ראיינתי את הראפר המקסים טונה לכבוד "גם זה יעבור":
"רוב החפצים שאתה רואה שם הם שחזורים, הם לא קיימים", סיפר לי טונה בשיחת טלפון. טונה הוא איתי זבולון, ראפר בן 30 שמגיע במקור מפתח תקווה ובשנים האחרונות גר בתל אביב. הוא עוסק בעיצוב גרפי למחייתו, ומציג את עצמו כחובב נוסטלגיה, "לא בקטע של 'אני מתגעגע', אלא בקטע של חוקר כזה. כל יום שישי או שבת אני יושב מול הערוץ הראשון בלילה, וצופה באושר בדברים שאני לא מאמין שהיו! ואני אומר לעצמי 'בואנה, איזה יופי היה'".
אני לא מכיר את Psychic TV. אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל איתם. הם הוציאו עשרות תקליטים - כולל 17 אלבומי הופעות חיות בשנה אחת - במנעד מוזיקלי שמתחיל בפופ עובר בפסיכדליה ומסתיים באבדון של האוונגרד. מנהיגת ההרכב, Genesis P-Orridge, היא תופעה בפני עצמה: אמנית פרפורמנס שמשחקת, בין היתר, עם מגדר וחוכמת הנסתר. רק עליה עשו דוקומנטרי.
לכן, כששמעתי ש-Psychic TV מגיעים לארץ (24.3 בבארבי), הבנתי שצריך להתייחס לזה, רק לא ידעתי איך. למזלי, מפיקת האירוע חיברה אותי למעריץ מושבע של ההרכב שהוא בעצמו אמן, מוזיקאי, וגאון - אהד פישוף (נושאי המגבעת / הפה והטלפיים / בני המה). שלחתי לו כמה שאלות על ההרכב במייל.
איך גילית את המוזיקה של Psychic TV?
"הם היו אחת הלהקות שהחברים שלי ואני הכי אהבנו בנעורינו. ב-1987, כשהיינו בני שבע עשרה, ישי אדר, אלון כהן ואני עברנו לגור בדירה משותפת. זו היתה ההתחלה של נושאי המגבעת. הדבר הראשון שעשינו היה לצבוע את הארונות בסגול ולתלות עליהם את אותו צילום זירוקס של ג׳נסיס פי, אורידג׳ שש פעמים, כמו הדפס של ורהול".
מה השיר והאלבום של Psychic TV האהובים עליך?
""Dreams Less Sweet" הוא האלבום שאני הכי אוהב. הוא גם האלבום השלם ביותר שלהם בעיני. לגבי השיר קשה לי לבחור. אני אוהב את כל הסינגלים של שנות השמונים ובכלל, את רוב מה שהם עשו עד שמונים ושמונה בערך".
תוכל אולי לתת כמה דוגמאות לסינגלים?
"Just Drifting", "Roman P", "Unclean", "Godstar", הדברים הידועים. אבל כאמור, אני אוהב חלק גדול מאוד מכל הדברים שיצרו בשנות השמונים ודברים מסוימים מאחרי זה".
באיזה אופן Psychic TV השפיעו על המוזיקה שלך ושל נושאי המגבעת?
"בדיעבד, אני חושב שזו היתה הלהקה שהכי השפיעה. מוסיקלית באופן חלקי בלבד אמנם, אבל משהו ברוח שלהם היה משמעותי ומעורר השראה בשבילנו".
איזה דברים ברוח של PTV הרשמו, הדליקו אותך, או עוררו בך השראה במיוחד?
"תמיד נמשכתי ללהקות שהמוסיקה בשבילן היתה פתח לעולם שלם, גם קיומית, במה שקשור לתפישת עולם, דרך חיים, רעיונות וגם מדיומלית - הביטויים האסתטיים הרחבים שגולשים אל תחומי אמנות שונים. סייקיק טי.וי היו כאלה. והיה הכל מה שהם עשו משהו נועז וחופשי ואהבתי את האסתטיקה, שאני חושב שהיא קשורה לחיבור והמתח היצירתי בין שלושת החברים המייסדים, ג׳נסיס פי אורידג׳, אלכס פרגרסון ופיטר כריסטופרסון".
