3 להקות אינדי ישראליות עומדות להשיק אלבומי בכורה - Noria, Bucharest, ו-Cannons (לשעבר Cannons Of Pedro). שלושת ההרכבים שרים באנגלית, השקיעו בהפקה מושחזת, ומתחברות לצליל האינדי פופ/רוק העכשיווי - הריוורב.
ריוורב הוא האפקט שהופך אולפן קטן לאולם גדול בלחיצת כפתור. להקות כמו Interpol ו-Kings Of Leon החזירו את הצליל המהדהד לאופנה, גל נגד לסאונד החדר הצפוף של הניינטיז. דור ההמשך, למשל Soft Moon ו-Beach Fossils שראינו לאחרונה, הקצין את האפקט וסובב את מחוג הריוורב ל-11.
בחזרה לארץ. בגלל האנגלית והסאונד הבינלאומי נשמע כאילו שלושת הלהקות שכנות באותו רחוב בברוקלין. זה בסדר גמור. למעשה יש עוד עשרות שכנים וכולם טובים בעיניי. בכל זאת, כדי להכיר יותר טוב את בוקרשט, נוריה, וקאנונז, ולראות שהם לא בדיוק אותו הדבר, שלחתי לשלושתן את אותן 5 שאלות.
איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם למי שלא שמע אותה?
בוקרשט: "מוזיקה היא אמנות שרק מעטים מסוגלים לתארה במילים (השאר לא צריכים לנסות). מוזיקת פופ, לאורך ההיסטוריה, מלאת רפרנסים ומחוות, לכן זו הדרך הקלה ולעיתים המתמצתת ביותר לתאר להקה. Bucharest כמו כל יצירה היא תוצר של השפעות. הבירדס, הסמיתס, בלר ודירהאנטר, הם רק חלק מרשימה ארוכה של להקות שהשפיעו על הסאונד והכתיבה של הלהקה. אבל מי צריך היום תיאורים כשאפשר להקשיב ביו טיוב".
נוריה: "החומרים שלנו הם בהגדרה הכוללת של רוק אלטרנטיבי, עם מעט השפעות אלקטרוניות. מהעיניים שלנו, יש שם הרבה רגש והתייחסות לאסתטיקה כחלק מהמוסיקה שלנו".
קאנונז: "מוזיקת פופ אלטרנטיבית. מלודיות מרוכזות העוטפות יגון בצלופן. אהבות אבודות, נעורים מפוספסים, לילות הוללות אומללים. לרקוד לבד בבית. השכנים לא יסגרו את החלון בזעם, יושבי האוטובוס לא ירצו למות".
בשנים האחרונות להקות אינדי משתמשות בהמון ריוורב. מדוע אתם מתחברים לסאונד הזה?
בוקרשט: "יש משהו בריברב שהופך את הכל למעורפל יותר, למרוח יותר, גורם לך לשמוע צלילים שלא בהכרך קיימים, מה שמשאיר אותך דרוך ומפעיל לך את הדמיון בצורה הכי מעניינת. חוץ מזה, רוב הדברים שאנחנו שומעים עכשיו שוחים בתוך בריכה של ריברב ובאופן טבעי אנחנו מושפעים מזה".
נוריה: "זה נושא לשיחה שלמה. באופן כללי אפשר לומר שהריוורב תמיד נמצא בשימוש בצורה כזו או אחרת: כאפקט שיוצר עומק, וכמובן ככלי שנותן הרבה אופי למוסיקה, אז אנחנו לא בטוחים שזה נכון לומר שספציפית בשנים האחרונות משתמשים בהרבה ממנו באינדי, הרי האפקט הזה הוא חלק לא קטן ולפעמים בלתי נפרד מהזהות של מוסיקאים וסגנונות בחמישים שנה האחרונות- הגיטרות אצל קולדפליי, הסנר באייטיז והסאונד של סיגור רוס כלהקה, לדוגמא. יכול להיות שהיום להקות מבליטות את האפקט הזה קצת יותר, בסופו של דבר, זה עניין של טעם ובחירה אמנותית- כשהגענו לשלב המיקסים באלבום החדש עלתה השאלה הזו,לגבי הסאונד, וההחלטה הייתה שלא להשתמש בריוורב מסויים כמשהו שיאפיין את האלבום, כדי שלא להסיט את תשומת הלב מהשירים עצמם. באותה מידה שהוא מוסיף, הריוורב יכול לטשטש ולכסות על המוסיקה, ואחת המטרות שלנו בעבודה על Clear Backgrounds הייתה לשמור על השירים חדים וברורים כמה שניתן".
קאנונז: "ריוורב הוא טשטוש, מריחה. הסוואת האמת, הסתרת המקור. הוא מדמה חלל ומעצים את הצליל. אנו נהנים מההעצמה הזו כפי שאנו נהנים לשיר במקלחת או להמהם במערה. לעניות דעתי, להקות אינדי החלו להשתמש בריוורב כפיצוי מסוים - על איכות הקלטה או מחסור באמצעים או אי-דיוק, וגם עקב חיבה לטשטוש ההוא, לערפל ולחולמנות שהוא משרה. כך שבתור מוזיקאי עצמאי, אתה יכול להקליט גיטרה בחדר השינה שלך ולגרום לה להישמע כאילו היא הוקלטה בבית האופרה של סידני או באיזו כנסיה. כאשר צליל הריוורב נהיה טרנדי, להקות רבות החלו לאפיין את עצמן דרכו, וזה כבר מצב מעט בעייתי. כמובן, אני נהנה ממוזיקה שטופת ריוורב כאשר היא אינה מסתירה בור נטול תוכן; כמו במקרים רבים - שימוש במידה".
