פוסטים מתויגים עם אינדי ישראלי

  • השנה העברית שלי

    שנה עברה שנה חלפה. בקול הקמפוס חוגגים עם מצעד אלבומי האינדי העברי של השנה. חגיגה ראויה, הרי עושים פה הרבה מוזיקה ולא מתיחסים אליה בסיכומי השנה האזרחית. מעבר על אלבומי המצעד גרם לי להרהר על השנה שלי במוזיקה העברית.

    במבט אובייקטיבי היו לא מעט ריליסים טובים השנה - Brain Candies, Monty Fiori, Tiny Fingers, רם אוריון, ועוד. במבט סובייקטיבי, האלבומים היחידים ששמעתי יותר מפעם אחת ברשימה הם אלבום הבכורה של אנטיביוטיקה והשני של אשכרה מתים. וגם אותם לא שמעתי הרבה.

    שמעתי מעט מאוד מוזיקה מקומית השנה והלכתי רק לקומץ של הופעות. אולי זה חלק מהתבגרות הסצנה כפי שאבחנה שלי אלעזר, שילוב בין עייפות הגיל, חוסר כימיקלים במוח, ומערכות יחסים רציניות. הסיבה לא משנה. השורה התחתונה היא שאני לא בעניינים.

    מצטער אינדי, זו לא את, זה אני. לא נעים לא להיות בעניין ולא להיות בעניינים בהתחשב בשם הבומבסטי "המאזין" שמחשיבים כבלוגר חשוב ומציפים בבקשות לכתוב על הקליפ החדש. לתקופה זה היה נכון. לעומת זאת בשנה האחרונה רשימות ההופעות התמלאו בשמות חדשים ולא היה אכפת לי.

    קשה לי להתרגש ממוזיקה חדשה באופן כללי. אין לי מושג מה המכנה המשותף במוזיקה החדשה שכן שמעתי בשנה האחרונה. אני רק יודע שלא מצאתי את זה במוזיקה הישראלית. הסצנה כבר לא מרגשת אותי. זה גורם לי לתהות על המשך קיום הבלוג, אם לא עדיף כבר לסגור את הבאסטה ולתת למישהו צעיר ונלהב את המושכות.

    השבוע לשם שינוי מאוד התרגשתי ממוזיקה. אני לא מדבר על איזה להקה מנצ'סטרית חדשה. אני מדבר על Pussy Riot שנשפטו לשנתיים בכלא על הופעה של שלושים שניות. השיר Punk Prayer נשמע די מחורבן למען האמת, אבל ג'יזס, מתי הפעם האחרונה שהשתמשו במוזיקה לומר משהו שחורג מעבר לגבולות המותר?

    זה ממש מעצבן ומצער ששלחו אותן לכלא. מצד שני הן נהפכו לסמל והזכירו לנו שפעם מוזיקה היתה הסאונדטרק למהפכה. אולי זה יבעיר את מדבר חוסר המשמעות המוזיקלית בארץ ובכלל. אולי המוזיקה תחזור להפוך את הבטן ולפוצץ את הראש כמו שהיא עשתה פעם ותחדול להיות רינגטון. ואולי לא.

  • תחזית מזג האינדי הישראלי

    אחרי שבחנו את מה קורה לסצינת האינדי היום, אנחנו פה כדי לשאול את השאלות הבאות. מה תחזית מזג האינדי הישראלי? לאן הסצנה הולכת? איפה נראה אותה ב-14 שנה הבאות, לפני שתגיע לגיל 27 הבעייתי?

    אזהרת משתמש - למרות שקראו לי על שם נביא מהתנך, אני לא מתיימר לדעת את העתיד. מדובר בהשערות ושעשוע אינטלקטואלי בלבד. הרבה מהתחזיות תלויות בכלל בתהליכים עולמיים שקטונטי מלהבין. המציאות, כרגיל, בלתי צפויה ומפתיעה כל פעם מחדש.

    הסצינה תשאר. אנשים עדיין ירצו לעשות מוזיקה, להקים להקות, ולמרוד במערכת. אנשים אחרים ירצו פיסה מזה. זה גדול מהם, לא קשור לתמורה כספית, קורה כבר המון זמן, ואין שום סיבה שזה ישתנה. רק הפרצופים והתוכן יתחלפו. אלא אם כן איזשהו עתיד אורווליאני יתקיים שבו יאכילו אותנו בסמים מבוקרים ומוזיקה בידורית שהונדסה באופן מדעי להשאיר אותנו רדומים בנוחיות.

