פוסטים מתויגים עם אינדי ישראלי

  • העתיד כבר כאן - Computer Camp

    לאחרונה אני מתחבר לצד האלקטרוני שבי. טוחן את האלבום החדש והמשובח של Friendly Fires, חוזר שוב ל-New Order הגאוניים, ונזכר ב-Prodigy, Aphex Twin, ועוד אמנים משובחים שאפשר לרקוד ולבכות לצליליהם. בארץ סצינת האינדיטרוניקה מאוד קטנה כרגע לצערי. ימי Fact ו-Ack Duck הססגוניים נמצאים מאחורינו, כך שאפשר למנות את האמנים הפעילים על יד אחת - דיגיטל_מי, רייסקינדר, וגם לורנה בי. איזה כיך לגלות שחקן חדש על הפרקט.

    הסתקרני כבר מהשם, Computer Camp, ומהפוסטרים הפסיכדליים שהם פיזרו ברחבי תל אביב. פיספסתי את ההשקה שלשמה הם ניתלו, אז באתי לסיבוב השני, להופעת-מסיבה באוזןבר ביום חמישי ה-2.6. תשמעו, זה היה טוב. ממש פאקינג טוב.

    מדובר בטריו אלקטרונאים ישראלים ושמם עומרי שמולביץ, נדב שפיגל, וניתאי בארי, איש איש על הסמפלר/סינטי/סיקוונסר שלו. מעניין אגב שלא ראיתי לפטופ על הבמה, שהם משתמשים רק בחומרה יעודית. אם אחד מחברי הלהקה קורא את השורות הללו, נשמח לשמוע על כך בתגובות. מעבר לזה ששניים מהם משופמים ואחד לא (חשבתי שזה כבר מזמן פסה), אני לא יודע עליהם כלום, אז בואו נדבר על המוזיקה.

    Computer Camp בפעולה

    קומפיוטר קאמפ ודאי הלכו בילדותם לסאמר סקול של ניו אורדר איפה שלומדים את השילוב בין ביטים אלקטרוניים היפנוטים לבין זמר שמפיח בטראקים נשמה. המוזיקה של קומפיוטר קאמפ יותר אדג'ית ומכוונת קצת ללכלוך של הרכבים כמו Fuck Buttons, או לראשוניות של Kraftwerk החלוציים, אבל זה מעודן מספיק כך שהחומר נגיש. גם מי שאין לו מושג באלקטרוניקה יוכל לרקוד ולהנות, ועל כך יעיד חברי הטוב איתי שלא בקיא בעניינים, אבל מאוד נהנה מההופעה.

    הקהל שמילא את האוזןבר ביום חמישי התלהב ופיזז לצלילי המוזיקה, הסאונד היה צלול, ותוך כדי לחיצות הכפתורים וסיבובי המתגים הוקרן וידאוארט מאחורי הנגנים שהוסיף ויזואליות ועתידנות מבורכת להופעה. למעט הדיבורים בעברית שהיו בין טראק לטראק, הרגשתי כאילו ששיגרו אותי למועדון ברלינאי. התחברתי לווייב של ההופעה של Friendly Fires שראיתי שם לפני חודש, וגם קצת להופעה המיוחדת ש-Animal Collective נתנו פה לפני איזה שנתיים-שלוש.

    אומנם Computer Camp בתחילת דרכם והם עוד יצטרכו לגבש את הסאונד היחודי שלהם בסקאלה הגלובאלית, אבל כבר עכשיו הם נמצאים בריחוף אי שם בסטרטוספירה, והם משגרים משם צלילים שמאוד חסרים לי בביצה המקומית. אם הם יודעים איך לנווט בגלקסיה והכוכבים יחייכו אליהם, הם יוכלו להגיע רחוק.

    בשביל לחוות את החוויה המלאה, לכו לתפוס אותם בהופעה פרונטו. בינתיים, שיעורי בית - האזינו ל-Tame, האי פי הראשון שלהם ששוחרר לא מזמן. פרטו נמקו והסבירו איזה אסוציאציות הוא מעלה לכם בראש.

  • פעם היתה לה ויברציה מזה

    לפני הכל, ביום שבת ה-28.5 אחזור לעמדת הדי ג'יי עם אורי זר אביב ונמרוד ספיר לסט ההמשך שנתנו בשסק - בלוגרול 2. אתם מוזמנים לבוא להגיד יו ולשמוע מוזיקה שווה כמו שרק מכורי מוזיקה כמונו יכולים להשמיע. אני מתכוון להביא מוזיקה שתלווה אתכם אל תוך הלילה מתוך מה שאני שומע בזמן האחרון. לפחות זאת התוכנית.