מה מייחד אתכם לעומת הרכבים אחרים שפעילים בז'אנר?
בוקרשט: "אני חושב שלBucharest הייחוד שלה, אך לדעתי אלו אחרים שיכולים או צריכים לשים את האצבע על המרכיבים שמייחדים אותה משאר להקות ה'זאנר'".
נוריה: "האובססיה לתוכן- הטקסטואלי והמוסיקלי.אנחנו משקיעים מאד בשירים עצמם, ומשתדלים שיהיה בהם תוכן ועולם דימויים שיעורר משהו הכי אוניברסלי ועם זאת הכי אינטימי במאזינים".
קאנונז: "אינני יודע לומר מה מייחד אותנו לעומת אחרים מבלי להציב את עצמי מעל אנשים שאיני מכיר. אני יכול לומר שמיוחדת בעיניי הרצינות בה אנו תופסים את העיסוק במוזיקה, ההתמדה, הרצון להמשיך להיפתח ולהתפתח וההרכב האנושי הנהדר".
אתם נשמעים בינלאומיים, כאילו יכלתם להגיע מכל מקום בעולם. איך בכל זאת החיים בישראל השפיעו על היצירה שלכם?
בוקרשט: "אני לא חושב שמבחינה מוזיקלית אפשר לשמוע השפעות מקומיות אבל אין ספק שהנוף והסביבה בהחלט משפיעים על יצירה. הרבה מהשירים של Bucharest עוסקים בייאוש ותחושת מחנק, שהן בהחלט תחושות שליוו אותנו כנערים בשכונות הנידחות בהם גדלנו בירושלים. קשה להשים את האצבע על ההשפעות המקומיות, אך הן בהחלט מרחפות אי שם ברקע".
נוריה: "החיים כאן גורמים לנו לחשוב גם על הקהל הישראלי שישמע את השירים ויתחבר אליהם. לא פשוט להיות להקה ששרה באנגלית בישראל, העובדה הזו גורמת לאנשים לבחון אותך פי כמה כי אתה לא שר בשפת האם שלך(ושלהם) ויש לזה השפעה מסויימת, אבל זה לא בא לידי ביטוי ביצירה שלנו, שם אנחנו נאמנים למסרים שלנו, ההשפעה מגיעה דווקא במהות וההתנהלות שלנו כלהקה. בהתחלה ניסינו להמנע מתדמית ה"הרכב הישראלי", ניסינו לברוח מהגדרות מוסיקליות מקומיות וזה לא תמיד האיר לנו פנים. היום אנחנו לא מתעלמים מהקהל הישראלי במה שאנחנו עושים ומכוונים הרבה אנרגיות חיוביות להצלחה בארץ , שזה אתגר לא פשוט כשהטקסט באנגלית".
קאנונז: "אני חושב שהמוזיקה שלנו לא הייתה נשמעת כפי שהיא לולא היינו גדלים וחיים בישראל. נכון, הטקסטים באנגלית וההשפעות הניכרות שייכות לתרבות המערב, אך הכתיבה והיצירה נעשים מתוך חיים בישראל. גם אם מדובר בפנטזיית בריחה או שינוי, היא מעוצבת מן המציאות הסובבת. מעבר לזאת, יש המון מוזיקה ישראלית שאנו אוהבים; עליה גדלנו והשפה היא שפתנו.
לא חשוב באיזו שפה אתה יוצר, אך ליצירה נטולת זמן ומקום אין ערך ממשי. אין ברירה אלא ליצור מתוך הסביבה בה אתה מתקיים".
מה החלום הכי גדול שלכם בתור להקה?
בוקרשט: "החלום הוא להגיע למצב שאנחנו עושים רק את זה, עם חופש מוחלט, מבלי להיות משועבדים לעבודות מזדמנות ששואבות מאתנו את כל הזמן והאנרגיה. להיות חצי מהשנה בדרכים ובחצי השני לכתוב ולהקליט חומרים חדשים. להרגיש שזה משהו חי שזז ומתרחב כל הזמן, עם קהל גדול שאוהב אותנו מספיק ולא מפחד לשמוע אותנו משתנים ומתנסים בדברים חדשים".
נוריה: "להמשיך ליצור יחד, להגיע להרבה קהל ולגעת בהרבה אנשים, להופיע הרבה, לצבור חוויות יחד, ולהצליח להתפרנס ממה שאנחנו עושים וכל כך אוהבים".
קאנונז: "איננו נוהגים לחלום חלומות גדולים, זה מפזר אותנו. החלום הנוכחי בתור להקה הוא לזכות בהכרה ראשונית, ולצאת ולנסוע ולהופיע ולהופיע".
--
בוקרשט ישיקו את אלבום הבכורה ב-24.10 בלבונטין 7
נוריה ישיקו את אלבום הבכורה ב-29.10 בתיאטרון תמונע
קאנונז ישיקו את אלבום הבכורה ב-12.11 בתיאטרון תמונע
