פוסטים מתויגים עם ראיונות עם מוזיקאים

  • 23 בנובמבר 2013

    להיות שי נובלמן

    "אף פעם לא ממש הצלחתי להנות מהאלבום", הפתיע אותי שי נובלמן, "זאת אומרת מהתוצאה, להנות מזה שהוא הצליח לגעת בכל כך הרבה אנשים, בגלל שכל הזמן הייתי מעורב בפנים, וכל הזמן הייתי עושה עבודות מנהלתיות, עבודות שחורות ואפורות. אף פעם לא היה לי את ה-luxury הזה לשבת רגל על רגל להאזין ולהגיד 'וואו, איזה יופי' ולראות באהבה את כל האנשים האלה ולקבל את הדבר הזה כי פשוט הייתי כל הזמן עסוק".

    ישבתי עם שי נובלמן על כוס קפה בתל אביב לכבוד 12 שנה ל-"How To Be Shy" - אלבום הבכורה שהגיע בהפתעה, הציב רף חדש לאינדי הישראלי, וזכה להערכה מחופי תל אביב ועד חופי קליפורניה. הסיפור של HTBS החל כששי למד תקשורת בלונדון ב-1997, בחנות תקליטים קטנה ב-Notting Hill Gate: "הם היו מתמחים בסיקסטיז ותת ז'אנרים והתיידדתי עם אחד המוכרים. הרבה מהדברים שאני מכיר זה בזכותו. יום אחד הבאתי לו כמה דברים ישראלים שהיו לי שחשבתי שאולי מבחינת הסאונד יוכלו לעניין אותו, ואחד מהם היה 'האיש שראה הכל' והוא נדלק עליו. בנסיעה חזרה לארץ הוא ביקש שאביא לו כמה עותקים, אז קניתי לו איזה 20 עותקים והוא מכר את זה ללקוחות שלו".

    "ברכבת התחתית היה טלפון ציבורי אז התקשרתי לישראל לאלי לולאי (סולן רוקפור -ע.ש.)", סיפר שי על החיבור שלו ללהקת רוקפור. "אמרתי יש פה מישהו שמתלהב ממכם ואמר שהוא יכול אולי להכיר אתכם לחברת תקליטים, והוא כמובן לא האמין, אלי. אני לא יודע אם הם חשבו בכלל אז להקליט משהו באנגלית. ואז אלי הגיע לביקור, חודשיים אחר כך, ומיד לקחתי אותו ואת אישתו לפגוש את אותו ביל באיזה מסעדה הודית, ואחר כך הלכנו לביל הביתה. ואז גם ברוך ומארק לא האמינו אז הם טסו לפגוש את הביל הזה שאמר שהם להקה מדהימה ויש להם פוטנציאל לעשות משהו. ואני כמובן נכחתי בכל הפגישות האלה. הם היו בהלם שהאלבום שלהם נמכר בחנות בלונדון".

    עכשיו שהכיר את רוקפור, שי שלח לאלי לולאי קסטת דמו עם 2 שירים - "Mr Kluger" ו-"Nightmare". בתגובה אלי הזמין אותו להקליט את השירים עם רוקפור בארץ. "תחשוב - זה ראש השנה אחרי 'האיש שראה הכל'. בחופש הגדול באתי, ונכנסנו לאולפני טריטון. לאולפני... לאולפן! למה לאולפני? זה תמיד אחד! זה כמו בארץ שאתה רואה פוסטרים שכתוב 'גיטרות נה נה נה' אבל זה אחד שעומד עם גיטרה אחת!", התבדח לרגע שי. "זה היה מדהים. ב-97' אני הייתי בן 22-23, אתה מנגן עם הלהקה הכי טובה בארץ, שהיא פתאום להקת הליווי שלך, מה הולך כאן?"

    רוקפור מודל 2002

    רוקפור מודל 2002

    שי חזר ללימודיו באנגליה עם תחילת הסמסטר. הוא המשיך לכתוב שירים והקים הרכב מקומי בשם Oracle. ב-1999 הוא נכנס לאולפני, סליחה, לאולפן Toe Rag - אולפן אנלוגי ששימש גם את ה-White Stripes ואת Supergrass (שי נובלמן מצויין ביניהם במאמר הויקיפדיה על האולפן). "Sad Song Happy Song", כפי שהוא נמצא באלבום, הוקלט שם, וגם גרסה מוקדמת ל-"Lonely Boy". שי שחרר את LB עצמאית, והוא נבחר כסינגל השבוע במגזין המוזיקה הנחשב Melody Maker. "אתה לא מצפה לדברים האלה", אמר שי. "אני זוכר שהלכתי ל-news stands. אתה פותח, אתה מעלעל, לא עניין אותי לקרוא. זה כמו בסרטים האלה - זה לא יכול להיות. זה כבר גרם לי להבין שאני עושה משהו שיש לו ערך והוא טוב לא רק בעיני עצמי".

    ויזת הסטודנט של שי נגמרה והוא חזר לארץ. ההקלטות המשיכו עם רוקפור, בעיקר עם המתופף איסר טננבאום והגיטריסט ברוך בן יצחק שהפיק את האלבום. "אני חושב שבסופו של דבר זה נשמע מעולה", ציין שי. "מעבר לשירים ולנגינה זה הרבה בזכות ברוך (ורונן טל), כי באולפן זה נשמע יבש, התופים. ברוך בדיוק היה מיודד עם רן שם טוב אז הוא לימד אותו שאם מעבירים את ההקלטה של התופים דרך פדאל דיסטורשן של גיטרה, זה נותן סאונד יותר קיצוני. אני זוכר שב-'Don't Want To Say Goodnight', שזה היה שיר שמאוד התבאסתי איך התופים נשמעו בהקלטה, זה נתן להם עוד נפח שהיה חסר לי".

