אתל היא דמות חריגה במטאל הישראלי. בסצנה שיחסית מסוגרת בתוך עצמה, סולנית להקת המטאל Magen שואבת השראה מסגנונות רבים. אחרי שהתנסתה ברייבים ים תיכוניים עם להקת Orgonite, היא מוציאה מוזיקת פופ בועטת ואפקטיבית תחת שמה. בסינגל הבכורה, "Super Star Baby", אין שום הפתעות או התחכמויות מיותרות, אבל היא מצליחה לייחד אותו באמצעות הגשה שמלאה באינטנסיביות מימי המטאל העליזים. היא קוראת לעצמה "מוטציית פופ", וברגע שמקשיבים מספיק טוב באמת יכולים לראות את העולם המוזיקלי הנרחב שהיא מביאה ליצירה.
1. מי את?
מוטציית פופ.
2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?
עליתי בגיל שנה מריגה (לטביה), גדלתי בשכונות של בת-ים ושם גם התחלתי בגיל מאד צעיר ללמוד פיתוח קול ומוזיקה קלאסית. בגיל 14 הפכתי לסולנית של להקת הרוק הראשונה שלי.
3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?
קליטה, מאתגרת, חדישה.
4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך? Ethel זה השם הפרטי שלי, משמעות השם הוא "אצילה" - שם של נסיכה בקיצור. הסיבה לזה שבחרתי בשמי הפרטי לפרויקט הסולו היא בגלל שרציתי לאחד את כל הפיצולי אישיות שלי לאחד. יש לי כבר שני קיצונים שלי בהרכבים שונים (Ethel magen - Magen, Miss Middle East- Orgonite) ככה שאם הייתי בוחרת לי עוד שמות במה מאמינה שהיו יותר מידי בשביל שהמוח האנושי יוכל לזכור ולעכל.
8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
Daft Punk - Random Access Memories
9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?
לא חושבת שהייתי מוחקת ,צריך קצת זבל בעולם בשביל האיזון.
10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?
MØ, כי היא אחותי הסודית,ממליצה לבדוק אותה למי שלא מכיר.
11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
הכוח החזק ביותר שקיים לדעתי, זה כח הקבוצה. שיתוף פעולה נכון יכול להוביל לגדולות, זאת נוסחה מנצחת לאיכות והצלחה! אני שואפת תמיד לשיתוף פעולה עם אנשים מוכשרים שיש לי הערצה לעבודה שלהם ויש לי מה ללמוד מהם.
סגור לתגובות על אינטרו 94: Ethel - מוטציית פופ / כללי / ירדן אבני
כשדי ג'יי מש הוציא את אלבומו האחרון, "מחט על תקליט", לא ציפיתי שמכל השמות הגדולים שבאו להתארח על הביט מי שהכי תרשים אותי תהיה עדן דרסו האלמונית. הראפרית בת ה-19 נתנה בית לא ייאמן עם "יהיה מה שיהיה", והשאירה אותי עם פה פעור ורעב גדול לשמוע ממנה עוד. מאז היא הוציאה עוד כמה שירים, ולמרות שעדיין אפשר לספור אותם על יד אחת, דרסו מוקפת באנשים בעלי פרופיל גבוה בסצנה (מש ועידו מימון הפיקו לה שירים), מוציאה מיני-להיטים שיכולים להיתקע בראש למשך ימים, ונמצאת בדרך הנכונה לפרוץ. למרות שיש ראפריות מוכשרות כמו אקו וסימה נון, בראפ הישראלי עדיין אין דמות נשית מובילה, ועם פלואו, חריזה וסטייל כמו של עדן דרסו, היא לגמרי יכולה לסלול את הדרך ולהיות מלכת הראפ הראשונה בישראל.
1. מי את?
אני שלומית עדן דרסו, בת 20, חיילת, ראפרית, זמרת.
2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?
אני מרחובות, שכונת קרית משה born and raised. תמיד הייתי שרה, מנסה לשמור את זה לעצמי אבל בסביבות היסודי התחלתי להשמיע ולשיר לאנשים והם התחילו להגיד לי שאני שרה טוב. וככה את כל הטקסטים שהייתי כותבת, אם זה סיפורים קצרים או סתם מיני יומן הייתי הופכת לבתים ופזמון, והיפ הופ תמיד היה בבית - אני מגיעה מבית של חמישה אחים ועוד אחות גדולה ואני הבת זקונים אז שאבתי את הטעם המוזיקלי שלי בעיקר בגלל מה שהם שמעו וככה התחלתי במהרה גם לכתוב ראפ.
