים לעשות ניסיונות ויזואליים ואז פשוט להשתמש במה שיש כדי ליצור משהו שמתאים ליום מסוים עם מה שאנחנו מתכוונים לעשות בהופעה מסוימת.
ההרכב הוכרז בתור הלהקה הכי רועשת בניו יורק. איזה להקות אחרות, לדעתך, הן המתחרות לכתר?
The Dreebs בתקופות האינטנסיביות שלהם לגמרי שם. Conduit רועשים כמו הגיהינום ו-Bambara מטורפים אז הם כולם מועמדים טובים.
האם מישהו בלהקה סובל מאבדן שמיעה? אתה לא מפחד להזיק לשמיעה של אנשים בקהל?
אני כנראה סובל מאבדן שמיעה אבל לא בהרבה. יש אנשים שהם ברי מזל ולא צריכים לדאוג לגבי זה יותר מדי. גם לא אכפת לי, אם לא אוכל לשמוע, יש דברים יותר גרועים שיוכלו לקרות ופשוט אתאים את עצמי למצב הזה. יותר חשוב לי לחוות את הפלא והיופי של להיות מוצף בצלילים ואני תמיד רודף אחרי התחושה הזו כשאנחנו מופיעים. אני לא רוצה להזיק לשמיעה של אף אחד בקהל ואנשים צריכים לשים אטמי אוזניים אם הם דואגים לאבד את השמיעה שלהם. זה אותו הדבר כמו שאתה עומד ליד אש, אל תעמוד קרוב מדי אלא אם כן אתה רוצה להתבשל.
אם MTV אנפלאגד היו קמים לתחייה ומזמינים אתכם להופעה, היית הולך על זה? למה כן או למה לא?
הייתי הולך על זה כי אני אוהב לעשות דברים מגוחכים.
אתה גם מקים חברת Death By Audio שמייצרת פדלים לגיטרות. איך התחלת ליצור פדלים ומה היה הפדל הראשון שבנית?
התחלתי לייצר ולעצב פדלים בגלל שרציתי ליצור צלילים שלא יכולתי לקבל משום מקום אחר. צליל הוא חלק כל כך חשוב ביצירה שלי שרציתי לשלוט בממלכה הזו. הפדל הראשון שבניתי לדעתי היה פדל tone booster שהיה אפשר לבחור בו בין כמה גוונים שונים של צלילים עם כפתור מסתובב. תמיד אהבתי את כפתורי ה-vari-tone בגיטרות וזה גרם לי להתעניין האם לקבלים שונים עם אותו הערך יש צלילים שונים. הסתבר שלא בדיוק אבל באותו הזמן חשבתי שכן בגלל שהשתמשתי בחלקים ישנים שהערך שלהם השתנה עם הזמן.
APTBS: אולי הלהקה הכי רועשת בניו יורק
כמה פדלים יש לך ואיזה אהובים עליך כרגע?
אין לי מושג, אולי כמה מאות? אני חושב שכמה אבות טיפוס שבניתי הם האהובים עלי, אבל זה לא כיף כי אף אחד לא יכול לקנות אותם. אני מאוד אוהב את Space של Eventide בגלל שזה נשמע ממש ממש טוב ואני אוהב ריוורב, תמיד אהבתי את Coloursound Suppa Tonebender, Malekko Assmaster, ואת Earthquake Devices Aftermath.
איך אתה חוקר טריטוריות חדשות של צללים? יש לך מעבדת אפקטים סודית?
בכל צורה שאתה יכול לדמיין. בסופו של דבר אני חושב על רעיון לאפקט או משהו שאפשר לעשות עם אפקט ואנסה את זה. ולפעמים משהו קורה במעבדה התת-קרקעית או נותן השראה למשהו שקרה באופן לא מכוון וזה בדרך כלל הכי טוב. אז אנחנו עושים ניסוים עד כמה שאנחנו יכולים, כי מתמטית זה ייצר הכי הרבה תאונות מה שבדרך כלל יותר טוב מתכנון.
היית גם הבעלים של מועדון ההופעות Death By Audio בברוקלין שלצערנו נסגר. האם אתה מתגעגע לזה? איזה הופעות אתה זוכר במיוחד מהמקום?
