'68 עשו אחלה רוקנרול. אבל מי שבאמת רצחה, היתה דווקא להקה מקומית בשם Barren Hope. חבל, שלטענתם, הם "הולכים לדרכים חדשות" וזו היתה ההופעה האחרונה שלהם. בעצם מגניב שזו היתה ההופעה האחרונה שלהם. כל להקה צריכה להופיע כאילו שזו ההופעה האחרונה שלה. טוטאליות מוחלטת ונגינה הדוקה, עם מתופף אקסטרה חייתי, מכניסה את הקהל לעניין ומביאה להתעלות. '68 החווירו לעומתם. הם חפרו המון וביצעו את השיר האחרון כאילו שרק אז ההופעה באמת התחילה, והשאירו אותי עם טעם של עוד. ממזרים.
סגור לתגובות על סיקור '68 בהופעה: תקווה שוממה / כללי / עידו שחם
'68 היא מהלהקות האלה כמו Death From Above 1979 (שלשתיהן יש שנה בשמן) או Royal Blood שגורמים לי להתפלא איך שני אנשים בלבד מסוגלים לייצר מתקפה כל כך אגרסיבית של רוקנרול. בשבוע הבא אבחן את זה מקרוב: דואו הPאנק-רוק יגיע לסירופ בחיפה ב-21.12 ולפסאז' בתל אביב ב-22.12. בינתיים שאלתי את ג'וש סקוגין, סולן/גיטריסט ההרכב, על רעש, רוחניות, וחרטה.
“In Humor and Sadness" הוקלט בחיפזון והשארתם טעויות ומגברים מקולקלים בהקלטה. מדוע בחרתם באסתיטקה כזו?
"לא רציתי לחשוב על שום דבר יותר מדי. אני עובד טוב תחת לחץ ואני נהנה כשהדברים נעשים בצורה אימפולסיבית וספונטנית. אז אם מחברים את כל זה ביחד מקבלים את צורת ההקלטה הכי טובה בשבילי".
באיזה טכניקות גיטרה אתה משתמש כשאתה מנגן בצמד לעומת להקה גדולה?
"ובכן, מכיוון שזה צמד ואני עדיין רוצה לייצר את הצליל הגדול והרועש הזה, אני צריך לפצל את הסיגנל של הגיטרה שלי לשלושה חלקים ואז זה יכול להכנס לשני מגברי גיטרה שונים ומגבר אחד לבאס. זה נותן צליל הרבה יותר גדול".
הליריקה שלך בדרך כלל מתוארת כרוחנית. האם אתה מרגיש ככה? אם כן, מה הדרך הרוחנית שלך?
"הליריקה שלי היא פשוט החוויות והזכרונות מהחיים שלי. אני אדם מאוד רוחני ואני בטוח שזה דולף דרך הליריקה שלי. אני מאמין ביצירת אמנות שמתבססת על מה שאתה יודע, וכל מה שאני יודע בוודאות זה המסע והדרכים שהובילו אותי עד הלום".
חרטה היא נושא בולט עבור '68: הוידאו ל-'68 נפתח בציטוט "אני יכול לחיות עם 'כישלון' אבל חרטה תאכל אותך מבפנים" והשירים של האלבום מאייתים "regret not". מה הסיפור?
"למעשה חוסר חרטה הוא הנושא הבולט. אני מנסה לחיות את החיים שלי עם כמה שפחות חרטה שאפשר. רוב האנשים שהכרתי חיים את החיים שלהם בהתבסס על פחד מכישלון. למזלי, אני לא מאמין בכישלון, אבל אני יודע שעקיצה של חרטה יכולה להשאר לנצח".
הקטע "N" מסתיים עם הליריקה "Everyone's given up but I was born on a different day and I drink from a different cup". מה האחרים קיבלו שאתה לא?
"זה לא משהו ספציפי. זה הרעיון שהרבה אנשים כל כך ממהרים לעזוב ולוותר לפני שבאמת היתה להם הזדמנות לראות איך הכל מתחבר. באופן אישי, גיליתי שיש לי אופי מאוד התמכרותי אז דווקא קשה לי לשחרר".
~~~
נ.ב. יש לג'וש סקוגין מדבקת "LISTENER" על הגיטרה! הוא עדיין לא מעריץ של הבלוג, אלא של הלהקה.
רוצים לקבל כרטיס זוגי להופעה של '68? תכנסו לעמוד הפייסבוק של המאזין, תמצאו את סטטוס ההגרלה, ותגיבו עם מי הייתם מקימים צמד רוקנרול רוצח - כל תשובה תתקבל בברכה. הזוכה יבחר באקראי ויקבל הודעה בפייסבוק ב-17.12 בשעה 16:00.