3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?
אני מתארת את המוזיקה שלי כמוזיקה וורסטילית, מעצימה ובעיקר כיפית. בגלל שאני מסרבת לעשות רק ראפ אני מוכרחת גם לשיר קצת ואם רוצים שאעשה פזמון אני מתעקשת על וורס, וקשה לי להישאר על סגנון אחד. אני אוהבת לקפץ כמה שיותר בין כל המשבצות ומעצימה כי אני מסרבת לכתוב דיס על נשים בשירים שלי. אני בעיקר מעצימה את עצמי הראפרית בז'אנר שהוא כולו/רובו גברים. אני דואגת להזכיר לעצמי שזה לא אומר כלום. אני אוהבת לכתוב על צבע העור שלי, על השיער שלי והגוף שלי כי אני יודעת טוב מאוד שכשאני הייתי קטנה יותר הייתי כל כך רוצה לשמוע מישהי אומרת את זה ואוהבת את הדברים האלה בעצמה כדי שאני אלמד לאהוב את המאפיינים האלה בי כמו שאני אוהבת עכשיו.
4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?
אין לי שם במה, אני לפעמים קוראת לעצמי עדן די ואני משתמשת בו בעיקר כשאני נהנית על הביט, כשאני עושה טראפ וכשאני מרימה לעצמי. אני חושבת שאני עושה את זה כי כשאני עדן דרסו אני באה עם יותר מטען במילים, כי זה בלי ניקוד. שאני משאירה את זה בתור עדן דרסו אני מכריחה את כולם לבטא את השם משפחה שלי נכון ולהקשיב לי יותר בבירור, אבל כשאני רוצה רק לעשות כיף ולהנות על הביט אז זה עדן די כי זה וייב של "בואו נהנה עזבו את איך שאתם מבטאים את השם משפחה שלי לא נכון".
5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?
השאלה הזאת תמיד מסבכת אותי כי דברים קורים כל כך מהר. עד לא מזמן השאיפה היחידה שלי הייתה לעמוד באולפן ואז השאיפה היתה שיכינו ביט במיוחד בשבילי, וכשהשגתי את זה שאפתי לעשות קובץ שירים משלי, וכשזה יקרה אני אשאף להופעת יחיד ואז זה יהיה הופעת יחיד שלי בכל הארץ. בקיצור אני לא שואפת רחוק אני רוצה את זה צעד צעד כרגע השאיפה שלי זה הופעת יחיד.
6. מה את עושה חוץ מלנגן?
אני כותבת סיפורים קצרים, ממש ממציאה דמויות ועלילות. רוב הסיפורים הדמויות מבוססות על האנשים הסובבים אותי, אה ואני יודעת כמה אקורדים בגיטרה.
7. ממה את מושפעת?
אני מושפעת מאוד מלורן היל, אני מאוד רוצה להיות ה-"אל בוגי" של ההיפ הופ הישראלי (רק שאני רוצה קצת יותר אלבומים) מבחינת כבוד ושתמיד ראו אותה ואת היכולות שלה כשווה לגברים כי הסקילס שלה כל כך מרשימים. אני מושפעת ממנה כי היא הראתה לי שלא צריך או לשיר או לירוק, אלא שאפשר גם וגם. אני מושפעת מהשכונה שלי מהאנשים שחיים בה והמוזיקה ששומעים בה, חשוב לי לעשות אותם גאים.
8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
הייתי לוקחת אלבום שבכל האזנה מפתיע אותי מחדש ואני מצליחה לקלוט מידע חדש שלא הצלחתי בהאזנה הקודמת, והאלבום הזה הוא "To Pimp A Butterfly" של קנדריק. אני אף פעם לא מקשיבה לו מספיק אבל כשאני מקשיבה זה מעיף אותי ובאי בודד יהיה לי הרבה זמן להקשיב לזה ולדברים שפספסתי ופאנצ'ים שהחמצתי, ויש שם אלמנט ג'אזי שיכול לגרום לי להרגיש כאילו הבאתי שני אלבומים באריזה אחת.
9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?