אני לגמרי מתגעגע לזה. אני זוכר כל כך הרבה הופעות כאילי זה היה אתמול וזה כואב לי בנשמה. Jeff the Brotherhood תמיד היו אדירים, Dan Deacon, Zomes, New England Patriots, Oozing Wound, Yonathan Gat, Black Pus, White Mice. כל כך הרבה הופעות רוצחות וזמנים מדהימים.
איך כדאי לקהל הישראלי שמעולם לא ראה את APTBS להתכונן להופעה?
שיהיו מוכנים, אם הם מעזים, ואם הם והחברים שלהם מעזים, שיהיה להם ממש כיף. נדגדג אתכם אם נצטרך.
יש עוד משהו שתרצה להוסיף?
אני מצפה לפגוש את מי שיגיע להופעה ולראות את תל אביב.
סגור לתגובות על A Place To Bury Strangers בראיון: "למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר" / כללי / עידו שחם
ביטול הטור האירופאי של DIIV מסיבה בריאותית דחופה הוא רק עוד אחת מצרור הצרות של ההרכב. סולן הלהקה Zachary Cole Smith עבר התמכרות קשה להירואין ונעצר ב-2013 עם חברתו הזמרת Sky Ferreira באשמה של אחזקת סמים; ובסוף 2014 באסיסט ההרכב Devin Ruben Perez הואשם בהתבטאויות גזענות, סקסיסטיות, והומופוביות באתר הפורומים 4Chan. זה נראה כאילו שהיקום עובד נגד הלהקה הברוקלינאית שדווקא זכתה לשבחים בעקבות אלבום הבכורה "Oshin" מ-2012, אלבום גיטרות פוסט-פאנק-סרפיות ששם ספוטלייט על סמית'. גיטריסט ה-Beach Fossils לשעבר נהפך לסולן/דוגמן כריזמטי שנראה כמו גרסה צעירה ואופנתית של קורט קוביין. אבל בדיוק כשנראה שהוא בצלילה איטית למטה, דייב חזרו השנה עם "Is The Is Are", אלבום כפול שמרחיב את צליל הגיטרות של הלהקה ועוסק בבעיות של סמית'.
הראיון הטלפוני עם סמית' היה אמור להתקיים לקראת ההופעה בארץ, והחלטתי לפרסם אותו למרות שהיא נדחתה. בחרתי לדבר איתו על דברים קצת שונים מהראיונות הקודמים שקראתי, אז אם אתם רוצים לשמוע יותר על הנושאים הטחונים מוזמנים לקרוא ראיון נרחב עימו בפיצ'פורק.
איפה אתה נמצא כרגע?
כרגע אנחנו נוסעים מלידס באנגליה לגלזגו בסקוטלנד. יש לנו למעשה יום חופש מהטור ואנחנו עושים נסיעה ארוכה. וכן אנחנו באמצע סיבוב ההופעות האירופאי שלנו.
איך זה להיות בדרכים? קראתי כמה ראיונות שעשית ותמיד מדברים איתך על ההתמכרות שלך להרואין, אז תהיתי איך החיים השגרתיים שלך.
הממ, ובכן, זה תלוי כמובן. אתה יודע, להיות בטור זה לא הדבר הכי קל כרגע - כולם חולים (משתעל). אבל כן, באופן כללי אני די מופנם ושקט, לא האיש הכי חברותי, וזה כנראה לא עובד כל כך טוב עם להקה ולהיות הסולן. אבל באופן כללי, בשבילי להיות בטור זה משהו שחייב לקרות ולמעשה כיף לנגן אבל לפעמים זה יכול להיות מעייף.
בוא נדבר על "Is The Is Are". קראתי בטמבלר שלקחת את השם מפואמה ש-Frederick Deming שלח לך, שהמילים קפצו לך מהדף.
כן. תודה שעשית את הריסרץ' שלך בן אדם, אני מעריך את זה! אין לך מושג כמה אנשים שואלים "אז, מאיפה לקחת את השם?" ואני אומר להם שכתבתי דבר שלם על זה! אז, בכל מקרה, אני מעריך את זה, תודה.
