סקרמנטו
לא תיכננתי לעצור בסקרמנטו. סיימתי את הטיול המופלא שלי לאורך Highway 1 שמתפטלת לה צמוד לחופי האוקינוס השקט, והגעתי לסן פרנסיסקו ללא תוכניות. היו לי לפחות עוד כמה ימים לבלות מחוץ לעיר בצפון קליפורניה ורציתי לנצל אותם.
לאחר ביקור קצר בקמפוס האוניברסיטה המרשימה של ברקלי ומעבר משעמם בעמק סונומה איפה שהבנתי שאני לא מעוניין בטיול יקבים, החלטתי לעצור בסקרמנטו בדרך לאגם טאהו. אומנם היא בירת קליפורניה, אבל לא שמעתי עליה שום דבר מאף מטייל. הסתקרנתי.
הגעתי להוסטל המדהים בסקרמנטו, בנין ישן ומרווח מתקופת הבהלה לזהב עם שטיחים מקיר לקיר ורהיטי עץ. בדלפק עבד בחור עם זקן גדול שנראה כמו איש העולם הגדול. הוא עמד לנסוע לטייל באירופה בעוד מספר שבועות, בינתיים שאלתי אותו מה יש לעשות הלילה. הוא מיד הפנה אותי לערב הופעות ב-Luigi's Fun Garden, פיצריה עם אולם הופעות צמוד. אלמלא היה צריך לעבוד הלילה הוא היה הולך לשם בעצמו, כך הוא סיפר לי. כשחושבים על זה, עם כל המוזיקאים שעובדים שם איך זה שלטוני וספה אין אולם הופעות?
הלכתי ברחובות סקרמנטו ונהניתי מכל רגע. יש במרכז העיר בנינים גבוהים ורחובות רחבים ונקיים עם אווירה רגועה. לא היו הרבה אנשים ברחוב באותו הלילה. כמעט הכל היה סגור והרגשתי די בטוח כשהסתובבתי שם. כרגיל לא הבנתי איפה אולם ההופעות נמצא. היתה פיצריה איפה שהפיצריה היתה אמורה להיות, אבל שום זכר לאולם הופעות. זוג נחמד שישב בחוץ אמר לי שהאולם נמצא לצידה של הפיצריה ושהכניסה מבפנים.
נכנסתי לפיצריה והזמנתי כוס בירה מהדלפק. אכן אי שם בפינה ישבה בחורה מסקרנת עם קופה קטנה. היא הסתכלה על הרשיון הישראלי שלי והתלהבה שבאתי לשם כל הדרך מישראל, לכמה הופעות אינדי בסקרמנטו. נכנסתי פנימה. האולם היה בגודל האוזןבר, רק עם תקרה גבוהה יותר. עדיין עסקו בבדיקות סאונד אז התחלתי לדבר עם מי שהיה סביבי. האווירה הקהילתית הזכירה לי את הפטיפון ז"ל.
אמרתי שלום לבחור יפני וקריר מטוקיו, סולן/גיטריסט צמד הנויז-Pאנק 2Up שהופיע באותו הלילה. שם הלהקה הוא בעצם Up Up אבל ככה כותבים את זה. לאחר מכן דיברתי עם Bobby שהציג את עצמו כחלק מההרכב Innerds שהופיע אחרי היפנים. שאלתי אותו איזה מוזיקה הם עושים, והוא חייך מאוזן לאוזן ואמר Post Prog-Skronk Space-Tropicalia Math-Lounge. מעניין.
נכנסנו לדיון קצר ומאוד אינטלקטואלי על האם ז'אנרים יכולים להגדיר מוזיקה, ועל תנועות מוזיקליות. בובי הוסיף וסיפר שהוא הכין את הוידאו ארט שריצד ללא הרף מאחורי הבמה במיוחד לכבוד הערב הזה, להראות כיצד התרבות הפופולארית מייצגת חורי תולעת בחלל-זמן. התחלתי לחשוד שהוא פלצן, אך בגלל שאני שפוט של סרטי מד"ב נהניתי לזהות מאיפה כל קטע במחרוזת הוידאו הגיע (אודיסיאה בחלל 2001, ההרפתקאה המצוינת של ביל וטד, סטארגייט, מלחמת הכוכבים, ועוד).
הערב החל וההרכב הפותח היה דואו גיטרה-תופים רצחני של John Bafus ו-Nick Reinhardt. חבל שאין להרכב שם, כי הם היו פאקינג מדהימים. הם ניגנו מוזיקה מאולתרת שהתחילה בסוג של פרי-ג'אז וכמו הוידאו ארט מאחור טסה דרך חורי תולעת ברחבי הקוסמוס, משהו בסגנון Battles מינוס הווקאלז.
