פוסטים מתויגים עם אינדי ישראלי

  • 21 בדצמבר 2015

    אינטרו 10: Surf Platoon - יום שני הקסום

    להקת אנטיביוטיקה, שעשתה ניו ווייב עברי משובח, התפיידה אל תוך השקט. מנהיג ההרכב דן בלוך עבר לעמדת הבאסיסט בועדת חריגים ושאר חברי הלהקה נעלמו - עד עכשיו. גיא רוזנבלט, שהיה גיטריסט ההרכב, חוזר הפעם בתור באסיסט טריו הגאראג' Surf Platoon יחד עם אלי משה מאנרגיה חולנית. הם הוציאו EP בבכורה אינטרנטית פה למטה וישיקו אותו בלבונטין 7 ב-8.1. תכירו.

    1. מי חברי הלהקה?

    שירה, גיטרה וקלידים: אלי משה, בס: גיא רוזנבלט, תופים: עומר וואדניצקי.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    תל אביב. אלי ועומר למדו קולנוע ואנימציה ביחד; גיא ועומר נפגשו בהופעות חיות במועדונים ומצאו יחד שפה מוזיקלית אטלנטית - לא פחות ולא יותר. משם התחלנו לנגן בחדרי חזרות שהתחילו ביום קבוע בשבוע: יום שני .למה זה חשוב? זה לא באמת חשוב. אבל זה כן קשור לשם הלהקה. יצרנו ביחד קטעים ארוכים שהפכו אט אט לשירים מבוססים והתחלנו לאמץ סאונד שיהיה ייחודי לנו בתוך כל המגוון העצום והנפלא שנוצר פה בתקופה הזו.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אנחנו מנגנים גאראג' עם נגיעות של סאונד סרף. מאוד בסיסי, פשוט ועמוק. כרגע אנחנו שם. תמיד תהיה כוונה לפתח את זה לעוד איזורים בסקאלה. זוהי שאיפה מרכזית אצלנו, וישנם תמיד רעיונות.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    השם הוא קיצור של Magic Monday Surf Platoon. כך עומר היה קורא למפגשים שלנו בחדרי החזרות, יחד עם חבר אחר שניגן איתנו באותה תקופה, וברגע שנפרדנו ממנו החלטנו להיפרד גם משתי המילים הראשונות ונשארנו עם Surf Platoon.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להוציא אלבום מלא ולהופיע, במדבר, ב-Joshua Tree! כרגע זה הדבר.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    המון. אין רגע לנשום: אלי מסתובב בתעשיית הטלוויזיה, עומר מסתובב במימד השלישי והחיצון, גיא יושב ומנסה להפוך את העולם למקום נוח יותר.

    7. ממה אתם מושפעים?

    אלי: אצלי זה קל, כולם מכירים. דורס, רדיוהד, ארקטיק מונקיז וכל מה שמסביבם.
    גיא: צ'רלי מגירה, טלוויז'ן והבלאק קיז.
    עומר: ניו-ווייב מהשמונים וכל מה שהגיע מניו יורק בעשור האחרון: אינטרפול, נאשיונאל, גריזלי בר, TV On The Radio.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    אלי: Greatest Hits - Elvis.
    עומר: אמרה שרון קנטור פעם "הקופסה של לד זפלין".
    גיא: Abbey Road.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    ממש לא בסדר לעשות את זה! אבל יאללה. המממ...

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    Ty Segall, קיבלנו ממנו השראה לסאונד של האיפי.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    Stay cool

    תגובה אחת / כללי /

  • 17 בדצמבר 2015

    אינטרו 9: Mistypes - פופ רוק גרסת 2015

    קשה ללהקות לשרוד במציאות הישראלית (ובכלל) כך שמאוד הצטערתי לשמוע על פירוק הפאוור-טריו הגראנג'י Drunk Machine. למרות שפוליקר הזהיר אותי, לא ציפיתי שלסיום הזה תהיה התחלה חדשה וגיליתי שיוצאי המכונה השיכורה הקימו את Mistypes, הרכב חדש ברוח הרוקרית של New Order ומוזיקת פוסט המילניום של ה-Doves. תכירו.

