מונו
זה היה ה-30.12.09, יום לפני היום האחרון של מה שהפך למילת גנאי לאחרונה, כן, של העשור. רוב הארץ צופה בגמר הישרדות. מיעוט הארץ שומע את סוף סיכומי הקצה ונמצא על קצה הכיסא מרוב מתח לדעת מי נבחר. ואני, אני הלכתי לפני השעה האחרונה של הסיכומים להופעה של להקת Monotalk.
כמה ימים לפני כן אני נכנס לחדר החזרות המעולה, הכאוס, לעוד חזרה של הלהקה שאני מבסס בה. בפנים להקה אחרת עוד עסוקה בניגונים אחרונים. אחד מהם יוצא ושואל אותנו אם הם יכולים לנגן עוד שיר אחד כי מצלמים אותם. אמרנו בכיף, ונכנסנו לעמדת הפיקוד איפה שכל הקונסולות. עמדתי שם עם עוד כמה מחברי הלהקה, צופים בחזרה שמתרחשת, מאזינים בשקיקה לצלילים הקסומים שיצאו משם. כששמעתי את הצלילים הרדיוהדים והאושנסייזים האלה חשדתי שזה מונוטוק. שאלתי את הסאונדמן מי אלה, והוא ענה "מונוטוק".
שבוע לפני כן אני מקבל מייל מלהקת מונוטוק ששואל אם בא לי לבוא להופעה שלהם ולכתוב עליהם בבלוג. בגלל ששמעתי אותם לפני כן והם נשמעו לי מעניינים אני עונה שבכיף.
שבוע קדימה מונוטוק מסימים את החזרה שלהם. הלהקה שלנו נכנסת פנימה ומתחילה להשתלט על החלל. אני אומר שלום, מציג את עצמי, ושואל מה קורה עם ההזמנה להופעה, ושאשמח לבוא לראות אותם ולכתוב עליהם. הם אומרים לי עם מי לארגן את זה ורוי רגב, גיטריסט ההרכב, אומר שיש לי אחלה בלוג ומתפתחת בינינו שיחה קלה.
כמה ימים קדימה אני נכנס לתיאטרון תמונע לקראת השעה אחת עשרה. ההופעה עוד לא התחילה. אני במתח מה קורה בכלל עם סיכומי העשור של הקצה, מסמס לידידתי מיכל ישראלי לשלוח הודעות איזה אלבומים נבחרו לראש הרשימה (שוב תודה מיכל על העדכונים ההם!). כמעט ולא יצאתי מהבית מרוב שהיתי דבוק לרדיו בתכנית המעולה ההיא, אבל אני שונא להפר הבטחות.
רבע שעה קדימה ההופעה מתחילה עם השיר המעולה "Absurd" שזכרתי עוד משמיעה שלו בבאנד קאמפ של מונוטוק, כנראה בגלל התיפוף הברייקביטי והליין המלודי המעולה שנדבק בך. מונוטוק החזיקו אותו יפה בהופעה, עם העדינות השבריריות והרגישות הנדרשת בסאונד, ועם אינסטרומנטציה מדויקת.
חצי שעה קדימה והמוזיקה לא סוחפת אותי כל כך. אולי כי איפשהו מאחורה אני עדיין טרוד בענייני הקצה, או אולי בענייני הבלונדינית החמודה שיושבת משמאלי על הבר. או אולי ההופעה פשוט לא מצליחה לרגש אותי, או שאולי אני לא מכיר את המוזיקה מספיק. הלהקה מספרת על ביקורות שהם קיבלו ממבקר אמריקאי אחד שאמר שהם החיקוי הזול לרדיוהד ושבא בקריאה נרגשת לאובמה שמונוטוק הם המשבר האמיתי במזרח התיכון. אאוץ', לא נעים, בטח לא לי אם גם לי יש ביקורת עליהם. מסתבר שאלבום העשור של מאזיני הקצה הוא ארקייד פייר. לא מפתיע, אבל מאכזב אותי כי אני לא אוהב אותם.
עוד איזה רבע שעה קדימה וההופעה הסתיימה, הרבה יותר קצר ממה שציפיתי. אני מחליף איזה משפט וחצי עם הבלונדינית על הבר, אבל מרגיש שזה לא הולך לשום מקום. עדיין מאוכזב קלות מבחירת מאזיני הקצה, אבל מקבל את גזר הדין.
באשר למונוטוק, המבקר האמריקאי ההוא הגזים לגמרי. מונוטוק לא גרועים. הם דווקא הנעימו את זמני ומפעם לפעם הפציעו עם רגעים מיוחדים של עילוי קטן שכזה. אולי סוף כל סוף, באיחור של איזה עשר שנים, יש לנו להקת לוויין של רדיוהד, "עמוס" כחול לבן משלנו. אם לשפוט לפי להקות אחרות שהתחילו שם כמו Muse, Elbow ו-Doves שהגיעו למחוזות אינטרגלקטיים כעבור מספר שנים, אז מונוטוק נמצאים במקום ממש טוב, בתחילת דרכם למעלה.
גם אם מונוטוק לא העיפו אותי יותר מדי גבוה עכשיו, אין ספק שהם מורכבים מהחומרים הנכונים ומהכישרון הנחוץ כדי להמשיך למחוזות גבוהים יותר, אם הם רק ירצו ויתמידו בדרכם. כפי שאומרת כותרת אלבומם השני של סיגור רוס, "התחלה טובה". תארו לעצמכם איך הנוף המוזיקלי היה נראה היום אם מיוז היו לוקחים קשה מדי את הביקורות שהם חקייני רדיוהד זולים. אז אולי להקרא חקייני רדיוהד זולים זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל ממבקר מוזיקה.
דקות ספורות לאחר מכן אני עושה את דרכי החוצה, אומר שלום לאנשים שאני מכיר ומכיר כמה חדשים וטובים. מחוץ לאולם אני פוגש את רוי רגב ומחליף איתו כמה מילים, בין היתר על ביקורת אובמה ההזויה. הוא מבקש ממני להיות עדין איתם.
למחרת אני פוגש את באסיסט מונוטוק במסיבת סילבסטר. איזה סצינה פצפונת.
ועכשיו למשהו אחר לגמרי: מחר, יום שישי 22.1, תופיע בלבונטין 7 להקת Valina מאוסטריה. אני לא מכיר אותם כל כך, אבל אם לשפוט לפי המייספייס שלהם זה הולך להיות שיעור ממדרגה ראשונה איך עושים פוסט רוקנרול, ועוד במחיר שפוי לחלוטין. בואו לעשות איתי הדבנגינג ב-7/8 (לציניקנים ביניכם שתוהים, להופעה הזאת לא הזמינו אותי).