    אושיות אינדי ותיקות יהפכו לנכסי צאן ברזל. אריק איינשטיין ושלום חנוך נחשבו פעם לפושטקים מרדניים. פורטיס וסחרוף נחשבו לאלטרנטיבה קיצונית. אביב גפן נחשב לנער שרוט. כל אלה נכנסו לקאנון, השפיעו על המוזיקה הישראלית, וקיבלו הכרה וכבוד על הפעולה שלהם לאורך השנים. כך אמן כמו רם אוריון או נעם רותם או יהוא ירון ימצאו עצמם לפתע בהיכל התהילה של המוזיקה הישראלית.

    יוקם האינדי של האינדי. קבוצה מרדנית של מוזיקאים שתחשוב שהסצינה ממוסחרת/רדומה/משעממת מדי תקים תת סצינה משלה שתבעט לסצינה בתחת. הם יחזרו לערכים של הסצינה המוקדמת - ראשוניות, נסיוניות, פוריות, וקהילתיות. האינדי של האינדי לא ישאוף לשווק את עצמו ולהגיע לקהלי ענק. האמנים יופיעו במקומות שלא יכולים מלהכיל יותר מ-20 איש להופעה ולא יהיה להם אכפת אם תעשו להם לייק בפייסבוק או לא.

    יהיו הרבה יותר פריצות מהאינדי למיינסטרים. למעשה המיינסטרים כפי שאנו מכירים אותו עלול להתמוטט עם התגברות הדמוקרטיזציה האינטרנטית. מוסדות ארכאיים כמו גלגלצ שמאכילים אותנו בכוח יחלשו ויוחלפו על ידי טכנולוגיה שתבין את הטעם שלנו יותר טוב מאיתנו. רשתות חברתיות, אינטיליגנציה מלאכותית, וגישה לכל המוזיקה שנעשתה אי פעם מכל מקום יאפשרו תחנות רדיו אישיות מושלמות. שיר של להקת שוליים שיקבל מספיק לייקים ויתאים למספיק אנשים יכנס למיינסטרים הארצי ואולי אפילו לעולמי בזמן אפס. 15 דקות תהילה והלאה לדבר הבא.

    ישראל תהיה על מפת האינדי העולמית. מוחמד בא אל ההר - קיצו חזרו מטור אירופאי, הקולקטיב יצאו לטור באמריקה, ולורנה בי עברו לנסות את מזלם בלונדון. ההר בא למוחמד - יותר תיירים צעירים פוקדים את ישראל מדי קיץ ובלוגרי מוזיקה בינלאומיים הופתעו לגמרי מהסצינה ומחוסר בגמלים ברחובות. ב-14 השנים הבאות הופעות בחו"ל יהפכו להיות סטנדרט לכל הרכב אינדי ישראלי שמכבד את עצמו. עם שפע היצוא תהיה יותר מודעות, תל אביב תהיה הברלין הבאה, וקומץ מההרכבים יזכו להייפ גלובאילי ואולי אפילו הצלחה בינלאומית.

    הלהקות יתמקצעו מעל ומעבר. טכנולוגיה לעשיית מוזיקה תהיה עוד יותר פשוטה והמונית. לאור אפשרות של שיטפון בשיתוף, לא תהיה לקהל סבלנות להקלטות רעועות ושואו בינוני מאמנים רציניים. להקות שלא ילמדו לשפר את האקט שלהם לרמה בינלאומית ומהר לא ישרדו במירוץ ויטבעו. תרבות ה-ADHD רק תגדל, העולם יהיה עוד יותר שטוח, וטכנולוגיות מופלאות יאפשרו לנו נוכחות מרוחקת בהופעות בעולם או במציאות מדומה מושלמת. להקות שירצו להיות שם יצטרכו לעשות לעצמן upgrade.

    סך הכל, תעשיית המוזיקה העולמית עדיין נמצאת ברעידת אדמה. לא ברור מה יצא כשהיא תסתיים, ואם היא תסתיים בכלל. בגזרה המקומית, המוזיקה בארץ נמצאת במצב ביניים. יש סצינת אינדי ממוסדת, מיינסטרים משמים, ובועת הייפ מפוצצת של הפופ המזרח תיכוני. מחכה לנו עולם מוזיקלי חדש ומופלא.

  • סצינת האינדי לאן?

    פוסט של שלי אלעזר על העלמות הברנז'ה מהופעות האינדי החל לסובב לי את המעגלים. חזרה לפוסט של נדב לזר על חיתוך ואיחוד סצנת האינדי למען עתיד טוב יותר סיבבה אותם עוד יותר, במיוחד בהעדרו מהמקלדת. האם קורה משהו לסצינת האינדי?

