אינדי ישראלי - המאזין

פוסטים מתויגים עם אינדי ישראלי

19 במאי 2016
פוסט אורח: ההשפעות של Totemo
שנים לפני שהיא שינתה את שמה ל-Totemo, רותם אור עשתה אינדי-פולק אקוסטי. אבל האלקטרוניקה החלומית שהיא יצרה באי פי "Heavy As My Dreams" סחפה כל כך את העולם שקל לשכוח את זה ולהבין למה היא אימצה לחיקה את הלפטופ. לפי הסינגלים החדשים "Seesaw" ו-"Hits" נשמע שהשילוב בין הביטים לקולה הנוגה ימשיך להרעיד רגשות, אז הזמנו את טוטומו לספר איזה מוזיקה השפיעה עליה באי פי החדש "Desire Path".
Unknown Mortal Orchestra
אחת ההופעות הטובות שיצא לי לראות בארץ בשנים האחרונות. נראה לי שמשהו בסאונד הקצת שרוף ומדוסטרס, הלואו-פיי הזה של שנות העשרה של המילניום החדש, נכנס גם ל-"Desire Path".
FKA Twigs
העליה המטאורית של טוויגז עלולה לעורר אנטגוניזם, ובעיקר לגרום לאנשים לא להבין איך לאכול אותה, כי היא פופולרית אבל המוזיקה שלה היא לא כל כך פופ. יש בה משהו קשה. אני אוהבת אותה מאז שהיא התחילה להוציא חומרים, אבל לקחו לי כמה חודשים טובים להקשיב לאיפי האחרון שלה מתחילתו עד סופו. כשהגעתי לזה, הבנתי שזו יצירת קונספט שנשמעת כמו רמיקס של טרנט רזנור לקייט בוש, וזה לא נשמע קל, אבל זה נשמע מעולה. בעבודה עם רועי אביטל, שהפיק מוזיקלית את האיפי, הקשבנו הרבה למוזיקה שלה כרפרנס לסאונד.
Zammuto
יש קולות שברגע שהוטמעו בגוף שלך, יישארו שם לעולם. אחד הקולות האלה בשבילי הוא הקול של ניק זאמוטו, חצי הצמד The Books, שהפכו לי את הראש ושינו לי את התפיסה. אבל הכוונה שלי ב-"קול" היא גם לנגיעה ההפקתית שלו. לאנושיות שבה הוא שר דרך ווקודר, לאורגניות שהוא מביא להפקה אלקטרונית.
Jungle
האלבום האחרון של ג'אנגל הוא בית ספר לגרוב, להפקה מוזיקלית ולסאונד. השירים שלהם קלילים לכאורה, אבל הם אחלה סונגרייטרז. האלבום הזה מלווה אותי מאז שהוא יצא, ומלווה אותי טוב.
Morly
השיר שיסגור את האיפי החדש הושפע באופן ישיר מהמוזיקה של Morly. היא עושה מינימליזם מוקפד אבל מלא נשמה, ומאפשרת לי להבין שאפשר להגיע למקומות רחוקים גם עם קול עדין. שאפשר לשמוע אנשים שיודעים להתפוצץ רק מבפנים.
קרדיט צילום: דנה וקסלר
סגור לתגובות על פוסט אורח: ההשפעות של Totemo / כללי / עידו שחם
Like / Tweet
4 במאי 2016
The Aprons בראיון: "לא תמצאו אותנו עם סינר במטבח"
נתקלתי בלהקת The Aprons בהופעה לפני כמה שנים. היתה שם רק באסיסטית שישבה על כיסא (טליה פרי) ומתופפת (חוה כהן), שתיהן שרו. והמינימליזם הזה יצר צלילים מכושפים שקשה להגדיר מעבר לז'אנר הגנרי "אינדי" או "פופ חלומי". אלבום הבכורה "Sound Stains" מ-2012 הגשים את החזון המוזיקלי של ההרכב ונשמע כמו יצירה טרייה מאיסלנד, וקליפ הנושא של האלבום זכה לעשרות אלפי צפיות בזכות האנימציה המושקעת שלו. עכשיו כשהלהקה חוזרת עם אלבום חדש וקמפיין גיוס מוצלח בהדסטארט, תפסתי אותן במייל לברר את הסיפור מאחורי ההרכב, איך הן יוצרות את הקליפים המושקעים, ומה קרה אחרי שהן נתנו את האלבום שלהן לג'וני גרינווד מרדיוהד.
