פוסטים מתויגים עם ראיונות עם מוזיקאים

  • Purity Ring בראיון: "לא הייתי קוראת לעצמי כוכבת פופ"

    Purity Ring הם הצמד מייגן ג'יימס וקורין רידיק, שני יוצאי להקות אינדי במקור מהעיר אדמונטון בקנדה. הם כתבו את האלבום הראשון שלהם "Shrines" תוך כדי התכתבות ברשת ויצרו שילוב בין סינת'פופ להיפ הופ שהם קראו לו פופ עתידני (future pop), שילוב בין הליריקה המתוקה-חמוצה של מייגן להפקה המושחזת של קורין. הצליל שלהם הדביק את העולם והשנה הם התכנסו ביחד בחזרה לאדמונטון ויצרו את אלבומם השני "Another Eternity". רייאנתי את מייגן במייל לכבוד ההופעה שלהם בבארבי הלילה (18.11.15) ושאלתי אותה מאיפה הגיעה הליריקה הכואבת, מה ההשראה לתלבושות שהיא מעצבת, ואיך היא מרגישה לגבי הפרסום של הלהקה.

    איפה את כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?

    נסענו לים המלח היום וזה היה כל כך יפה! אף פעם לא היינו בתל אביב, ואני חייבת להגיד, אני ממש מופתעת איך קיבלו אותנו בברכה וכמה האוכל מדהים פה וגם פשוט להסתובב ברגל. בקצרה, אני בתל אביב וזה אדיר.

    קראתי שהיה לך קשה לכתוב שירים ברגע שהתחלת לעבוד באותו מקום עם קורין, אך הליריקה שנכתבה לאלבום האחרון "Another Reality" יצאה מאוד אישית ואפילו כואבת. היתה לך שנה גרועה לפני שכתבת את האלבום?

    עשיתי הרבה שינויים בשנה לפני שהתחלנו לעבוד על "Another Eternity". כמה מהם היו מאוד קשים והרבה מהשירים נכתבו על השינויים האלה. לא הייתי אומרת שזו היתה שנה גרועה, כי אני מוקירה ואוהבת את כל הדברים שנולדו מזה, כמו שקורה בדרך כלל בעקבות שינוי. הכתיבה שלי מאוד אישית. אם היא לא היתה אישית אני לא חושבת שהייתי מרוצה ממה שהייתי עושה. משם מגיעים הפרטים והמשמעויות הכפולות והמשולשות של איך זה להיות בן אדם.

    "Another Eternity" נשמע הרבה יותר פופי וגדול מ-"Shrines". הופעתם אצל ג'ימי קימל וקונן אוברייאן ואפילו קייטי פרי וטומי לי הטוויטו על הלהקה שלך. איך את מרגישה לגבי הגדילה הזו ולהיות כוכבת פופ?

    לא הייתי קוראת לעצמי כוכבת פופ. אני חושבת שהיינו די קונסיסטנטים במוזיקה שאנחנו עושים. ל-"Another Eternity" יש הפקה אחרת ופוקוס שונה, אך זה לא רחוק משירי הפופ שהיו ב-"Shrines". יש מידה מסוימת של ריגוש ושאיפות שהגיעו מההופעות שעשינו בשנה האחרונה, אבל בשבילינו, כמו שזה מרגש זו גם עבודה. אני אוהבת את זה שזו העבודה שלי, אני מרגישה ברת מזל מדי יום בגלל זה, ובאותו הזמן מפחדת שזה יעלם תוך רגע. זה מאוד סוראליסטי ונורמלי בו זמנית.

    יש להרכב שלכם הרבה עוקבים במדיה החברתית. כמה זמן את מבלה ברשתות חברתיות, ועד כמה הן חשובות לכם בתור להקה?

    זו צורת תקשורת מופלאה וקרובה לאנשים באופן מסוכן. אני מאוד מרותקת מהמדיה החברתית ואיך אנשים כמונו משתמשים בה כי מבחינת מה שאנחנו מעלים זה יכול להיות כל דבר שאנחנו רוצים. אבל זה לוקח המון אנרגיה לשים את האישיות בתוך זה ואני מאוד רוצה להשתמש בזה במוזיקה. אישית אני אוהבת להשתמש בטאמבלר כי אני יכולה להרגיש לפעמים שזה נהיה קצת מלוכלך כשיש פרומואים ואז אני יכולה פשוט להעלות לשם דברים שאני אוהבת או חושבת שהם יפים. בכל מקרה, אני לא מבלה הרבה ברשתות חברתיות אבל אני מעריכה ולא מעריכה אותן מכל מיני סיבות ונשארת בהן בסוף בכל מקרה.

