פוסטים מתויגים עם לטאות הענק מכוכב הניבירו

  • המאזין ברדיו 156: סיכום האנדרדוגים של שנת ה'תשע"ו

    בקרוב יעלה סיכום המאזין לאינדי של שנת ה'תשע"ו יחד עם הכותבים האחרים בבלוג. בגלל שהיתה לי ברשימה יותר מוזיקה ממה שהסיכום יכל להכיל, החלטתי לעשות תוכנית מיוחדת ולהקדיש אותה לאנדרדוגים, להרכבים שנמצאים עמוק בשוליים והוציאו השנה מוזיקה מרהיבה. את רובם לא תראו ברשימות אחרות פשוט כי לא היה סביבם הייפ, ועל חלקם אולי כן שמעתם אך לדעתי לא מספיק. בהרבה מקרים מדובר בהרכבים חדשים שהוציאו אי פי או אלבום בכורה וקיבלו חשיפה ראשונית פה במדור אינטרו במאזין. להאזנה לסיכום אפשר ללחוץ על פליי, או להמשיך הלאה לשמיעה סלקטיבית.

    סילבי ז׳אן - סילבי ז׳אן

    טריו תל אביבי עם אי פי אלבום בכורה שקשה מאוד להגדרה. תקשיבו למשל ל-"קשה לרקוד לבד" - מה זה, אינדי דיסקו פופ חלומי? להכרות נוספת, ראו אינטרו.

    רגל סברס - סמל סטטוס

    הרוק העברי מאוד התחזק השנה. קיבלנו לא רק את חיה מילר, אלא גם את הרכב האינדי-רוק הנתניתי רגל סברס שלקח את הפיקסיז ושם אותם בפיתה. איתי שומרי כתב ביקורת חדה על אלבום הבכורה שלהם "סמל סטטוס", והם היו פה באינטרו.

    The Meatballs - Cut to the Chase

    הרכב גאראג'-רוקנרול ממש מלוכלך וכיפי שהוציא אלבום בכורה (בקרוב ויניל), מוזיקה שיכולה להיות בקלות בפסקול הבא של טרנטינו. גם איתם עשינו אינטרו.

    Vini Vicious - Sun King

    ויני וישס הוציאו רק שיר אחד השנה, אבל כל כך אהבתי אותו שהחלטתי לכלול אותו בסיכום השנה בכל מקרה. הם מושפעים לטענתם מלהקות כמו Queens of the Stone Age ו-Interpol (ראו אינטרו) ואפשר לשמוע את זה.

    Saint God - Montefiore

    צמד המטאל-גאראג'-שוגייז הישראלי סיינט גוד הוציא אלבום בכורה שמופק ממש היטב עם שירים ברוסית וסאונד מאוד מגוון. אני מופתע שזה לא קיבל תשומת לב - עוד מידע באינטרו.

    Knees Please - Why do birds fla'

    טריו גראנג'-מטאל ממש אפל, כבד, ואיטי שהוציא אי פי שהוקלט בטייק אחד. שווה לבדוק גם את אלבום הבכורה שלהם שיצא בשנה שעברה ואת האינטרו החושפני.

    לטאות הענק מכוכב הניבירו - לטאות הענק מכוכב הניבירו

    ללטאות הענק (בתמונה הראשית) היתה שנה נפלאה: הם חיממו את אליס קופר והוציאו אלבום שמתעסק בחיזרים, תוכניות ריאליטי, ותיאוריות קונספירציה. למעשה רוב השירים כבר יצאו באלבום קודם ולואו-פיי יותר, אבל הם שידרגו את ההפקה והוסיפו מלא גיטרות עם ריפים ענקיים - ספייס רוק ישראלי לפרצווף! כתבתי על האלבום עוד כמה דברים בבכורה פה במאזין.

    The Name's John - A Place to Call Home

    אלבום בכורה להרכב פוסט-רוק צעיר ממגידו (אינטרו). בכלל סצנת הפוסט-רוק הישראלית מבעבעת (גילוי נאות: גם אני בלהקת פוסט-רוק), ובשנה הקרוב נשמע לדעתי עוד ריליסים בז'אנר.

    יאיר יונה - חרב

    המוזיקאי האקלקטי יאיר יונה הלחין פסקול אינסטרומנטלי למלחמת יום כיפור. זו יצירה מאוד מגוונת שיש בה משהו קצת פוסט-רוקי עם קטעים אינטסטרומנטליים וסימפולי קשר מהמלחמה. יאיר יונה התארח פה וכתב על הסיפורים מאחורי הקטעים של "חרב".