אז, איפה אתן ומה עשיתן לפני שהתחלתן לענות על הראיון?
אנחנו בדיוק אחרי סשן צילומים לבלקוני טיוי על הגג של גן העיר בתל אביב. היה ממש כיף הרגשנו קצת כמו הביטלס.
לא הצלחתי למצוא הרבה מידע על האייפרונס. תוכלו לספר לנו איך נפגשתן והקמתן את הלהקה ומדוע בחרתן להקרא הסינריות?
נפגשנו לפני כ-15 שנה. שני אנשים שאינם קשורים זה לזה, הכירו ביננו במהלך שבוע אחד, אז כפי הנראה נועדנו להיפגש. התחלנו לנגן יחד רק לפני שבע שנים. טליה כבר ניגנה בשתי להקות, אליוט ופיץ וחוה למדה תופים ערב אחד החלטנו סתם לנגן יחד. כבר בהתחלה יצא לנו שיר שממש אהבנו ומשם הכל התחיל. מהר מאוד הסתבר לנו שאנחנו נותנות השראה אחת לשנייה ליצור עוד ועוד שירים, ושיש לנו ויז'ן מוזיקלי משותף שנובע מאיתנו באופן טבעי כשאנחנו יוצרות ביחד. את שם הלהקה בחרנו מתוך עולם דימויים נשי אבל בהפוך על הפוך: אף אחת מאיתנו לא יודעת לבשל ולא תמצאו אותנו עם סינר במטבח.
פניתן להדסטארט בשביל לגייס כסף לאלבום הבא מדוע החלטתן לעשות זאת מאשר לממן אותו עצמאית?
את מרבית ההוצאות על הפקת האלבום החדש מימנו מכיסינו. כעת נותר עוד סכום שיש להקצות להוצאות כמו יח"צ, הוצאת סינגל, הדפסה וכיוצא בזה. אחרי הרבה לבטים, החלטנו לעשות הדסטארט כיוון שהיום מושג החנויות תקליטים כבר כמעט ולא קיים, ואחוז ניכר מהרכישה של תכנים מוזיקליים נעשה אונליין. נראה כי ההד סטארט הוא דרך מעולה לשווק את האלבום וגם להנגיש אותו לקהל הפוטנציאלי שלו והחלטנו לסמוך על קהל האוהדים שלנו שירכוש אותו מראש.
לסינגל החדש שלכן, "Day Off", יש ווייב מאוד פסיכדלי. האם זה מייצג את האלבום? למה עוד אפשר לצפות?
קשה לאמר שהוויב הפסיכדלי מייצג את האלבום. השיר הספציפי הזה הלך לכיוון הזה וכל שיר בעצם ביקש את הכיוון שלו. עבדנו על כל שיר בנפרד לפני שנכנסו להקלטות אז יצא שהאלבום מאוד מגוון אבל עדיין שומר על הקו המייצג שלנו.
הסינריות: מפרגנים יותר בחו"ל
הקליפים שלכן מאוד מושקעים ויש להם ניחוח מכושף שכזה. איך אתן יוצרות אותם?
הקליפ הקודם שלנו, "Sound Stains", אשר מלווה את שיר הנושא מתוך האלבום הראשון היה הזדמנות מדהימה שנקרתה בדרכינו. צמד היוצרים לירן ושי גולדברג פנו אלינו עם חזון שלם ומושלם לקליפ שהם רצו לעשות לשיר שלנו. כמובן ששמחנו והסכמנו מיד. הם טרחו על הקליפ הזה שנה שלמה עם צוות של כ-40 יוצרים מוכשרים נוספים ויצרו את הקליפ המופלא הזה שהכה גלים בכל מקום אליו הגיע. בקליפ החדש, ששחררנו לא מזמן, ל"דיי אוף" (הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש), היה לנו ברור שאנחנו רוצות לשמר את האווירה הקסומה מהקליפ הקודם, אבל בשפה קצת שונה. בחרנו לאזכר את הדמויות מהקליפ הראשון, אבל עם טוויסט. הפעם הבנות חוזרות ליער כדי לסגור מעגל. את הקליפ ביים בני אסטרליס ואנחנו מאוד מרוצות מהשפה הויזואלית שהוא הגיע אליה .
אחד משירי האייפרונס נבחר לטריילר של הסרט "עלטה". איך זה קרה? האם קיבלתן הצעות שוות בעקבות ההזדמנות הזו?