    אם נחשוב על זה, סצינת האינדי חוגגת 13 שנה על גלגולה הנוכחי. אפשר להחשיב את פתיחת הלייבל העצמאי Earsay בשנת 1999 יחד עם לייבלים נוספים כמו Fast Music ז"ל ו-Fact ז"ל ליריית הפתיחה. מועדונים כמו הפטיפון והג'ה פן נתנו במה, והתגברות קול הקמפוס והגעתו של קוואמי לקצה בגלגלצ נתנו זמן אוויר. אז סצינת האינדי בת 13. יש לזה כמה השלכות.

    הסצינה הגיעה לגיל ההתבגרות. היתה לסצינה ילדות יפה. קומץ מוזיקאים שהקליטו אלבומי בכורה low-fi נסיוניים (למשל אלבום ב-24 שעות בלבד בפאסט מיוזיק), פלוס כת מעריצים מצומצמת של יודעי דבר שהלכו אחריהם. כתבו עליהם רק בשרת העיוור ז"ל ויותר מאוחר בכמה בלוגים ואף אמן לא שבר למיינסטרים. הזמנים הללו עברו. נגמרו שנות הקסם.

    התחרות גדלה. להערכתי פועלים כיום בסצינה בין 50-100 הרכבים (אולי לאון פלדמן יאושש או יפריך?) פועלים כיום מעל ל-100 הרכבים בסצינת האינדי. הסצינה הקטנה והמלוכדת של פעם נהיתה הרבה יותר מבוזרת. יותר אמנים באינדי מתחרים היום על חדרי חזרות וספוטים במועדוני ההופעות, שלא לדבר על תשומת לב הקהל. זו תחרות קשה, ובהתחשב שבכל המדינה יש פחות אנשים מאשר בלונדון בלבד, שלא לדבר על חוסר הכבוד בארץ לתרבות אלטרנטיבית, אין מקום לכולם.

    המוזיקה התרחבה. תחילת הדרך היתה קיצונית מבחינה מוזיקלית, בין הארדקור Pאנק לאלקטרוניקה נסיונית עם מעט מאוד אמנים באמצע הספקטרום. ההרגשה שלי היא שהספקטרום התהפך, שהיום יש הרבה יותר אמני אינדי במרכז הספקטרום עם מוזיקה שגם אמא שלי תוכל לשמוע מבלי לברוח. איכות ההקלטה באינדי מעולם לא היתה טובה וידידותית יותר לאוזן תודות להוזלת הסטודיו הביתי, שיפור בידע המקצועי, ורף גבוה יותר של איכות.

    דור האינדי הראשון התבגר, אם נתחבר לפוסט של שלי, גם המוזיקאים וגם הקהל. חלקם פרשו מהסצינה עקב חיי משפחה, שינויים בקריירה, מיאוס, וסתם ככה כי אנשים משתנים במהלך השנים. זה אומר שיש דור חדש וצעיר של קהל ולהקות שמריצים את הסצינה. אנשים חדשים עם ערכים חדשים וקצב חיים חדש ושונה מהדור הקודם שלנו (יאפ, בן 32 בקרוב). לראיה - באינדינגב האחרון ביקרו אלפי אנשים שלא היו הפרצופים הקבועים בלבונטין ובאוגנדה.

    האינדי כבר לא מחתרתי. יש לכולם גישה למוזיקה ולא רק לקהילה של יודע דבר. חלק מהקרדיט מגיע לתשתית השיווקית של מייספייס, פייסבוק, ובאנדקאמפ. החלק האחר מגיע תודות לפופולריזציה של בלוגי המוזיקה ולהתרחבות הכיסוי התקשורתי לעיתונות ולפורטלים מיינסטרימים ואפילו לגיא פינס. לצערי לרוב האמנים לא מושמעים ברדיו המסחרי, אבל חלקם כמו אסף אבידן, באלקן ביט בוקס, ודניאלה ספקטור פרצו את המחסום. פאקיט, שולחים השנה את איזבו לאירווזיון.

    השאלה הגדולה היא מה עכשיו? איך יראו 14 השנים הבאות של סצינת האינדי? (קשה להגיד האם היא תהפוך לחלק ממועדון ה-27). למרות שאני מפקפק ביכולת של עתידנים לחזות את העתיד (ראה חולצת "מדענים ארורים"), זה ספורט משעשע ותרגיל כיפי בדמיון. בהעדר מישהו אחר שיעשה את זה, בואו לקרוא בעוד שבוע את תחזית מזג האינדי הישראלי.