    האלבום יצא בלייבל העצמאי של שי, Noble Tunes, ובמימונו. "זה היה אלבום לא זול", העיר שי, "אבל כיסיתי את ההשקעה שלי ואפילו יצאתי מרווח ממנו". ומדוע מתנוסס בצדו האחורי של האלבום לוגו של פונדק השובבים? "היה לי חבר בכיתה, בבי"ס היסודי, מוטי שובבו", הסביר שי." לאבא שלו היתה מסעדה, 'פונדק השובבים', ואבא שלי היה אוכל שם הרבה. חזרתי בדיוק לארץ, אמרתי לו אתה שומע אני מקליט אלבום, אז הוא אמר לי אם הוא יכול לעזור במשהו, אז אמרתי לו אם רוצה להיות ספונסר, אז הוא אומר לי בטח, שים את הלוגו מאחורי הדיסק".

    לצערו של שי, העבודה על האלבום כללה גם את אותן עבודות אפורות שהוא דיבר עליהן: "הבאתי ארוחות ממנו (פונדק השובבים -ע.ש.) כמו קייטרינג, וארוחות טובות. 'ברוך מה אתה רוצה? פרגיות, קוסקוס, קציצות...' אני הייתי באמצע ההקלטות תמיד נוסע לאולפן ומביא להם את האוכל. אף פעם לא יצא לי להנות ממש עד הסוף מזה. אף פעם לא היה איזה אבא שנמצא שם מאיזה חברת תקליטים או מנהל שאומר לי, שי, אתה צריך להתעסק במוזיקה. תמיד הייתי צריך לעשות את זה וזה מבאס".

    הקלטת "How To Be Shy" באולפני Toe Rag בלונדון

    הקלטת "How To Be Shy" באולפני Toe Rag בלונדון

    האלבום יצא לחנויות בהפצה עצמאית של חברת Unatex, ונמכר מעל למצופה: "אני זוכר ששאלתי את אלי חיון מהאוזןבר, שהתחיל לעבוד עם רוקפור, כמה להדפיס מזה. '300, תהיה בטוח שיהיו לך גם בבית אחר כך עוד'. אז הדפסתי 1,000, ואחרי שבוע Unatex אמרו לי תדפיס עוד 1,000. ואחרי עוד שבועיים אמרו לי תדפיס עוד 1,000!" הבאזז המשיך לרטוט עם הקרנות יומיות של הקליפ ל-"Sad Song Happy Song" בערוץ 9, ערוץ מוזיקה מאולתר בימים ההם, והשמעות ב-"קצה" בגלגלצ. החיבור לקצה קרה בעצתו של שלומי שבן: "הוא אמר לי, תשמע, גם אני לא מזמן הוצאתי את הסינגל הראשון שלי 'שרמוטה פוריטנית' ואף אחד לא השמיע אותו. ואז הוא אמר לי, יש תוכנית בגלגלצ, קוראים לה 'הקצה', היא משודרת בלילה. שלחתי את זה לשם ודווקא משם התחילו להשמיע. תשלח את זה לשם. אז שלחתי את זה לשם, ובום! כל ערב זה התחיל להיות מנוגן שם".

    בעוד שטחנו את שי בקצה והלוק והמוזיקה נתנו לו אימג' של רוקסטאר, הוא היה עסוק במשהו אחר לגמרי: "הייתי הולך לפנות בוקר ותולה את הפוסטרים של עצמי. גם לא היו אנשים אז שילכו לתלות את הפוסטרים ברחובות. אני אמרתי שיש למוזיקה הזו אפיל מאוד רחב. אז הייתי נוסע למחנה של צה"ל בצריפין ותולה שם בחוץ, ובטרמפיאדות. הייתי הולך לתיכונים - תיכוני אמנויות, תלמה ילין, תיכון אלון ברמת השרון. הייתי נוסע באוטו למקומות האלה עם דלי של דבק ותולה. ואתה חושב שנהניתי מזה? לא נהניתי מזה. בכלל לא", סיכם שי. לא היתה לו אג'נדת DIY. "רציתי מנהל ורציתי חברת תקליטים. אני ממש לא נהניתי מהניהול העצמי הזה. זה היה בגדר אילוץ. בארץ של שנת 2000-2001 לא היה שום דבר אחר".

    ההופעות הראשונות בתור אמן סולו היו כחימום לרוקפור. הוא גיבש להקת הופעות עם יוני טננבאום, אחיו של, על התופים, רועי הדס מקרח 9 על הבאס, ואורי כינרות הצעיר, היום בבום פם, על הגיטרה: "כשחיפשתי גיטריסט אז הלכתי להופעה של מיכל קהן והוא עמד שם בצד. הוא נראה טוב, היתה לו כריזמה אבל מאוד שקטה. הוא היה בן 18 או משהו כזה".