האם ראית אותם כבר בהופעה? אם כן, תוכל לספר איפה ומתי זה קרה ומה חווית?
"ראיתי אותם פעמיים בתחילת שנות התשעים, בהפרשים של שנה. זה היה כמו לראות שתי להקות שונות לגמרי. בהופעה הראשונה הם ניגנו סט של אינדסטריאל נסיוני שאני זוכר כדי קיצוני ומרוחק. ההופעה השניה היתה מסיבת אסיד האוס, כולם כבר היו בבגדים פרחוניים ודרדלוקס ובסוף ההופעה הם הזמינו את כל הקהל לעלות לבמה ולרקוד איתם".
שידרת ספיישל על Psychic TV בקצה. מה תכננת לכבודו?
"על הספיישל בקצה אחראים שלושה: ישי אדר, אורי סוכרי ואני. השעתיים הראשונות יוקדשו לסייקיק טי.וי של שנות השמונים. השעה השלישית תוקדש ללהקות הלוויין: קויל, כריס וקוזי וכו'".
אני לא יודע מאיפה שמעתי עליהם. אני זוכר שהם לבשו לבן. אני זוכר שהם היו צמד של בחורה שובבה שלא פחדה לנענע את האגן ואירופאי בלונדיני שתפעל במקביל גיטרה תופים וקולות בקואורדינציה מרשימה. ואני זוכר שזה הרקיד.
זו היתה ההופעה של להקת Anatopia: צמד הסינת'פופ הממזרי של הזוג הרענני-פרנקפורטי הנרייטה מורגנשטרן ו-Klaus Plötzlich. הנרייטה וקלאוס הכירו כשלמדו מוזיקה ופרפורמנס באמסטרדם, התאהבו, והתחילו לכתוב שירים ביחד. הם יגיעו לכמה הופעות בארץ כדי להשיק את אלבומם החדש "User Experience", אלבום שעוסק בתרבות ההיפר-דיגיטלית ועם הרבה קינק. ראיינתי את ההרכב במייל ושאלתי אם הם רואים את עצמם בתור סייבורגים, מה היה קורה אם הם היו פוגשים את מושא אהבתם ג'וליאן אסנאג' (מייסד Wikileaks) בבקסטייג', ומה הקטע עם קוד הלבוש.
האלבום החדש שלכם נקרא "User Experience" ("חוויית משתמש") והשירים עוסקים בטכנולוגיה ובאינטרנט, אבל אתם מסרבים להשתמש בלפטופים בהופעות. האם אתם רואים את עצמכם יותר כלודיטים שורפי מכונות, או סייבורגים בחוד החנית, ולמה?
"ובכן, למעשה אף אחד מהנ"ל - אולי יותר לסייבורגים בחוד החנית. לא תראה אותנו שורפים מחשבים, אנחנו אוהבים אותם יותר מדי. הטכנולוגיה כל כך מוטמעת בצורה שבה אנו חושבים כך שכולנו סוג של סייבורגים. זו לא שאלה של להיות בעד או נגד התהליך הזה. אנחנו מנסים לדבר על זה, לבטא את זה בשירים שלנו.
"אנחנו לא רוצים שהמחשב ינגן את המוזיקה שלנו בהופעה חיה, אלא שאנחנו נננסה לחקות את המוזיקה שהמחשב מנגן - אם כבר מדברים על סייבורגים - כאילו ששטלו בנו מוזיקה נוצרה על ידי מכונות, ואנחנו רוצים לשחזר אותה מבלי להשתמש בכלים המקוריים. דווקא בגלל שאנחנו משתמשים במחשבים ברגעים אחרים בחיינו, הבמה היא סוג של האזור היחיד שנקי ממחשוב. המוזיקה זורמת דרך הגוף שלנו, שעובד כסוג של מעבד. זה אותו הדבר עם הליריקה:
"הקלט הוא טכנולוגיה והאינטרנט
מעובדת בעצמינו הכה אנושיים
פלט: שיר
"אנחנו גם פשוט רוצים שאנשים יראו את מה שהם שומעים. זה צורך בסיסי להבין את המכניזם שמלפניך ולעקוב אחרי כל צעד שלו. אנחנו אוהבים את זה. אנחנו אוהבים את האתגר, וההרגשה הזו יוצרת מתח מסוים, סוג של משימה בלתי אפשרית".