בבקשה. משהו שכן תהיתי לגביו, זה מה הכותרת הזו אומרת לך?
זה אמור להיות קצת מעורפל כזה, בניגוד לאלבום שהוא די להפך, זה אלבום שבו היינו חשופים לגמרי. אז רציתי משהו שירגיש כאילו שאני לא מובן באמת, כאילו שהכוונה שלי לא באמת הצליחה לעבור. רציתי משהו שיגרום קצת לדיסאוריאנטציה. אבל כן, נתתי לפרדריק כיוון לכתיבת הפואמות האלה, ואמרתי לו שרציתי שהן יהיו עם מילה חסרת משמעות. נתתי לו חמש או שש דוגמאות ואז הוא כתב כנראה 50 פואמות לפי הדוגמאות שנתתי לו, ואני חושב שהוא קלע, הוא לגמרי קלע בול.
סמית': "אני מאוד ADHD"
אני מניח שהיתה הרבה יצירתיות מסביב לאלבום הזה, קראתי שכתבת מעל ל-150 דמואים. זה יצא גם בתור אלבום כפול מה שדי ארוך בימינו. איך הצלחת לכתוב כל כך הרבה שירים? יש לך איזשהו תהליך?
זו פשוט היתה תקופה ארוכה שבה עבדתי על האלבום והיה סביבו כל כך הרבה לחץ, אז ביליתי הרבה זמן בכתיבה. אבל זה גם קשור לתהליך הכתיבה שלי שבנוי מאוד על ניסוי וטעיה. אני כותב ומקליט את הדמואים באותו הזמן, אז גם אם היו משהו כמו מאתיים דמואים, היו, אולי, חמישים שהיו טובים. הדרך שבה הם נוצרו מבוססת מאוד ניסוי וטעיה. אבל כן, רציתי שיהיו הרבה שירים באלבום, ואני חושב שהאלבומים הכי טובים יוצרים סביבם עולם. אז כמו שאמרת, יש הרבה יצירתיות מסביב לאלבום. היו לי יותר ממאה ציורים שעשיתי בשביל זה, חמישים פואמות נכתבו, כמות אדירה של אמנות, כמות אדירה של מילים, הרבה שירים, הרבה דברים שיש להגיד. מאוד רציתי לעשות הצהרה דפניטיבית, פשוט בגלל שבמשך ארבע שנים כולם תהו מה נעשה באלבום השני שלנו, ומאוד רציתי לעשות משהו מיוחד. ואני חושב שהנסיבות מסביב ליצירה של האלבום היו מיוחדות מספיק כך שהייתי צריך לתפוס את ההזדמנות. וכל השירים מסביב לאלבום די היו צריכים להיות באלבום. אין עוד משהו שאני יכול להגיד על זה, כנראה.
האלבום השני הוא גם בדרך כלל האלבום שהכי קשה ללהקות לעשות - משבר האלבום השני.
כן, האלבום הראשון הוא כזה קל, בגלל שזו הצהרת כוונות מאוד תמציתית, אבל האלבום השני הוא אבן הבוחן. אז ידעתי שנוכל לקחת את הסאונד שלנו להרבה כיוונים והיה חשוב בשבילי לחקור את זה. ואני חושב שכדי שיהיה אפשר לעשות אלבום מאוד מגוון אני מרגיש שהוא היה צריך להיות באורך הזה, אחרת הרבה מהדברים לא היו הגיוניים בכלל בלי ההקשר סביבם.
היית מודאג שזה לא יגיע לקהל הצעיר עם הפרעות הקשב של ימינו?
נכון! נכון נכון נכון! גדלתי עם סופר הפרעות קשב, היו לי הרבה הרבה בעיות בבית הספר. גורשתי מאיזה חמישה בתי ספר והיו לי בעיות משמעתיות קשות ובעיות להתרכז בבית ספר, וזה היה סוג של ענייני הפרעות קשב. אני מאוד ADHD. אני חושב שהשירים סוג של מתאימים לזה באיזשהו אופן, כי לאף אחד מהשירים אין בית או פזמון. הם מתחילים מיד, ויש להם איזושהי תחושה של ADHD. אולי מישהו כזה לא יוכל להאזין לכל האלבום, או לא ירצה בהכרח לשמוע את כולו בפעם אחת, אל אני חושב שהשירים עדיין עובדים בשביל מאזין כזה, כי גם אני כזה.