    "בחורף, הוצאתי את 'Lonely Boy'", סיפר שי. "היה ברור לי שזה הולך להיות להיט ענק גם בארץ. תחשוב שהיו גם עורכים של גלגלצ שהיו באים להופעות שלי בפטיפון. הייתי מאוד בולט, והתחילו לכתוב על זה בעיתונים עוד לפני האלבום הראשון. אז אני ידעתי ש-'Lonely Boy', זה הולך להיות להיט גדול, כי אם מהמניק סטריט פריצ'רס מנגנים את השירים החדשים... שמעתי גם מאנשים מהקהל וגם מהעורכים האלה 'זה השיר'. ואז הוא יצא כסינגל ולא הושמע פעם אחת. רק בקצה, וקצת יואב קוטנר". ההתלהבות של קוואמי וקוטנר לא סיפקה אותו. "מהרגע שראיתי ש-'Lonely Boy' לא נכנס לשום פלייליסט, הבנתי שאין לי מה לחפש פה. אם זה היה פתאום מתפוצץ ונהיה ענק אז זה היה נותן לי תחושה טובה, ויוצר המון קהל, והייתי נשאר. זה כל הזמן תחושה כזו שלא ממש אוהבים אותך עד הסוף".

    כמו סיר פול, המוזיקה המתוקה-אכזרית המשיכה להתנגן באוזנו של שי. למרות הופעות מלאות בארץ, ההרכב שלו התפרק. בינתיים אחד ממבקרי הרולינג סטון בחר ב-HTBS כאחד מאלבומי השנה שלו, ושי יצא לבדו לסיבוב הופעות באמריקה. לייבלים קטנים ובינוניים התעניינו בו, אבל הוא חיכה להצעה מהגדולים שלעולם לא הגיעה. הביקורות המהללות המשיכו לזרום, ולשי לא היה בכלל איפה לישון אחרי ההופעות. בסופו של דבר הבירוקרטיה שוב הכניעה אותו - לא היתה לו ויזת אמן ולקח זמן להשיג אחת. שי התייאש וחזר ארצה.

    המצב של שי לא כל כך שונה היום. גם את אלבומו האחרון, "יומי הוא חלום", הוא הוציא עצמאית ב-Noble Tunes. הוא כבר לא תולה פוסטרים, אבל עדיין אין לו מנהל, והוא מאוכזב שמ-"יומי הוא חלום" עוד לא יצא להיט: "היתה לי ציפייה מאוד גדולה שאושמע המון ברדיו ויש כמה שירים שעל פניו היו אמורים להיות להיטי ענק כמו 'יומי הוא חלום' או 'אין לה אוויר'. זה לא קורה, שזה מאוד מצער אותי". אבל לא הכל אכזרי. עכשיו, לאחר 12 שנה, שי נהנה סוף כל סוף מ-HTBS. "אני חושב שהוא אלבום בכורה מעולה. אני סופר גאה בו".

    תגובה אחת / כללי /

  • 20 בנובמבר 2013

    בואו נראה להם

    אירועי חשיפה לאמנים מקומיים הם אחד מהאמצעים הכי חשובים להפצת מוזיקה ישראלית בחו"ל. שחר ברטשטיין מציין את זה בראיון המרתק שעשינו וגם מלקולם היינס, מאוצרי פסטיבל גלסטנברי, מסכים איתו.

    לכן הצוללת הצהובה בירושלים מרימה שואוקייס של מוזיקה לחשיפה בינלאומית בשיתוף האגף לקשרי תרבות ומשרד החוץ - ג'אז ומוזיקת עולם כבר נוגנו ב-13-16.11 ורוק ואינדי בהחל מהיום ועד ה-23.11. האירוע הזה, כמובן, מעניין אותי במיוחד. אורחים רבים ומכובדים מחו"ל הוזמנו לאכול חומוס ולגלות כשרונות - מנהלי ואוצרי פסטיבלים, מפיקים, אנשי לייבלים, ועיתונאים.

    איך בחרו את הלהקות? היתה קריאה פומבית להגיש מועמדות לפני כמה חודשים. ועדת מומחים החליטה למי להחזיר טלפונים - יואב קוטנר (אין צורך לפרט), אלעד סונגו (MTV ישראל), מתן נויפלד (אינדינגב), בוורלי בורטון (Killerb Music, UK - חברה שאוצרת פסטיבלים ואירועים), והדס ונונו (המנהלת האמנותית של האירוע). פייר אינאף.

    תמצאו בשואוקייס את החשודים המידיים כמו גבע אלון, עדי אולמנסקי, והקולקטיב, וגם אמנים שלא שמעתי עליהם כמו רוני אינסומניה, רוסו אנד ויינברג, ו-Bemet. ההופעות פתוחות לקהל הרחב והכניסה חופשית - מהלך חכם מצד מארגני האירוע שיתן וייב של הופעה אמיתית עם תגובה חיה מאשר אירוע סגור לסלבס. אפילו להקות שלא עברו את מבחן הקבלה יוכלו לבוא ולתקוע רגל בדלת.

    אם אתם מוזיקאים או סתם סקרנים בטח תהיתם - איך אפשר לתפוס את העין של האורחים מחו"ל? ביררתי את הנושא עם 3 אורחים קוליים במיוחד:

    מימין: ג'ואן ויץ', ניק הובס, ו ג'ק קולט'ייר

    מימין: ג'ואן ויץ', ניק הובס, ו ג'ק פופ

    ג'ואן ויץ' הוא בוקר (booker, לא קאובוי) מחברת Marworld שעושה את הבוקינג לפסטיבל בניקסים הידוע בספרד. הפסטיבל מתקיים כ-20 שנה ומושך אליו קהל של 50,000 איש בכל סיבוב. הליינאפ הקודם (תכינו מגבת לניקוי הריר): The Killers, Arctic Monkeys, Queen of the Stone Age, Beach House, The Knife, Azealia Banks ועוד.