הבמאי של הטריילר פנה אלינו מהיכרות עם המוזיקה שלנו ובעקבות הטריילר הישראלי פנו אלינו המפיצים משאר העולם וביקשו להשתמש בשיר לטריילר שלהם. זה היה מאוד מרגש לקבל פניות מקוריאה, ברזיל צרפת ועוד. אנחנו לא בטוחות אם יש קשר אבל בהמשך פנו אלינו מההפקה האמריקאית של מחוברים וביקשו מאיתנו שני שירים לשני פרקים של הסדרה.
אתן פועלות במקביל גם בארץ וגם בחו"ל. איך אתן מרגישות שמתייחסים למוזיקה שלכם בארץ לעומת שאר העולם? יש מקומות מסוימים על הגלובוס שבהם התחברו אליה יותר?
יש תחושה שבחו"ל התגובות יותר מפרגנות. אולי סוג המוזיקה הזה מתאים יותר לחו"ל וכמובן שיש את עניין השפה. זה טבעי שמוזיקה באנגלית תתקבל יותר בקלות בחו"ל. כל פעם מפתיע מחדש ומאוד מרגש לשמוע שמישהו מהצד השני של הגלובוס מתחבר ומתרגש ממה שאתה עושה. מישהו פעם כתב לנו שהוא היה רוצה ששיר שלנו יתנגן בלוויה שלו.
קראתי בראיון לאתר IDIOTEQ שפגשתן בארץ את ג'וני גרינווד, גיטריסט רדיוהד וגם אחד מההשפעות שלכן, ושנתתן לו את האלבום שלכן. איך זה הרגיש? איך הוא הגיב? שמעתן ממנו מאז?
לתת לג׳וני גרינווד את האלבום הרגיש כמו לחזור להיות טינאייג'רית שמעריצה מוזיקאי: התרגשות מהולה בחשש. הוא היה ממש חמוד ואפשר היה להרגיש שגם הוא נבוך מהמעמד. אין לנו מושג אם הוא שמע את האלבום ולצעירנו עדיין לא שמענו ממנו.
מה התכניות של הסינוריות לעתיד הקרוב?
אנחנו מתכוננות למופע ההשקה שיערך ביולי. כיוון שבהקלטות האלבום, שתינו ניגנו את רוב התפקידים בעצמינו, ולא נוכל לשחזר זאת בהופעה חיה, החלטנו להרחיב את ההרכב וצרפנו אלינו שני נגנים נוספים לצורך המופע (ירון מלול ורועי נשיא) - אנחנו בעצם ארבעה נגנים שמחליפים ביניהם כלי נגינה תוך כדי הופעה.
יש עוד משהו שתרצו להוסיף, בלי קלישאות וקידום עצמי?
אל תאכלו חיות!
האייפרונס יופיעו ביום שישי ה-6.5 בהאוס אוף מארלי בשעה 13:30, דיזינגוף סנטר בניין A קומה שנייה – כניסה חינם
סגור לתגובות על The Aprons בראיון: "לא תמצאו אותנו עם סינר במטבח" / כללי / עידו שחם
Like / Tweet
1 במאי 2016
אינטרו 25: Young Yosef - במשקל ליטל ריצ'ארד ובוי ג'ורג'
כשאני מקשיב למוזיקה של Young Yosef אני שומע את הקיץ התל אביבי. אני מדמיין מלא אנשים בכפכפים וגופיות ומשקפי שמש לוגמים ברד אלכוהולי בשיא הלחות בהופעה מפוצצת בתדר. השמש פשוט זורחת דרך שירי "Future Legs", אי פי הבכורה של ההרכב, בין תריסי הפסיכדליה וה-Fאנק האלקטרוני. אז לפני שהלהקה תעיף את קוקה קולה ותהפוך למרענן הרשמי של הקיץ, בואו נעשה הכרות.
1. מי חברי הלהקה?
ספי מדר - שירה וגיטרה, ג'יגוי גפן - סינת'יסייזרים, דקליס - בס, סטיב ימין - תופים, מינס 08 - גיטרה.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
אנחנו מרחובות והקיבוצים שבסביבה, חברים מגיל צעיר ומנגנים ביחד שנים - חוץ מספי שהגיע בחללית מרשל״צ לפני שלוש שנים לאולפן המרתף שבמושב נטעים. חבר משותף שלנו בשם עדן לשם הקליט שם וכולנו התקבצנו והתחלנו לבלות ולנגן שם ביחד. כבוד לאיציק.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
מוסיקה לשחרור קופים, פרו ורבו וויבז. וסה''כ לא רעה.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
במכות, ואז אבן נייר ומספריים. היה סוג של ניסיון להעתיק את המשקל של Boy George או Little Richard.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
לפת ושקלים.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
אנחנו מנגנים בעוד פרויקטים כמו לווייתנים, Hush Moss, בוף ועוד. חוץ מזה יש לנו כל מיני דיי ג'ובז כאלה: מילצור, גני ילדים, קטיף של מריחאונה רפואית.