“האקר" הוא שיר אהבה שובב לג'וליאן אסאנג' ואדוארד סנודן [המדליף הגדול בהיסטוריה -ע.ש.] מה הייתם עושים אם השיר היה עובד והייתם אשכרה פוגשים אותם בבקסטייג' אחרי הופעה?
הנרייטה: "בצורה יבשה, אם הייתי פוגשת אותם בבקסטייג' הייתי מנסה לנעול אותם ולחטט להם בשכל; אולי לפתות אותם להיות חברים שלי עם קצת אלכוהול ובדיחות מפגרות. אני דווקא חושבת שג'וליאן אסנאג' מאוד סקסי, אבל כנראה לא המאהב הכי טוב".
"וירוס" הוא שיר על הרצון להיות ויראלים. מדוע כל כך הרבה אנשים וחברות בימינו כל כך אובססיביים לגבי להיות ויראליים?
"להפוך לויראלי זו תהילה מהירה ובזול. חברות רוצות את זה בגלל שזה הפרסום הכי טוב שהן יכולות לקבל וזה עולה להם הרבה פחות מאשר, למשל, פרסומות בטלוויזיה. עם אמנים זה יותר מורכב. תאורטית זו דרך לעקוף את תעשיית המוזיקה. נראה כאילו שיש לך יותר סיכוי להצליח אם תהפוך לויראלי מאשר להתדפק על דלתות הלייבלים וכו'. ותאורטית כל אחד יכול להפוך לויראלי. זו כנראה לא שאלה של כסף או מעמד: לכולם יש סיכוי שווה להפוך לכוכבים ויראליים (גם אם לחברות גדולות יש יתרון כי הן יכולות לשלם כדי לדחוף את התוכן שלהן). אם נהיית ויראלי זה אומר שהצלחת באיזשהו אופן, אבל אני חושב שהיום אנשים מתחילים להבין לאט לאט עד כמה זה שטחי וזמני זה "להצליח". השיר מדבר על ההקרבה שאנחנו והרבה מהחברים שלנו מוכנים לעשות בתקווה להגיע למלא אנשים, וכן, להפוך לויראליים. אנחנו עובדים כל הזמן, זה קצת טראגי".
כחלק מהקמפיין מימון ההמונים שלכם, 89 איש תרמו כסף כדי לקבל רינגטונים אישיים. איך זה היה להקליט כל כך הרבה רינגטונים, ומה למעשה אמרתם ברינגטונים האלה?
"שרנו ברינגטונים: "XXXX, זה הנייד שלך, גע בי, אני רוצה אותך". כדי להקליט אותם, לקחנו כל שם, דמיינו את האנשים, וניסינו לפתות אותם אחד אחד. זה היה ממש כיף. למעשה, נשמח לעשות עוד: מי שקורא את זה ורוצה רינגטון מוזמן לכתוב לנו".
איך המצאתם את המכונה שמאפשרת לכם לנגן על גיטרה ותופים ולשיר באותו הזמן? איך מפעילים אותה?
קלאוס: "פשוט רציתי ביט מאוד פשוט, וחשבתי "למה שמישהו יצטרף ללהקה רק כדי לנגן בום-טראח-בום-טראח?" אז לא ראיתי שום ברירה אחרת מאשר לעשות את זה בעצמי, ובכך התחלתי מסע ארוך של ניסוי וטעייה. בשנתיים הראשונות כנראה שלא היתה הופעה אחת מבלי שמשהו בהתקן שלי נשבר, יצא מהמקום, או עף מבמה. למזלנו, הנרייטה היתה חברת להקה מאוד סבלנית, ומעבר לכך, אפילו עשתה מופע מעולה של אישה אחת בזמן שהייתי עסוק בלתקן את הדברים שלי. כדי להפעיל את זה צריך שיהיה לך לב של אוגר ומיתרי ברך של צ'יטה".