ניק תיפף באטרף על התופים, לא מפסיק לזוז לרגע תוך כדי יריה של עשרות רעיונות מוזיקליים בשנייה. ג'ון החזיר אש וירה בחזרה צלילים וטקסטורות בעזרת עשרות האפקטים לרגליו. לא ראיתי אי פעם גיטריסט עם יותר אפקטים ממנו, אפקטים שהוא תפעל ללא הרף כך שזה נראה כאילו שהוא רוקד. הם היו מאוד קשובים אחד לשני וניגנו ללא הפסקה במשך כשעה מוזיקה מן החלל החיצון. תפסתי 2 דקות מהטיסה הזו באייפון, אבל כדי להנות ממנה באמת היה צריך להיות שם ולשמוע את ההקשר.
ההרכב הבא - 2Up היפנים. הם נראו מאוד מגניבים ועצבניים, אבל המוזיקה שלהם לא הגניבה וכן עיצבנה אותי. היא התבססה בעיקר על גיטרה עם ווליום ודיסטורשן מוגברים עד 11 והצעקות של הזמר עם תיפוף אי שם ברקע. לא התחברתי בכלל, האוזניים שלי החלו לזעוק, אז יצאתי החוצה ודיברתי עם הקופאית וידידתה שישבה לידה.
לקופאית קראו Reggie Ginn, סינגר/סונגרייטרית מקומית עם חלומות על כיבוש האומה ודיי ג'וב במשרדי השילטון. תהיתי איך היא יכולה לעבוד בשביל האיש, והיא אמרה שדווקא נוח לה לעבוד מתשע עד חמש ולקבל משכורת קבועה ושהבוסים שלה גמישים לגבי חופשות. שאלתי אותה איך זה להיות מוזיקאית בקליפורניה. היא סיפרה לי שזה לא קל, שקשה לקבוע הופעות ולהביא קהל, שקשה להפוך את זה למחיה. נשמע מוכר? הבטחתי לה שאם היא תבוא אי פעם לארץ אשיג לה כאן גיג.
לידידה של רג'י קראו Amy Scott. היא צלמת אינדי מקומית וממש כמו צלמות האינדי שלנו גם היא מוצאת את עצמה מתרוצצת בהתנדבות בין הופעות מדי לילה כדי לתפוס את הסצינה בעדשה. היא סיפרה לי על סצינת המוזיקה בסקרמנטו, שקורים שם דברים טובים למרות שהמקום לא כזה ידוע כבירה מוזיקלית. סיפרתי לה על סצינת האינדי הישראלית והבטחנו לשלוח אחד לשנייה מיילים עם המלצות מוזיקליות, איש איש מסצינתו.
ההופעה האחרונה עמדה להתחיל, בובי וחברו ללהקת Innerds. כנראה שההגדרה העצמית שלהם כהרכב Post Prog-Skronk Space-Tropicalia Math-Lounge נכונה. זה נשמע כמו בלאגן אחד גדול, כמו Mr. Bungle בארץ הפלאות. גיטרה אחת שנשמעה כמו עשר גיטרות, שירה עם אפקט הארמונייזר, וקטעים עם מבנה משתנה ללא הרף עם תיפוף חופשי. זה היה קצת יותר מדי בשבילי באותו הרגע. החלטתי לסגור את הערב.
למחרת הסתובבתי עוד כמה שעות בסקרמנטו ונהניתי מכל רגע. עברתי ליד משרדו של ה-governator בבית הממשל המקומי, נקלעתי ליריד רועש לקראת איזה משחק בייסבול חשוב של הנבחרת העירונית, וקפצתי לעיר הישנה, מעין עיירת קאובויים משומרת היטב שממחישה את אמריקה של פעם.
הרבה פעמים המקומות שאני הכי נהנה מהם במהלך טיול הם המקומות הלא צפויים, מקומות של תגליות מפתיעות ובמקרה הזה מוזיקה וחיבור ספונטני עם הנפשות הפועלות. כך היה בסקרמנטו. אם אחזור לקליפורניה ודאי שאחזור לבקר ואלך לאיזה הופעה. אולי אפילו הסצינה שלהם תתגלה עד אז.
תחנה אחרונה - סן פרנסיסקו!
נ.ב. כמה ימים לאחר מכן הגיע מייל מאיימי מלא בהמלצות מוזיקליות מסקרמנטו. למי שמתעניין, תנו אוזן לאמנים הבאים, יש שם דברים מעניינים:
Sister Crayon
Sea Of Bees
The Dreaded Diamond
The Kelps
I'm Dirty Too
Justin Farren
Ricky Berger
Musical Charis
נ.ב.ב. בדרך על הייוויי 1, כשעברתי בחשיכה אי שם בגבעות המיוערים של Big Sur, ראיתי מלא מכוניות חונות בשולי הכביש ועשרות אנשים צעירים ויפים צועדים לאנשהו. ויתרתי על האינסטינטק לעצור ולשאול לאן מועדות פניהם, והמשכתי הלאה למונטריי. למחרת תוך כדי עיון במקומון של מונטוריי, גיליתי להפתעתי שעברתי ליד הופעה מכורה מראש של Fleet Foxes ו-The Walkmen. לא יודע אם הייתי מצליח להשיג כרטיס ברגע האחרון, אבל קיבלתי תזכורת שכדאי לסמוך על האינסטינקט.