עטיפת "Is The Is Are": אחד ממאה ציורים שהוכנו לקראת האלבום
האלבום היה פרויקט מאוד גדול והוא בטח השאיר חלל גדול מאחוריו. איך הרגשת אחרי שסיימת אותו?
למעשה זה די היה להפך. בשבילי האלבום היה משהו שידעתי שיקרה בעתיד שלי, זה היה משהו שהלך להוציא אותי ממה שהייתי בו, והייתי במקום די אפל. וסוג של ידעתי שרק אם אסיים את האלבום הזה, אז החיים שלי ישתנו, וזה הרגיש כאילו שלדבר הזה הולכת להיות השפעה מסיבית על החיים שלי בצורה חיובית, או לפחות בצורה שתשנה אותי באופן דרמטי וקיצוני. פתאום אתה בטור ועושה דברים שקשורים לאלבום וזה הבדל גדול. אז בשבילי האלבום הזה, הוא סוג של, כאילו, על עצמו. כמובן שיש בעיות שמועלות באלבום, והבעיות האלה הן התמכרות לסמים ובלגן אישי נצחי, אבל יש גם פתרונות שמוצעות לבעיות הללו, ואני חושב שבאלבום הזה הפתרונות שאני מציע, הראשון הוא אהבה עם שירי האהבה באלבום; והשני זה לעשות מוזיקה ולהיות יצירתי. אני מרגיש שהאלבום הוא התשובה לכל הבעיות שאני מעלה בו.
אז זה עבד לך.
כן, בהחלט, כן.
אחד מהדברים שלא הצלחתי למצוא בריסרץ' שלי, זה שקראתי על "Bent Roi's Song" ועל "Blue Boredom Sky's Song", אבל לא הצלחתי למצוא כלום על "Mire Grant's Song". תוכל לספר לי על גרנט?
גרנט הוא חבר מאוד קרוב. "Sky's Song" הוא השיר של סקיי כי היא שרה בו; "Roi's Song" הוא השיר של רוי כי זה סוג של עליו; ו-"Grant's Song" הוא השיר של גרנט כי הוא היה שם בפעם הראשונה שניגנו אותו, וזה מאוד בסגנון שלו, ותמיד קראנו לזה "Grant's Song" מהרגע שזה היה קיים, ואז כשהגענו לאלבום הרגיש לי לא נכון להוריד את השם שלו מהשיר. היה חשוב לי לשמור את השמות באלבום כי היה חשוב לי שכל האלבום יהיה מושרש במציאות, שהכל יהיה מבוסס על ניסיון החיים האמיתי שלי, ואתה יודע, אתה יכול להיכנס לאינטרנט ולבדוק מי כל האנשים האלה. גרנט הוא גרנט סינגר שעשה בשבילנו קליפים. עבדנו איתו, הוא חבר טוב. הם כולם אנשים שתוכל למצוא בחיים האמיתיים. אז, בשבילי המטרה היתה שהאלבום יגיע הישר למאזינים, ושזה ירגיש כמו משהו שקרה לבן אדם אמיתי - לא רק סיפור.
אני מאוד אוהב את נגינת הגיטרה שלך וזה נשמע כאילו שהיא התרחבה באלבום, זה מאוד מלודי ועם שכבות ויש בדיוק את הכמות הנכונה של אפקטים.
קול.
זה הזכיר לי קצת דברים כמו The Cure וגם Stone Roses.