    קראתי שעיצבת ותפרת את הבגדים שאת לובשת על הבמה. הם נראים מאוד רטרו-עתידניים, כמו דברים שראיתי בסרטי מד"ב/פנטזיה בילדות ("מלחמת הכוכבים", "הסיפור שאינו נגמר", וכו') וזה מאוד מסתדר לי עם התאורה שקורין עיצב. מה ההשראה שלך כשאת יוצרת את התלבושות האלה?

    אני לא בטוחה מאיזה כיוון הגיעה ההשראה, היא סוג של הגיעה מהאהבה שלי לבַּד ומהיכולות שלו. אנחנו אוהבים גם סרטי מד"ב משנות השבעים ואנימה וחלל באופן כללי, וגם את "הסיפור שאינו נגמר". התלבושות הן הניסיון שלי שנשתלב בנוף של ההפקה הבימתית שלנו, אם כי בילינו כבר הרבה זמן עם הסגנון של הלבוש הזה ואני מצפה לחזור ללוס אנג'לס וליצור תלבושות חדשות.

    אתם חתומים בלייבל האגדי 4AD. איך זה קרה? איך את מרגישה לגבי זה בהתחשב בלהקות האחרות שחתומות שם ובהיסטוריה של הלייבל?

    4AD זה לייבל מעולה בשבילינו, ואנחנו עדיין מרגישים שזה מתאים להו ואנחנו אוהבים כל כך הרבה מההרכבים שיש להם היום והיו בעבר. ההיסטוריה שלהם כל כך עשירה לסצנת האינדי. זה מעניין לראות איך הם צלחו את השנים האחרונות ואנחנו מאוד נרגשים להיות אחד מהשמות ברשימה ההיסטורית שלהם.

    מה הדבר הבא שתעשו אחרי הטור?

    יש לנו כמה חודשים עד שאנחנו יוצאים לסיבוב הופעות נוסף אז אני חושבת שאנחנו יכולים להתחיל לכתוב שוב.

  • סווינג כחול-לבן: האחיות לוז עושות שלום מוזיקלי

    נפגשתי עם האחיות לוז החינניות לברר מה זה כל הג'אז הזה:

    למי שלא מכיר - האחיות לוז משלבות בין סווינג, גוספל, דו וופ ובלוז בניחוח אמריקאי של תחילת עד אמצע המאה ה-20. הן מתמחות ב-close harmony singing: טכניקת שירה הרמונית - צלילים שהם במרחק קטן מאוקטבה, שהתפרסם בזכות הרכבים כמו ה-Andrews Sisters וה-Boswell Sisters. כרמל וזיו התאהבו בהן במהלך הלימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים, מה שהוביל אותן למצב מאוד מפתיע. "כעבור כמעט שנה, מישהי פנתה אלינו יום אחד במייל והציגה את עצמה בתור הנכדה של אחת מהאחיות בוזוול", מספרת זיו, "היא מצאה אותנו ברשת כי היא ראתה שאנחנו מבצעות בין השאר שירים של הבוזוול סיסטרס. היא הזמינה אותנו לבוא לניו אורלינס לאיזשהו פסטיבל שהוא גם כנס שהוא מחווה לאחיות בוזוול, לרגל 100 שנה ללידה של הסבתא שלה!".

    להמשך קריאה בעכבר העיר

    קרדיט צילום: תמוז רחמן

  • בשביל הקורו: דרוש דור חדש של Pאנק

    רקדתי פוגו אחד אחרון במועדון הקורו ודיברתי עם המייסדים שלו על מצב סצנת הפאנק הישראלי:

    מירצקי: "זו בעצם עוד דוגמה לכל המטרות שהצבנו בהתחלה, שאחת מהן היתה לחבר את כל הנושא הזה של להקות וקהל וסצנה. כלומר באמת ליצור בית, כי עומר לא הצטרף לקולקטיב מההתחלה אלא הצטרף מתוך הקהל, מאנשים שבאו למקום והבינו שקורה פה משהו ושהם רוצים להיות חלק מזה. ואת זה חיפשנו באמת. כשהיינו באמצע צרה או כשהיינו צריכים עזרה ועשינו כמה מופעי התרמה, ראינו שהקהל פאקינג אכפת לו - אנשים שלא יכלו להגיע שלחו כסף עם חברים שלהם לשים תרומה. שוב, הרעיון היה ליצור מקום קהילתי. זה לא היה עסק, לכולנו יש עבודות. הקורו עבד כדי לכסות את עצמו וגם זה בקושי, הרבה כסף יצא מהכיסים שלנו".

