פוסטים מתויגים עם שוגייז

  • 16 במאי 2016

    The Underground Youth בראיון: מעשייה מודרנית של להקה עצמאית

    שם של להקה לא תמיד מייצג אותה תרתי משמע - למשל The Underground Youth. "השם לא אומר מילולית שאנחנו מחתרתיים או צעירים - כי אנחנו לא צעירים יותר", מספר מוביל ההרכב Craig Dyer בראיון ביוטיוב. "זו פואמה שכתבתי בגיל 16 על עתיד דיסטופי, ואהבתי את השם, אבל לא חשבתי עליו במובן המילולי ונתקענו איתו, אני לא יכול לשנות אותו עכשיו". ולמקרה שהם נשמעים לכם מחתרתיים, חפשו אותם ביוטיוב ותגלו שיש להם מאות אלפי ואף מיליוני צפיות - הישג מרשים לפרוייקט שהחל ב-2008 בחדר שינה במנצ'סטר.

    דייר פשוט התחיל להקליט לבדו שירים בהשפעת שוגייז ופוסט-פאנק. המוזיקה שלו הופצה בעיקר על ידי מעריצים, והוא הוחתם בלייבל Fuzz Club שכולל קולגות כמו The Black Angels ו-Singapore Sling. ההרכב הפך מפרויקט חדר שינה להרכב חי כשקרייג צירף את אשתו Olya על התופים ועוד נגנים, ובימים אלה הם נמצאים בעיצומו של סיבוב אירופאי נרחב. ביום רביעי ה-18.5 הם יקפצו גם לאוזןבר בתל אביב - עוד יבוא פנטסטי במסגרת ליין ה-Tel Aviv Shoegazers של המון ווליום. אז לכבוד האירוע, הזמנתי את דייר לראיון במייל וביררתי איתו מה הקטע עם מנצ'סטר, איך הם צברו כל כך הרבה צפיות ביוטיוב, ומה הוא חושב על כל השוגייז הזה.

    איפה אתה כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?

    עברנו לברלין בתחילת השנה אז כרגע אנחנו בדירה שלנו, לקחנו הפסקה מלארגן ציוד ולארוז תיקים לקראת הטור בשבוע הבא.

    לאלה שלא שמעו מעולם על The Underground Youth, איזה שיר היית ממליץ לשמוע כהכרות להרכב?

    זו שאלה קשה כי יש ל-TUY סאונד שונה משיר לשיר. אחד מהשירים הכי פופולריים שלנו הוא "Morning Sun" אבל אני חושב שהסאונד הנוכחי שלנו יותר קרוב לשירים כמו "Juliette" או "In The Dark I See".

    אתם מגיעים ממנצ'סטר, עיר אגדית שיצאו ממנה הרכב מטורפים כמו Joy Division וה-Stone Roses. הרבה פעמים אני תוהה מה יש במנצ'סטר שגרמה לכל המוזיקה הזו לקרות. מה דעתך? באיזה צורה אתה מושפע מהעיר באופן אישי?

    במנצ'סטר היה פעם נוף עגמומי ותעשייתי, ואני חושב שזה עזר לפסל את הצליל ואת הגישה של להקות כמו ג'וי דיוויז'ן והבאזקוקס. זו עיר שמשתנה מדור לדור, למשל כרגע אין בה את ההתרגשות של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. פספסתי את זה ומנצ'סטר שהשפיעה עלי היא שוב עגמומית ותעשייתית, אני חושב שזה נוכח במוזיקה של TUY. אבל עכשיו יש לי השראה טרייה ושונה אחרי שעברתי לברלין.

    איזה אמנים מהסצנה הנוכחית במנצ'סטר היית ממליץ לנו לשמוע?

    זו עיר שלא מפסיקה לייצר מוזיקאים והרכבים חדשים ומרגשים תמיד מצטרפים לסצנה. כבר לא היינו שם זמן מה אז אני לא בטוח מה הדבר הכי חדש שאפשר להמליץ עליו, אבל חברינו הטובים Pins עשו אלבומים מעולים והופעות מעולות כבר במשך שנים.

    יש ל-TUY מאות אלפי ולפעמים מיליוני ציפיות ביוטיוב. איך אתה חושב שנהייתם כל כך פופולריים שם? האם זה משתקף במכירות תקליטים והופעות?

