פוסטים מתויגים עם פאנק

  • הנפילה

    הציעו לי לכתוב פוסט לכבוד ההופעה של The Fall בארץ (20 בינואר בבארבי). בגלל שאני כמעט ולא מכיר אותם אבל יודע שהם להקה גדולה ומתכוון ללכת להופעה, החלטתי לפנות למומחה Pאנק ופוסט Pאנק, הלא הוא דן פבאין בלוך מלהקת אנטיביוטיקה המעולה (הופעה הבאה ב-1.12 בתל אביב).

    במיוחד לאור הביטול של הטינדרסטיקס, וידיעות בדבר הפגנות מחוץ להופעות של The Fall, החלטתי לפרסם את הפוסט כבר עכשיו כדי להראות את הצד השני של המטבע, שיש פה אנשים שזקוקים וכמהים להופעה הזאת ובכלל. כתבתי כבר על תופעת ביטולי ההופעות כשהפיקסיז ביטלו (האם עשיתם איתם שולם מאז?), וטעיתי. כל הביטולים האלה לא שינו שום דבר במפה הפוליטית ולא גרמו לאף חובב מוזיקה להבעיר צמיגים ברחובות. אפילו לחץ מאבא אובמה בקושי מזיז את התהליך המדיני, ובינתיים מדיניות הפנים על הפנים (חוק הנאמנות, גירוש העובדים הזרים, הצעת החוק להגבלת רעש שתודה לאל ששונתה, ועוד שייסע).

    לעזאזל עם כל זה, קבלו את פוסט האורח של דן לכבוד ההופעה של The Fall, אינשאללה. -עידו שחם


    שמי ד.פ.ב ואני מהנופלים
    אני נופל סידרתי בכל מה שקשור לבחורות לעבודה למשקאות לרוקנרול למלחמה לאהבה לכסף לשינה למציאות לאשליה
    אני נופל שוב ושוב מתוך אמונה ותקווה שאני אשתנה שאני אבין שאני אלמד שאני אתקדם שאני אמצא שאני אפתור את המשוואה שאני אדע את השאלה
    אני נופל בחוזים במבחנים גם כאלה שכותבים וגם במבחן הזמן
    אני נופל בחלומות מבנינים ועגלות ואני נופל במציאות מכסאות מהאוטובוס ומדעתי הקלה
    אני נופל אחורה אבל לעיתים נופל קדימה ומחייך בשיניים שבורות
    אני נופל בגובהי מאנשים גדולים ואני נופל מין הפח אל הפחת וחזרה אל הפח
    צרות נופלות עלי ואני נופל על צרות - לפעמים משלי ולפעמים של אחרים
    טעם רע יש לנפילה
    טעם של עוד ועוד
    טעם של בדידות
    טעם של ספוג ספוג במים עומדים
    כשאני נופל אנשים עומדים מהצד ומחזיקים ידים
    לפעמים הם לא מאמינים ולפעמים מבקשים שאני אאמין
    אני מאמין בנפילה
    אני מאמין ברגע שהכל ניתק ושהזמן הוא החוט המקשר אל הבלתי נמנע המסקרן והידוע מראש
    אני כרוניקה ידועה מראש של נפילה
    אני נופל ללא הרף בתור לבנק ובנסיונות לחסוך עמלה של 6.90
    אני נופל בצרחה ואני נופל בדממה
    באפילה או בשעות השחר המוקדמות
    נופל עליה תוך ריסוק עצמותי
    נופל במכס ונופל בהטלת קוביות
    נופל למשכב ונופל למותי
    נופל אל הקבר כגופה חסרת גוון
    נופל תמיד לתעלות הביוב ,לקיא של עצמי,ולשלוליות שתן בחצרות
    נופל לאהבה ונמחק
    נופל לדאון
    נופל לדראון
    אני נושא אותה כאות קין
    נופל בטיימינג למוניות שירות לחיפה
    נופל בקסמיה של אדמונית בעלת עני חתול ירוקות
    אפילו בחול טובעני אני נופל ולא שוקע לאיטי
    אני מושפע מהנפילה
    אני שומע אותה בוקעת ומפלחת את הלחשושים
    נופל מעץ פקיד הדואר
    איני חולק עליה
    נופל בעצב מובן
    נופל כפתי לפתחי הבטחות מפיקי התקומה הארוכים
    נופל לקונספירצית הקרמה
    נופל ועם השנים חש בעצמות השידרה הנחלשות את כוח הרצון הפצוע שלי
    אני נופל כל פעם מחדש כשאני שומע את השיר שמזכיר בכי
    יום אחד יגידו עלי שאני סדרתי ושלעולם לא אלמד
    אני אהיה זקן עם מעיל עור ותותבות ואני אפול כשתתגנב לי המחשבה שמוחקת את גבולות המציאות.
    ואשב בשדרות העיר לגדות הירקון או מזרחית לעדן
    ואפול