    1. מי חברי הלהקה?

    ליאור אבל, עידן כץ, אור דרומי, אלמוג ליזמי, גיא פורטיס.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ת"א וסובב לה. עידן וליאור שותפים לדרך הרבה שנים (הפרויקט האחרון היה דראנק מאשין). כשפנינו לדרך חדשה פשוט סקרנו בראשינו אנשים שפגשנו בשנים האחרונות וחשבנו "עם מי יכול להיות כיף לנגן". לגמרי אינטואיציה על סמך היכרות לא מעמיקה מידי. אז הרמנו טלפון לשני נגנים שאנחנו אוהבים: אלמוג ואור. שניהם היו ממש בעניין עוד לפני ששמעו במה מדובר, וכשהתחלנו לנגן ביחד זה פשוט קרה על ה-one. את גיא פגשנו דרך אור (חברי ילדות) וגם במקרה הזה החיבור היה טבעי ומהיר.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אחת השאלות הקשות למוזיקאים, במיוחד כמונו, ובמיוחד בשלב הזה. כולנו מגיעים מהרוקנ'רול, אבל גם נורא פתוחים. בוא נאמר שזו פשוט הגירסא שלנו לפופ רוק איך שאנחנו רואים אותו ב2015.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    הצענו המון שמות במשך (יחסית) המון זמן, וזה היחיד שלא היו לו מתנגדים מובהקים. בגדול זה גלגול של השם Missing Types שהיה הרעיון הראשוני לשם הלהקה. אהבנו את המסר ואת הוייב הכללי אבל לא את איך שזה נשמע. חוץ מזה אנחנו להקה של עילגים.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    הלהקה נוצרה מלכתחילה מתוך רצון ליצור מוזיקה שאינה מכוונת להיות שום דבר. לנטרל כל כוונה, כל מחשבה על מה "צריך", או על מה עשינו בעבר ופשוט לבדוק איך נשמעת המוזיקה שיוצאת לנו באופן טבעי. אנחנו ממשיכים בכיוון הזה ואוספים חומרים לאלבום, שלמעשה חלקו כבר מוקלט.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    רוב ההרכב מתעסק במוזיקה בצורה כלשהי במשרה מלאה. אלמוג מנגן בהמון פרוייקטים מסאבלימינל עד למוש בן ארי, אור מלמד מוזיקה ופסנתר (וגם חבר ב I Was a Bastard המעולים), גיא מנגן עם פורטיס, עידן טכנאי אולפן. ליאור חי חיים כפולים וביום הוא עובד במשרד הייטק (מישהו צריך לפרנס בבית הזה!).

    7. ממה אתם מושפעים?

    מושפעים מדברים שקורים בחיים, וממוזיקה שמרגשת אותנו או מעיפה לנו תתחת.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    את האלבום המתבשל שלנו. יהיה לנו זמן כל הטיסה לדסקס על המיקס, ובאמת הסטריאו של חללית זה רפרנס שעדיין לא בדקנו.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    נברמיינד של נירוונה. מה זה החרא הזה נו באמת?

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    את הרולינג סטונז, כי זה לא פייר שרק לגיא יש מפרט של קית' ריצ׳ארד בארנק.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    המלצה לאכול קרואסון סביח ב"סנדוויץ'" בנחלת בנימין.

    קרדיט צילום: אריאל עפרון

    סגור לתגובות על אינטרו 9: Mistypes - פופ רוק גרסת 2015 / כללי /

  • 11 בדצמבר 2015

    אינטרו 8: אזור - חומוס פסיכדלי

    הם התחילו את ההרכב בג'אם ספונטני, הם היו שמחים לחמם את Tool, וכמעט קראו ללהקה Psychedelic Hummus. תכירו את Azor, טריו רוקנרול מטורלל.

    1. מי חברי הלהקה?

    אלון כץ - תופים + שירה, שחר גנני - באס + שירה, יובל גליקו - גיטרה + שירה (באלבום אורי ''ברי'' שפלן מנגן באס).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    יובל מאזור, אלון מבאר שבע, שחר מראש העין.