    Taas - Diva Replica

    הרכב אלקטרוני חדש מירושלים שמאוד מושפע מסצנת האסיד האוס של דטרויט ושיקגו (ראו אינטרו) עם אי פי בכורה טכנואידי.

    The Daily Planet - Songs

    פרויקט של ג'ינג'י צעיר ושאפתן בשם תום לוי-שטיגלר שמנגן על גיטרת באריטון (ראו אינטרו). הוא הוציא אי פי בכורה תחת השם The Daily Planet עם מוזיקה גרנדיוזית שמזכירה לי את Muse וקצת את Ed Harcourt.

    טל פוגל - אל החצר הגדולה

    אלבום שני לטל פוגל, סינגרית/סונגרייטרית מקסימה מבאר שבע. זה אלבום עם סאונד יותר גדול וישראלי לעומת הראשון, מלא רגש וסיפור שחבוי תחתיו. היה לי את העונג לשבת איתה לקפה ולראיין אותה לעכבר העיר.

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-20:00

  • בכורה: לטאות הענק מכוכב הניבירו

    "הלילה הוא אפל / נלך לעזאזל / נשמיד פה את כולם / כדי שתתפלל". מה שנשמע כמו ליריקת בלאק-מטאל בתרגום מנורבגית גרונית מגיע מ-"זמן הלטאה חלק א", השיר שפותח את האלבום החדש של לטאות הענק מכוכב הניבירו. למעשה, השיר יצא כבר באלבום שהלטאות שחררו ב-2012, רק בגרסת לואו-פיי טראנסית שלא עשתה עימו צדק - בהופעות השיר היה אופרת רוק המנונית עם קריאות אובססיביות של "נשים! זהב!". עכשיו הלטאות מישרות קו עם הגרסה החיה שלהן. האלבום החדש תופס את הסאונד של ההרכב בלייב: ספייס-רוק עברי עם מטאורים של תופים וגלקסיות של גיטרות ואפקטים של עב"מים בהשראת בי-מוביז כל כך גרועים שהם טובים. הלטאות גייסו לשורותיהם הירקרקות את הגיטריסט דני אברג'יל (Plastic Peacocks, GeishaNo) ונותנים לו את המעמד הראוי להיות גיבור העל שהוא, כולל סולואים. חובבי סאבאת' ופרפל ישחזרו את סצינת האוטו מהסרט "עולמו של וויין" לצלילי הריף הפשוט והקולע של "חיזר רע" ויטחנו את האייר-גיטאר בהירואיות עם "שדות התירס". אבל לא רק חטייארים ששומעים "נותן ברוק" יהנו מהאלבום הזה. המהפכה שקין והבל 90210 החלו עם "וידאודרום" - שילוב בין מוזיקה מאוד כבדה לסאטירה חברתית נוקבת בעברית - ממשיכה באלבום הזה עם ביקורת על הטרדות מיניות בשיר "חסינות" ("אז תני קצת לתפוס / אני כאן הבוס / שניים סוכר ותתחילי למצוץ") וקטילה משלהם על תרבות הריאליטי ב-"כוכב מת" ("זאת אימפריית כוכבים סגולים / הרבה איפור על שירים ישנים"). כמו קין והבל, הלטאות יונקות השראה מעבר לריקבון שסביבינו, במקרה שלהם מתיאוריות קונספירציה סטייל זקני ציון, נבואה של סוף העולם, וכמובן, חוצנים. שם הלהקה נלקח מספריו של זכריה סיטשין שפירש את כתבי שומר העתיקה וטען שתרבות חיזרית מכוכב בשם ניבירו השפיעה על התרבות השומרית. מנהיג ההרכב כפיר רימוך הקים גם את בוא תמזוג ומרים אירועי שוליים שונים כמו פסטיבל "זונת חלל" ובמות אלטרנטיביות באינדינגב ויערות מנשה. אולי הוא לא צוחק והוא אשכרה שייך לגזע האנונקי ששב מכוכב הניבירו בשביל לתקן את התרבות הדלוחה שלנו. מעניין איך יפרשו את כתביו כשיעלו עליהם עוד אלפי שנים: "זמן! זאת המצאה גרועה / אין זמן! יש רק לטאה".

