סיקרתי את ההופעה של אליל השוגייז, Mark Gardener:
מוזר לחשוב שהג'נטלמן האנגלי עם הזיפים, הבלייזר וכובע הקסקט שמכסה את הראש בזווית של 15 מעלות, היה פעם הצעיר המגולח עם השיער הגולש, המבט החולמני והסווטשירטים, ששניהם הם בעצם אותו אחד: סולן להקת Ride.
קרדיט צילום: דין אהרוני
ידעתם ש-"shoegaze" היתה פעם מילת גנאי? העיתונות הבריטית העניקה את השם הזה בתחילת הניינטיז לחבורה של להקות כמו Ride, My Bloody Valentine, ו-Slowdive שלא דפקו פרצופי גמירה על סולואי גיטרה, אלא פשוט עמדו שם וניגנו. אבל בתקופת הגראנג' והבריטפופ, כשהשואו הפרוע והלוק נהיו חשובים לפחות כמו המוזיקה, לראות חבורה של אנשים עומדת על הבמה בג'ינס וטי-שירט, בלי כמעט לזוז או לתקשר עם הקהל, נחשב לבדיחה. שלא לדבר על הנוכחות הדלה בהופעות ושהלהקות פירגנו אחת לשניה, מה שזיכה אותן בעוד מחמאה מהעיתונות בממלכה המאוחדת: "הסצינה שחוגגת את עצמה".
הכל התהפך בנוטיז. מוזיקאים חדשים כמו M83, Silversun Pickups, ו-The Pains Of Being Pure At Heart גילו מחדש את הסצינה וחגגו אותה. אפילו העיתונות הבריטית הצטרפה לחגיגה. אם להיות שוגייזר נחשב פעם לסוג של לוזר, היום זה ז'אנר סקסי שמשלב בין פסיכדליה ו-Pאנק, בין אפקטים חלליים לחומות של רעש, בין עדינות לכאסח, בין חלום למציאות.
לא בכדי אבות השוגייז My Bloody Valentine ו-Slowdive התאחדו בשנתיים האחרונות. לאחרונה התבשרנו גם על איחוד להקת Ride. רייד בלטו בזכות הדרייב הרוקיסטי שלהם, השפעות חזקות מלהקת The Byrds עם הרמוניות וואקליות וגיטרות מצלצלות, ובכלל, בזכות כתיבה מושחזת בעוד שרוב הלהקות נשענו בעיקר על אסתטיקה.
סולן להקת רייד עם הקול המלאכי והגיטרה הגלקטית, Mark Gardener, היה אמור להגיע להופעת סולו בתל אביב כמה חודשים לפני שידענו בכלל על האיחוד. המלחמה חירבנה על הכל. אבל עכשיו, שחזרנו "לנורמליות", מארק גארדנר יגיע לבארבי ביום רביעי 14.1, ועוד לקראת אלבום חדש עם Robin Gutherie מה-Cocteau Twins - מהלהקות המשפיעות על השוגייז ובכלל. לקראת ההופעה, שלחתי למארק כמה שאלות במייל על אלברט קאמי, איך זה מרגיש לחזור לנגן עם רייד, ומה הוא מתכנן להופעה בארץ.
יש באתר שלך ציטוט מעורר השראה של אלברט קאמי: "עבודתו של אדם היא לא יותר מאשר מסע איטי דרך המסלולים הצדדיים של האמנות לגילוי מחדש, של שניים-שלוש בבואות גדולות ופשוטות שבנוכחותן הלב שלו נפתח בפעם הראשונה". מה הן הבבואות הללו עבורך?
"האהבה הראשונה שלי שהכרתי בזמן הלימודים ב-Banbury Art School ונהייתה לאבידה גדולה! החזרות הראשונות עם רייד, באותה התקופה ב-Banbury Art School, במידה מסוימת כתגובה לאבידת האהבה הראשונה שלי. ההופעות הראשונות של רייד, והפעמים הראשונות שניגנתי רוקנרול עם הדוד שלי כשהייתי בערך בן 6!"
היום, "הסצינת שחוגגת את עצמה" נחגגת סוף כל סוף על ידי כולם: מעריצים, מבקרים, ומוזיקאים. איך זה מרגיש לקבל כל כך הרבה הכרה אחרי 20 שנה?