    יובל: אני ואלון הכרנו בג'אם ספונטני בבית פיתקית אחרי איזה הופעה: אני הייתי על הגיטרה, הוא קפץ על התופים, וכל השאר היסטוריה. את שחר הכרנו כשניגנו הופעה אקוסטית בפסטיבל ''פאנקוסטיות'' מתחת לגשר של רכבת מרכז ביום חורפי. הוא ראה אותנו ואמר לנו שהוא הבסיסט שלנו. באותה תקופה היינו עם ברי אך לאחר כמה חודשים ברי החליט לעזוב כדי להתמקד במוזיקה שלו. שחר הוקפץ למשימה ועכשיו אנחנו כבר עובדים ביחד על חומרים חדשים לאלבום הבא.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    יובל: הדרך לתאר את המוזיקה שלנו היא שזה המוזיקה שלנו, מה שאנחנו מנגנים. כמובן שמדובר ברוקנרול שמגיע ממקום של רצון לחופש וקצת קשה להסביר במילים.

    אלון: רוקנרול בועט אבל לא כבד מידי, מרקיד ומעניין.

    שחר: רוקנרול מהסוג הישן והטוב עם נגנים מהעתיד, מי ששומע מבין.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    יובל: לפני כ-3 שנים עזבתי את הבית של ההורים בראשון לציון (לאחר שנים של צעקות מהשכן בכל פעם שהרמתי קצת ווליום במגבר) ועברתי לבית קטן באזור שאפשר קצת להרעיש בו (לא יותר מידי). בבית הזה ישבתי שעות, ניגנתי בגיטרה וכתבתי את השירים לאלבום. כל הסקיצות והחזרות הראשונות של הלהקה היו בבית וגם אלון גר פה תקופה בסלון בין התופים. היה לי רעיון לקרוא ללהקה Psychedelic Hummus כי פעם בטיול בספרד הכנתי חומוס והצעתי למישהו והוא חשב שזה סם פסיכדלי. אבל חבר שלנו נטע גופן (הבן אדם שאכלתי איתו חומוס הכי הרבה פעמים בחיים) אמר שזה נשמע כמו משהו מקולקל אז החלטנו ללכת על Azor.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    "ולא אפסיק בחיפוש המתמיד אחר הסולם הכי גבוה, שיקח אותי הכי למעלה" - מתוך השיר כלום עולה.

    יובל: קודם כל להנות, לעשות דברים שמעניינים ומגרים אותנו. לגרום לעצמינו ולאנשים שמצטרפים אלינו לטיול (בין אם זה קהל בהופעה או אנשים שמאזינים לאלבום) להנות, לשמוח, להתעניין, לחשוב ,להרגיש, לרקוד ולחוות רגעים עצמתיים שאתה שם לב אליהם באמת רק שהם נגמרים ואתה קולט שהיית כל כולך בתוך החוויה ולכן היה שווה לעשות אותה והיה שווה לחיות. וכמובן לשמור על כושר נגינה, לנגן כל הופעה יותר טוב מהקודמת.

    שחר: אני מרגיש שאנחנו מחזירים לחיים סגנון מהעבר אך עם אווירה חדשה מסגנונות אחרים (groove ,punk rock) וסטייל של הופעות חיות ומקפיצות שקשה למצוא בארץ. הייתי שמח אם הלהקה תפרוץ החוצה מהארץ ותביא עימה בחזרה להקות חדשות שיופיעו גם פה.

    אלון: לבטא את עצמי כצורך בסיסי כמו חיה פראית מודרני, חשבתי על זה קצת. קצת.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    יובל: שאלה טובה. משתדל לעשות את כל הדברים האלה שצריך לעשות למען המוזיקה והלהקה כמו לקבוע הופעות ולדאוג לפוסטרים ולשלוח לשם או לדבר עם ההוא או עם הזה, או לכתוב את השורות האלה. אני גם עובד בתור איש סאונד באולפן ובהופעות והולך לים בקיץ בשביל לא להתחרפן.