    קרדיט צילום: דודו וזאנה

    הלטאות ישיקו את האלבום ב-31.5 בבארבי ת"א

  • וינטג' טורבו פסט 2: הסצנה שחוגגת את עצמה

    פורים 2016 אוטוטו כאן. ברחבת הבארבי היה כבר ניתן לזהות ניצנים של תחפושות, כשפסטיבל "וינטאג' טורבו" השני נכנס לפעולה. הפסטיבל, שנושא שם כה מפוצץ, הוא למעשה ערב להקות מקומי, מעין שואוקייס של סצנת הרוק התל אביבית. נדמה שגם המועדון עטה על עצמו תחפושת, והפך לגרסה כלשהי של האינדינגב.

    היה קשה להתעלם מתחושת המחזור המסוימת. מבט חטוף על רשימת האמנים אתמול גילה שמרביתם אכן הופיע השנה בפסטיבל המדברי. אינדינגב, יחד עם היותו מפגן עוצמה של יצירה מקומית, סופג בשנים האחרונות ביקורת על היותו קליקה המדירה אמנים "זרים", והדמיון הרב של וינטאג' טורבו מעורר את השאלה: למה זה טוב? נכון, כל הלהקות מוכשרות, כולם מנגנים אש, ובכל זאת משהו הרגיש מיותר. ראינו את זה כבר באותה מתכונת כמעט אחד לאחד לא כל כך מזמן, רק שעכשיו התפאורה היא לא המדבר הקסום והמסתורי, אלא השנדליר המאביק של הבארבי. את התחושה שאני מתאר היה ניתן לראות בבירור במבט חטוף על הקהל, שלא מילא לגמרי את המועדון. בהערכה גסה היו 80 אחוז מוזיקאים בין הצופים, חלקם גם ניגן בהמשך הערב, כך שלמעשה הסצנה ניגנה והופיעה בפני עצמה.

    20160319_222745

    חתכה את הדיסטורשן ברכות. נגה שלו

    ואין ספק שזו סצנה, ומכאן גם יתרונותיה וחסרונותיה. גאוות היחידה הזו היא טובה, אך התחושה שעטפה אותי היא שמעבר לערב להקות בנאלי אין כאן שום בשורה. כבר שמענו את הלהקה ההיא וראינו את הלהקה הזו. אם תשאלו אותי אענה בלי היסוס: תמיכה בלהקות מקומיות היא הדבר החשוב ביותר בעיניי. אין צל של ספק שסיקור הזירה המקומית הוא ערך עליון, אך לא יכולתי שלא לחוש מעט מזויף בערב הזה. בעוד שאני מאמין שאינדינגב צריך להיות מטרה ללהקות צעירות ועליהן לעבוד קשה כדי להשיגה, קשה לי להבין מדוע לא היה מקום ליותר הרכבים חדשים באירוע בבארבי. את כל הפסטיבל אפפה תחושת נרקסיסטיות מסוימת, תחושה שהחלה ישר ממופע הפתיחה הארוך מדי של Acid Moon And The Pregnant Sun (בתמונה הראשית), סוג של סופר גרופ של הסצנה הנ"ל שהופיע באינדינגב וחבריו מגיעים ממגוון להקות אחרות שגם בילו לא מעט במצפה גבולות (למשל The Great Machine שלא מזמן חיממו בבארבי את All Them Witches). על חשבון קיצור זמן ההופעה הזו היה ניתן לאפשר ל-2 להקות צעירות יותר להופיע, כאלה שזקוקות לבמה כזו. האירוח בסוף הסט של תמר קוקי אריאל (שגם התארחה אחר כך פעם נוספת אצל קין והבל) היה מיותר לחלוטין וגרם לי לתהות האם כל מה שיש לתמר הכריזמטית להציע זה אירוח גימיקי בהופעות מזדמנות. המחשבה הזו הבליטה יותר מכל את התחושה שהגענו למסיבת כיתה גדולה ולא לאירוע אמנותי.