כן. אני חושב שהגיטרה סוג של יצאה קצת מהאופנה. אז כדי לעשות אלבום גיטרות ב-2016 היה לי חשוב לקחת את מה שנראה לי הכי מעניין לגבי הגיטרה, ואני חושב שמה שהגיטרה עושה הכי טוב זה ליינים מלודיים מאוד פריכים ובהירים שיש להם צליל מאוד מיוחד. אני לא חושב שאנחנו איזושהי להקת שוגייז בשום צורה, אבל אני בהחלט סוג של השאלתי טקסטורות מהמוזיקה הזו. לא הייתי אומר שהשירים הם באמת שירי שוגייז, אני חושב שהם יותר סוג של מבוססים על קראוטרוק ומוזיקה ניסיונית באופן שאין בית-פזמון - הם בערך מתפתחים על פי החוקים שלהם - ורוב להקות השוגייז מאוד משתמשות במבנה הקלאסי של בית-פזמון-בית, וזה היה הדבר הראשון שרציתי להיפטר ממנו עם הלהקה. אז אני ממש לא חושבת שאנחנו להקת שוגייז, אבל יש קצת טקסטורות שהשאלתי מדברים מהסוג הזה.
חברי להקת DIIV
כן, קראתי שהיית מושפע מדברים כמו אליוט סמית' וסוניק יות'.
כן, בצורות שונות. עם אליוט סמית' זה היה קשור יותר לגישה והכנות והלב מאחורי האלבום, וגם הצורה שבה הוא הקליט את הקולות והאינסטרומנטציה - השימוש בסטריאו וכאלה - ממש חקרתי חלק מההפקה שלו. ואז סוניק יות', בשבילי "Bad Moon Rising" היה אבן דרך במובן של ההפקה והאווירה של האלבום הזה, כלומר כשיש את הסאונד האינטנסיבי הזה של להקה בחדר. רציתי שאנשים יוכלו לשמוע את החלל שהקלטנו בו. כל הפידבק בכל התקליט מאוד מושפע מ-"Bad Moon Rising" של סוניק יות'.
יצא לך לפגוש את חברי סוניק יות'?
לא, עדיין לא.
אתה מקווה לזה?
כן, אני מקווה לזה, לגמרי.
אתה מגיע לתל אביב בפעם הראשונה. האם יש לך איזשהם תכניות חוץ מההופעה?
אני חושב שנהיה שם שלושה ימים, זה אזור בעולם שתמיד הייתי מאוד סקרן לגביו. זה פשוט מקום מעניין בטירוף מבחינה היסטורית ויש הרבה דברים שאני בהחלט רוצה לראות בזמן שאני שם, בטוח. לראות חומה שנבנתה בעבודת יד עם אבן ששקלה מאה טון - רק ההיסטוריה הזו היא משהו שאני צריך לראות במו עיני.
תרצה לנסוע לירושלים?
כן, בדיוק, זה משהו שאני ממש רוצה לעשות, זה משהו שחקרתי ולמדתי עליו הרבה ועל האזור, והייתי מאוד שמח באיזושהי נקודה בחיי לנסוע לשם, אז בתקווה שזה יקרה בנסיעה זו.
אגב, האם סקיי פררה תבוא איתך?
לא.
מה התכניות שלך לעתיד הקרוב?
אני פשוט מנסה לכתוב כמה שאני יכול, אני מאוד רוצה להוציא מלא מוזיקה בעתיד. יש לי הרבה רעיונות מוזיקליים ויש הרבה דברים שאני רוצה לעשות, אז אני פשוט עובד על הכתיבה ולהתעשת וכמובן עדיין לקדם את האלבום הזה ולצאת לטור מסביב לזה וכאלה.
יש עוד משהו שהיית רוצה להוסיף?
לא, בן אדם. למעשה אני ממש מתרגש לבוא ולנגן לחבר'ה צעירים בישראל, כי אני חושב שמגיע להם לראות אותנו מופיעים. אני חושב שמגיע להם לראות להקות אמריקאיות ואני חושב שמגיע להם שנגיע לשם ושהם יוכלו לשמוע אותנו מנגנים.
קול. הלהקה לשעבר שלך Beach Fossils היתה כאן לפני כמה שנים.
שמעתי, אני יודע. כן בן אדם, קול.