אין כזה, כל אלבום גם אם אני לא אוהבת כנראה נגע במאזין אחר גם אם זה שיר אחד, פזמון או שורה, וגם כל אלבום זה מסע של אמן. אף פעם לא שנאתי אלבום לא משנה כמה הוא מאכזב.
10. איזה אומן היית רוצה לחמם ולמה?
יש המון אבל הכי הייתי רוצה לחמם את ליל וויין. עד כמה שהסגנונות שלנו שונים, הוא הבן אדם שבגללו התחלתי לעשות את זה וזאת תהיה סגירת מעגל מטורפת בשביל עדן הקטנה ששמעה היפ הופ תמיד ושמעה את טופאק מתנגן בבית, אבל רק כשהיא שמעה את האחים שלה שומעים את ליל וואין נדלקה בה האש והצורך לעשות את זה בעצמה. וגם אף פעם לא הייתי בהופעה שלו אז יהיה נחמד להכנס בחינם ולהסתכל עליו מאחורי הקלעים.
11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
לכו שמעו קצת היפ הופ ישראלי, בעיקר עכשווי, משהו טוב קורה כאן. אני גם התחלתי לשמוע ישראלי רק בשנתיים האחרונות ועכשיו זה רוב הפלייליסט שלי. אף פעם לא מאוחר מידי!
סגור לתגובות על אינטרו 93: עדן דרסו - בדרך להיות מלכת הראפ הראשונה בישראל / כללי / ירדן אבני
בדרך כלל עמית פלד הוא הגיטריסט של הרכב היידיש-קור רמזיילך, אבל עכשיו הוא יוצא בפרויקט סולו משלו בשם PELED. בהאזנה מוקדמת לאלבום הבכורה, זה נשמע כמו הכלאה גנטית שהרבה חובבי גיטרות משוגעות ירצו לשמוע - יש שם התפרעויות אקלקטיות בסגנון Mr. Bungle, השפעות אתניות בוייב של Secret Chiefs 3 וטיסה במהירות האור בסטייל של Mars Volta. אולי הוא לא רוצה לחמם אף אחד, אך אני הייתי ממליץ לו לשלוח ווטסאפ ל-Midnight Peacocks פרונטו.
1. מי אתה?
עמית פלד. גיטריסט, והאיש מאחורי הפרוייקט PELED.
2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?
אני מכפר סבא, a.k.a פנינת השרון, שהיא מעצמת מוזיקה בינלאומית. בעיקר בג'אז, אבל גם בכל סגנון אחר, גם במטאל. על כן הביטוי HARDCORE 09. מוזיקה נהפכה לחלק עיקרי בחיים שלי בגיל מאוד צעיר. המזל הגדול שלי הוא שתמיד הייתי מוקף באנשים הנכונים, בין אם אלה האנשים שגידלו אותי מוזיקלית, ובין אם אלה המוזיקאים שעבדתי איתם שתמיד רצו לדחוף קדימה את הפרויקטים שלנו גם בשלבים המוקדמים שלהם. כל כמה שנים אני מסתכל אחורה ומבין שזה משהו שאתה רץ איתו והוא ממשיך להתגלגל ולגדול ולקחת חלק מרכזי בחיים שלך.
3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?
יהיה תיאור לא רע Falafel Western, אבל כל פעם שאני עונה על השאלה הזאת אני מתחרט. לדעתי רק צריך להקשיב למוזיקה וקולטים תוך שתי דקות אם זה משהו שהאוזניים של המאזין יכולות לסבול או לא.
4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?
יש כבר נגן צ׳לו מאוד מפורסם עם שם זהה לשלי (עמית פלד), ויש כבר ראפר עם השם משפחה שלי אבל בעברית (פלד). משום מה הרגיש נכון לקרוא לאלבום הזה PELED, באותיות גדולות, ופשוט ללכת עם זה. זה אלבום אינסטרומנטלי אבל הוא מפרק לגורמים את כל האישיות שלי ואת כל השנה שקדמה להקלטה שלו. אז השם הרגיש נכון. יש לי גם את המותרות להסתכל על האלבום הזה כמשהו חד פעמי ולא להתחייב לשם, להרכב, או למוזיקה שתחזור על עצמה. זה רגע מיוחד בזמן שתפסנו והקלטנו.
5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?