"זה מרגיש נהדר. העיתונות הריעה לנו בתקופת התקליטים המוקדמים שלנו וההופעות הראשונות, וכך גם המבקרים והמוזיקאים. באופן כללי, המעריצים שבאו להופעות תמיד היו בעניין והבינו שמה שעשינו הוא איכותי. ואז העיתונות הפכה את עורה, כמו שהיא תמיד עושה אחרי שהיא מהללת אותך, עם בוא Nirvana והגראנג'. הדביקו לנו תוויות של שוגייזרים וכו'. ואז העיתונות הריעה ל-'בריט פופ', שלא עמד כל כך טוב במבחן הזמן - חשבתי אז שהרבה מהמוזיקה הזו והלהקות האלה לא היו מעניינות. תמיד האמנתי במה שעשינו, ותמיד הבנתי שזמן הוא המבחן הכי גדול לכל יוזמה אמנותית-מוזיקלית, ואנחנו, והלהקות המובחרות מאותה 'סצינה', עמדנו במבחן הזמן כי, לדעתי, היינו מעניינים, יצירתיים, ומפוקסים לגמרי על המוזיקה מאשר להיות חלק מסצינה, מה שכמובן די משעמם בשביל העיתונות והתקשורת".
עכשיו כש-My Bloody Valentine ו-Slowdive התאחדו להופעות ולהקליט חומר חדש, האם יש יותר לחץ לאחד את Ride? [נשאל לקראת ההופעה בקיץ -ע.ש.]
"אני לא מרגיש לחץ לאחד את רייד. היו ברייד ארבעה בוסים, אז כדי שזה יקרה, צריך שארבעת הבוסים יגרמו לזה לקרות. עד שאקבל את שיחת הטלפון הזו, אהיה מפוקס לגמרי בלחיות בהווה, בגלל שזה כל מה שיש לנו. אני מרגיש יותר לחץ להמשיך ולהסתכל קדימה על שאיפות חדשות מאשר להסתכל לאחור כי יש לי עוד המון דברים לעשות. אנחנו אנשים עצמאיים, ובבוא הזמן יבינו שיש כל כך הרבה מוזיקה מעולה שאני מעורב בה כרגע, בין היתר עם רייד, ויבינו את זה כשהכל יצא לאור. אני לא מפסיק למקסס, להפיק, לשיר ולהופיע. אני חי בהווה ונהנה מאתגרים חדשים ונמנע מלהיות אסיר של העבר והזכרונות שלי - משהו מאוד קשה כשכולם מזכירים לך את רייד!"
שמענו שרייד חוזרים. איך האיחוד הזה קרה?
"דיברנו על זה בתור להקה במשך שנים. קיבלנו הצעות מעולות ממפיקים ופסטיבלים, אבל היינו מאוד עסוקים בתוך פרויקטים שונים שעבדנו עליהם באופן עצמאי. בשנה הבאה נחגוג 25 שנה ל-"Nowhere" [אלבום הבכורה של רייד -ע.ש.], אז החלטנו ביחד שזה יהיה מושלם להתאחד בתחילת 2015".
איך זה מרגיש לנגן שוב ביחד? איך זה שונה מאז שהלהקה התפרקה?
"זה מרגיש מדהים לנגן שוב ביחד. זה מאוד מעורר השראה לגלות שהמוזיקה שלך עמדה במבחן הזמן, ושהקהל גדל וגדל במשך השנים מאז שהתפרקנו ב-1996. התחושה הזו מרגישה נפלא וטוב לעבוד בהרגשה כזו. כשנפרדנו, הרסנו את הרכב, כך שעכשיו זה מרגיש שונה לגמרי לחזור ביחד בחזרה לאולפן ולצאת לדרכים. זה מרגיש בשבילנו כמו תחיה מחדש ולידה מחדש, ואנחנו בטוחים שנוכל לקחת את רייד עוד יותר גבוה, לרמה חדשה של קידמה לעומת התקופה ההיא של רייד. לנגן שוב ביחד מרגיש קצת סוריאליסטי, אבל גם מוכר באופן מוזר".
האם אתה מתכנן לעבוד על חומר חדש לרייד?
"זה כבר קורה. תמיד יהיה חומר חדש כשניכנס ביחד לחדר ונרגיש את הוייב! זה יותר אינסטינקטיבי מאשר משהו מתוכנן מראש!"
איך סצינת המוזיקה באוקספורד בימינו? איזה להקות יוכלו להיות רייד או רדיוהד הבאות?
"אני לא באמת יודע. בכנות, אני לא יוצא להרבה הופעות בימינו, אז אני לא בטוח מה הלהקות האלה באוקספורד עושות או איך הן נשמעות. אני נמצא באולפן כל כך הרבה, וכשאני לא באולפן אני משתדל לבלות זמן איכות עם בתי הצעירה והמשפחה. אין מספיק שעות ביום!"
איזה שירים אתה מתכנן לנגן בהופעה בתל אביב? האם אתה עובד על חומר חדש?
"אל תדאג, אני תמיד מנגן כמה שירים ישנים של רייד! שאר הסט שלי כולל שיתופי פעולה חדשים מקריירת הסולו, וכמה שירים חדשים מהאלבום שלי עם רובין גאת'רי (לשעבר מ-Cocteau Twins) שיצא בתחילת השנה. זו הסיבה שבגללה אני בא לתל אביב, כי המפיקים של ההופעה ראו אותי מנגן את השירים החדשים כשחיממתי את Slowdive בלונודון!"