    שחר: אני לומד מוזיקה ברימון.

    אלון: אני בחופשה.

    7. ממה אתם מושפעים?

    יובל: לפעמים יוצא לך לשמוע כל מיני מוזיקאים שאומרים שהיו מעדיפים לחיות בתקופה אחרת בהיסטוריה, אך אני מבסוט שנולדתי ב-92 כי ככה יכולתי להיות מושפע מג'ימי הנדריקס, MC5 ,Black Sabbath, נירוונה, ממלא פאנק ורוק ששמענו, וודסטק, סרף,
    גרא'ז, סטונר, מטאל, מזרחית, רגאיי, ועוד מלא מלא דברים באותה מידה. וזה בעצם יצר את כור ההיתוך הזה שאנחנו מדברים עליו (Azor).

    שחר: אני חושב שכל אחד מאיתנו מושפע מסגנונות ולהקות שונות ומיוחדות והתוצאה היא מקור ההשפעה המשותף.

    יובל: אנחנו מושפעים מחווית החיים! ובד"כ שירים נכתבים אחרי דברים משמעותיים שאנחנו חווים.

    אלון: אני מושפע מדברים שעובדים כמו שצריך, פונקצויונלים: ההיגיון!

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    יובל: צריך לחשוב על זה קצת. "Dark Side of the Moon"? אבל רק אם זה גרסאת הדאב ויש מלא מה לעשן בחללית.

    שחר: הייתי לוקח חתיכת דיסק ארוך שלא יהיה לי משעמם.

    אלון: An Awesome Wave" Alt-j", גם ככה אין חיים על מאדים.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    פחות הקטע שלנו לצנזר ולמחוק, חופש הביטוי במוזיקה הוא לכולם.

    אלון: חוץ מ An Awesome Wave" Alt-j" אם הייתי חייב.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    יובל: יש המון להקות מאוד טובות שקורות עכשיו בארץ ובעולם שהיינו שמחים להופיע איתם אבל אין משהו ספציפי שאני מכוון אליו.

    שחר: כנ"ל.

    אלון: Tool כי אין עוד להקה שמשתווה אליהם ביקום.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    שחר: שכל מי שקורא את זה שילמד לנגן או לשיר, למה לא?

    אלון: אל תלכו רחוק מידי, לכו לאן שצריך.

    יובל: תנו בראש, בואו להופעות.

    הופעות קרובות :
    12/12/15 - תכלס בר, ת''א, עם Jeronimo
    17/12/15 - סטודיו שטרוס, ירושלים עם Turbans וגולשי האבן נייר והמספריים.
    19/12/15 - אורבן בר, חיפה
    25/12/15 - פסטיבל ''סיוט בחג המולד'' פפיאטו, ת''א

    סגור לתגובות על אינטרו 8: אזור - חומוס פסיכדלי / כללי /

  • 1 בדצמבר 2015

    REO בראיון: לא שיא הקלילות

    "מכונת הזמן של הלב", האלבום החדש של REO שהן הצמד זואי פולנסקי (בלה טאר, Ex Lion Tamer) ואור אדרי (Monti Fiori), מריח כמו אוויר טרי אחרי הגשם. פולנסקי ואדרי יצרו ממתק פופ ישראלי בעברית, מעין דיסקו חלומי לנשף תיכון שגם היפה וגם החנון יכולים לרקוד בו ביחד. ראיינתי אותן במייל וביררתי מאיפה מגיע כל הסטייל הזה, איך הן היו בתיכון, וכיצד הן הושיבו את אסף אמדורסקי בעמדת התופים.

    ​איפה הייתן בדיוק לפני שפתחתן את המייל ומה עשיתן?

    באולפני א.אדרי, ריכזנו יחד סקיצות לאלבום הבא.

    מה משמעות השם "ריו" בעברית או "REO" באנגלית?

    ריו זה הרבה דברים: גלידה נוסטלגית, עיר שאנחנו רוצות לנסוע אליה, משאית שאין בה רדיו וחייבים לשיר בה, ושיר טוב של דוראן דוראן.