7. ממה אתם מושפעים?
דה וינצ׳י, פקמן, ברוס לי, אופרה וינפרי, הרבה RnB פ'אנק, לואו-פיי, דיסקו, פסיכדליה, פופ מוזר, היפ הופ, ג'אז, יפן, והצבע הורוד.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
כנראה ש-"Voodoo" של D'Angelo. או שמע ישראל של מוקי.
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
את האלבום של לו ריד עם מטאליקה. או שמע ישראל של מוקי.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
את סנופ דוג של שנת 2000, תכלס כדי להגניב איזה נשיקה על השפתיים.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
לטובה ולרעה, גם כשמתבגרים ההפתעה בביצת הקינדר מרגשת ומאכזבת גם יחד. לומדים לחיות עם זה.
יאנג יוסף יופיעו ב-2.5 בפסאז' תל אביב
סגור לתגובות על אינטרו 25: Young Yosef - במשקל ליטל ריצ'ארד ובוי ג'ורג' / כללי / עידו שחם
Like / Tweet
25 באפריל 2016
לא דובים באוזןבר: Fאנק-מטאל ים תיכוני
הסלט האקלקטי שמרכיב את הסאונד של לא דובים, תופס אותך לא מוכן בשמיעה הראשונה. תדמיינו לעצמכם משאית מגיחה מהסיבוב ב-120 קמ"ש ופוגעת בכם בכל הכוח. לא דובים זורקים לעברכם אלמנטים של Fאנק, מטאל, ומוסיקה ים תיכונית מהשנייה הראשונה שהם מכים בכלים. לפני שאתם מספיקים להתאושש מהסחרחורת האינסטרומנטלית, הם כבר עוברים הלאה ויורים לכיוונכם טקסטים פוליטיים, רוויים בנונסנס. גם מוזיקאים מנוסים יכולים ללכת לאיבוד בתוך ים ההשפעות האלו, אך זה לא המקרה. לא דובים מצליחים לייצר מהשפע הזה צליל אחיד, ברור וייחודי. הבס המשונן של אבי תורג'מן מחזיק את הגרוב של הלהקה, הגיטרה הים תיכונית/fאנקית/מטאליסטית משתלבת מצוין עם הבוזוקי, והקול התאטרלי של קרן דוניץ מלהטט ביניהם.
בעקבות ההִתַקלות הראשונית הזאת הגעתי לאוזן בר במוצאי שבת בציפייה להיבלע בתוך קהל מעריצי קאלט מסורים. לצערי, זה לא היה המצב. האווירה הייתה מנומנמת. חבורות קטנות היו מפוזרות בחלל הקטן ממש עד השנייה האחרונה בה הלהקה עלתה לבמה. השלט שהכריז כי מדובר בהופעת איחוד שנתית (עוד נונסנס?) לא ריגש אף אחד. גם הלהקה עלתה לבמה בעצלתיים, בתקשורת מועטה עם הקהל ובמבטים משועממים.
לא ודובים ולא לכולם
ההופעה נפתחה עם "חיים אייכה", שיר מהאלבום הראשון שלהם. מהרגע הראשון מבינים שבניגוד לגרסת האלבום, משהו כאן פשוט לא עובד. הבוזוקי מאוד חסר (עושים הופעת איחוד שנתית בלי אחד מחברי הלהקה?) וכך גם כלי ההקשה שמופיעים בגרסת המקור. נדמה שלא דובים נפלו למלכודת אליה נופלות הרבה להקות אינדי בשנים האחרונות: הרצון ליצור אלבום עם הפקה גרנדיוזית עמוס בכלי נגינה מיוחדים וקישוטים שונים עובד לרעתך כשאתה צריך לשחזר את הקסם שוב על הבמה. כשיש פער כל כך גדול בין הגרסה המוקלטת להופעה, פתאום הלהקה נשמעת כמו לא יותר מצל חיוור של עצמה.