    אנשים התחילו לעקוב אחרינו כשהעליתי אלבומים לרשת בחינם כבר ב-2009. לקח שנים להגיע לנקודה הזו, אבל אני חושב שזו המעשייה המודרנית של להקה עצמאית. לא היה לנו קידום או סיקור גדול במדיה, הכל הגיע מזה שהמעריצים שיתפו את המוזיקה ברשתות החברתיות ושיצאנו לכמה סיבובי הופעות שיכלנו כדי לנגן את המוזיקה ולקדם את מה שאנחנו עושים. ככל שהשנים עוברות אנחנו מנגנים לקהלים שהולכים וגדלים והאלבומים שאנחנו מוציאים נמכרים יותר ויותר מהר. זה נע בכיוון הנכון.

    ששש

    TUY: אוהבים את יוון ויוון אוהבת אותם

    אשתך מנגנת בלהקה. איך היא הצטרפה? איך אתם מתמודדים עם הלחץ של להיות במערכת יחסים רומנטית ובלהקה בעת ובעונה אחת?

    כשהקמתי את ההרכב החי היה לי קשה למצוא מתופף שהסגנון שלו התאים למה שחיפשתי. אוליה היתה איתי באולפן יום אחד והיא החליטה לנסות לתופף וזה עבד באופן מידי. סיבובי הופעות תמיד מלאים בלחץ אבל זה עובד לנו.

    TUY עומדים לצאת לסיבוב הופעות אירופאי נרחב. באיזה מקומות אתה אוהב להופיע ולמה?

    אני תמיד מצפה לבקר במקומות שמעולם לא היינו בהם, למשל בטור הזה בתל אביב. יוון היא אחת מהארצות שאני הכי אוהב לבקר, יש לנו שם הרבה מעריצים והם מאוד אוהבים ומעריכים מוזיקה חיה. פלוס אוכל טוב, יין ומזג אוויר.

    אתם מגיעים לישראל להופיע במסגרת ליין ה-Tel Aviv Shoegazers, שהופיעו בו הרכבים כמו The Telescopes ו-Luna. מה אתה חושב על כל עניין השוגייזר הזה? האם אתם מושפעים על ידי הז'אנר?

    הושפעתי מכל כך הרבה סגנונות מוזיקליים במהלך השנים, אבל תנועת השוגייז ממש השפיעה עלי לחפש אווירה וצלילים מסוימים. חיברתי השראה מלהקות כמו Jesus & Mary Chain, Slowdive, ו-My Bloody Valentine עם מוזיקת פוסט-פאנק אפלה ששמעתי וזה הוביל אותי ליצור את הצליל של TUY.

    אחת מהלהקות המקומיות שלנו, Dia Malo, הולכת לחמם אתכם. האם שמעת אותם או להקות אחרות מישראל?

    אני בדיוק מקשיב לדיה מאלו בפעם הראשונה עכשיו, ואני לגמרי מצפה לראות אותם בהופעה. אני לא יכול לחשוב על להקות אחרות שאני מכיר שהן מישראל אז לגמרי אחפש המלצות כשנהיה שם.

    תרצה להוסיף אולי עוד משהו?

    תודה ונתראה בקרוב.

    סגור לתגובות על The Underground Youth בראיון: מעשייה מודרנית של להקה עצמאית / כללי /

  • 15 באפריל 2016

    A Place To Bury Strangers בראיון: "למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר"

    שוגייז הוא כמו היין-יאנג: יש לו צד מואר עם טיפת אופל ויש לו את הצד האפל עם טיפה של אור. אם הצד הראשון מיוצג על ידי להקות ורדרדות כמו Lush, בצד השני משתוללות להקות כמו A Place To Bury Strangers, טריו ניו יורקי שלקח את The Jesus & Mary Chain והגביר אותם ל-12 עם חגיגה של כאוס וסערות דיסטורשן והופעות שמשמידות גיטרות ואת עור התוף. סימנתי אותם גבוה ברשימת ה-"להקות שאני חייב לראות לפני שאמות" כך שצעקתי בקול כשגיליתי שהם יגיעו לבארבי ביום שני 18.4. לכבוד ההופעה, תפסתי במייל את סולן הלהקה Oliver Ackerman (מרכז התמונה למעלה) לדיבור על אבדן שמיעה, פדלי גיטרות, ו-MTV אנפלאגד.

