Timber Timbre בראיון: "ההופעה שעשינו בבארבי היתה לי מאוד חשובה"
לפני שנתיים הייתי צריך להכריע אם ללכת להופעה של ה-Swans או לזו של Timber Timbre - מסוג הצרות המדהימות שיש לנו בקיצים האחרונים מרוב הופעות בארץ. העדפתי באותו הערב את העדינות והאמריקנה של טימבר טימבר מאשר הכאוס המחריש של הסוואנס, ואני מאוד מרוצה מההחלטה הזו. הערב ההוא בבארבי היה קסום. הרבה בזכות הנוכחות של סולן ההרכב Taylor Kirk ששר בקול עמוק ומלא ברוך וגם בזכות הנגינה המינימליסטית והמדויקת של ההרכב עד לצליל הכי קטן, הוכחה שאפשר לעשות הופעה עם סאונד צלול בבארבי. עברו שנתיים מאז וקירק ושות' חוזרים לשם ב-30.8. ראיינתי את קירק במייל לכבוד האירוע לגבי המעבר לסינתי, אורבניזציה וההופעה הקודמת שלהם בארץ.
קודם כל, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני שענית על הראיון?
אני פשוט מקשיב להקלטה שהפקתי עם כותב שירים ממש מופלא בשם Joe Mortone ורושם הערות. עבדנו על אלבום בנאפולי בחודש הקודם ואנחנו מתכננים לסיים אותו בסתיו פה במונטריאול.
האלבום האחרון שלכם מבוסס הרבה יותר על סינתיסייזרים. איך החלטת לקחת את הכיוון המוזיקלי הזה, ומי גיבורי הסינת' שלך?
הייתי פשוט סקרן לגבי אינסטרומנטציה ופיל שונה. קיוויתי שנעשה משהו הרבה יותר אלקטרוני. אני חושב שהפשרה היתה להשתמש בהרבה פחות גיטרות וכלים אקוסטיים. אני לא יכול להודות בכך שיש לי גיבור סינת', אבל יש כמה אומנים שעלו בתור רפרנסים שוב ושוב: דיוויד בואי, ואנגליס, הרבי האנקוק, טירס פור פירס וטוק טוק.
העטיפה של האלבום מראה גורדי שחקים בלילה בצורה כמעט אבסטרקטית כמו ציור דיגיטלי. מדוע בחרת בתמונה הזו לעטיפה? איך אתה רואה את חיי העיר ואורבניזציה בימינו?
התמונה מגיעה ממגזין מאוד ישן על גורדי שחקים בניו יורק. היא כמעט בת 100 שנה ואיכשהו היא מרגישה על זמנית ופשוט איקונית לגבי צפיפות האוכלוסין הזו. נהייתי מאוד מודאג לגבי האורבניזציה וסגנון החיים וההרגלים שלי. אני מאוד סקפטי לגבי דרך החיים המודרנית הזו והנורמליזציה של בזבוז, זמניות ונוחות. אני חושב שנכנעו כל כך מהר ובהסכמה למהירות ולצפיפות החיים ואנחנו מתחילים לראות השלכות גלובליות מאוד קיצוניות לרמה הזו של האבדון.
קראתי בראיון שעשית עבור Noisy שתמיד היתה לך אובססיה לחפצים קסומים. איזה סוג של חפצים קסומים נמצאים כעת בידך? איך השגת אותם מה קרה כשניסית להשתמש בהם?
בהחלט כן, הדברים הבסיסיים: שרביט קסמים, שני מקלות מטאטא מעופפים, חמישה כדורי קריסטל וחצי תריסר קדרות בגדלים שונים. יש לי גם חפיסת טרוט, אבל חסר בה את קלף השישה גביעים, אז אני מאמין שהיא מקוללת.
הופעתם בישראל לפני שנתיים, ומבחינתי זו היתה ההופעה הכי שברירית ומרגשת שראיתי באותה השנה. איך היתה החוויה שלך להגיע לארץ בפעם הראשונה ולעשות את ההופעה? מה אתה הכי זוכר לגבי הביקור וההופעה?
זו החלטה/דיון מאוד מורכבים בשבילינו לבוא ולהופיע בתל אביב. והבחירה לבוא ולהופיע לא הרגישה כמו ניצחון גדול, במובן שלהחליט את ההחלטה הזו נהפך להפרה גדולה עבור הרבה אנשים. אנחנו מודעים להשלכות וחושבים שזה מאוד מייאש. עם זאת ההופעה שעשינו בבארבי היתה לי מאוד חשובה. אף פעם לא התקבלתי על ידי קהל בצורה כזו, והבנו דרך המסע הזה שלא הופענו מול אנשים שהיו פעילים או שותפים בתחזוק האפרטהייד. בגלל הסיבה הזו ואחרי הרבה התלבטות, החלטנו לחזור.
גם מאוד אהבתי את זה שהעיבוד החי היה שונה ממה ששמעתי בבית, ועדיין מאוד עצמתי. איך אתם מתאימים את המוזיקה שלכם להופעות?
אף פעם לא השקענו הרבה אנרגיה כדי לייצר מחדש עיבודים מוקלטים עבור הופעות חיות. עם "Sincerely, Future Pollution" אני חושב שהגענו הכי קרוב למה שהקלטנו, במובן שכל האלמנטים הרגישו מאוד מהותיים לשירים ואי אפשר היה להחסיר שום דבר. עם זאת, להופיע עם האלבום גרם לכך שהדברים נהיו קצת יותר חופשיים ומחוספסים וקצת יותר מהירים. אתה יודע, כמו רוקנרול.
באופן כללי, יש לי תחושה שהמוזיקה שמגיעה מקנדה בימינו הרבה יותר הרפתקנית ומיוחדת לעומת מה שמגיע דרומית לגבול מארה"ב. האם אתה מסכים? אם כן, למה אתה חושב שזה המצב כרגע?
מצטער אבל אני לא יודע! בהחלט יש בקנדה סצנה מאוד בריאה בכל הסגנונות, וכך זה היה כבר זמן מה. אני גם עוקב אחרי הרבה מוזיקה אמריקאית. יש פשוט כל כך הרבה הרכבים ארורים כרגע, זה כל כך רווי שקשה לי לעקוב אחרי מי מגיע מאיפה. אבל כן, השקענו הרבה בעצמינו כדי לטפח את הסצנה פה בקנדה.