    ניק הובס הוא הבעלים של חברת Charmenko & Charmworks מאיסטנבול. החברה מתעסקת בפרומושיין ובוקינג של אירועים ופסטיבלים מאז שנות ה-80 ומתמחה בשווקים של מזרח ומרכז אירופה. בין האמנים השווים שהחברה עובדת איתם: Opeth, Black Heart Procession, Goran Bregovich, Wovenhand. גם הקולקטיב חתמו איתם לאחרונה.

    ואחרון חביב, ג'ק קולט'ייר, או ג'ק פופ כמו שהוא קורא לעצמו, הוא הבעלים של לייבל לונדוני קטן צעיר וסקסי בשם Alcopop!. הוא מאוד מאמין במכירת דיסקים, וזכה לאחרונה בפרס היוקרתי AIM עבור הלייבל הקטן הכי טוב לשנת 2013. בין אמני הלייבל: Johnny Foreigner, Fight Like Apes, Radstewart.

    מה שמעתם על סצינת המוזיקה הישראלית?

    ג'ואן: "מצטער לומר שלא הרבה. אני מכיר את גבע אלון ושמעתי עוד להקות טובות בכל מיני סגנונות במהלך השנים, אבל אני לא זוכר את שמן".

    ניק: "אנחנו מיצגים את הקולקטיב מחוץ לישראל, ואנחנו עובדים עם אבישר סביר, אני לא מכיר עוד חוץ מהם".

    ג'ק: "מעט מאוד בינתיים אם יורשה לי להיות כנה. ראיתי והתאהבתי במונוטוניקס בפסטיבל End of the Road לפני כמה שנים, אבל חוץ מזה - אני מתרגש מזה שהנסיעה הולכת להיות מסע של תגליות! בכתיבת תשובות אלה, בדיוק שלחו לי רשימה של הלהקות שהולכות לנגן - אז בטח אוכל לתת לך תשובה הרבה יותר מפורטת אחרי זה..."

    איך אתם מחליטים האם לקחת אמן?

    ג'ואן: "זה תלוי באירוע שאני עושה לו בוקינג. אם זה פסטיבל גדול או מועדון, חשוב שיהיה להם כבר פרופיל במדינה או בעיר איפה שההופעה מתרחשת. הציבור חייב להכיר אותם לפני כן. אם זה פסטיבל קטן יותר או אירוע חינמי, הכי חשוב שהם יתאימו לאסתטיקה של האירוע. וכמובן תמיד חשוב שהם יוכלו לתת הופעה טובה על הבמה".

    ניק: "אחד מלקוחותינו רוצה את האמן ו/או כסף ו/או אהבה".

    ג'ק: "בעיקר תשוקה. בקשר ללעשות בוקינג להופעות, אני מריץ שואוקייס למגזין אינדי בריטי פופולארי (This Is Fake DIY) ומסתמך על תערובת של מידע מעורכים/התרגשות גואה של המעריצים - ועל האהבה שלי למוזיקה כשאני עושה את הבוקינג... מבחינת פסטיבלים, כמובן צריך להיות יותר זהירים שהלהקה 'תעבוד' מבחינת האירוע, ולוודא שהם יביאו קהל - אז כן, כנראה שיש פה תערובות של רגשות!"

    הקולקטיב בחשיפה בינלאומית 2012 - צילום יעל נאמן

    הקולקטיב בחשיפה בינלאומית 2012 - צילום יעל נאמן

    מה אתם מחפשים כשאתם הולכים לשואוקייס?

    ג'ואן: "אני מצפה מהלהקה לעשות הופעה טובה, לא משנה כמה אנשים יש בחדר. אישית אני לא נותן חשיבות ליכולות מוזיקליות כמו שאני נותן לאישיות וכריזמה. אם אני אוהב את הלהקה, אני מנסה לדמיין אותם מנגנים במקום, מועדון או פסטיבל שאוכל להביא אותם אליו".

    ניק: "לא להשתעמם! משהו שונה! ביטחון עצמי! מינימום קלישאות שואוביז".

    ג'ק: "משהו שמרגש אותי לגבי האמן וגורם לי לרצות לדעת עוד. אני לא בהכרח מחפש את קשקוש אמצע הדרך הבא שיפליג הישר לראש המצעדים בממלכה המאחודת. אני רוצה משהו מעניין, מרגש - שמרחיק אותי מהבר ומשאיר את העיניים שלי על הבמה. זה בטח למה אהבתי את מונוטוניקס. תאהב אותם או תשנא אותם, אין שוווום סיכוי שתוכל לקרוא להם משעממים!"

    חוץ משואוקייסים, באיזה צורות נוספות אתם מגלים אמנים?

    ג'ואן: "אני מקבל המון מיילים והצעות על בסיס יומי, מחפש מוזיקה חדשה ברשת, קורא בלוגים ומגזינים, מקשיב לרדיו ונותן תשומת לב מיוחדת להמלצות מחברים ואנשי קשר. אם אני אוהב להקה אני עושה מחקר משלי".