היה לי מזל גדול שהנגנים באלבום שלי הם החברים שלי, וגם הנגנים הכי טובים בעולם: מייקל קולטון - בס; תמיר ברזילאי - תופים; אבל לנסות לקבוע הופעה זה סיוט כי כולם רוצם לנגן איתם. אז אם אני אצליח לגנוב אותם לשבוע שלם ולגרור אותם בדרכים, אני אהיה מאושר. כשהקלטנו, לא חשבתי שמישהו ירצה לשמוע את מה שעשינו, הרגשתי שאני צריך להתנצל על זה שהמוזיקה שלי כבדה מידי, שהמקצבים מוזרים מידי, שהשירים מכוערים מדי, וכו'. תיארנו את זה כמו: music that nobody can play, and no one wants to hear. אני רוצה לראות איך אנשים יגיבו אלינו בהופעה חיה. ואנחנו מנסים לגרום לזה לקרות בקרוב.
6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?
באמת שלא הרבה, המוזיקה תופסת כל חלק בחיים שלי, אם זה כעבודה כשאני מנגן ומקליט בשביל אנשים אחרים ואם זה כשאני יושב על המוזיקה שלי.
7. ממה אתה מושפע?
הוידאו הראשון מהאלבום נקרא "Of Fire" והוא מסכם את כל האישיות שלי ב-3 דקות: סרטי אימה, נויז, הארדקור, פולק יהודי ,מוזיקה מזרחית, השואה, ומסרים תת הכרתיים. הכל שם. רני רביב ערך את הוידאו מתוך הסרט האימה המיתולוגי (1920) "Der Golem", וחיבר אותו בצורה מושלמת עם המוזיקה. סימפלנו שם את העדות של יחיאל דינור/ק.צטניק ממשפט אייכמן בקטע הזה. מצד אחד, זה השלים את השיר - פתאום כל הכבדות בשיר נהייתה מוצדקת, החיבור בין האגרסיביות, המוזיקה, והזהות, הכל התבהר. מצד שני, זה היה אחד מהרגעים הכי מעיקים רגשית בעבודה על האלבום. דינור הוא דמות יוצאת דופן, ולשלב אותו בהקלטה מספר על הטראומה שלו מאושוויץ והתפיסה שלו על אושוויץ כפלנטה נפרדת היה משהו כבד מאוד להתעסק איתו. אני זוכר שעבדנו באולפן והעברנו את ההקלטה שלו דרך מגבר, היינו בשוק כששמענו את הקול שלו מהדהד בחדר. כל הגורמים האלה בנפרד, הם מאוד כבדים וחריגים. אבל דווקא השילוב בין המוזיקה, הוידאו, ובין דינור יוצר דרך לעכל את כל הדברים האלה בלי להשתגע. זה בדיוק מה שקורה באלבום. בשמיעה ראשונה, הוא כמעט מצחיק, המוזיקה זזה כל הזמן, הסגנונות משתנים תוך כדי הקטעים. בשמיעה חוזרת מתחילים לשים לב לתבניות, כמו אישיות שמפרקים לגורמים ורואים איך היא מרכיבה בן אדם.
8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
הייתי לוקח את Era Vulgaris - Queens of the Stone Age. היו לי המון נסיעות ליליות עם האלבום הזה. אני חושב שזה היה אחד מהתקליטורים האחרונים שקניתי כעותק פיזי ב-2007. האלבום הזה תמיד היה ברקע בנסיעות ארוכות, גם באשקלון וגם בטקסס. זה אלבום שנשמע כאילו שהכינו אותו במיוחד בשביל שינגנו אותו בלילה. הלהקה הייתה בתקופה קשה כשהם הקליטו אותו והם כתבו את רובו באולפן, זה התיש אותם כקבוצה ושומעים שג'וש הומי סחב המון על הגב שלו מחוץ ללהקה באותן שנים, שומעים את התסכול השקט הזה בתוך השירים שלהם באלבום הזה. זה יהיה מעולה לשמוע את "Into the Hollow" ברקע תוך כדי נסיעה ופתאום לראות באופק את מאדים מתחיל להתבהר מולך.
9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?
פעם בכמה זמן אני מרגיש שאני צריך למחוק את כל מה שהקלטתי בחיים שלי. אבל אני מתעשת מזה די מהר. צריך לחבק את כל הטעויות שלך, או לפחות להודות בהן. אז נכון להיום לא הייתי מוחק כלום.