יש לאנטופיה אמצעים ויזואליים חזקים וקוד לבוש קשוח. מדוע אתם לובשים רק לבן?
"הסיפור של הלבן התחיל כי כשיצאנו לדרך היינו בסצנת הסקווטים של אמסטרדם, איפה שהאתיקה המזרחית היה מבוססת בעיקר על שחור. אז רצינו להיות הפאנקיסטים בין הפאנקיסטים. לבן היה גם הצבע של מחשבי המק הסקסים בזמנו, והוא גם מרפרר לחללים אמנותיים חלקים ונקיים וגם לסרטי מד"ב משנות ה-60. ובנקודה מסוימת זה הפך להיות חוק קשוח שנהנינו לקיים. אנחנו אוהבים חוקים".
~~
Anatopia יופיעו ב-27.2 בסירופ בחיפה, ב-14.3 בתל אביב בפסאז', ובירושלים (תתעדכנו בפייסבוק)
קין והבל 90210 הם כמו סדרת הטלוויזיה הטובה אי פעם: אוז. אוז - בהפקת HBO - הראתה את כל הצדדים של הקיום האנושי דרך חייהם של האסירים והסוהרים בבית הכלא. אוז שילבה בין אלימות לפילוסופיה, גזענות ואחווה, ושטן ואלוהים בעלילה מתפתלת כמו שביל הנחש. כך גם המוזיקה של קין והבל 90210: מורכבת ופשוטה, שטותית ורצינית, מטורפת ובעצם הכי שפויה בעולם, מלאה בהפתעות ותפניות משונות.
ביום שבת 24.1 קין והבל 90210 ישיקו את אלבומם השני "וידאודרום". אירחתי בשבוע שעבר את המתופף האדיר-מתוק של הלהקה, איתמר לוי, ונשמע שזו היצירה הכי שאפתנית וגרנדיוזית שנעשתה אי פעם בישראל. אני רואה את ההרכב בהופעות כבר שש שנים, ואני מצפה שהם יחריבו את הבארבי ולהשאיר מאחוריהם פטריית עשן ענקית וקרינה רדיואקטיבית שתדביק, לאט לאט, את כל המזרח התיכון במטאל הגאוני שלהם.
כדי להתכונן לדיסטופיה, ראיינתי במייל את הלהקה וגיליתי איזה אייקוני תרבות משפיעים עליהם, למה לקח להם כל כך הרבה זמן וכסף להקליט את "וידאודרום", ולאיזה הפתעה רטובה (אולי) תזכו בדוכן ההדסטארט.
מדוע קראתם לאלבום החדש על שם הסרט "Videodrome"? באיזה אופן הסרט השפיע עליכם?
"הוידאודרום והפילמוגרפיה של קרוננברג השפיעה רבות על כתיבת האלבום. אמנם ראינו את הסרט בתור בני נוער, וכתבנו את האלבום לפני כארבע שנים אך הקונספט האמנותי אליו חתרנו והאמירה החתרנית של הסרט נשכה ועד היום קודחת במוחינו. קרוננברג ביקש לחשוף בסרטו את העוולות אליהן הקדמה יכולה להוביל אותנו בין אם זה אקסטרים סקס ואלימות או התמכרות לריגושים וירטואלים. דרך סיפור קטן על אדם שנחשף ע"י טכנאי בחברת המולטימדיה שהוא עובד לסרט "סנאף", ועד היווצרות גידול נוראי במוחו שאליו הוא חייב להכניס סרטי וידאו כדי להשלים לעצמו את ההתמכרות לאותו סרט. אני חושב שזאת הסיבה העיקרית למה הסרט הקדים את זמנו- אנחנו חיים בעידן שבו בני האדם חשופים למידע וריגושים לטווח ארוך כבר אינם מחזיקים שלעצמם. תשוקה התחלפה באהבה, בני 11 מקיימים יחסי מין, אמא שלי גולשת בצ'אט רולט ואנשים הורגים אחד את השני בשידור חי. האמת הרבה יותר משוגעת מהדמיון, והקדמה מתפתחת בקצב של פי מאתיים קמ"ש יותר ממה שהתקדמה בעבר. אם בעבר היה הפרש של מאה שנים בין המצאותיו של ז'ול ורן ועד להתפתחות הצוללות – בימינו יקח חודש. העידן לא ברור, האינטרנט הוא האלוהים החדש, הויראליות - הוירוס הוא איכשהו הדבר הכי לוהט והמשוגר בפי כל. "הוידאודרום" הוא היוטיוב, הפורנו, הקולנוע, הטלוויזיה, הפלאפון והחבר הכי טוב שלך".