    ניק: "מפה לאוזן, מדיה מסורתית, מדיה חברתית (לעיתים נדירות במקרה שלי), לתפוס אמנים שאני לא יודע עליהם כלום במקרה בפסטיבל וכו', סוכן או מנהל או אמן שנגשים אלי".

    ג'ק: "בכנות, רוב הלהקות 'החדשות' שמוחתמות מגיעות אלינו מפה לאוזן. או שמישהו שאני מכבד/הוצאה לאור שולחים לי מייל על האמן, או שאחת מהלהקות שאנחנו עובדים איתן ממליצה לי על מישהו שחימם אותן, או וואטאבר. לפעמים אני מכיר את הלהקה הרבה זמן ורודף אחריה בצורה אקטיבית, ולפעמים אני באמת מקבל דמו ואוהב אותו כל כך שאני חייב ללכת לבדוק את הלהקה. תמיד יש לי רשימה כללית של בערך 20/25 להקות בראש שאני שם עליהן עין בזמן מסוים, שם עין על התפתחויות/הקלטות חדשות וכו'. אני מקווה להכניס לשם להקות ישראליות :-)"

    האם תוכלו לתת עצה לאמנים שלא נכנסו לשואוקייס או שלא יקבל הצעות בעקבותיו?

    ג'ואן: "עקרונית אני חושב שהם צריכים לשים פוקוס על לעשות מוזיקה מעולה. אחרי זה הם צריכים להסתכל בבלוגים, מגזינים, אנשי תקשורת שהם אוהבים לקרוא, ולייבלים שמוציאים מוזיקה שהם אוהבים לקנות, וקודם כל לגשת אליהם. אם אתה אוהב את מה שאתה עושה והמוזיקה טובה, יש סיכוי טוב שיקשיבו לך וגם יאהבו את המוזיקה שלך".

    ניק: "אם אתם מאמינים בעצמכם, תעבדו על להשתפר במה שאתם עושים, ואל תוותרו בקלות".

    ג'ק: "כן. אל תוותרו רק בגלל שכמה מטומטמים מתעשיית המוזיקה בחדר לא אוהבים אתכם. אני חושב שאתם צריכים לכתוב, לנגן, וליצור בגלל הסיבות הנכונות, ומתי שזה יתחיל לרוץ - זה ירוץ! אם להיות כנה בצורה אכזרית, אפשרי להצליח בלי לייבלים ודומיהן היום, אז תתבצרו, תאמינו ואל תרגישו שאתם חייבים לזרוק כסף על יח"צ ועל פלאגרים (=פרומוטרים ע.ש.) כדי לגרום לזה לקרות!"

    סגור לתגובות על בואו נראה להם / כללי /

  • 15 בנובמבר 2013

    Royal Blood בראיון: מוגברים ל-11 / Turned Up To 11

    השבוע היתה לי הברקה: אני לא צריך לחכות שלהקות מחו"ל יופיעו בארץ כדי לראיין אותן. תודות לקסם של האינטרנט אפשר לעשות את זה כבר עכשיו. אזרתי אומץ ושלחתי הודעה בפייסבוק ללהקה חדשה שנמצאת במעלית האקספרס לפנטהאוז, להקה שמחזירה את ה-"ררררר" לרוק - Royal Blood.

    Scroll down for English

    בשביל מתקפת רוק קטלנית צריך 4 אנשים ומעלה, מינימום 3, אבל RB עושים את זה רק עם 2: הבאסיסט/סולן Micheal Kerr והמתופף Ben Thatcher, שניהם מברייטון באנגליה. הריפים המלודיים-מלוכלכים של הבס בשילוב התופים העצומים והקול הגבוה שעוקץ מעל מתחברים לסימפוניות רוק הדוקות שמחזירות את ההאדבנגינג לאופנה וזורקות את ההיפסטרים הניהיליסטים לפוגו. ראיינתי את בן ביום שלישי, יום אחרי הופעה מיוחדת.

    ממש עכשיו הופעתם בפעם הראשונה בלונדון. איך הקהל הגיב? קרה משהו יוצא מן הכלל?

    "כן, זה היה מעולה. האולם היה מלא והיה באזז אמיתי. לא יכלנו לחכות לעלות לבמה ולנגן. זה התפוצץ שם. ההיילייט בשבילי היה כשהקהל שר ביחד איתנו את 'Out Of The Black'".

    העפתם אותי כשגיליתי שאתם רק צמד שמנגן על תופים ובס, הייתי יכול להשבע שיש שם גיטרה חשמלית. איך אתם יוצרים סאונד כזה מאסיבי?

    "תודה רבה. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל אצלנו. אין גיטרות חשמליות, טראקים לליווי, ואין טריגרים, רק הרבה מגברים, גיטרה בס ותופים שמוגברים ל-11".

    Royal Blood הוכתרה כלהקת השבוע ב-NME, נוגנה בתוכנית של Zane Lowe ב-BBC1, בתוכנית "The Selector", ועוד. איך זה מרגיש לקבל כל כך הרבה תשומת לב רק שנה מאז שהקמתם את הלהקה?

    "זה משוגע לגמרי. התמיכה שקיבלנו מ-NME ו-Radio 1 ו-XFM מדהימה. אם היית אומר לנו בתחילת השנה שכל זה עומד לקרות, אין לי מושג מה היינו חושבים. אנחנו אוהבים לנגן מוזיקה ולשתף אותה עם האנשים שאנחנו אוהבים. זה החלום".