    אז, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני שענית על הראיון?

    כרגע אני בבית אבל הייתי בדיוק על אוטובוס בדרך בחזרה מהופעה איפה שלהקה של חברים בשם Conduit הופיעה, והם היו מעולים, ועוד להקה מופלאה הופיעה ושמה Wetware. לא נשארתי אבל לגמרי הייתי צריך להישאר שם. אולי הערב רק התחיל. ווטוור היו כל כך מרשימים. יש להם ביטים כבדים והיתה שם בחורה שפשוט נפנפה אגרופים באוויר בזמן שאור מהבהב דלק וגרם לה להראות כמו רובוט ולי להרגיש כאילו שאני בסרט "הניצוץ". אלה שתי להקות מניו יורק ופילדפליה שחייבים לבדוק.

    לפי תמונות של הופעות חיות, אני רואה שאתה אוהב לנגן על גיטרות פנדר ג'אגואר חבוטות. מה הקטע עם ג'גואר שאתה אוהב לעומת גיטרות אחרות?

    הן נשמעות מאוד רזות ויש להן מעט ססטיין. יש להן גשר צף שאני משתמש בו והן נפוצות מספיק כך שאני יכול למצוא להן חלקי חילוף ולא צריך לעבוד עליהן עם מכונה או משהו כזה. היו לי הרבה גיטרות שהיו משונות ואז כשהן נשברו בטור הייתי מסתובב עם תיק של גיטרות שאי אפשר לתקן.

    אני מניח שהן נראות חבוטות בגלל שהן מושמדות ואז משוחזרות, נכון? אם כן, מדוע אתה אוהב להרוס אותן?

    כן. זה פשוט טבע הדברים בהופעה שלנו. למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר.

    אקרמן: חובב פנדר ג'גאור

    אקרמן: חובב גיטרות פנדר ג'אגואר

    להופעות של APTBS יש צד ויזואלי חזק עם תאורה ווידאו ארט. איך אתם יוצרים את זה?

    בכל מיני דרכים למעשה. לצלם דברים שמעניינים אותנו, לעשות סרטים קצרים, לתת לחברים לעשות ניסיונות ויזואליים ואז פשוט להשתמש במה שיש כדי ליצור משהו שמתאים ליום מסוים עם מה שאנחנו מתכוונים לעשות בהופעה מסוימת.

    ההרכב הוכרז בתור הלהקה הכי רועשת בניו יורק. איזה להקות אחרות, לדעתך, הן המתחרות לכתר?

    The Dreebs בתקופות האינטנסיביות שלהם לגמרי שם. Conduit רועשים כמו הגיהינום ו-Bambara מטורפים אז הם כולם מועמדים טובים.

    האם מישהו בלהקה סובל מאבדן שמיעה? אתה לא מפחד להזיק לשמיעה של אנשים בקהל?

    אני כנראה סובל מאבדן שמיעה אבל לא בהרבה. יש אנשים שהם ברי מזל ולא צריכים לדאוג לגבי זה יותר מדי. גם לא אכפת לי, אם לא אוכל לשמוע, יש דברים יותר גרועים שיוכלו לקרות ופשוט אתאים את עצמי למצב הזה. יותר חשוב לי לחוות את הפלא והיופי של להיות מוצף בצלילים ואני תמיד רודף אחרי התחושה הזו כשאנחנו מופיעים. אני לא רוצה להזיק לשמיעה של אף אחד בקהל ואנשים צריכים לשים אטמי אוזניים אם הם דואגים לאבד את השמיעה שלהם. זה אותו הדבר כמו שאתה עומד ליד אש, אל תעמוד קרוב מדי אלא אם כן אתה רוצה להתבשל.

    אם MTV אנפלאגד היו קמים לתחייה ומזמינים אתכם להופעה, היית הולך על זה? למה כן או למה לא?

    הייתי הולך על זה כי אני אוהב לעשות דברים מגוחכים.

    אתה גם מקים חברת Death By Audio שמייצרת פדלים לגיטרות. איך התחלת ליצור פדלים ומה היה הפדל הראשון שבנית?