סגור לתגובות על זאכרי קול סמית' מ-DIIV בראיון: "האלבום הוא התשובה לכל הבעיות שאני מעלה בו" / כללי / עידו שחם
יום אחד, כשיעשו רוקומנטרי על התקופה הזו, המסך הלבן בטח יככבו בו. גבריאל וגילברט, בני הדודים לבית ברויד, חורכים כל במה אפשרית בחולצות לבנות ומשפריצים רוקנרול מלוכלך בעברית לכל עבר כמו בימים הטובים של הרוקסן. ב-6.4 הם ישיקו סרט מוזיקלי בכיכובם בשם "עוד אהבה נמסה", אז ביררתי איתם במייל מאיפה זה בא, מה קורה עם אלבום הבכורה שלהם, ואיך הם קשורים להרכב Fat White Family.
איך התגלגלתם לעשות את הסרט "עוד אהבה נמסה"?
האמת היא שהסרט התחיל מרצון לתעד את הימים הראשונים של המסך הלבן וחבריה ובעצם הפיכתה מדואו פולק אקוסטי ללהקת רוקנרול. באותם הימים חברינו הטוב אורי רנרט, המתופף העומד, הגיע לחופשה מברלין שהתגלגלה למסע הופעות מטורף ברחבי הארץ. ערב אחד ישבנו כולנו עם רם אוריון והחלטנו שחייבים להקליט את הטריו גיטרה/מלודיקה/תופים כאן ועכשיו, הכי לפרצוף שיש, כשהשירים הכי טריים שיש. מה שהתחיל בתור מחשבה על הקלטה לואו פיי על טייפ 4 ערוצים הפך למסיבה לבנה יחד עם כל החברות והחברים שהסתובבו עם הלהקה ועדיין מהווים חלק בלתי נפרד ממשפחת המסך הלבן. במהלך סיבוב ההופעות נפגשנו לראשונה עם במאי הקאלט רפי פרח (ערפדים סטלנים, מכונת הרג) שהערצנו בעקבות הסרט הגאוני "Drugged Out Sexed Up" והוא נכנס חזק בתור הבמאי של הפרויקט, ולקח אותנו למסע פסיכדלי שצולם והפך לסרט רוקנרול "עוד אהבה נמסה". למסך הלבן יש חזון שהוא גם מוזיקלי וגם ויזואלי ואנחנו הולכים להמשיך ולספק את הסחורה בשתי החזיתות.
האיוונט מבטיח "הצצה ויזואלית אל תוך מוחם הקודר של האחים ברויד". ובכן, אתה יכול לתת טיזר ולתאר מה קורה במוחות הקודרים האלה?
יש לנו כל מיני רעיונות ומחשבות, לעיתים ראדיקליות. אנחנו לא מרוצים מהסדר הקיים, אנחנו צמאים לדברים הטובים. קודחים לנו בראש כל היום, ואנחנו משתגעים. לכל אחד יש מצלמה על הפרצוף. כל נוד שמישהו עושה ב-2 בבוקר אני צריך לראות כשאני קם לעבודה. אני חוזר מחופשה קצרה בדרום ספרד והדבר הראשון שאני רואה בנמל התעופה בן גוריון זה 200 פוסטרים ענקיים של בר רפאלי מחייכת אליי חיוך סליזי בזמן שאני בכלל מפחד ששמו לי מטען חבלה במזוודה. אנחנו משוגעים על כל הראש ואנחנו לא יכולים לשאת את זה יותר. המסך הלבן זה עולם מקביל שיצרנו בשביל להתנתק מכל החרא הזה, ובשביל לממש את כל האהבה הגדולה שיש בנו ולתת אותה לעולם.
לא מרוצים מהסדר הקיים. צילום: גאיה סעדון
הקלטתם לסרט פסקול על טייפ 4 ערוצים בעזרתו של רם אוריון. איך היתה העבודה איתו? כתבתם שירים חדשים במיוחד לסרט?