חוץ מהסרט "Videodrome", איזה עוד סרטים/ספרים/סדרות/תקליטים/מחזות זמר/מופעי מחול השפיעו על האלבום?
"אנחנו מושפעים מכל מה שאנחנו אוהבים. כל ז'אנר במוסיקה, כל סרט שלא הפסקנו לדבר עליו, כל ספר שהדהים אותנו ואפילו מפיצה טובה. אנחנו חילונים מאוד אך עם זאת אנשים מאוד רוחניים. מסינדי לאופר עד קינג קרימזון, מפרודיג'י עד מלווינס, מלאונרד ברנשטיין עד טריי פארקר ומאט סטון. אנחנו מושפעים, חיים ונושמים תרבות והאמנות שלנו בגדול היא לצוטט אותה במחווה מיוחדת. באלבום צוטטנו מ"תל אביב הקטנה" של חיים חפר, מיי שרונה של הקנאק, איזכורים לדודו טופז לצד גלעד שליט, גנבנו פסנתר מday in life של הביטלס, וכמובן סימפולים מהוידאודרום עצמו. מה שאנחנו אוהבים ומאמינים בו – עליו נכתוב".
מה שונה באלבום החדש לעומת "מסע הכזבים של קין והבל 90210" שיצא לפני ארבע שנים?
"הזמן, הכתיבה, התקציב, המימדים, התסכול, הכל. הכל. אורי זר אביב הגדיר לנו את נכון – נדמה שכמו מסע הכזבים שהיה סרט מגניב אך ילדותי נדמה שבוידאודרום, כמו בסרט, אנו חותרים לאמירה הרבה יותר בוגרת ונוקבת. הייתי רוצה להאמין שזה נכון :) הגענו לסאונד יותר מגובש בעיקר, לתדרים יותר כייפים, לשירה יותר ברורה. אבל הקו הוא אותו קו – קרקס".
תוכלו להסביר לנו מה קורה על העטיפה המרהיבה של "וידאודרום"?
"הקומפוזיציה היא כזו – הבל מצד ימין בטרנספוזיציה מאדם למת כשרוחו חגה מחוץ לגופו לכיוון עליון. קין במרכז עם אקדח וירטואלי הנשלף מחזהו ומכוון למרכז הפריים. בידו הימנית הוא אוחז ראש כרות של אדם הנעדיף לא לגלות את שמו כרגע. בצד שמאל רואים את איתמר החזיר לוי כג'דיי עם שרשרת חי מחזיק זוג מקלות. בצד שמאל למטה מופיעה דבי הארי על מרקע טלוויזיה ישן.מהאדמה בוקעים כבלים מכל הסוגים למלא כיוונים ועוברים דרך גפיהם של חברי הלהקה. מאחוריהם חייזרים ומפלצות. העטיפה היא הומאז' לעטיפות הקלאסיות של סרטי אימה שהיו יוצאים על וידאו, בימים הטובים שעוד היית מחזיק את התרבות שלך ביד ומתבונן בה".
גייסתם 25,000 ש"ח בהדסטארט לפני שנתיים, אבל הקלטת האלבום לקחה הרבה יותר זמן וכסף מהמצופה. איך זה קרה?