כשהשלם כבר לא גדול מסכום חלקיו, מתחילים להבחין פתאום גם בבעיות האינדיבידואליות של הנגנים: רונן ברטן נשמע לפרקים כמו גיטריסט ליווי של זמרי מזרחית משנות התשעים; התופים בקושי אפשרו למקצב האנרגטי של השירים להתקדם ולא הניעו אותו; והקול של קרן נבלע בתוך מערבולת הצלילים. תורג'מן הוא היחיד שהצליח לשמור על רמה גבוהה לכל אורך הדרך. האצבעות שלו התעופפו על הבס באלגנטיות בין סלאפינג לטאפינג, והשאירו אותי נדהם כל פעם מחדש.
קשה לדמיין שמול להקת גרוב ים-תיכוני יעמוד קהל ללא תזוזה, אבל זה מה שקרה. רק בשיר "היו לי ימים" חבורת מטאליסטים שופעי שיער התחילו לרקוד במעגלים לצד הבמה, וסחפו אחריהם את שאר הקהל. ההופעה התחילה לתפוס קצב מתוך ההתלהבות הזאת וגם חברי הלהקה נראו מעוניינים יותר בהתרחשות סביבם.
ההדרן העלה את לא דובים בחזרה לבמה עם מסכות של דרעי, אולמרט, וקצב - רק דוניץ נותרה ללא מסכה. הם ביצעו שיר חדש שהוציאו ממש השבוע בשם "גורמט והצב". זה כנראה השיר המוצלח ביותר של החבורה עד היום. תיאור הסצנה של אולמרט וקצב יושבים יחדיו בתא, הרגיש חי ואמיתי. הבתים יצרו אווירה מעט אפלה, וקטע המעבר הכין אותנו להתפרצות האנרגיה של הפזמון. לא הייתה שם איזו אמירה חברתית גדולה, אבל השיר הצליח לשעשע ולהכניס אותי לתוכו.
גורמט והצב
בסיום ההופעה נשארתי עם תהייה – איך להקת שוליים עם נטייה לביזאריות ששרה רק בעברית יכולה לשרוד לאורך זמן? קשה לי לראות מאזיני מוזיקה ים-תיכונית נמשכים לאזורי ה-fאנק והמטאל, וכנ"ל להפך. החיבור שעושים לא דובים הוא מקורי ומפתיע מצד אחד, אך מצד שני מרגיש לעיתים כמו לא יותר מגימיק, וודאי שלא נגיש לקהלים רחבים יותר. בזמן שלהקות אינדי ישראליות ששרות באנגלית או עושות מוזיקה אינסטרומנטלית יכולות לפנות לקהלים חדשים בחו"ל, להקות ששרות בעברית צריכות להסתפק בשוק המקומי בלבד. אם לא דובים לא יצליחו להפוך להיות נגישים לקהל גדול יותר בעזרת כמה להיטים קליטים או על ידי פיתוח כריזמה בימתית, הופעות האיחוד שלהם עלולות להפוך להיות נדירות יותר.
סגור לתגובות על לא דובים באוזןבר: Fאנק-מטאל ים תיכוני / כללי / ניצן אגסי
Like / Tweet
10 באפריל 2016
אינטרו 24: MARBL - אינדי-פולק בניחוח אנגלי
חברי MARBL אולי מגיעים מהארץ, אבל האינדי-פולק שלהם נשמע כאילו שהוא מגיע מאנגליה. מתברר שלצמד הרמת-גנים שהקים את ההרכב יש קשר הדוק לממלכה הבריטית, מה שמסביר את הצליל העדין והמהוקצע שלהם שהעיף אפילו מפיק עטור גראמיז. בואו נשמע את הסיפור.
1. מי חברי הלהקה?
מוריה אור, יונתן מימון, אדם טל ושלו סרור.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
יונתן: אנחנו שנינו מרמת גן, וגדלנו 10 דקות אחד מהשנייה. אבל אני הייתי צריך להרחיק עד ללונדון כדי שההיכרות בינינו תבשיל לכדי מה שהיא היום. הקשר בינינו נוצר כשאני גרתי שם, והייתי צריך להפיק אלבום כפרויקט של התואר בהפקה מוזיקלית שלמדתי באותו זמן. ביקשתי ממוריה שתכתוב לי כמה שירים לאלבום, ובאותו רגע אף אחד מאיתנו לא ידע לאן כדור השלג הזה יתגלגל.