  • שי איז באק - הגרלת כרטיסים להופעה של שי נובלמן

    שי נובלמן חזר. בשנים האחרונות לא שמענו ממנו הרבה בחזית המוזיקלית. נכון, הוא כתב את שיר הנושא לסדרה "בובות", הופיע בטלוויזיה, ואפילו הכניס שיר לרוקבנד. ראיתי אותו מסתובב ברחובות תל אביב, אבל התגעגעתי לראות אותו על הבמה.

    הקיץ התמזל מזלי לראות אותו באוזןבר חמוש בהרכב חדש וחומר בעברית. שרתי בקולי קולות את "Lonely Boy" ו-"Girlfriend" כאילו שאני שוב בן 20 במועדון הג'ה פן, ונזכרתי כמה כיף להיות בהופעות של שי נובלמן, כוכב הפופ המחתרתי. החומר בעברית הפתיע אותי לטובה עם שיר קצבי על יפו ולהיט אירוויזיון בפוטנציה בשם "נטלי". אחרי הופעה אדירה באינדינגב האחרון שהרקידה את כל הקהל, ועוד הופעה שראיתי בלבונטין זה ברור, שי ממשיך במלוא המרץ.

    במדינה מתוקנת שי היה סופרסטאר וגלגלצ היו טוחנים את השירים שלו ללא הפסקה. הוא בורך בכריזמה בימתית ויכולת כתיבת שירים נדירה. אני לא מסוגל לחשוב על עוד זמר שיודע לעשות כזה שואו מהנה ויכול לכתוב כאלה שירים חמוצים מתוקים, שירים עם פזמונים קליטים והוקים והרבה הומור, אבל עם אדג' מחוספס ומי תהום רגשיים.

    אני שמח לחלק 2 כרטיסים להופעה של שי נובלמן ביום שישי ה-16.3 בלבונטין 7 בשעה 21:30! כידוע, לא מעט נגנים משובחים ניגנו בלהקתו של שי לאורך השנים, נגנים כמו רוקפור, אלון גבע, ויותם בן חורין. לכן אם ברצונכם להשתתף בהגרלה, אנא תשאירו תגובה וספרו איזה גיטריסט צריך להצטרף ללהקתו של שי. זה יכול להיות כל אחד, אני בעד פיט טאונסנד.

    הכרטיסים יוגרלו אקראית בין המגיבים. הזוכים המאושרים יקבלו הודעה למייל ביום חמישי ה-15.3 בשעות הערב. אזרחי הצפון - שי יופיע גם ביום שבת ה-17.3 בשעה 22:00 בפטריה בקיבוץ דן.

  • המינגלינג שלא מונגל

    לפני משהו כמו חודש קיבלתי פניה מסקרנת מקולגה מוזיקלית, שגיא בן צדף. חבורת בלוגרי מוזיקה בינלאומיים עומדת להגיע לארץ ורוצים לערב אותי בעניין. אני תמיד סקרן לפגוש אוהבי מוזיקה ובטח שמחו"ל.

    קושרתי ל-Kinetis, חברה קצת לא ברורה שעושה יח"צ לישראל בעולם דרך מובילי דיעה ברשת. הם מזמינים בלוגרים ומטוויטים גדולים מכל מיני תחומים לבוא לארץ ולראות שיש פה יותר מגמלים, מדבר, ופלסטינאים מתוסכלים, שיש פה תרבות. רעיון לא רע בכלל.

    כאמור, כמה בלוגרי מוזיקה ידועים, כולל מה-NME וגם Feel My Bicep, The Burning Ear ועוד, הוזמנו לסיור מוזיקלי מאורגן בארץ all expenses paid כמו שאומרים בחו"ל. הוזמנתי לערב מינגלינג איתם במשרדי אנובה עם שואוקייס של להקות הלייבל ובירה.

    ציפיתי לחפירות מאסיביות על מוזיקה עם הקולגות מחו"ל. התעניינתי לשמוע מה הם שומעים כרגע, על איזה להקות מבטיחות לשים אוזן, וסתם איך החיים שם מעבר לים. אולי להמליץ על חומר מקומי, לקבוע בריאליטי ריהאב סנטר או באוזןבר לאיזה הופעה. שום דבר מזה לא קרה. למעשה, אני לא בטוח שהבלוגרים שציינתי למעלה אכן באו.

    היתה המולה גדולה סביב הבלוגרים. מצלמות, עיתונאים, מוזיקאים, ויחצניות חטובות שהיוו טבעת אנושית שעטפה אותם והזיזה אותם מפה לשם. כולם רצו פיסה מהבלוגרים מחו"ל שקיבלו טיפול VIP כמו רוקסטארס. גם אני רציתי פיסה, רק שלי לא היה מה לקדם חוץ מאהבה למוזיקה.