    לאחר מכן החלה לפעול במה נוספת במרכז רחבת המועדון. ראיתי בעבר את הטריק הזה בבארבי וחשבתי שמדובר באקט מגניב, אך הוא נשחק מעט מאז. במופע החימום של All Them Witches האמריקנים, השימוש בבמה נוספת היה בכדי לייצר אינטראקציה בין הבמה הראשית לבמה המשנית. בוינטאג' טורבו השימוש היה בעיקר בכדי להקל על הצוותים הטכניים את כאב הראש של החלפת הלהקות, אך במקביל המחיש שגם בתוך הסצנה הקטנה הזו יש היררכיה. נכון שמקובל בפסטיבלים שלהקות ותיקות יותר מקבלות את הבמה המרכזית, אך בחייאת, זה כולה הבארבי, לא היה יותר הגיוני לפרגן לחבר'ה החדשים? להגיע לבמה בבארבי זה לא עניין פשוט וזו הייתה יופי של הזדמנות. היחידה שנעשה עמה צדק בהדרתה מהבמה המרכזית היא נגה שלו שהגיחה כמו מלאך מאחת מפינות המועדון וחלקה עם הקהל רגע אינטימי ומרגש כשביצעה שניים משיריה עם גיטרה חשמלית. זה היה אחד הרגעים מרחיבי הלב של הערב, ולצערי ולצער הקהל המועט שלא הלך לנשום אויר סיגריות צלול בחוץ, היה קצר מדי.

    20160319_234428

    קין והבל סוף סוף מצאו מישהו שמדבר את השפה שלהם: שי ליטמן

    כל האמנים שהופיעו היו מדויקים, אנרגטיים, וסיפקו שואו טוב. מדובר בלהקות שיודעות דבר או שניים על הופעה וממוצע הקילומטראג' מאחוריהם מגיע לשנים. בלטו לטובה The Turbans עם הסרף רוק פסיכדלי שלהם והחבר'ה החדשים בשכונה Elephant Hive. לטאות הענק מכוכב הניבירו הצדיקו את ההייפ סביבם ונתנו מופע מהחלל החיצון (אתם מוזמנים לתת להם תרומה בפרוייקט ההדסטארט שלהם). מי שמעט אכזב אותי היה דני דורצ'ין שמאחורי הגימיק בו הוא מנגן על גיטרה, תופים וכלים נוספים בו זמנית, לא מסתתר הרבה. המוזיקה היא בלוז רוק פשוט ואת הטריק הזה אפשר למצוא בכל רכבת תחתית באירופה.

    אחת מהלהקות המובילות בשנים האחרונות בסצנה המקומית, Tiny Fingers, סיפקה את הסחורה כמו תמיד ונתנה מופע הדוק שהעיד על התפתחות מוזיקלית של הלהקה ממחוזות הדאבסטפ אל עבר אפיק יותר פרוגרסיבי קלאסי. את האירוע חתמו קין והבל 90210 שעשו קאמבק אחרי כמה חודשים ללא הופעות. קין והבל הם תופעת טבע. הם מגיחים לבמה כמו סופת טורנדו שכל פעם משתוללת ונושבת לכיון אחר. התחזית אולי תדווח שהיא מגיעה, אתם בטח תזהו את צורתה המסתחררת והמוכרת, אך לעולם לא תדעו בדיוק מה עומד לקרות. הפעם חבר אליהם ילד פלא בשם שי ליטמן, ילד בן 13 שנראה שתלשו אותו מאיזה סרט ג'ק בלקי, והוא הדבר הכי קרוב לרוק מזוכך שראיתי הרבה זמן. שאול לוריא סולן הלהקה והברנש הצעיר החליפו מהלומות בין שיר לשיר. לעיתים זה היה מצחיק, לעיתים מטריד ביותר, אבל הכי חשוב, זה היה מרתק. רמת האנרגיה במופע הציתה מעגלי פוגו בלתי פוסקים, אליהם נשאב גם כותב שורות אלה.

    ביציאה מהמועדון לאחר המופע נתקלתי בפנים מוכרות. היה זה מישהו שפעם יצא לי לג'מג'ם איתו, גיטריסט בלהקת רוק. שאלתי לשלומו ומדוע הם (הלהקה) לא הופיעו באירוע הזה, חצי בקריצה חצי ברצינות. הוא ענה לי שפשוט "לא קיבלו אותנו" בחיוך חצי צוחק חצי רציני.

  • הגל החדש חדיש והמחודש

    הסרט האדיר "אנשי המסיבות" מציג את ההופעה האגדית של הסקס פיסטולס ב-Lesser Free Trade Hall, מנצ'סטר 4 ביוני 1976. "היו רק 24 איש בקהל", מספר לנו סטיב קוגן בתור טוני ווילסון, "אבל כל אחד מהם ניזון מכוח, אנרגיה, וקסם. מלאים בהשראה, הם יצאו ויבצעו מעשים מופלאים". ככה הרגשתי אתמול בפסטיבל סוכת חלל.