    להמשך קריאה בעכבר העיר

    קרדיט צילום: דודו רוזן

  • TATRAN בראיון על האלבום "Soul Ghosts": פתיחת הראש והלב + הגרלת כרטיסים

    TATRAN עשו את הבלתי האפשרי בשנה שעברה ופרצו לקהל עוד יותר גדול, דבר מוזר בהתחשב בכך שהם עושים מוזיקה אינסטרומנטלית נסיונית, או אולי לא בהתחשב בפופולריות של Tiny Fingers. הרבה מזה קרה בזכות ההופעות שלהם שהיו גם הדוקות וגם מאוד צבעוניות. עכשיו מגיע אלבום חי של ההרכב בשם "Soul Ghosts" שיושק ב-16.11 בבארבי. תפסתי אותם לראיון קצר במייל לכבוד על ההשקה לברר מה עבר עליהם השנה, איך הם בוחרים שמות לקטעים, והאם הם הולכים לכבוש את הגולה.

    "Shvat" יצא לפני שנה בערך. מה שונה ב-TATRAN מודל 2015 לעומת מודל 2014?

    היתה לנו שנה מאוד אינטנסיבית וגדושה. כלהקה, וגם מבחינה אישית. כל אחד מאיתנו עבר הרבה דברים. התבגרות אולי, ופתיחת הראש והלב. זה כמובן מתקשר ישירות עם מה שיש לנו להגיד כמוזיקאים ונגנים. מרגיש שכל אחד נהיה יותר עצמו. לאט לאט אנחנו משילים דברים שהם לא אנחנו ומבינים מה אנחנו באמת. לשמחתנו ניגנו המון יחד בשנה הזאת והעמקנו את החברות ואת ההבנות על הסאונד שלנו, ועל החופש, הביטוי והתקשורת שאנחנו מחפשים להשיג דרך המוזיקה.

    יש לקטעים שלכם שמות מאוד מסקרנים. איך אתם בוחרים אותם?

    לפעמים זה מגיע באופן אינטואיטיבי לגמרי, ביחד עם היצירה של הקטע. ולפעמים זה מגיע מתוך סיעור מוחין: מדברים על השיר, מה הסיפור שלו, מה הוא מעלה בנו, מה הוא גורם לנו להרגיש, לדמיין, מה האסוציאציות ואיך הסאונד של השם כשאומרים אותו, מתקשר עם המוזיקה.

    בד"כ הרכבים מוציאים אלבום לייב אחרי שיש להם כמה אלבומים ברזומה, אך הוצאתם בינתיים רק אלבום אחד. מדוע החלטתם אם כך לשחרר אלבום לייב?

    הרגיש לנו שיש איזה משהו שקורה בהופעה, שהוא ייחודי להופעה ואי אפשר באמת לשחזר אותו לבד באולפן, שהוא אלמנט מאוד חשוב בלהקה והיה לנו חשוב לתת לו ביטוי ותיעוד. הרבה מההתפתחות המוזיקלית שלנו קרתה וממשיכה לקרות לייב על הבמה. כל הופעה מרגישה לנו כמו משהו אחר לגמרי ויש הופעות שאנחנו יוצאים מהם בתחושה של "וואו, עברנו עכשיו משהו. אנחנו כבר לא בדיוק אותם אנשים". ההופעה הספציפית הזאת תפסה אותנו במקום שהרגשנו שנגענו באיזשהו מיקסום ומיצוי של אנרגיה מסויימת, והתחלנו לראות ניצנים של הדבר הבא. לכן זה מרגיש לנו כמו צעד מאוד טבעי ונכון להנציח את הרגע הזה.

    יש ב-"Soul Ghosts" גם כמה קטעים חדשים. מה אתם יכולים לספר עליהם?

    כן, יש באלבום הזה חמישה קטעים חדשים. חלקם מלווים אותנו תקופה ארוכה וחלקם עדיין טריים, במיוחד היו טריים בהופעה עצמה. השירים החדשים ברובם באו יותר מנגינה משותפת ביחד. כל מיני רעיונות שבאו תוך כדי אילתור, שלקחנו ופיתחנו ביחד. אפשר להגיד שאל השירים מהאלבום "שבט" באנו אז עם הגישה והכלים שהיו לנו עוד לפני הלהקה ואל השירים החדשים הגענו עם הגישה והכלים שרכשנו בתוך הלהקה, מתוך חיפוש משותף והפריה הדדית.

    מה התוכניות הבאות של ההרכב? יש דיבור על הופעות בחו"ל?

    הרבה הופעות, בארץ ובחו״ל לאט לאט. בדצמבר נגיע להולנד לפסטיבל מאוד מגניב בשם State-X New Forms, ובהמשך השנה נרקמים להם כמה טורים באירופה ואמריקה בשיתוף עם AMI. ובעיקר אנחנו מתכננים לעשות הרבה מוזיקה ולנסות גישות חדשות ביצירה.

    מה עוד תרצו להוסיף?