"קרו הרבה דברים:
"א. אנחנו חיים בישראל. אתה לא יכול לעשות פה מוסיקה מבלי להתפרנס מעוד 8 עבודות. איתמר מוסיקאי ומנהל עסק חדש, אני עורך וידאו ויונתן אנימטור. שלושתינו מקקים שקמים כל בוקר על רגל שמאל לעבודה, בדיוק כמוכם.
"ב. 25,000 זה טוב ויפה ונדיב מצד הקהל המדהים שלנו, אך האלבום הזה עלה למעלה מ-80,000 שקל.ההקלטות לקחו שנה, המיקסים לקחו שנתיים, שמנו את הדופק, את הלב, את המוח הנשמה וכל החסכונות שלנו על כל פיפס, כל סנר, כל בס וכל תפקיד גיטרה ב38 דקות שהן האלבום הזה. שלא להזכיר את השירה. עולות בי המון חרטות על התהליך, על הדרך ועל הזמן האבוד – אך אני גאה מאוד ביצירה עצמה ורוצה להאמין שאת החומרים החדשים שלנו נכנס להקליט במהרה אך אני זוכר שקראתי לפני איזה 11 שנים ראיון עם רן שם טוב על האלבום השני של איזבו ושאלו אותו למה לקח להם כל כך הרבה זמן להוציא אותו והוא גם הסביר את כאבם של צירי הלידה של אותו אלבום, לעומת זאת הוא טען שם שאת האלבום הבא הם יעשו הרבה יותר מהר אז אני לא רוצה להגיד כלום מעבר".
תומכים בהדסטארט שילמו 1,000 ש"ח והובטחה להם ארוחת ערב עם הלהקה. האם כבר סעדתם איתם? אם כן, מה קרה בארוחות האלה? אם לא, מה אתם מתכננים לכבוד הארוחות האלה?
"בינתיים לא קיימנו אף ארוחה מאלה שהבטחנו אך במייל שיצא בשבועיים הקרובים לחמשת האנשים זכו בארוחה תנתן כתובת של מקום טעים מאוד בו הוא יזכה לבלות איתנו אחלה של ערב בעולם. מעבר לכך הנה הודעה לכל זוכי ההדסטארט – בהשקה עצמה יהיה דוכן מרצ' רק לתורמי ההדסטארט. האלבום, החולצות ושאר המרצ' ינתנו שם באופן ישיר לתורמ/ת ומכתב תודה אישי (ואולי נשיקה בפה)".
לקראת וידאוקליפ חדש, חיפשתם "שני גברים חסונים/רחבי מימדים וזוג נשים עם ראש פתוח במיוחד (מטורללות יענו)". מדוע?
"תראו ותבינו מדוע במהלך חודש פבואר, לקראת הסינגל השני שלנו 'צביקה הדר'".
מה לדעתכם אנשים יחשבו על קין והבל 90210 בעוד 20 שנה?
"אני לא יודע אבל אני ממש מקווה שתבוא להקה של ילדים ותצחק עלינו על זה שאנחנו זקנים. לטוב או לרע - זה מה שמגיע לי".
ידעתם ש-"shoegaze" היתה פעם מילת גנאי? העיתונות הבריטית העניקה את השם הזה בתחילת הניינטיז לחבורה של להקות כמו Ride, My Bloody Valentine, ו-Slowdive שלא דפקו פרצופי גמירה על סולואי גיטרה, אלא פשוט עמדו שם וניגנו. אבל בתקופת הגראנג' והבריטפופ, כשהשואו הפרוע והלוק נהיו חשובים לפחות כמו המוזיקה, לראות חבורה של אנשים עומדת על הבמה בג'ינס וטי-שירט, בלי כמעט לזוז או לתקשר עם הקהל, נחשב לבדיחה. שלא לדבר על הנוכחות הדלה בהופעות ושהלהקות פירגנו אחת לשניה, מה שזיכה אותן בעוד מחמאה מהעיתונות בממלכה המאוחדת: "הסצינה שחוגגת את עצמה".