העבודה עם רם היא דבר שאנחנו מכירים ואוהבים עוד מימי שעלת נפוצה, אז הוא הפיק את האי.פי "ימית 2000" בצורה שהיינו מאוד מרוצים ממנה. באותם ימים, ימי חורף 2015, רם התחיל לחקור ולשחק עם הטייפ החדש שלו וגם השוויץ לנו בהקלטות חריפות במיוחד שעבד עליהן עם רייסקינדר. קלטנו שיש פה סאונד חזק ואותנטי שלא מחביא את הטעויות והלכלוך ומראה תמונה אמיתית של מה שקרה בחדר. אהבנו את הכיוון הזה וזה דיבר אלינו מאוד. בעולם הדיגיטלי של היום, המון רגש מתפספס בהקלטות ונעלם בתוך המחשבים והתכונות. הטייפ לא מאפשר לך את "הפריבילגיה" הזו ובעצם אתה צריך פשוט לתת את זה מכל הלב. כל עבודת הפוסט-הקלטות מאוד מינורית, אין כמעט מיקס וזה היה חלק מהרעיון. רם מבין אותנו ויודע איך לגרום לנו להזיע וכמובן שלפרויקט המשפחתי הזה רצינו רק אנשים אהובים וקרובים. אין שירים שנכתבו במיוחד לכבוד הסרט, אבל השירים שמופיעים בסרט הם שירים שנכתבו באותם ימים כמו "אישה אש" עם ליאת רז או "הציפור הלבנה" עם יולי שפרירי.
אם כבר מדברים על זה, מה קורה עם אלבום הבכורה של המסך הלבן?
אלבום הבכורה מצוי בבישול עמוק. מדובר באלבום ורסטילי מאוד עליו אנחנו עובדים עם אנשים שונים כמו רייסקינדר, Red Axes ועוד. השירים מקבלים את הצורה שלהם והיא מאוד מפתיעה. בחודשי הקיץ הוא צפוי לצאת וזה הולך לעשות פה בום גדול!
מושפעים מ-Fat White Family. צילום: יותם קלנר
הזכרתם מתישהו שאתם מושפעים מההרכב Fat White Family. אפשר לשאול באיזה באופן? מאיזה עוד הרכבים אתם מושפעים?
הפאט וויטס בהחלט אחת הלהקות האהובות עלינו. להקה חריפה ובועטת מדרום לונדון שיצא לנו לפגוש ולהכיר באחד הביקורים שלנו בלונדון. חבר טוב בשם מיכאל עבר לגור בעיר והתחיל לחקור מה קורה במועדונים האפלים של לונדון וככה נחשפנו לפאט וויטס. יצא לי להגיע איתו לכמה הופעות עוד לפני שהלהקה התפוצצה בגדול. משהו באווירה בהופעות היה כל כך חזק ועצמתי שזה הטריף אותי לגמרי. שוחחנו אחרי ההופעות ואנחנו מאמינים שעוד יצא לנו להופיע יחד מתישהו במהלך הדרך. צפוי מפגש נוסף ביוני הקרוב ואולי משהו ייסגר. כמובן שגם המוזיקה הלוקלית משפיעה עלינו ויש לנו זכות גדולה לעבוד עם האנשים שאנחנו הכי מעריצים כמו רייסקינדר, Red Axes, וחברים אחרים מהסצנה כמו הילה רוח, המפשעות, או הגרייט מאשין. אנחנו מושפעים מהרבה להקות כמו Devo, מחתרת הקטיפה, The Make Up והפרויקטים האחרים של יאן סביניוס, CAN או סינגפור סלינג. לאחרונה התחלנו לצלול לצד האפל של הפולק והפיפטיז.
תצרפו עוד לוחמים למשפחת המסך הלבן לכבוד ההקרנה. לכל מי שחולם להצטרף ללהקה ולא יודע איך, כיצד עובד תהליך הקבלה שלכם?
אין איזה ערב אודישנים או משהו בסגנון. האנשים שמצטרפים להופעות או להקלטות הם השותפים הטבעיים שלנו. החברים שלנו בחיים. את יולי וליאת הכרנו מההופעות והחיבור היה טבעי. כיף לנו כל הזמן להשתנות ולקחת את השירים למקומות חדשים. אנחנו מרגישים שזה מפתיע את הקהל ושומר על רוח הנעורים שלנו. יצא לנו לאחרונה להתחיל לנגן גם עם יונתן לסמן החצוצרן שמוסיף צבע קברטי ובהופעה הזו גם עמיתקס מהמפשעות ינגן איתנו על הבאס.
יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף?
מוות לטכנו.
סגור לתגובות על המסך הלבן בראיון לקראת הסרט "עוד אהבה נמסה" / כללי / עידו שחם