    משווים את המוזיקה שלכם ל-White Stripes וה-Black Keys בעוד שאני שומע חיבור ל-Muse מתקופת "Origin of Symmetry"/"Absolution". מה ההשפעות שלכם בפועל?

    "אנחנו מושפעים מכל הנ"ל. אנחנו אוהבים את רוב הפרויקטים שג'ק ווייט מעורב בהם. The Raconteurs, The Dead Weather, וכו'. הסיבה שמשווים אותנו הרבה לווייט סטרייפס היא בגלל שאנחנו צמד. שנינו אוהבים את Queens Of The Stone Age, Led Zeppelin, Foo Fighters, Nirvana ואני חושב שאפשר לשמוע את זה במוזיקה שלנו".

    המתופף של הארקטיק מאנקיז, Matt Helders, לבש את חולצת הלהקה שלכם, אז איזה חולצות של להקות אתם לובשים?

    "שאלה טובה. מייק (הבאסיסט/סולן) בטח היה לובש את חולצת המאריה קארי שלו. ואני חושב שהייתי הולך עם סלין דיון או P. Diddy".

    I had an epiphany this week - I don't need to wait for bands to perform in Israel in order to interview them. Thanks to the magic of the Internets, I can do it now. Gathering some huzpa, I sent a Facebook message to a new band that's on the express elevator all the way up to the penthouse, a band that puts the "RRRRR" back into rock - Royal Blood.

    A lethal rock attack usually needs four people or above. Sometimes three suffice. But Royal Blood, operating out of Brighton England, manage it with just two: Michael Kerr on bass/vocals and Ben Thatcher on drums. Their dirty-melodic bass riffs, combined with gigantic drums and the high pitched vocal sting, form tight rock symphonies that put headbanging back in style and shove nihilistic hipsters into the pit. I was lucky to interview Ben on Tuesday, the morning after a special gig.

    You just had your first show in London. How did the crowd react? Did anything extraordinary happen?

    "Yeah, It was great. the room was packed and there was a real buzz. We couldn't wait to get on and the stage and play. It went off in there. Highlight for me was having the crowd singing along when we played 'Out Of The Black'".

    I was blown away when I found out that you’re a only duo playing drums & bass, could have sworn there's an electric guitar in there. How do you create such a massive sound?

    "Thank you very much. What you see is what you get with us. There are no electric guitars, no backing tracks, no triggers, just a lot of amps, a bass guitar and a drums all turned up to 11".

    Royal Blood was named NME band of the week, played at Zane Lowe’s show on BBC1, on “The Selector”, etc. What’s it like to get so much attention only 1 year since starting the band?

    "It's been absolutely crazy. The support we have had from NME & Radio1 and XFM has been amazing. If you told us that all this was going to happen at the beginning of the year..... I have no idea what we would have thought. We love playing music and sharing it with people that also love it. It's the dream".

    Your music is being compared to White Stripes and Black Keys while I hear a Muse “Origin of Symmetry”/”Absolution” era connection. What are your actual influences?

    "We are influenced by all of the above. We are into most projects Jack White is involved in. The Raconteurs, The Dead Weather etc. The reason we get compared to White Stripes the most is because they are a two piece. We both love Queens Of The Stone Age, Led Zeppelin, Foo Fighters, Nirvana which I think all have hints in our music".

    Arctic Monkeys drummer Matt Helders sported your band t-shirt, so which band t-shirts do you sport?

    "Good question. Mike (The bassist/singer) would probably wear his Mariah Carey t-shirt. And I think I would go with Celine Dion or P.Diddy".

    2 תגובות / כללי /

  • 12 בנובמבר 2013

    נשף חלל 3: ראיון + הגרלת כרטיסים

    ב-30.11 יתקיים נשף החלל ה-3, "פסטיבל חקר החלל והבהייה בנעליים". נרקוד סלואו לצלילי ועדת חריגים, REO (הסופרגרופ הסקסי של זואי פולנסקי, אור אדרי, ואסף אמדורסקי), והצמד הנשי הרועש לילה, מפגש בין הסופרנובות החלליות והחלומות. תהיה דקורציה של בלונים וכדורי חוף על הירח + פונץ' בין-גלקטי להרווית הצמא האינסופי של הריק השחור.

    כדי להכין אתכם לשיגור, שאלתי את ההרכבים כמה שאלות בעניין הנשף והחלל (לצערי להקת לילה לא יכלה להשתתף עקב גיחה לחו"ל לאלפה סנטורי). המועצת הגלקטית של הנשף החליטה לפנק אתכם, בני כדור הארץ, ולהגריל 2 כרטיסים זוגיים, כן, לכם ולדייט הלוהט מונוס או המאדים או פלוטו. פרטי השתתפות בסוף הפוסט.

    מי גיבורי החלל שלכם?

    ועדת חריגים: "ברטלן פרקאש, האסטרונאוט ההונגרי הראשון בחלל. יש לי תקליט 7" שלו מכריז על כוונת האנושות לשלום עולמי על רקע מוסיקת chillwave עתידנית. מדהים".

    REO: "גיבורת החלל שלנו היא לייקה הכלבה האסטרונאוטית שקיפחה את חייה בנסיון לא ברור לתפוס את הזנב שלה סביב כדור הארץ".

    איך המוזיקה שאתם עושים מתחברת לנשף החלל?

    ועדת חריגים: "חלל מתחרז עם יובל".