    התחלתי לייצר ולעצב פדלים בגלל שרציתי ליצור צלילים שלא יכולתי לקבל משום מקום אחר. צליל הוא חלק כל כך חשוב ביצירה שלי שרציתי לשלוט בממלכה הזו. הפדל הראשון שבניתי לדעתי היה פדל tone booster שהיה אפשר לבחור בו בין כמה גוונים שונים של צלילים עם כפתור מסתובב. תמיד אהבתי את כפתורי ה-vari-tone בגיטרות וזה גרם לי להתעניין האם לקבלים שונים עם אותו הערך יש צלילים שונים. הסתבר שלא בדיוק אבל באותו הזמן חשבתי שכן בגלל שהשתמשתי בחלקים ישנים שהערך שלהם השתנה עם הזמן.

    aptbs live

    APTBS: אולי הלהקה הכי רועשת בניו יורק

    כמה פדלים יש לך ואיזה אהובים עליך כרגע?

    אין לי מושג, אולי כמה מאות? אני חושב שכמה אבות טיפוס שבניתי הם האהובים עלי, אבל זה לא כיף כי אף אחד לא יכול לקנות אותם. אני מאוד אוהב את Space של Eventide בגלל שזה נשמע ממש ממש טוב ואני אוהב ריוורב, תמיד אהבתי את Coloursound Suppa Tonebender, Malekko Assmaster, ואת Earthquake Devices Aftermath.

    איך אתה חוקר טריטוריות חדשות של צללים? יש לך מעבדת אפקטים סודית?

    בכל צורה שאתה יכול לדמיין. בסופו של דבר אני חושב על רעיון לאפקט או משהו שאפשר לעשות עם אפקט ואנסה את זה. ולפעמים משהו קורה במעבדה התת-קרקעית או נותן השראה למשהו שקרה באופן לא מכוון וזה בדרך כלל הכי טוב. אז אנחנו עושים ניסוים עד כמה שאנחנו יכולים, כי מתמטית זה ייצר הכי הרבה תאונות מה שבדרך כלל יותר טוב מתכנון.

    היית גם הבעלים של מועדון ההופעות Death By Audio בברוקלין שלצערנו נסגר. האם אתה מתגעגע לזה? איזה הופעות אתה זוכר במיוחד מהמקום?

    אני לגמרי מתגעגע לזה. אני זוכר כל כך הרבה הופעות כאילי זה היה אתמול וזה כואב לי בנשמה. Jeff the Brotherhood תמיד היו אדירים, Dan Deacon, Zomes, New England Patriots, Oozing Wound, Yonathan Gat, Black Pus, White Mice. כל כך הרבה הופעות רוצחות וזמנים מדהימים.

    איך כדאי לקהל הישראלי שמעולם לא ראה את APTBS להתכונן להופעה?

    שיהיו מוכנים, אם הם מעזים, ואם הם והחברים שלהם מעזים, שיהיה להם ממש כיף. נדגדג אתכם אם נצטרך.

    יש עוד משהו שתרצה להוסיף?

    אני מצפה לפגוש את מי שיגיע להופעה ולראות את תל אביב.

    סגור לתגובות על A Place To Bury Strangers בראיון: "למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר" / כללי /

  • 1 במרץ 2016

    ראיון עם Ryan Policky מהרכב השוגייז A Shoreline Dream

    כשאני משזם קטע פעם אחת יש סיכוי טוב שאשכח ממנו. כשאני משזם את אותו הקטע פעמיים, סימן שאני צריך לבדוק את הלהקה. זה מה שקרה לי בוקר אחד עם "As The Cold Moves In" של להקת A Shoreline Dream, קטע שוגייזי בטוויסט פסיכדלי שנוגע במאפיינים החלומיים של הז'אנר ומשאיר בצד את הקלישאות. אז בדקתי את הלהקה.

    ASD הוקמה ב-2005 על ידי הסולן/גיטריסט/מפיק Ryan Policky והגיטריסט Erik Jeffries מדנוובר קולורדו. הם פרצו לתודעה של סצנת השוליים בזכות שיתופי פעולה עם המפיק הידוע בסצנה Ulrich Schnauss ומפיק Galaxie 500 מר Mark Kramer. טבעתי בתוך האלבום הרביעי שלהם מ-2014 "The Silent Sunrise", ועכשיו הם חוזרים עם הסינגלים "Time Is A Machine Gun" ו-"Revolvist" לקראת אלבום חדש. תפסתי במייל את סולן הלהקה רייאן פוליקי וביררתי מה השתנה בעשור מאז הקמת ההרכב, למה אפשר לצפות באלבום החדש, ומדוע הוא מתוסכל מתעשיית המוזיקה בעידן האינטרנט.