    הקליק. כמו רוב הדברים הטובים, גיליתי אותם במקרה. השנה היא 2004, וסצינת האינדי הישראלית נמצאית בפריחה מבטיחה. אחד מחברי הטובים שקצת יותר מבוגר ממני וזכה לחוות את האופל של שנות השמונים בזמן אמיתי, מזמין אותי להופעה של הקליק בג'ה פן ז"ל. אני לא יודע בדיוק מי הם, רק שהם להקת פוסט-Pאנק ישראלית ודי אגדית מהאייטיז שהחליטה להתאחד.

    לא זכור לי יותר מדי מההופעה. לא הכרתי מספיק את החומר ולא הבנתי את החשיבות וההקשר של מה שאני רואה מול עיני. למרות זאת, הקליק נטעו בי זרע קטן של פורענות שהלך ותפס שורשים לאורך השנים. קניתי את שני האלבומים שלהם, "אמא אני לא רוצה להגמל" ו-"עולם צפוף" באריזה מיוחדת ומהודרת, אריזה בצבע שחור כהה עם לוגו האין כניסה של הלהקה. קראתי עליהם, ראיתי את הקליפים, ועם כל האזנה התחלתי להבין יותר ויותר מה אני שומע ועד כמה זה גאוני.

    אם בנוטיז נזכרו במדינות דוברות האנגלית שג'וי דיוויז'ן ואקו והבאנימן היו להקות מעולות, בגזרה הארצית נזכרנו בפורטיס ובקליק. קשה להגיד מתי מתחילה סצינת השוליים או האינדי בישראל, כי אחרי הכל בזמנו אריק איינשטיין ושלום חנוך נחשבו לילדים הרעים והלא מקובלים של השכונה, אבל אין ספק שהקליק היוו תפנית חשובה בעלילה. מוזיקלית הם התכתבו עם הפוסט Pאנק הבריטי והניו יורקי שהיה פעם הרבה, הרבה יותר רחוק מהנוף הארץ ישראלי בניכור ובאינדיווידואליזם האמנותי שלו. הקליק הציתו סצינה שלמה עם הלוק ההזוי שלהם, המסרים החתרניים, והמוזיקה הפשוטה והמחוספסת. הדי הקליק המשיכו להכות והשפיעו על להקות מנושאי המגבעת ועד אנטיביוטיקה בימינו.

    הקליק מודל שנות השמונים

    ועכשיו הקליק חוגגים 30 שנה לשחרור אלבום הבכורה שלהם, "אמא אני לא רוצה להגמל", אלבום קונספט שמתאר את חייו האפלים של אדם מתחייתו ועד מותו, עם ציצי ענק על הכריכה, ולהיט מיינסטרימי מפתיע בשם "אינקובטור". ראיתי אותם מחממים את הבאזקוקס בבמרץ, ולא היה משהו יותר ראוי מהחימום הזה. מהפכת ה-Pאנק נמצאת כבר בשנות השלושים לחייה. מהפכנים כמו ג'ון ליידון שהיו בני 20 בזמן אמת נמצאים כבר בשנות ה-50 לחייהם, ואולי במבחן הכי גדול של חייהם. איך כבר חבורה של סבאים זקנים עם מהפכה נושנה יכולים להיות רלוונטיים היום?

    בשנתיים האחרונות קיבלנו סדרה של הופעות שהיינו אמורים לקבל כבר לפני איזה 30 שנה. הכל התחיל עם ההופעה של Public Image Ltd שהיתה חוויה טרנסצנדנטלית. זה המשיך עם ההופעה של The Fall, רצופה בגיטרות, פואמות, ואנרגיה מחאתית בלתי נדלית. בינתיים הפרק האחרון הוא ההופעה של The Buzzcocks שהיתה יותר שואו רוקנרולי של רואי חשבון בדימוס, אבל כאלה שהלב שלהם עדיין כואב. הקלישאה נכונה. זה לא הגיל, זה התרגיל, וגם אם אינספור עיתונאים הכריזו על מותו של הפאנק, הפאנקיסטים לא מתו ואפילו לא התחלפו. רובם עדיין פה ועדיין בוערת בהם אותה אש שגרמה להם להעיף את הבולשיט מהשילטון.

    איך יסתיים הפרק הבא בספר הזה, הפרק של הקליק? כשהם עלו לבמה לחמם את הבאזקוקס, הייתי סקפטי למדי. הם נראו מבוגרים, קרחים, ועייפים, רחוקים שנות אור מהמרדנים הרעננים שהם היו בזמנו. המתופף האגדי של הקליק, ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל, שהתיפוף שלו היה אלמנט מאוד מהותי בסאונד של הקליק, נפטר לפני כחמש שנים ובמקומו הביאו את עודד פרח, לשעבר מלהקת רעש. אבל עם כל שיר שהם ניגנו ירדה ממני עוד שכבה של סקפטיות. הנגינה שלהם היתה מאוד הדוקה ועוצמתית, וכמו הקולגות שלהם מהממלכה הבריטית נראה שהלהט עדיין בוער בהם.