  • אין סמכות מלבדיך

    אני מת על סרטים דוקו-מוזיקליים. זה תמיד מרתק לחשוף את הוילון ולראות מה קורה שם מאחורי הקלעים, לפגוש מול עדשת המצלמה את הבן אדם שנמצא מתחת לדמות הרוק סטאר שאנו בונים בעיני רוחינו. בשוטתות שלי ברשת אני נתקל מדי פעם באיזה סרט שכזה ובדרך כלל משתף אותו בטוויטר. אבל בהרבה מקרים אף אחד לא רואה את זה, או שהסרט מתפרסם בבלוג אחר, אז הבנתי שהגיע הזמן לכבד סרטים טובים שכאלה בפוסטים משלי.

    והנה הגעתי לי באסוציאטיביות רשת קוסמית, לינק אחרי לינק אחרי לינק, לסרט דוקומנטרי מאיר עיניים על להקת ה-Pאנק Crass (נא לדלג לסרט למטה למי שרוצה לראות ואין לו כוח לזיוני השכל שלי). לפני כן רק שמעתי את שמם, אך לא שמעתי את המוזיקה שלהם או על האידאולוגיה שלהם. על קצה המזלג, כי אני רחוק מלהיות מומחה, הם להקת Pאנק אנרכיסטית עם אידאולוגיה אנטי ממסדית, פרו אקטיביסטית בחזיתות שונות כמו פציפיזם, פמיניזם, אנטי גזענות, וכו'. לויקיפדיה המומחיות.

    עכשיו, תמיד יש ריבים בסצינת הפאנק מי פאנק ומי לא פאנק (להלן דוגמה בתגובות למטה). הפיתרון שלי לסוגיה הוא שפשוט יש משמעויות שונות למילה פאנק, אפילו רק בתוך ההקשר המוזיקלי-חברתי שלה, כך שהויכוח הזה מיותר, בטח כאשר תחת מטרית הפאנק יש מקום להמון אידאולוגית וכל מיני תת-ז'אנרים מוזיקליים. אולי הויכוח לא מיותר, בכל זאת רוב הפאנקיסטים אוהבים להוציא את זעמם בכל מיני צורות ולהשוויץ שהם יודעים הכל, אז בכיף.

    אממה, אחרי שראיתי את הסרט הזה על קראס, הבנתי שהם אולי קיימו את אידאת הפאנק הלא מוגדרת הזאת באופן הכי אמיתי שאפשר. בעוד שהראמונז היו פופיים וחסרי אג'נדה, הסקס פיסטולז ניסוי בהנדסה גנטית של מלקולם מקלארן, והקלאש הצלחה מסחרית מסחררת, קראס אשכרה התנהגו וחיו באופן אחר לגמרי, שלא לדבר על זה שהם היו הרבה יותר פוליטים חברתיים ואמנותיים לעומת רוב או אולי כל הדברים שהיו אז בשלהי הסבנטיז.

    מעבר למבט היסטורי-מוזיקלי-פוליטי-שיווקי על הלהקה, יש בדוקומנטרי זווית סופר מרתקת על חיים אלטרנטיביים מחוץ למרוץ הקפיטליסטי מטריאליסטי אחרי הכסף. ולא דרך עיניים זגוגות של איזה אידאליסט בן טיפשעשרה, אלא דרך עינייהם של חברי קראס שהיו שם ועשו את זה והחכימו מזה בעשרות מונים. ומה שהכי קשה בדוקומנטרי זה שבעצם מרחף לו סימן שאלה מאוד גדול סביב האפשרות לצאת מהמירוץ היום ולהתקיים בשלום.

    אתם מוזמנים לצפות בסרט ולבקר באתר של יוצריו Mini Movies לעוד סרטים דוקומנטרים מעניינים שיש שם להנאתכם. צפייה מהנה!

    [flv:http://www.minimovies.org/video/Crass/Crass-%20there%20is%20no%20authority%20but%20yourself.flv 480 368]

    עכשיו שראיתם את הסרט, מה אתם אומרים? קראס היו באמת יותר פאנק משאר החבורה? ומה לגבי חיים אלטרנטיביים מחוץ לעולם הקפיטל, האם זה מן האפשר היום?