    אז, איפה אתה כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?

    ובכן, כרגע אני ב-Barnum, שזו שכונה בדנוור. אני שורף את העיניים מול המסך. בדיוק לפני הראיון עבדתי על עריכת וידאו ללקוח, מכיוון שזה מה שאני עושה ביום יום. זה לא כזה מרגש כמו שאתה חושב בהתחשב בכך שאני חי בשכונה קרקסית, אבל זו האמת!

    הקמת את A Shoreline Dream לפני 10 שנים. איך הלהקה שונה היום לעומת הזמנים ההם?

    הלהקה עצמה עברה כל כך הרבה גלגולים שזה קצת מבלבל, אבל גם מלא בפלא. כרגע החברים הגרעיניים הם אני ואריק ג'פריס, מה שהיה טוב בשביל לכתוב ולגלגל הלאה את האלבום החדש במלוא הכוח. כמובן, כשהתחלנו היה לנו דחף לנגן. לפתח את עצמינו. לתת לעצמינו תנופה. לצאת לדרכים לסיבובי הופעות, ולהוציא את המוזיקה שלנו לכמה שיותר אנשים. הייתי אומר שזה לא השתנה בהרבה, כי בסופו של דבר אנחנו פשוט רוצים להתחבר לכמה שיותר אנשים שמתעניינים בצליל ובווייב שלנו.

    אבל מה ששונה לגמרי הוא המציאות שלנו בתעשיית המוזיקה. כשהתחלנו היינו לגמרי נטולי פחד. היינו מוכנים להשקיע ולעשות את כל מה שאפשר. בזמנים ההם היה יותר קל להיחשף לקהל גדול. אוספים שהגיעו עם מגזינים היו עדיין בנורמה, ושיתופים ברשתות החברתיות בדיוק התחילו לתת את דריכת הרגל שלהן בתעשייה. כשהיו מעט מאוד מקומות כמו MySpace שנתנו אמצעי ישיר להתחבר למעריצים, זה היה זהב טהור לקבל איזושהי חשיפה דרך הערוצים ההם. אני זוכר שעבדנו עם כמה ערוצי מדיה באותו הזמן, במיוחד Filter Magazine שנתנו לנו כמה ספוטים מעולים בעמוד המוזיקה שלהם, וזה יצר לנו כל כך הרבה הזדמנויות. שיתופי הפעולה שלנו עם Kramer, Ulrich Schnauss, ועוד כמה אנשים גדולים התחילו שם, והרבה מהמעריצים שלנו גילו אותנו קודם כל דרך המגזין.

    היום העולם הרבה יותר קשה. יש יותר מדי רשתות חברתיות. יש יותר מדי אתרי מוזיקה. סטרימינג. אין עוד מגזינים אמיתיים בפרינט שיכולים לעשות הבדל גדול ללהקות אינדי. זה קשה. קשה לשמור על נראות. קשה לעשות כסף מהמוזיקה שאנחנו עושים. אבל אנחנו עדיין עושים אותה בגלל שכסף הוא לא המניע - החיבור עם בני אדם הוא מה שגורם לנו להמשיך הלאה.

    פוליקי:

    פוליקי: "החיבור עם בני אדם הוא מה שגורם לנו להמשיך הלאה"

    מה עוד אתה מעוניין לעשות עם הלהקה ועדיין לא הספקת?

    לשחרר ויניל. לצאת לסיבובי הופעות ברחבי העולם. לפגוש עוד אנשים שנתנו לנו השראה. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו רוצים לעשות, אבל הזמן הוא מכונת ירייה, והוא טס הרבה יותר מהר ממה שחושבים לעומת הדברים שצריכים להשיג.

    מתוכנן לצאת אלבום חדש של ASD השנה. מה אתה יכול לספר עליו?