10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?
להיות מופע חימום זו סיטואציה די נוראית, זה קצת כמו להיות הצלוחית זיתים לפני החומוס, לאף אחד לא ממש אכפת שאתה שם, וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, אתה תקוע לאנשים בדרך עם השלושים דקות שלך וכל מה שהם רוצים לעשות זה לשמוע את מי שאחריך. אז אני לא חושב על זה יותר מדי.
11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
ראיתי את Bell Always בהופעת סטודיו אינטימית. זה היה כבר לפני זמן מה, אבל נשאר לי צליל נעים באוזן - הם הזכירו לי את רדיוהד בתקופת "In Rainbows", עוד כשהם הונעו מהלב ולפני שהם נהיו שכלתניים מדי. אז יש אצל ב"א תיפוף ג'אזי קליל, גיטרה חשמלית מינימליסטית ומעל הכל קולו החם של ניר צפתי, והשלישייה אף לוקחת את זה לכיוון יותר גרמני עם שכבות של סינתיסייזרים ומחזוריות. עכשיו יוצא סינגל הבכורה "2 Long Run" לקראת אלבום הבכורה "Daylight Slowly Fades" שיצא ביולי, אז הזמנו אותם לבכורה והכרות.
1. מי חברי הלהקה?
ניר צפתי (שירה, סינתיסייזר), אלון פרץ (גיטרה) וקובי ארוסי (תופים).
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
ניר: אלון וקובי מת"א, אני מהר אדר. אלון ואני למדנו יחד באקדמיה למוזיקה בירושלים וגם ניגנו יחד ב-Noria. אלון וקובי ניגנו יחד באיזה פרויקט ואת קובי אני מכיר מערב מחווה לרדיוהד שניגנו בו.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
רוק אלטרנטיבי מינימליסטי.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
חיפשנו משהו שיבטא תחושה של פולס ומחזוריות, בהקשר של מה שאנחנו מנגנים. לא מצאנו.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
להמשיך ולפתח את מה שאנחנו עושים כרגע, לחדד את הדברים ולקחת את הרעיונות המוזיקליים הלאה. להכיר ולאסוף סביבנו עוד אנשים טובים ומעניינים דרך המוזיקה שלנו, כמו שהכרנו עד עכשיו.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
ניר: אני מלמד מוזיקה באופן פרטי, בבתי ספר ובמרכזים למחוננים ומצטיינים בכל מיני מקומות בארץ, אלון הוא מלחין ואומן סאונד וקובי מתעסק בשנים האחרונות בתחום היין.
7. ממה אתם מושפעים?
ההשפעות של כל אחד מאיתנו שונות ומגוונות, אבל מצאנו שהחוט המקשר ביניהן הוא האמירה האומנותית. שלושתנו מחוברים למוזיקה כנה ואותנטית לרעיון שמאחוריה וזה גם מה שקישר בינינו. הלב של ההשפעות בפרויקט הזה הוא בעיקר רוק אלטרנטיבי בריטי, מוזיקה אלקטרונית מכל מיני אזורים, קראוט-רוק וגם מינימליזם מהמאה ה-20. כשעבדנו על השירים בשנה הראשונה, מרכז העבודה היה לחפש הרבה, לזקק את ההשפעות שלנו ולבנות שפה מוזיקלית ברורה. החיפוש שעשינו היה מאוד אובססיבי ולא קל. זו הייתה דרך ארוכה אבל מאד מתגמלת. היום כשאנחנו ניגשים לנגן חומר חדש, ברור לכל אחד מאיתנו מה אנחנו מחפשים.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
Cluster - Zuckerzeit
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
אף אחד. זה לא יפה.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
מסיבת האזנה של Boards of Canada.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
אחד הדברים הכי יפים ביצירה היא החיבור עם אנשי אמנות אחרים - מפיק וטכנאי מיקס, מעצב, טכנאי מאסטרינג, אנשי קולנוע, צלמת, טכנאי הקלטה ועוד תפקידים ודמויות מוכשרות, שהתאספו מסביב, יצקו מעצמם פנימה, הרחיבו והעמיקו את היצירה ונתנו לה עומקים חדשים. המכלול הזה והשילוב בין האומנויות והאנשים עצמם נותן לכל זה משמעות ענקית.