  • אד טרנר וקניון בטבריה

    זה היה ערב סתיו נעים. הלכתי ברחובות בקצב הליכה עירוני שכזה, קצב שאמור להביא אותך מ-A ל-B מהר ללא מזמוזים מיותרים. אפילו מכרים שנקרים בדרכך בקצב ההליכה הזה מקבלים רק "היי" ללא שארית הסמולטוק, אם יוצא לי לשים לב אליהם בכלל מרוב מהירות ופוקוס להמשיך קדימה.

    הייתי בדרך לערב הראשון של תחרות GBOB שהוזמנתי לצפות בו, כזכור אותו ערב שקרוסלה לקחו, והחלטתי ללכת ברגל (אני אוהב ללכת ברגל). טסתי דרך נחלת בנימין לכיוון הבארבי. פתאום שמעתי בדרך צלילים גרוביים של מוזיקה חיה, משהו לא ברור. הבנתי שאני נמצא ליד הריף רף ושקורה שם משהו. אני לא משוגע על הריף רף, אבל האינסטינקט אמר לי להכנס. שמתי את הבלמים, הסתובבתי ב-90 מעלות ונכנסתי.

    בפנים נגנו להם טריו - באס מפגיז עם דיסטורשן מלוכלך עמוק מהביוב, תופים עם גרוב מטורף ומוזיקליות שופעת, ותמהוני אחד על הקולות שצעק אל תוך המקרופון את הפואמות הכנראה חתרניות שלו. זה היה רק אני והם, ואיזה מלצרית שהסתובבה וסידרה את המקום לקראת הגעת הלקוחות. איזה כיף! השיר שהם בדיוק נגנו הסתיים. מחאתי כפיים ואמרתי שזה מעולה. הם התלבטו והחליטו לעשות עוד אחד בעידוד שלי. נכנסתי לזה, פשוט התנוענעתי שם לבד מול האנרגיות המעולות האלה. רק אני והלהקה בסאונדצ'ק.

    לא יכלתי להשאר לצערי, אז בסוף שאלתי איך קוראים להם ומתי הם מופיעים שוב. לא הקשבתי כמו שצריך, וכל מה שהבנתי היה בכלל "טד טרנר אנד דה ______", אבל לא היה נעים לשאול. המזל הוא שהצגתי את עצמי אישית, השארתי את המייל שלי, ובכך נפתח המיילינג ליסט הרשמי של הלהקה החדשה.

    הגעתי בסוף דרך המיילינג ליסט לחזות בהופעה מלאה שלהם בצימר ונגנבתי לגמרי. נגנבתי מהמלודיות המטורפת שלהם תודות לבאסיסט שלא מפסיק להביא אותה בליינים מארץ הליינים ושר קולות רקע, מן גרסת הבאס האסורה של ג'ק ווייט. נגנבתי מהתיפוף הסופר ורסטילי שנע בין מקצבי מזרחית דרך גרובים של מתופף Fאנק מחורפן ועד התפרעות מוחלטת. לצערי הסאונד היה בעייתי ולא שמעו את הסולן כמו שצריך, אבל מהנוכחות האינטנסיבית שלו היה ברור לי שהוא אומר משהו חשוב שהוא מאמין בו. ביחד הכל מתחבר למשהו שגורם לך לרצות להניע את הישבן ולבעוט במישהו באותו הזמן ולתהות על העניין.

    אז אם נמאס לכם מהעשור הקודם ואפילו עצם כתיבת המילה "עשור" צורמת לכם, אם אתם מרגישים שאין משהו חדש בביצה המקומית ומשהו חדש בכלל, אם נמאס לכם מלהקות נטולות באס ואתם רעבים לתדר נמוך ומטונף, אם אתם רוצים מוזיקה שבועטת גם בבטן גם בישבן וגם בראש, טוסו להופעה של אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר. יש אחת כזאת ביום שישי הזה ה-15.1 בלבונטין 7 בשעה 15:00 כחלק מחגיגות היום הולדת של בן ריפתין (מזל טוב!).

    אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר. תשננו את השם הזה, הוא פחות קליט אפילו מתרבות ניכור שיעמום ויאוש. אולי יעזור לכם לזכור שהם על שם קניון בטבריה בשם דנילוף סנטר. טרם ידוע לי מיהו אד טרנר, אלא אם כן מדובר ב-VP של CNN. יודעים מי הוא או מה הקשר שלו לטבריה? תשאירו תגובה ותחשפו את סוד הלהקה. בינתיים קבלו את הלהיט שלהם בביצוע חי בבאסס, את "סופי" (יש עוד קליפים ביוטיוב):