הכל התהפך בנוטיז. מוזיקאים חדשים כמו M83, Silversun Pickups, ו-The Pains Of Being Pure At Heart גילו מחדש את הסצינה וחגגו אותה. אפילו העיתונות הבריטית הצטרפה לחגיגה. אם להיות שוגייזר נחשב פעם לסוג של לוזר, היום זה ז'אנר סקסי שמשלב בין פסיכדליה ו-Pאנק, בין אפקטים חלליים לחומות של רעש, בין עדינות לכאסח, בין חלום למציאות.
לא בכדי אבות השוגייז My Bloody Valentine ו-Slowdive התאחדו בשנתיים האחרונות. לאחרונה התבשרנו גם על איחוד להקת Ride. רייד בלטו בזכות הדרייב הרוקיסטי שלהם, השפעות חזקות מלהקת The Byrds עם הרמוניות וואקליות וגיטרות מצלצלות, ובכלל, בזכות כתיבה מושחזת בעוד שרוב הלהקות נשענו בעיקר על אסתטיקה.
סולן להקת רייד עם הקול המלאכי והגיטרה הגלקטית, Mark Gardener, היה אמור להגיע להופעת סולו בתל אביב כמה חודשים לפני שידענו בכלל על האיחוד. המלחמה חירבנה על הכל. אבל עכשיו, שחזרנו "לנורמליות", מארק גארדנר יגיע לבארבי ביום רביעי 14.1, ועוד לקראת אלבום חדש עם Robin Gutherie מה-Cocteau Twins - מהלהקות המשפיעות על השוגייז ובכלל. לקראת ההופעה, שלחתי למארק כמה שאלות במייל על אלברט קאמי, איך זה מרגיש לחזור לנגן עם רייד, ומה הוא מתכנן להופעה בארץ.
יש באתר שלך ציטוט מעורר השראה של אלברט קאמי: "עבודתו של אדם היא לא יותר מאשר מסע איטי דרך המסלולים הצדדיים של האמנות לגילוי מחדש, של שניים-שלוש בבואות גדולות ופשוטות שבנוכחותן הלב שלו נפתח בפעם הראשונה". מה הן הבבואות הללו עבורך?
"האהבה הראשונה שלי שהכרתי בזמן הלימודים ב-Banbury Art School ונהייתה לאבידה גדולה! החזרות הראשונות עם רייד, באותה התקופה ב-Banbury Art School, במידה מסוימת כתגובה לאבידת האהבה הראשונה שלי. ההופעות הראשונות של רייד, והפעמים הראשונות שניגנתי רוקנרול עם הדוד שלי כשהייתי בערך בן 6!"
היום, "הסצינת שחוגגת את עצמה" נחגגת סוף כל סוף על ידי כולם: מעריצים, מבקרים, ומוזיקאים. איך זה מרגיש לקבל כל כך הרבה הכרה אחרי 20 שנה?
"זה מרגיש נהדר. העיתונות הריעה לנו בתקופת התקליטים המוקדמים שלנו וההופעות הראשונות, וכך גם המבקרים והמוזיקאים. באופן כללי, המעריצים שבאו להופעות תמיד היו בעניין והבינו שמה שעשינו הוא איכותי. ואז העיתונות הפכה את עורה, כמו שהיא תמיד עושה אחרי שהיא מהללת אותך, עם בוא Nirvana והגראנג'. הדביקו לנו תוויות של שוגייזרים וכו'. ואז העיתונות הריעה ל-'בריט פופ', שלא עמד כל כך טוב במבחן הזמן - חשבתי אז שהרבה מהמוזיקה הזו והלהקות האלה לא היו מעניינות. תמיד האמנתי במה שעשינו, ותמיד הבנתי שזמן הוא המבחן הכי גדול לכל יוזמה אמנותית-מוזיקלית, ואנחנו, והלהקות המובחרות מאותה 'סצינה', עמדנו במבחן הזמן כי, לדעתי, היינו מעניינים, יצירתיים, ומפוקסים לגמרי על המוזיקה מאשר להיות חלק מסצינה, מה שכמובן די משעמם בשביל העיתונות והתקשורת".
עכשיו כש-My Bloody Valentine ו-Slowdive התאחדו להופעות ולהקליט חומר חדש, האם יש יותר לחץ לאחד את Ride? [נשאל לקראת ההופעה בקיץ -ע.ש.]