    אין כמעט פופ חלומי בעברית, ובכל זאת האלבום נשמע מאוד ישראלי, אולי אפילו תל אביבי. מה היו הרפרנסים הישראלים למוזיקה שלכן?

    אסף אמדורסקי, מוניקה סקס, יוסי אלפנט, כרמלה גרוס וגנר, איפה הילד, הקליק, שרון ליפשיץ, מנגו.

    זואי: עד כה, ולמיטב ידיעתי, שרת וכתבת באנגלית, אולי חוץ מהשיר "מי לא זוכר" מהאלבום האחרון של בלה טאר. איך זה הרגיש לכתוב הפעם ליריקה בעברית? היית צריכה לנסות לכתוב או לשיר אחרת?

    זה לא מרגיש כל כך שונה. בתור ילדה צרכתי מאה אחוז של מוזיקה לועזית והכתיבה באנגלית נראתה לי כמו הדבר הטבעי לעשות. בהמשך גליתי שגם עברית זאת אופציה. אני לא יודעת מה גורם לי לכתוב מילים בעברית או מה באנגלית, אבל נדמה לי שזה מן קרע שהרבה יוצרים בדור שלנו חווים כי התרבות שנכנסה לנו למערכת הייתה לעיתים נדירות בעברית. אם זה בטלויזיה, בסרטים ובמוזיקה. לעומת זאת השפה שאנחנו משתמשים בה היא עברית. לכן קיימת איזו אינטואיציה כפולה. לפעמים אני חושבת באנגלית ולפעמים בעברית. וככה גם בשירים. ובשביל הרקורד בשני האלבומים שלי יש ארבעה שירים בעברית ולא רק אחד.

    קרדיט: זהר שטרית

    תופרות את הבגדים לבד בחוט ומחט. צילום: זהר שטרית

    זואי: המוזיקה של ריו היא גם הרבה יותר קלילה ואוורירית לעומת מה שעשית בעבר שהוא הרבה יותר אפל. איך נכנסת למצב רוח יצירתי שכזה? האם ריו אפשר לך לחשוף צד אחר במוזיקה שלך?

    לחלוטין. העבודה עם אור איפשרה לי גם לחשוף צד אחר במוזיקה שלי וגם להתערבב עם המוזיקה שלה. אבל הכתיבה, שהיא הליבה, היא אותה הכתיבה. אני לא חושבת שמה שעשיתי בבלה טאר כל כך אפל, לא הייתה שם כוונה כזאת בכל אופן. מנגד, אני יודעת שריו זה לא שיא הקלילות. תמיד הייתה לי נטייה להרגיש שיפור במצב הרוח כשהקשבתי למוזיקה שרוב האנשים חושבים שהיא מדכאת. יש מצב שהאסוציאציות שלי למה קליל ומה אפל הן קצת משובשות.

    אור: נשמע שזואי שרה את כל השירים באלבום ואת עושה קולות רקע. החלוקה הזו היתה ברורה מראש? ניסית או שתרצי להיות בפרונט מתישהו?

    צר לי לאכזב אותך אבל שמעת לא נכון. ב-80% מהשירים אנחנו שרות יוניסון (אותו דבר, מה שאולי גורם למאזין להתבלבל ולחשוב שאולי מדובר בקול אחד) והווליום ביניו זהה. השיר היחידי שלגביו הקביעה שלך נכונה הוא "מכירת חיסול", בו באמת השירה הראשית היא של זואי לעומתו יש את "זיכרון קצר" בו הקול שלי דומיננטי יותר. לקול שלי צורות רבות, ובקולות הרקע בהן נדחפתי קצת יותר הוא בהחלט נשמע כשל זמרת אחרת ולכן זה קצת מבלבל. בנוגע לפרונט - בחודשים הקרובים אוציא אלבום סולו שהוא כבר מוכן ומזומן.

    הסטיילינג והצילומים שלכן מאוד מוקפדים ויש תחושה של אחידות, של איזושהי תמה. בכלל, נראה כאילו שהרכבי האינדי בארץ מבינים שגם הצד הויזואלי חשוב ולא רק המוזיקה. האם נכנסתן מראש ללהקה עם ההבנה הזו? מאיפה שאבתן השראה ללוק שלכן?