    REO: "המוזיקה של ריאו מתחברת לנשף חלל כי אור הגיעה מערד וזואי הגיעה מהחלל החיצון".

    איזה להקה נוספת הייתם מביאים לנשף ולמה?

    ועדת חריגים: "את Real Estate. אני שומע אותם הרבה עכשיו כשאני עובד כדי להירגע. אוהב אותם".

    REO: "להקה נוספת שהיינו מביאים לנשף חלל היא Spaceman 3 כי יש מצב שזה יתאים".

    ב-1977 NASA שיגרה לחלל את הלוויין Voyager. הוא נושא עליו תקליט זהב עם ברכות בשפות שונות, קטעים מוזיקליים מכל מיני תקופות ומקומות, ותמונות מכדור הארץ. בספטמבר האחרון הוא יצא ממערכת השמש. מה הייתם שמים על תקליט הזהב הזה?

    ועדת חריגים: "אני חולה על התקליט הזה. קראתי עליו כל כך הרבה והקשבתי לו המון פעמים. ואז התחלתי לצפות גם ב-related videos ביוטיוב, והגעתי להקלטות של התנודות של הגלים שנפלטים מכוכבים מסויימים. זה מדהים! יש הקלטה של איך צדק או נפטון "נשמעים". בכל מקרה, היה לי רעיון לעשות תקליט דומה עם צלילים של תל אביב ולשלוח אותו איכשהו לחלל".

    REO: "היינו שמים על תקליט הזהב שנמצא בדכו אל החלל החיצון את אודיסאה של וועדת חריגים והיי למה לא אולי גם שיר של ריאו עם הסבר שזה עוד לא עבר מאסטר".

    מה מצפה לקהל שיראה אתכם בנשף?

    ועדת חריגים: "לכל מי שבא לנשף מצפה לילה בלתי נשכח. אנחנו הולכים על מוטיב ארט-דקו עתידני, מטרופוליס סטייל. אי אפשר לטעות".

    REO: "לקהל שיראה אותנו בנשף מצפות גיטרות סינתים תחתונים נצנצים והמתופף הכי חתיך בשביל החלב".

    --

    ובכן אסטרונאוטים אמיצים, כדי להשתתף בהגרלה נכנסים לדף המאזין בפייסבוק ומגיבים לסטטוס של הפוסט את מי הייתם רוצים להזמין לסלואו בנשף החלל. כל תשובה הולכת - סלבס, דמויות פיקטיביות, אולי מישהו שמכירים ומתביישים להזמין. 2 הזוכים בכרטיס הזוגי יבחרו אקראית בין המגיבים ביום שישי 15.11.13 בשעה 12:00 ויקבלו הודעות בפייסבוק. בהצלחה, גראונד קונטרול.

    קרדיט תמונה של ועדת חריגים - גוני ריסקין

    תגובה אחת / כללי /

  • 15 באוקטובר 2013

    לחיות בבועה בשפיות

    בשבוע הבא יתקיימו הבחירות המקומיות. לכאורה זה לא עניין לבלוג אינדי ישראלי. אז זהו, שכן.

    אני גר בתל אביב כבר 5 שנים. יש ערים ירוקות, מטופחות, וזולות יותר. אני, ורבים מחברי, ממשיכים לגור פה רק בגלל דבר אחד - תרבות. מוזיקה, חיי לילה, אמנות, ושוב מוזיקה.

    סצנת המוזיקה התל אביבית פועלת למרות רון חולדאי. העירייה בראשותו העלתה ארנונה לאולפנים וחדרי חזרות, סוגרת ונותנת קנסות לברים ומועדונים, ומשתיקה את נגני הרחוב. מנצלים מוזיקאים לאירועים עירוניים ובשאר הלילות תוקעים לנו מקלות במגברים. מה עם טיפוח כשרונות צעירים והנגשה של מוזיקה לכל תושבי העיר? העיקר התל אופן.

    ניצן הורוביץ הוא המעומד המוביל להעיף את חולדאי. הוא לא רק כותב סטטוסים חריפים בפייסבוק, אלא יש לו קבלות כחבר כנסת פעיל, במיוחד בתחום איכות הסביבה. ראיתי אותו מדבר בחוג בית של מרץ לפני הבחירות הכלליות והתרשמתי מאוד מהחוכמה והישירות שלו.

    כדי לברר את הזווית המוזיקלית של ניצן שלחתי לו 5 שאלות. למרות הטירוף לקראת הבחירות קיבלתי תשובות נורא מפורטות שחיממו לי את הלב, שאולי, סוף כל סוף, נוכל לחיות בבועה שלנו בשפיות.

    כיצד אתה מכוון לקדם את הפעילות המוזיקלית בתל אביב?

    "תקציב התרבות של תל אביב הוא תקציב נדיב מאוד בגובה של 168 מיליון שקל בשנה, וזה רק התקציב השוטף. הבעיה היא שכל השטף הזה לא מחלחל למטה ולא נוטף לצדדים. מצד אחד העירייה מוציאה מיליונים על פסטיבלים ועל שיפוצים ראוותניים, מצד שני היא מעלה את הארנונה בשרירותיות גמורה לכל חדרי החזרות ואולפני ההקלטות בעיר, משל היו סניפים של בנק. עיריית תל אביב-יפו בראשותו של רון חולדאי מתייחסת לאמניה כאל צמח בר שגדל פרא ממערב לירקון: לפעמים היא מתעלמת מהם ולפעמים היא מנכשת בהם, אבל היא לעולם אינה טורחת לטפח אותם.