מוריה: באותו זמן, עדיין לא שמעתי שום דבר שיונתן הפיק, ובכלל לא היו לי שום ציפיות מסחריות מהפרויקט. חשבתי שזה יסתכם בעבודה לאוניברסיטה ושכל אחד ימשיך הלאה בעיסוקיו. אבל כשהתחילו לזרום הסקיצות הראשוניות, ובמיוחד כשהמנחה של יונתן, המפיק עטור הגראמיז פיפ וויליאמס, הביע אמון והתלהבות מהחומרים, הבנו שיש לנו משהו ביד שאסור לנו לתת לו להתפספס.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
תערובת של המוזיקה והמילים שמרגשות אותנו: זה יכול להיות פולק, פופ, אלקטרוני, רוק, קלאסי וכל שילוב של הנ״ל. זו הדרך שלנו לדבר עם האמנים שאנחנו אוהבים, ועם הקהל שאוהב אותם גם.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
מוריה: נסעתי ללונדון לבקר את יונתן, וראיתי פרסומים על תערוכת שיש שמציגה ב-Museum of Natural History. במשך כמה ימים לא הפסקתי לדבר עליה, אז גררתי אותו לעמוד חצי יום בתור, וכמעט בסופו ויתרנו כי היינו תשושים ורעבים מדי. הוא צחק עלי בלי הפסקה, ואז כשהיינו צריכים לבחור שם - הייתי בחזרה בארץ והוא בלונדון - הסתמסנו עם הצעות. הוא, כמובן, הציע MARBL, רק ששכח את ה-"E". אני סימסתי חזרה "כן" נלהב, לפני התיקון, וכך זה נשאר.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
המון מוזיקה, הרבה הופעות, פסטיבלים גדולים, שיתופי פעולה עם מוזיקאים שאנחנו אוהבים, פסקולים של סרטים, ויודעים מה? גם פרסומת או שתיים לאיזה מותג מגניב.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
מוריה: לי יש סטודיו לפיתוח קול, פסנתר, ותאוריה. אני הנציגה הרשמית בארץ מטעם ה-Institute for Vocal Advancement. יש לי תלמידים מדהימים שכיף לי לקום לעבודה בכל בוקר.
יונתן: לי בכלל יש דייג'וב בהייטק ובמהלך היום אני מנהל שיווק ב-Wix, חברה שמפתחת פתרונות לבניית אתרים. העבודה עצמה דווקא מאוד יצירתית, וממש לא הפתיע אותי לגלות שיש לא מעט אנשים סביבי במשרד שיש להם גם להקות (למשל תום גוטליב מ-Labrador Laboratories)
7. ממה אתם מושפעים?
יונתן: במשפט אחד: מכל מוזיקה שגורמת לנו להתרגש. יש הרבה דרכים בהן זה יכול לקרות: מילים, לחן או הפקה - כל עוד הרגש מועבר בצורה שעושה צמרמורת. אם להיות ספציפיים, אנחנו חורשים את Elbow, Alt j, Tory Amos, Regina Spektor, Everything Everything, Son Lux, Lana Del Ray, Imogen Heap ועוד ועוד.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
Elbow - The Seldom Seen Kid - Elbow, Alt j - An Awesome Wave. אולי כבר מכירים אותם שם, במאדים, כי הם לחלוטין אלבומים מהחלל החיצון.
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
כנראה שכבר מחקו אותו, או שלמזלנו דילגנו עליו. לא מצליחים לחשוב על אחד כל כך גרוע.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
יונתן: אם Everything Everything באים לארץ ואנחנו לא מחממים אותם אני לוקח את זה ככישלון אישי ואני מתפטר.
מוריה: אם יצא לנו לחמם את שיתוף הפעולה הדמיוני בין טורי איימוס, פיונה אפל, רג׳ינה ספקטור ולאנה דל ריי, אני מוכנה לחיות בדמיון הזה.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
אם יש לכם חברים שעושים מוזיקה, במיוחד אם אתם מוזיקאים בעצמכם, תתמכו בהם. לכו להופעות, תקשיבו, תשתפו, תעזרו להם לפרוץ את המעגל הראשון. יש בעולם אין סוף זוגות אוזניים שצמאות למוזיקה חדשה, והיום יש לכם את היכולת להביא אותה אליהם באופן מידי ובלתי אמצעי.
מארבל הוציאו במרץ אי פי בכורה, להאזנה וקניה בבאנדקמפ
סגור לתגובות על אינטרו 24: MARBL - אינדי-פולק בניחוח אנגלי / כללי / עידו שחם
Like / Tweet