תומר ברוך נשמע כמו שם של עוד זמר/יוצר עם גיטרה אקוסטית ושירים על מישהי שעזבה אותו, אבל תומר ברוך הוא למעשה הקלידן מהרכב הגרוב Crunch 22. בתור אומן סולו, הוא בוגר בית הספר לסונולוגיה בהאג ועושה בהתאם אלקטרוניקה ניסיונית. לאחרונה הוא הוציא את האלבום האמביינטי "Subterranean Currents" שעוסק במי תהום, ואכן אפשר לשמוע בו את הזרימה המיימית מתחת לאדמה בזכות מקלדות קאסיו וסימפולים.
1. מי אתה?
תומר ברוך.
2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?
אני במקור מישוב קטן בצפון הארץ. יש תמונות שלי מגיל שנה-שנתיים מנסה לנגן על הפסנתר שהיה לנו בבית אז אפשר לומר שהתחלתי אז.
חיפשתי שם במה שלא מתחרז עם תומר ברוך אבל כל שם שהצלחתי לחשוב עליו התחרז עם תומר ברוך. בסוף מצאתי את השם "תומר ברוך" שלא מתחרז עם תומר ברוך כי מילה לא מתחרזת עם עצמה.
5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?
באלבום הנ"ל התחלתי משני רעיונות שהיו לי. הראשון זה רעיון שאני מסתובב איתו כבר כמה זמן שאפשר לקרוא לו "גרוב ללא פעמה": מקצבים שיש להם מין פלואו או תחושה של התקדמות אבל הם לא מחזוריים (במקרה הזה רובם מבוססים על קצב של דיבור). הרעיון השני היה מבחינת הסאונד: סימפלתי כל מיני צעצועים ואורגניות וניסיתי לראות כמה רחוק אפשר לקחת את הסאונד שלהם אבל ככה שעדיין יישאר בו משהו מהגוון המקורי. ככה בניתי מין מערכת שנותנת לי לשחק עם שני הדברים האלה במקביל ועליה הקלטתי את כל האלבום.
6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?
אני גולל הרבה בפייסבוק.
7. ממה אתה מושפע?
אני מושפע מאוד ממזג האוויר. אני מאוד אוהב ימים בהירים וקרירים או לחילופין ימים סגריריים וקרירים. בגלל זה אני גר כרגע בהולנד, כי יש שם יותר משניהם. אני גם מושפע מאוד מיופי. אני אוהב דברים יפים וגם דברים לא כ"כ יפים וגם דברים שהם כ"כ מכוערים עד שהם כבר יפים עוד פעם.
8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
השאלה הזאת הכניסה אותי לסטרס נפשי יותר מכל שאלה אחרת בשאלון הזה. רק לדמיין שאני אצטרך לנסוע למאדים עם אלבום אחד בלבד גורם לי לקוצר נשימה קל ולכן אעבור לשאלה הבאה.
9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?
למה למחוק יש מספיק הארדיסק לכולם. בכל מקרה אם כבר יש מוזיקה שאני מדי פעם רוצה למחוק זו מוזיקה ישנה שלי. לפעמים אני נתקף בחרדה, מסתובב באינטרנט בלילה ומנסה למחוק דברים שעשיתי פעם ועדיין מסתובבים בכל מיני שרתים נידחים.
10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?
פעם נקלעתי בטעות להופעה של Humcrush - דואו קלידים-תופים נורווגי של פרי ג׳אז/אמביינט אלקטרוניקה ואחת ההופעות הכי טובות שראיתי בחיים. אחר כך שמעתי את האלבומים שלהם שהם גם מגניבים אבל ממש לא דומים אז אני לא יודע אם ההופעה שראיתי הייתה מייצגת או לא. אם לא זה הייתי שמח לחמם את Supersilent שזו להקה אחרת של אותו קלידן ויש גם בה את האלמנט האלכימי הזה של מוזיקה שהיא אבסטרקטית, בלי ממש קצב או מלודיה או הרמוניה ולמרות זאת מצליחה מדי פעם לרגש אותי עד דמעות.
11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
אני לא לוקח אחריות על אף מילה שנכתבה פה.
הופעות קרובות: 23.4, המזקקה, ירושלים
סגור לתגובות על אינטרו 90: תומר ברוך - מקצבים ללא פעמה ומלודיות קאסיו / כללי / עידו שחם