    האלבום הזה, כמו כמה מהריליסים האחרונים שלנו, הוא ניסוי מוחלט. אנחנו משחררים את המוזיקה באופן דיגיטלי באופן שוטף. אנחנו נותנים לכולם פיסה ממה שיבוא בחבילה הפיזית. אנחנו רוצים שזה באמת יהיה חפץ יוצא מן הכלל שיהיה אפשר להחזיק. הדיגיטל חמקמק. זה אף פעם לא נהיה לשום דבר ואני חושב שאנשים מתחילים להבין את זה, עכשיו הם מחליפים הילוך וקונים הוצאות מוגבלות ועותקים קשיחים מהבידור שהם אוהבים. בנוסף, אנחנו אוהבים בידור בהוצאה מוגבלת. לעזאזל, האולפן שלנו מלא במכונות פינבול בהוצאה מוגבלת, אז קבל הוכחה לרעיון הזה. זה תמיד יותר מרגש להחזיק ביד פיסה של היסטוריה מאשר לאפשר למחשבים שלנו להחזיק במידע שנמצא בה.

    מאיפה קיבלת השראה לאלבום החדש?

    מהחיים, מחוויות, משינויים בחיים היום יומיים שלנו. אנחנו כותבים כאילו שזו אופרת סבון מתמשכת. אנחנו סופגים את הסביבה שלנו ואת האנשים שאנחנו מתחברים אליהם, ואת האופן שבו המוזיקה שאנחנו עושים מתרגמת.

    מאיפה לקחת את הסימפול ב-"Time is a Machine Gun" ומדוע בחרת בו?

    הסימפול מגיע מאחת מהמשימות של אפולו, והוא שם בגלל שהוא באמת משקף את המשמעות מאחורי הליריקה. גם כשהזמן עובר מהר, וכשהחיים שלנו מאתגרים, אנחנו אף פעם לא מפסיקים לחקור את האפשרויות של כל מה שסביבנו ומעבר לזה. אנחנו שואפים ללמוד, לחוות אהבה, אושר, ואת המשמעות הגדולה יותר מאחורי מי שאנחנו. הקונספט הזה נהיה למחשבה מאוד כבדה, והשיר נוצר במשך השנים בגלל המציאות שהזמן שלנו אוזל ואנחנו צריכים לנצל כל רגע שנשאר לנו. האדם חייב לצאת ולחקור.

    כככ

    ג'פריס ופוליקי: זמן הוא מכונת ירייה

    הליריקה של "Revolvist" מאוד לא ברורה, היא מרגישה כמעט כמו הייקו מהזן. למה אתה מתכוון כשאתה אומר ש-"we're revolvists"?

    המשמעות מגיעה מהעובדה שעד כמה שאנחנו מי שאנחנו חושבים שאנחנו, אנחנו כל הזמן מסתובבים. אנחנו כל הזמן משתנים. אנחנו יכולים לגרום לכל דבר לקרות אם באמת נשקיע בזה את כל מה שיש לנו. הרבה אנשים נתקעים בסיבוב הזה ולא יכולים למצוא דרך החוצה. אני חושב שזה בסדר, וזה קורה בגלל שאין דרך אחת ליפול פנימה. אנחנו תמיד מתפתחים, מסתובבים, ויוצרים הזדמנויות חדשות לעצמינו. השיר הוא זעקה של הרעיון הזה.

    בשני השירים החדשים יש קרדיט רק לך ולאריק ג'פריס. מדוע החלטתם לא לערב עוד מוזיקאים בהקלטות? האם בכל זאת תתכנן לשתף פעולה עם עוד מוזיקאים בשאר האלבום?

    השירים האלה הם באמת אני ואריק, אז זה לא שלא נתנו קרדיט, זה פשוט שאנחנו אלה שגורמים לרכבת של הלהקה הזו לנוע קדימה. יש הרבה משתפי פעולה שמעוניינים להשתתף בטראקים עתידיים ואנחנו מקווים להיעזר בכל מי שמתחבר לחזון, ומתכוונים לאפשר את זה בכל רגע נתון.

    הזכרת בראיון ל-Hollywood Music Magazine שאתה שונא את האינטרנט ואת פייסבוק, אבל בזכות האינטרנט יכולתי להאזין לאלבומים שלך ולעשות את הראיון הזה. אתה לא חושב שהאינטרנט עזר להפיץ את המוזיקה שלך? או שהיית מעדיף לחתום באיזה לייבל כמו שעשו פעם?