    כבר בתחילת העבודה הייתה תחושה שאנחנו מעוניינות ליצור עולם, חוויה שהיא כמובן בעיקר מוזיקלית אבל גם נתמכת על ידי ויזואליה מסויימת שהייתה לנו בראש. רצינו שהיצירה שלנו תשאב ותעטוף והיינו מוכנות להשתמש בכל כלי אפשרי בשביל לעשות את זה. בתחילת דרכנו עבדנו עם המעצב אייל מייסטל, שעיצב לנו את תלבושת המעודדות שחרשנו עליה ותלבושות הופעה שונות. אחרי שהוא עזב את הארץ, לבנו נשבר ולא עבדנו עם אף אחד אחר, פשוט ישבנו בחדר ותפרנו לבד את כל הבגדים לצילומים וההופעות בחוט ומחט ללא שום ניסיון ואיכשהו זה יצא כמו שרצינו.

    בקליפ לשיר "אולי" יצרתן מאין פתיח לסדרת תיכון מהניינטיז ואתן משחקות את הנערות הקוליות שמעשנות בחצר האחורית. הסתקרנתי, איך הייתן בתקופת התיכון ועם איזה קליקה הסתובבתן?

    אור: אני הייתי נערה כעוסה, לבושת שחורים, מאופרת בטימטום גדול ולא מאוד פופולארית שקיבצה סביבה הרבה בנים מוזרים מאותו הז׳אנר.

    זואי: אותו הדבר רק בלי האיפור והבנים.

    בהתחלה אסף אמדורסקי היה מתופף ההרכב. איך זה הרגיש להושיב אותו, מוזיקאי מכובד ויחסית ותיק, פתאום בחזרה בעמדת התופים? מדוע הוא עזב את ההרכב?

    אסף מנגן מדהים על כל כלי שהוא אוחז ביד, לא היה צריך להגיד לו מה לנגן, הוא הכי מבין ומבצע הכל כאילו זה נכתב משמיים. הוא עזב את ההרכב לטובת קאריירת סולו מצליחה והיום אנשים מכירים אותו.

    אירחתן את רוני סופרסטאר באחת מההופעות שלכן. איך החיבור הזה קרה?

    אור: אני מנגנת עם רוני הרבה שנים והיא חברה טובה ומקור השראה בלתי נלאה.

    עכשיו כשהאלבום יצא והושק, מה התוכניות הבאות של ריו?

    עוד הופעות ויאללה אלבום שני!

    סגור לתגובות על REO בראיון: לא שיא הקלילות / כללי /

  • 29 בנובמבר 2015

    אינטרו 6: The Daily Planet - מוזיקה לשינוי חברתי

    מתי בפעם האחרונה שמעתם הרכב ישראלי עם סאונד גדול כמו Muse, גיטרות מלוכלכות כמו White Stripes, וזמר עם שעוסק בשינוי חברתי? תכירו את The Daily Planet ואולי תוכלו לתופף איתם.

    1. מי חברי הלהקה?