    אנחנו רוצים להודות לקהל הבאמת באמת מדהים שמתעניין ועוקב ובא להופעות ומקשיב, ותומך בנו בצורה כזו אמיתית ואוהבת. זה די מטורף ואחד הדברים החשובים שמאפשרים לנו להמשיך לתת את כל כולינו. תודה, אוהבים.

    רוצים לזכות בכרטיס זוגי להשקה של טאטרן? כנסו לפייסבוק של המאזין וחפשו את סטטוס ההגרלה

    קרדיט צילום: זוהר ראלט

    tatran soul ghosts

  • Listener בראיון: הראפר לשעבר שדופק על מכונות כביסה

    לא הבנתי למה יש ללהקת '68 מדבקת "LISTENER" ענקית על הגיטרה - הם לא מחמשת הקוראים הקבועים שלי. מסתבר שיש להקה עם אותו השם, הרכב אינדי ספוקן וורד מזוקן מארקנזס בהנגתו של המשורר Dan Smith. ומה אתם יודעים, הם באים להופעה בלבונטין 7 ב-17.11 ובסינקופה בחיפה ב-18.11. שלחתי כמה שאלות במייל לדן והוא סיפר לי איך הוא בחר את שם הלהקה, האם הוא ניסה לשיר אי פעם, ואיך הוא התחיל לדפוק על מכונת כביסה.

    בגלל שיש לנו את אותו השם אני חייב לשאול: איך בחרת את שם ההרכב?

    למעשה זה היה השם שלי בתור ראפר לפני הרבה זמן, ופשוט השתמשנו בשם הזה גם בשביל הלהקה.

    יש לג'וש סקוגין מההרכב 68' מדבקת "LISTENER" גדולה על הגיטרה שלו. איך הרגשת כשראית את זה?

    חשבתי שזה מדהים! הוא חבר ממש טוב וזה היה מגניב שהוא שם את הסטיקר שלנו על הגיטרה שלו. היא שומרת על הצבע.

    מדוע החלטת ללכת על ספוקן וורד? האם ניסית לשיר אי פעם?

    התחלתי עם היפ הופ, אז מבחינה ווקאלית זה היה מעבר טבעי לשירה (poetry). אני שר קצת, למרות שאני לא כזה טוב. חומר הסולו שלי הוא סוג של שילוב בין זמרה (singing) ושירה (poetry).

    איך עובד תהליך כתיבת הליריקה שלך?

    בד"כ יש לי פתקים זמינים ואני מקליד או כותב את המחשבה שיש לי ובשלב יותר מאוחר אני לוקח את הזמן לכתוב ולפקס את הליריקה באופן ספציפי.

    מי הליריציסטים האהובים עליך ולמה?

    כמה מהאהובים עלי הם Bill Mallonee, Bob Dylan, Leonard Cohen, AA Bondy, Jesse Lacy. אני אוהב מילים ואיך שהן ארוגות ביחד ומתחברות כמו פאזל. אני אוהב כשאין יותר מדי ליטוש ועריכה, כשזה נא והרגש עדיין עובר דרך זה מבלי שזה ישמע כאילו ששייפו את זה רק כדי שזה יופץ הלאה.

    האם ניסית או רצית לכתוב פרוזה?

    לא באמת ניסיתי, למרות שאני עובד על ספר שירה, ואני חושב שיהיו בזה יצירות שהן לא שירה, יותר סיפורים או מחשבות, ונראה לי שזה יגע בעולם הפרוזה, אבל אני לא כזה בעניין של לספר סיפורים. כמו נובלות וכו'.

    איך יצא שהשתמשת במכונת כביסה בקטע “Ozark Empire, or a snake oil salesman comes to your town”?

    הקלטתי את השיר הזה בבית, והייתי צריך קצת כלי הקשה, אז ניסיתי את מכונת הכביסה. אהבתי את הצליל של טריקת המכסה שלה, אז חיברתי את הכל ביחד, ואז כשנה לאחר מכן התחלנו לעשות סיבובי הופעות עם מכונת כביסה.

    איך סצנת המוזיקה בארקנזס? תוכל בבקשה להמליץ לנו על אמנים מקומיים מהאזור שלך?

    אני לא בטוח. לא חייתי שם כבר שש או שבע שנים. אני גר בקנזס סיטי מיזורי. יש כאן סצינה מעולה וכמה מועדוני הופעות בכל מיני גדלים והרבה סיבובי הופעות עוברים פה וגם מוזיקה מקומית מעולה. הייתי מנסה להקה בשם Me Like Bees, הם מעולים.

    רוצה להוסיף עוד משהו?

    אני לא יכול לחכות לבוא לישראל. זו תהיה הפעם הראשונה בשביל כולנו שם בטור. אנחנו לגמרי מצפים לזה!