פוסט אורח: Crunch 22 בארץ הפלאות
Crunch 22, הרכב הגרוב הסקרצ'דלי, עומד לשחרר אלבום בהשראת "עליסה בארץ הפלאות" כחלק מחגיגות 150 שנה ליצירה. בואו לצלול למחילת הארנב עם בכורה לקטע "An Encounter with the Cheshire Cat" וקלידן ההרכב תומר ברוך שמספר מאיפה הם סימפלו את הסיפור, איזה מוטיבים נשתלו באלבום, ואיך הם יצרו את הסאונד העקמומי שלו.
לפני בערך שנתיים, אחרי שנרגענו מההשקה של אלבום הבכורה שלנו, התחלנו לחשוב מה הלאה. עוד לפני שהאלבום יצא, מהרגע שסיימנו את ההקלטות, המשכנו לכתוב ביחד קטעים חדשים והם התחילו להצטבר לקראת אלבום שני, אבל איכשהו הרגשנו שבא לנו משהו אחר. התחלנו לחשוב על לעשות איזה פרויקט עם מחול או לנגן כשאנחנו תלויים הפוך באוויר מהגג של כלבו שלום, אבל אז, במהלך מקלחת שגרתית, עלה לארז הרעיון לעשות אלבום קונספט לאליס בארץ הפלאות. דן ואני ישר עפנו על זה. אני חולה על הספר ולכולנו היה ברור שהסיפור הזה הולך להיות מגרש משחקים בלתי מוגבל ליציאות הזויות, שזה בדיוק מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות בהופעות ואולי היה קצת חסר באלבום הראשון שלנו.
התחלנו לחפש תקליט עם הטקסט. זה לא כזה קל כי ברוב התקליטים שבהם מספרים את הסיפור יש יותר מדי מוזיקת רקע ואנחנו רצינו משהו בלעדיה. ארז חפר ומצא תקליט אספנים מהוצאה ניו יורקית שכבר לא קיימת שבו קריין מקריא את הסיפור במבטא בריטי יבשושי. התייחסנו לתקליט הזה כנקודת המוצא שלנו. עברנו על גבי הטקסט וניסינו לחשוב מה אפשר לסמפל ממנו. מצד אחד חיפשנו משפטים שהם בפני עצמם עמוסים בתוכן. משפטים שנונים או עמוקים שפשוט עומדים בפני עצמם, או שאפשר להוציא מהם משמעות אחרת מזו שקיימת בסיפור. מצד שני חיפשנו משפטים עמוסים באסוציאציות, כמו למשל "Off with her head!"', משפט שכל בן אדם שישמע ידע ישר מי הדובר ומה הסיטואציה.
חילקנו את הסיפור לקטעים, תכננו את האווירה שאנחנו רוצים בכל קטע והתחלנו לג׳מג׳ם על זה. מתוך הג׳אם נוצרו גרובים, ורעיונות מוזיקליים. מצד אחד רצינו אלבום אקלקטי, משהו שמערבב זהויות כמו התהיה החוזרת של אליס, שמהרגע שבו שהיא נופלת במחילת הארנב היא לא ממש בטוחה מי היא, ומצד שני רצינו שתהיה לאלבום הרגשה של יצירה אחת שלמה. אני השתדלתי לחזור על מוטיבים מוזיקליים לאורך האלבום ומי שיקשיב טוב יכול לשמוע את אותה המנגינה או רצף האקורדים חוזר בקטעים שונים כל פעם בצורה קצת אחרת. גם עם הדגימות ניסינו למצוא מוטיבים חוזרים. למשל שעונים זה מוטיב שחוזר גם בסיפור המקורי וגם אצלנו באלבום, ויש גם דגימה שמופיעה בחצי מהקטעים באלבום על תקן "איפה אפי".
שבוע לפני פסטיבל יערות מנשה 2014, שבו היינו אמורים להעלות את הפרויקט בפעם הראשונה על הבמה, אחרי שכבר היו לנו רעיונות לרוב הקטעים אבל כמעט שום דבר עוד לא נסגר, נכנסנו לשבוע למחסן של דן ברשפון, ניגנו מהבוקר עד הלילה, אכלנו בורקס מהפיצוצייה וניסינו לגמור את הפרויקט בזמן. בלילה שלפני יערות מנשה גמרנו את החזרות ב5 בבוקר, ישנו כמה שעות, ונסענו להופיע בפסטיבל בצהרים של יום שישי כשאנחנו הזויים מעייפות אך שבעים מבורקס, שזה ככל הנראה מצב הצבירה האידאלי לביצוע של יצירה כזו.
אחרי ההופעה ביערות המשכנו לעבוד על המוזיקה ולהתכונן להקלטות ותוך כדי כך גילינו שבנובמבר השנה ימלאו 150 שנה ליציאת הספר! הבנו שמדובר במסר אישי שנשלח אלינו מלואיס קרול ושאנחנו חייבים להוציא את האלבום עד אז. נכנסנו לצוללת הצהובה בירושלים והקלטנו את הכל ביומיים של סשן לייב, שבו פשוט ניגנו את האלבום ברצף מהתחלה ועד הסוף חמש פעמים. הצוללת הצהובה זה דרך אגב מקום ממש מגניב להקלטות אם אתה יכול להקליט הכל ביומיים, כי אחרי יומיים מקסימום הם מגרשים אותך מהאולם בשביל לפנות מקום להופעה או שירה בציבור או משהו אחר שיש להם שם. מה שהכי מגניב זה שהחלל שם עקום ואנחנו דחפנו מיקרופונים בפינות הכי המוזרות במקום, כמו מעל הבר או מתחת לבמה, ובזכות זה יצא לנו סאונד עקמומי שיותר קשה להוציא באולפן רגיל.
תוך כדי העריכות והמיקסים פנינו לשחף רם (ג׳ק ט.מ.ל), שהוא אנימטור ואמן גרפיטי שאנחנו מאוד אוהבים ועובדים איתו בערך מאז שהקמנו את הלהקה. כשהופענו עם הפרויקט ביערות מנשה הוא למעשה הופיע איתנו ועשה גרפיטי של אליס על קנבס לצד הבמה. לכבוד האלבום הזה, שהחלטנו להוציא על גבי ויניל, הוא צייר לנו ארט מדהים של אליס נופלת במאורת הארנב. ציור עמוס, צבעוני ומרובה שכבות שהוא בעיני סיבה טובה לקנות את התקליט גם למי שאין פטיפון או לא אוהב מוזיקה או משהו. התקליטים עכשיו במפעל בהדפסה ואני ממש מתרגש. אמנם הוצאנו כבר סינגל מתוך האלבום הראשון על תקליט, אבל LP שלם, עם עטיפה והכל זה בכל זאת התרגשות אחרת. התקליטים אמורים להגיע עד ינואר ואני בינתיים מנסה להבין מה הקשר בין עורב לשולחן כתיבה. מי שיש לו קצה חוט בנידון מוזמן לכתוב לנו.