    הלהקה היא צמד גיטרה תופים. כרגע זה רק אני, תום לוי-שטיגלר. גיטרה + שירה + הפקה, חוץ מתופים. בהקלטות אפשר לשמוע את זוהר יעקב על תופים. חוץ מבשיר "Chasing The Weather" שם מנגן דרור גולדשטיין.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    את זהר ראיתי בג'אם בריהאב סנטר ז"ל. אני מתל אביב.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    מוזיקה דרמטית, אפית, דינמית. סוף התרבות הזאת, טיפה התרפקות על העבר, ותחילת משהו חדש.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    שם של שיר של Mark Hollis. התאים להרגשה והיה אחד מהשמות שעברו את הסינון. אני אוהב לחשוב בקנה מידה גדול ועל שינויים חברתיים, ולא רואה את החיים שלי כמרחב שהולך ומצטמצם לתוך התבנית של החיים בתרבות הנוכחית. אז הרעיון של מסע בין פלנטות ומעבר יומי בינהן קשור לשאיפות שלי. אין לזה קשר לעיתון בסופרמן - אנשים יידעו אותי לגבי זה רק אחרי שבחרתי את השם.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    בגיל 15 פשוט רציתי להיות תום יורק, והתחלתי לנגן על גיטרה בגלל ג'וני גרינווד. מוזיקה זה עדיין הדבר הכי מדהים בעולם בשבילי, אבל נוסף לה הרצון לתרום לשינוי חברתי, כלכלי, תרבותי, וערכי. אני מרגיש שאין טעם לעשות מוזיקה רק עבור מטרות אגואיסטיות בזמן שהמין האנושי משמיד את עצמו והורס את הסביבה שהוא תלוי בה. הגיע הזמן לזרם תרבותי חדש שיעשה את המהפכה של הדור שלנו. כמו ההיפים, תנועת הפאנק, והרבה דוגמאות אחרות של דברים שקרו בעבר. הם נחלו כישלון במובנים מסוימים, אבל זה לא סיבה לוותר, אלא צריך ללמוד מה לא עבד שם ואילו רעיונות כן יכולים לעבוד. מבחינתי, אין במצב הנוכחי מקום לציניות לגבי זה או להתפשרות על חיים של אסקפיזם בזמן שהם שוקעים לשום מקום. חייבים לכוון הכי גבוה שאפשר, כי אם נפספס אנחנו לא נישאר ביקום הזה. בנוסף לעובדה שזה לא להיט לחיות חיים פסיביים ומדכאים של "בוא נשתכר עד מוות כי החיים חרא, ואין מה לעשות בקשר לזה". יש הרבה מה לעשות בקשר לזה והרבה אנשים שעושים.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    מקדם רעיונות למען שינוי חברתי-כלכלי-וערכי. למדתי כל מה שקשור בהפצת מדיה כדי לקדם רעיונות מהסוג הזה בעולם. עושה את זה כבר במשך כמה שנים וההתעניינות כלפי זה גדלה יותר ויותר ככל שהמצב מדרדר, באופן טבעי. בשנתיים האחרונות התחלתי לעבוד ברצינות על השירים שלי בתוך להקה שאני שר בה. ממש עכשיו סיימתי לשחרר את השירים מההקלטות האחרונות. אנשים יחליטו אם המוזיקה שלי טובה או לא.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מבחינת מוזיקה זה, Aphex Twin, DJ Shadow, Daft Punk, Muse, Radiohead, post-rock, White Stripes, Classical (mainly Bach),
    The Walkmen, Tame Impala, Hella, Jeff Buckley, Elvis, Roy Orbison, Women, Chelsea Wolfe, Deerhoof, Battles ועוד אינסוף דברים שאני מלווה מהם רעיונות. מבחינה ריגשית - הרגשת מיאוס מהבולשיט שיש בתרבות שלנו ומאסקפיזם של אנשים חסרי אונים, לצד תקווה גדולה שבאה מתוך זה שדברים עובדתית כן משתפרים ושההווה והעתיד טובים.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    אין אלבום אחד. לאחרונה אהבתי במיוחד את:
    Women - Public Strain
    Chelsea Wolfe - Apokalypsis
    Tame impala - Lonerism
    The Walkmen - You and Me

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    מהכל אפשר ללמוד. הופתעתי מהחדש של מיילי סיירוס. יש שם כמה שירים מעולים. עדיין תקועים לי בראש שירים של להקות בנים מכיתה ד'.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    מה שיבוא. כרגע עדיין לא ברור אם אני מסוגל לעשות מוזיקה מספיק טובה כדי להיות בררן. כן הופעתי בשנה האחרונה אבל אני עדיין בשלב התחלתי, לפני אלבום מלא.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אני מחפש מתופף או מתופפת להופעות והקלטות של אלבום. יש מלא חומר מוכן והכיסא פנוי כרגע.

    סגור לתגובות על אינטרו 6: The Daily Planet - מוזיקה לשינוי חברתי / כללי /
→ פוסטים קודמים
פוסטים חדשים ←