    "כחלק ממצע התרבות אני מתחייב להגדיר תכנית חומש עירונית ראשונה בנושא תרבות וחיי לילה, בשיתוף האמנים עצמם והציבור הרחב, בדגש על פתיחת מוסדות תרבות חדשים בדרום העיר ובמזרחה ועל טיפוח יוזמות תרבות מקומיות. אני מאמין שרק מדיניות תרבות ברורה ושקופה תסדיר את המצב. במסגרת זו אפעל להסדרת אמצעי התמיכה של העירייה במוסדות תרבות ובאמנים ולשקיפות מלאה. בין היתר אפעל להסדרת נוהל תמיכות עירוני בתרבות, תקציב לתמיכה ולקידום יוזמות עצמאיות, עדכון ההגדרות המיושנות של אמנות בחוק העירוני, כך שגם מוזיקאים, צלמים ויוצרים אחרים יזכו להנחה בארנונה בסטודיו שלהם".

    היחס הנוכחי למועדונים אינו ידידותי - מקומות נסגרים בגלל ליקוי כזה או אחר ובעיות רישוי מול העייריה. מה אתה מתכוון לעשות לגבי זה?

    "חולדאי והרשויות השונות מתייחסים לחיי הלילה בעיר כמטרד במקרה הטוב, וכאויב ממש במקרה הרע - כמו שראינו במקרה של מועדון "הבלוק". בעיני, חיי הלילה הם אחד הנכסים של העיר. לכן, העירייה צריכה לחבק את בעלי המועדונים ולקבל אותם כחלק בלתי נפרד מהאופי של העיר ולא לנסות לסלקם מהעיר או לדחוק אותם למתחמים סגורים, כפי שעושה ראש העיר הנוכחי. העירייה בראשותי תפעל כגורם מגשר בין בעלי מועדונים לתושבים ובין בעלי מועדונים לרשויות, מתוך הבנה שגם חיי לילה הם תרבות ונכס חברתי וכלכלי. באופן זה, יימנעו חיכוכים ועימותים. אני אעודד הבאת אמנים בינלאומיים למועדונים ומסיבות בעיר, ובמיוחד אסייע לפעילות של גופים קטנים כגון "הבלוק" ו"האוזן השלישית", כך שיוכלו לשגשג וליצור, ויהיו נגישים לתושבים רבים".

    איך אתה מתכוון למנוע מעוול כמו העלאת הארנונה לאולפנים וחדרי חזרות מלחזור על עצמו?

    "העיריה צריכה להוקיר את אנשי היצירה, עליהם מבוססת התרבות, ולעזור להם לטפח את היצירה ולא לראות בהם רק עסק או יעד גבייה. לכן, יש לשנות את המצב הקיים בו אלפי אמנים בתל-אביב - יפו כורעים תחת מדיניות הקיפוח והניצול של רון חולדאי. עם בחירתי אפעל לשינוי מעמד האמנים בעיר לצורך תשלומי הארנונה, כך שיוגדר בחוק, שחור על גבי לבן, מהו בית עסק רגיל ומהו עסק העוסק ביצירה. בתוך הגדרה זו יוכנסו גם אולפנים וחדרי חזרות, אשר יחויבו בארנונה בשיעור מופחת".

    האם יוסדר סוף כל סוף מעמד נגני הרחוב בעיר?

    "התושבים והאמנים, כמו חלקים אחרים של האוכלוסייה בעיר, הם חלק בלתי נפרד מחיי התרבות של העיר. כמו בערים רבות בעולם, נגני הרחוב מהווים אפילו את אחד המפגשים הראשוניים עם התרבות המקומית וככאלו יש להם מקום של כבוד בעיר. לצדם, חיים התושבים אשר גם להם מקום כבוד בעיר. במקרים רבים האינטרס של שתי הקבוצות האלו מתחבר יחדיו, אולם במקרים אחרים ישנם חיכוכים.

    "לכן, העירייה בראשותי תפעל באמצעות שיתוף הציבור, ופעילות נגני הרחוב תוסדר בהתאם לעמדות התושבים והאמנים יחדיו, תוך בחינת הסדרים מסוג זה שכבר קיימים ופועלים בערים מרכזיות בעולם".

    בליברפול ייסדו מגורים זולים למוזיקאים ואמנים בחלקים מוזנחים של העיר. מה הסיכוי שנראה משהו כזה בתל אביב?

    "תמיכה בתרבות אינה רק העברה תקציבית נקודתית, היא גם הניסיון לטפח, לעודד ולהקשיב לאמנים, תושבים ובליינים והיא גם הניסיון להקל איתם. במסגרת זו אבחן את האפשרות לאפשר מגורים בחללי עבודה וסטודיו. דבר יעשה זה בהתבסס על מדיניות תרבות שתתרכז במזרח ובדרום העיר ותכלול השמשת נכסי עירייה והצעתם לאמנים למטרות מגורים ועבודה, כמו גם הרחבת החוק העירוני כך שיאפשר מוגרים בחללי עבודה, במטרה להקל על העול הכלכלי הכרוך בהחזקת שני נכסים, ועל מצוקת הדיור בעיר באופן כללי".

    2 תגובות / כללי /
→ פוסטים קודמים
פוסטים חדשים ←