    מהמעט שכן הצלחתי לדבר עם אחד הבלוגרים, הוא סיפר איך שהוא עבר לפני דקה קורס מזורז בדיבור מול מצלמה. אם אתה רגיל להיות מאחורי מסך ומקלדת עם כל הזמן שבעולם להשחיז את הפוסטים הכי קטלניים אין ספק שזה מוזר פתאום להראות את פניך ולייצר פניני חוכמה בזמן אמת. מוזר פי כמה וכמה כשאתה נמצא בארץ רחוקה שפרסה בפניך את השטיח האדום כשלפני כן לא ידעת בכלל שיש בה מדרכות.

    סך הכל הרגשתי שמגוננים ומקרקרים סביבם יותר מדי, שהחזיקו אותם יותר מדי קצר. זה הזכיר לי את ימי הצבא, כשעשיתי עבודות רס"ר בצבא ואיזה מפקד בכיר היה אמור להגיע לבסיס. קודם היו אומרים לנו לסדר ולטאטא ולנקות. כשהגיע רגע האמת והמפקד הגיע, טאטאו אותנו הצידה ואמרו לנו להעלם עד שהוא יעבור. כשהצצתי ראיתי איך אותו בכיר הוקף במפקדים מקומיים מהבסיס שהובילו אותו לאן שהם צריכים, שלא יתקל באיזה קצין זוטר או חס ושלום חוגר עם מטאטא שמזיע בשמש.

    אז אומנם לא טואטאטי הצידה, אבל בגלל שאני לא כזה נדחף בהחלט לא חדרתי את הפמלייה וההמולה. הצלחתי לזרוק לאותו בלוגר, שהוא אמר בכלל שהוא חובב אלקטרוניקה ודאנס למרות שהביאו אותו לערב של רוק, שידגום את Computer Camp ואת Digital_Me. בלוגר אחר שהיה לידו ביקש שאגיד לו שוב את השם הראשון בעוד שזירזו אותו פנימה לעוד הופעה.

    יש את הכיף בלראות הופעה במקום מסודר עם סאונד טוב ואלכוהול חופשי, אין ספק. אך למען הבלוגרים, אני מקווה שיצא להם ללכת לדגום את הסצינה כפי שהיא. ללכת לאיזה הופעה של להקה עלומת שם באוזןבר או בלבונטין, לראות מה הולך עם מוזיקאים בבית פיתקית, לרדת למרתפי הריאליטי ריהאב סנטר הרועשים או לשלוף בירה ממקרר הצימר, אולי אפילו למסיבה בבלוק. לקבל לא רק את המוזיקה וההרכבים, אלא את הווייב והקהל של סצינת האינדי שלנו. זה חלק מהכיף שלי כשאני נמצא במטרופולין בחו"ל, להתחבר לסצינה המקומית.

    ועכשיו לחדשות הטובות: אנובה זה לייבל מעולה ומגיע להם הרבה ריספקט. זה הלייבל היחיד שעוד מתפקד כלייבל ומוכן לקלוט לתוכו מגוון של אמנים מבחירה אמנתית, אמנים שלייבלים אחרים מתרחקים מהם כמו מאש - קיצו, איזבו, אלקטרה, וכו'. גם בעידן של מות הלייבלים זה טוב שיש אירגון שנותן גב נפשי, מקצועי, וכלכלי למוזיקאים. חבל שהאירגון הזה הוא לא הממשלה. למיטב הבנתי יש מאחורי אנובה איזה ברוס וויין, מיליונר מסתורי עם כסף ממקורות אחרים והרבה רצון להשקיע את זה במוזיקה. כבוד ענק על זה.

    לראות את האמנים של אנובה מופיעים בזה אחר זה עם אנרגיות אדירות ומקצוענות שכזו גורמת לי להרגיש גאווה כישראלי. לפחות לגבי המוזיקה. לפחות לגבי המוזיקה שאין למיינסטרים מושג ממנה. אמרתי והנה אני אומר שוב שיש כאן מוזיקאים נפלאים שעושים מוזיקה נגד כל הסיכויים ועומדים בסטנדרטים בינלאומיים למרות תעשיית מוזיקה צולעת וקהל גדול עם טעם קטן. אנובה דואגים להפיץ את הבשורה ולשלוח את האמנים לחו"ל, עכשיו הביאו קצת חו"ל לפה. צריך להמשיך ואף להעצים את זה.