"אני לא מרגיש לחץ לאחד את רייד. היו ברייד ארבעה בוסים, אז כדי שזה יקרה, צריך שארבעת הבוסים יגרמו לזה לקרות. עד שאקבל את שיחת הטלפון הזו, אהיה מפוקס לגמרי בלחיות בהווה, בגלל שזה כל מה שיש לנו. אני מרגיש יותר לחץ להמשיך ולהסתכל קדימה על שאיפות חדשות מאשר להסתכל לאחור כי יש לי עוד המון דברים לעשות. אנחנו אנשים עצמאיים, ובבוא הזמן יבינו שיש כל כך הרבה מוזיקה מעולה שאני מעורב בה כרגע, בין היתר עם רייד, ויבינו את זה כשהכל יצא לאור. אני לא מפסיק למקסס, להפיק, לשיר ולהופיע. אני חי בהווה ונהנה מאתגרים חדשים ונמנע מלהיות אסיר של העבר והזכרונות שלי - משהו מאוד קשה כשכולם מזכירים לך את רייד!"
שמענו שרייד חוזרים. איך האיחוד הזה קרה?
"דיברנו על זה בתור להקה במשך שנים. קיבלנו הצעות מעולות ממפיקים ופסטיבלים, אבל היינו מאוד עסוקים בתוך פרויקטים שונים שעבדנו עליהם באופן עצמאי. בשנה הבאה נחגוג 25 שנה ל-"Nowhere" [אלבום הבכורה של רייד -ע.ש.], אז החלטנו ביחד שזה יהיה מושלם להתאחד בתחילת 2015".
איך זה מרגיש לנגן שוב ביחד? איך זה שונה מאז שהלהקה התפרקה?
"זה מרגיש מדהים לנגן שוב ביחד. זה מאוד מעורר השראה לגלות שהמוזיקה שלך עמדה במבחן הזמן, ושהקהל גדל וגדל במשך השנים מאז שהתפרקנו ב-1996. התחושה הזו מרגישה נפלא וטוב לעבוד בהרגשה כזו. כשנפרדנו, הרסנו את הרכב, כך שעכשיו זה מרגיש שונה לגמרי לחזור ביחד בחזרה לאולפן ולצאת לדרכים. זה מרגיש בשבילנו כמו תחיה מחדש ולידה מחדש, ואנחנו בטוחים שנוכל לקחת את רייד עוד יותר גבוה, לרמה חדשה של קידמה לעומת התקופה ההיא של רייד. לנגן שוב ביחד מרגיש קצת סוריאליסטי, אבל גם מוכר באופן מוזר".
האם אתה מתכנן לעבוד על חומר חדש לרייד?
"זה כבר קורה. תמיד יהיה חומר חדש כשניכנס ביחד לחדר ונרגיש את הוייב! זה יותר אינסטינקטיבי מאשר משהו מתוכנן מראש!"
איך סצינת המוזיקה באוקספורד בימינו? איזה להקות יוכלו להיות רייד או רדיוהד הבאות?
"אני לא באמת יודע. בכנות, אני לא יוצא להרבה הופעות בימינו, אז אני לא בטוח מה הלהקות האלה באוקספורד עושות או איך הן נשמעות. אני נמצא באולפן כל כך הרבה, וכשאני לא באולפן אני משתדל לבלות זמן איכות עם בתי הצעירה והמשפחה. אין מספיק שעות ביום!"
איזה שירים אתה מתכנן לנגן בהופעה בתל אביב? האם אתה עובד על חומר חדש?
"אל תדאג, אני תמיד מנגן כמה שירים ישנים של רייד! שאר הסט שלי כולל שיתופי פעולה חדשים מקריירת הסולו, וכמה שירים חדשים מהאלבום שלי עם רובין גאת'רי (לשעבר מ-Cocteau Twins) שיצא בתחילת השנה. זו הסיבה שבגללה אני בא לתל אביב, כי המפיקים של ההופעה ראו אותי מנגן את השירים החדשים כשחיממתי את Slowdive בלונודון!"