    מהפכת הרוקנרול של תחילת העשור הקודם דילגה מעלינו, ועכשיו היא באה עם נקמה. תקראו לזה הגל החדש חדיש ומחודש, תקראו לזה קמבאק הלהקות הצעירות - המפשעות מחזירים את זה לבסיס של גיטרה, תופים, טמבורין וצעקות - אפס תחכום ופול כוח נא. מאור כהן מתהפך במיטת הקינג קומפורט שלו.

    אני לא זוכר מתי ראיתי כל כך הרבה אנשים קופצים בכזו התלהבות לצלילי להקה מקומית. הגרסה המוקלטת של המפשעות לא מצליחה ללכוד את כמויות הליבידו שהם שפכו אתמול בהופעה - שילוב בין גראג' רוקנרול אמריקאי וחזה ישראלי שעיר. זה נשמע כל כך טבעי אמיתי ונכון, זה נשמע כמו רדיו חזק.

    אם יש סיכוי שהאינדי יפרוץ לתודעת המיינסטרים, זה זה. יש לי וויז'ן של אלפי חיילים מתפרעים לצלילי המפשעות בחמשוש, מאחרים לחזור לבסיס בשביזות יום א' כי הם רצו לסנטר להוריד גיטרה חשמלית מאינספור המתלים בחנות כליזמר. לעזאזל, סולן הלהקה אילון A קורח מוכן לדמם בשביל זה, כפי שהוא עשה אתמול.

    המפשעות לא לבד. שעלת נפוצה לא לגמרי שם מבחינה מוזיקלית, אבל כשהחומר יתיישר עם השואו הרדיואקטיבי שהם נתנו אתמול הם יחריבו את המדינה. הזמר שלהם, ברויד, הוא הסולן הכי סולני שראיתי מזה שנים. גם אתמול ראיתי אותו נותן הכל, נאחז בדיבוק ומתפרק לגזרים על הבמה. הוא הזכיר לי סולן על שהשמיעו מיד אחרי המופע בזמן שברויד היה מרוסק על הרצפה, את איגי פופ.

    ויתרתי. הכריזמה שלהם לא משאירה אף אחד אדיש בשום מדיום - יוטיוב, בנדקמפ, ולייב. הקהל בהופעה של ויתרתי היה כל כך טעון שגם אם סולן הלהקה איתי זבולון היה אומר "גלעד שליט", כולם היו מתפרצים בצחוק ויוצאים לפוגו בשיר הבא. הם כל כך טפשיים, מתוחכמים, ואנטי ממסדיים שאני מתפלא איך כמויות של בנות 16 לא מתגנבות לחדר האמנים אחרי כל הופעה.

  • לטאות הענק מכוכב הניבירו באולפן: המאזין ברדיו 10.9.13

    אני זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי בלטאות הענק מכוכב הניבירו. הייתי באינדינגב האחרון עם האקסית בסופו של יום לא מלהיב במיוחד. בדרך בחזרה למאהל שמענו גיטרות מרוחקות. אמרתי לה, "בואי נלך לשם". צעדנו במדבר לקראת מאהל החלל, הבמה האלטרנטיבית של האלטרנטיבה.

    הגענו באמצע הופעה של הלטאות. הקהל היה באקסטזה והמוזיקה מלאה בגיטרות כבדות ואפקטים מד"ביים. זזנו לקדמת הבמה והתחלנו לרקוד. כל כך נכנסנו לקטע שבמשך ימים לאחר מכן ציטטנו בהתלהבות שורות מ-"חיזר רע" ו-"זמן הלטאה".

    לכן כשהציעו לי לארח את הלטאות להופעה באולפני הרדיו הבינתחומי קפצתי על זה. ידעתי שיהיה כיף אבל לא ידעתי שיהיה כל כך כיף. הם באו עם תחפושות וכלי נגינה רציניים והמון אווירה מיסטית. הכל בזכות הלטאה.

    אם נהנתם מהספיישל ואתם רוצים את הדבר האמיתי, בואו לראות את הלטאות ועוד 21 להקות מחורעות בפסטיבל סוכת חלל בגגארין 20-21.9.

    לעמוד המאזין ב-iCast »

    1. לטאות הענק מכוכב הניבירו - כוכב מת
    2. לטאות הענק מכוכב הניבירו - קפיצת חלל
    3. לטאות הענק מכוכב הניבירו - חיזר רע
    4. משוקצות - Stoned
    5. המפשעות - יש לי הרגשה שמשהו רע מאוד הולך לקרות לך
    6. לטאות הענק מכוכב הניבירו - דם של ילד נוצרי קטן
    7. לטאות הענק מכוכב הניבירו - זמן הלטאה