    בתשובה לשאלה ששאלתי לפני כמה פסקאות. לא פעם התלוננתי שהמוזיקה בימינו סובבת יותר סביב אסתטיקה נונשאלנטית ופחות סביב מסר ורגש, ולא רק במיינסטרים ובחו"ל. אפילו אם תבחנו את סצינת השוליים הישראלית המשובחת והאהובה עלינו כל כך, לא תמצאו יותר מדי להקות שבאמת יש להן משהו להגיד, שמשתמשות במוזיקה שלהן כדי להעביר מסר חשוב לאומה שהיא ממש לא רוצה לשמוע. החזרה של הקליק וההופעה של הפאנקיסטים הותיקים על במותינו מהווה תזכורת שפעם זה לא היה ככה.

    לא ברור אם המהפיכה שלהם הצליחה ומשהו באמת השתנה, או שצריכים להמשיך להלחם ועל מה, אם בכלל עוד יש מאבק. בינתיים כל מה שאפשר לעשות זה ללכת לאחת מההופעות החגיגיות של הקליק, ולקוות לספוג אולי שבריר קטן מהאנרגיה שתזרום בתקווה מהבמה אל הקהל. אולי כמה ילדים יקימו להקה. אולי הלהקה הזו תבעט לכולנו בתחת.

    נ.ב. להלן ארבעה שירים שהקליק הספיקו להקליט עם ז'אן ז'אק גולדברג בשנת 2005 וישוחררו כאי פי במהדורה מוגבלת. אתם חייבים לשמוע את השיר השלישי, "בין הקברים לפרברים".

  • הגרלת כרטיסים להשקה של לורנה_בי

    אתם יודעים שאני אוהב את Lorena B. התרשמתי מהם מאוד כשראיתי אותם בהופעה לפני כשנה, ומאז אני עוקב אחריהם ואפילו יצא לי להכיר אותם. הם רק הולכים ומשתבחים ונשמעים כמו להקה שאם הייתי אומר שהיא באה מבריסטול כנראה שהייתם מאמינים לי.

    אני לא מסוגל לחשוב על אף להקה אחרת בארץ שיודעת לשלב בין אלקטרוניקה וגיטרות בצורה כל כך אלקטרו-הרמונית שנותנת כבוד לצמד המילים פוסט רוק או פופ נסיוני. יש להם עוד משהו שחסר ללא מעט להקות כאן - השקעה ויזאולית ומנהיגה כריזמטית שמושכת את תשומת הלב לא פחות מהמוזיקה. זה שילוב חזק, וכל חבר ששלחתי לשמוע אותם חזר בתור מעריץ.

    בשעה טובה לורנה בי מוציאים את אלבום הככורה שלהם, Siblings. הוא התגלגל לידי בפורמט של סטרימינג, אבל לא הספקתי לתת לו את מלוא ההאזנות שראויות לו. אני כן יכול להגיד שאם בהופעה לורנה בי נשמעים לפעמים קצת אקלקטיים מדי, האלבום הרבה יותר ממוקד ומגובש. ההפקה והסאונד שלו נשמעים פנטסטיים ומבחינה מוזיקלית הוא נמצא איפשהו בין Mum לבין הגלגולים האחרונים של Radiohead. אני לא יודע עד כמה ידעו להעריך את זה בארץ, ולכן הלהקה נוסעת להופיע באנגליה בחודש מאי ולהראות לבריטים שלא רק הם יכולים.

    בחזרה לישראל - לורנה בי משיקים את אלבום הבכורה שלהם ביום שבת 30/4 בשעה 21:30 בתיאטרון תמונע, ואתם יכולים לזכות ב-2 כרטיסים בודדים להופעה! תשאירו תגובה ותגידו מה השיר האהוב עליכם שמשלב בין כלים חיים לאלקטרוניים. הזוכים יוגרלו אקראית ויקבלו הודעה במייל יום לפני ההופעה.

    נ.ב. לא כתבתי הרבה לאחרונה. עוברת עלי תקופה שכזו ללא הרבה מוזת כתיבה, אך נגינה מרובה על הבאס עם אבישי אפרת. אני יוצא לי השבוע לחופשה קצרה בברלין איפה שאלך לאיזה מסיבת טכנו או שתיים ואראה את Friendly Fires בהופעה ביום חמישי.

  • הגרלת כרטיסים + דיסקים ל-Drunk Machine

    רוק נמצא כרגע מחוץ לאופנה. אני לא מדבר על רוק היפסטרים סטייל הסטרוקס או להקות אינדי רוק חמודות למיניהן. אני מדבר על פאקינג רוק!!! מוזיקה שעושות להקות כמו Queens Of The Stone Age ו-Foo Fighters (בקרוב אלבום חדש וקטלני) שנשענת על גיטרות רועשת, זמרים עצבניים, ומסורת של עשרות שנים של אופל.

    אבל כמו כל מוזיקה שלא נמצאת כרגע בספוטלייט של הבלוגוספירה והפיינשמקרים, היא מבעבעת לה אי שם מתחת לפני השטח כמו לבה לוהטת, איפה שהדברים הבאמת חמים קורים. אחד מהרי הגעש הטריים שמתפרץ בארץ בכל הופעה הוא ההרכב Drunk Machine.

    drunk machine

    שמעתי אותם בפעם הראשונה ממש במקרה, כמו שזה קורה לי בד"כ. נשארתי באוזןבר אחרי איזשהי הופעה, ובעוד שאני לוגם לי איזה בירה בצד, תפסה את אוזני המוזיקה המעולה שהלהקה ניגנה בהופעת חצות. היה ברור שהם מושפעים מחומר מובחר כמו Nirvana, Muse, ו-Sonic Youth.

    הגיטריסט שלהם (עידן כץ) נשמע כמו גיבור גיטרה חדש בשכונה. המתופף (רן כהן) הדוק כמו "מכנסי ויניל על דיויד לי רות'" (-קוואמי). והסולן (ליאור אבל), הו הסולן. לא רק שהוא באסיסט אימתני, אלא הוא נשמע כמו הדבר האמיתי, כמו אמריקאי מתוסכל מאיזה פרבר נשכח שבורך בדיסטורשן בילט-אין בקולו ורצון עז למרוד בשיעמום.

    דראנק משין מנגנים טוב, מנגנים חזק, יש להם את ההתלהבות הראשונית הזו שרוקרים מזדקנים מתפללים לאדון האופל כדי לקבל אותה בחזרה, והם רק הולכים ומשתפרים. לעזאזל עם האופנות - יש פה להקה שווה עם פוטנציאל יצוא לחו"ל ואפשרות אמיתית להחזיר (שוב) את כבודו האבוד של הרוק.

    הלהקה כבר הוציאה EP ראשון על שמה, ואוטוטו יוצא האי פי השני Hot Flushes בהופעת השקה ביום שבת ה-2.4 באוזןבר ב-22:30. לכבוד המאורע החגיגי, דראנק משין מחלקים לכם 2 חבילות שיכורות שכוללות כרטיס להופעה + עותק של האי פי!

    איך זוכים? משאירים תגובה לפוסט ומספרים מי להקת הרוק הכי עצבנית ביקום. הזוכים יקבלו הודעה במייל יום לפני ההופעה, בינתיים אתם מוזמנים להתאמן בפוגו לצלילי המוזיקה הבאה.

  • המאזין על הבאס

    שבוע הבא הולך להיות עמוס. יש את ההופעה של הבאזקוקס ביום שלישי, חגיגות פורים החל מחמישי, וביום רביעי ה-16.3 אעלה לנגן באס לצידו של אבישי אפרת בהופעת הבכורה שלנו באוזןבר בחצות, כניסה חינם.

    אבישי אפרת

    למי שלא מכיר, אבישי אפרת הוא סינגר/סונגרייטר ששר באנגלית. עד עכשיו הוא עשה בעיקר הופעות סולו אקסוטיות עם פרקשינסט ואפילו הגיע בזמנו לאולפן השקוף עוד כשזה היה רלוונטי. הכרנו דרך חברתינו המשותפת והמופלאה שני קדר, ראיתי אותו בהופעה כמה פעמים, ומאוד התרשמתי.

    עבר לא מעט זמן ודיבורים על לעשות משהו ביחד, אבל רק לפני כמה חודשים התחלנו לנגן סוף כל סוף ולחשמל את החומר של אבישי. צירפנו לאחר כמה שבועות את שחר ליבנה, קיבוצניק טרי בעיר ומתופף מעולה, והתחלנו לעשות רעש בחדר החזרות.

    איך זה נשמע? קשה להגדיר, מעבר לכך שזה רוק רועש/שקט עם השפעות מהסיקסטיז ועד הפיקסיז. אין עדיין חומר עדכני במייספייס של אבישי, אז אם אתם רוצים לשמוע במה מדובר בואו לאוזןבר ביום רביעי לבירה האחרונה של הערב ומנה של גיטרה-באס-תופים.