    זה לא שנאה, זה עצב לגבי העובדה שיותר מדי אנשים הולכים לאיבוד בדפדוף בחומר אינסופי שחייב להתאים לציפיות שלהם באופן מידי או שהם יעברו הלאה. לפני השיגעון הזה היינו צריכים לספוג את כל מה שהציגו או השמיעו לנו, במקרה הזה MTV והרדיו. זה נתן יותר הזדמנויות לגלות מוזיקה כמו שצריך, ולא לפי עשר שניות מאיזשהו שיר. אני יכול להגיד שהאינטרנט נתנה לנו חשיפה הרבה יותר גדולה בהתחלה, וזה היה ממש פנטסטי, אז אני לא יכול להתלונן על זה בכלל. אני פשוט מרגיש שזה יצר אצל כולם הפרעת קשב בידורית, וזה גם איפשר לאנשים לא לשלם אפילו סנט אחד כדי לשמוע את מה שהאמנים הקדישו לו כל כך הרבה זמן ואהבה, וזה עצוב. אבל מבחינת היכולת להגיע למעריצים חדשים, זה אדיר. העניין הוא פשוט האם תוכל לעשות את זה בהתחשב במאסת המקומות שאפשר לגלות בהם אמנים חדשים. לדעתי זה נהיה מוגזם מדי.

    האם אתה חושב שתוכל סוף כל סוף להתקיים מהמוזיקה שלך?

    מבחינה פיננסית זה נהיה הרבה יותר קשה לעומת התקופה שבה התחלנו, אבל בתור "מחייה" אני חושב שאנחנו כבר עושים את זה, כי אנחנו אוהבים את זה ולא מתכננים לעצור בעתיד הקרוב :) עכשיו, אם במקרה יהיה לנו "להיט" פופ, אולי נוכל להפוך את זה למשרה מלאה, אבל אנחנו חושבים שכבר הגענו לזה בזמנו כשכתבנו את "Love is a Ghost in America", ואבוי, זה לא קרה. המפתח הוא להאמין במה שאתה יוצר, ואנחנו תמיד האמנו בעצמנו. זה שווה בפני עצמו בין אם זה מתרגם להצלחה פיננסית או לא.

    האם תרצה להוסיף עוד משהו?

    אני לא יכול להגיד תודה מספיק פעמים שגילית, הקשבת, עזרת להפיץ את המילה, ונתת לי את ההזדמנות לבטא את דעתי פה. אהיה אסיר תודה לנצח לך ולכל מי שקרא את הראיון הזה עד הסוף!

    סגור לתגובות על ראיון עם Ryan Policky מהרכב השוגייז A Shoreline Dream / כללי /

  • 28 בפברואר 2016

    Dia Malo בצימר: לא עמדו בציפיות

    Dia Malo השיקו ב-25.2 את "Stillness", אלבום בכורה שוגייזי עם סאונד מדויק של גיטרות מחורעות ושירה צלולה. האם הם הצליחו לשחזר את הקסם בהופעה? איתי שומרי הלך לבדוק את העניין בצימר.

    הגעתי בשעה 8 למועדון הצימר שבדרום תל אביב. אני לא יודע אם מדויק לכנות את המקום מועדון, זה יותר כוך מחתרתי המשמש כחלל להופעות, חדר חזרות, ונקודת מפגש של תרבות השוליים התל אביבית. את פניי קידמו זוג חתולים עצלנים ונחמדים, שככל הנראה ספגו מספיק מוזיקה בכדי להקים להקה משלהם. לאחר כשעה קלה, ציפור קטנה לחשה לי שהופעות בצימר מתחילות מאוחר ושמה שכתוב בפייסבוק הוא לא יותר מהמלצה. מהר מאד תחושת הבאסה התחלפה בסקרנות. יש משהו מרתק בצימר. מגוון דמויות צבעוניות מילאו את החדר ומשהו באווירה שפע יצירתיות. תחושה שכאן, מהיסודות האלה, צומחת סצנה חדשה.

    בשנתיים האחרונות, במקביל לפריצת הרכבים מקומיים כמו ועדת חריגים ובינלאומיים כמו DIIV, Ringo Deathstar וגם Deafheaven, נדמה שגל שוגייזי שוטף את המוזיקה בעיר. Dia Malo, ההרכב לשמו התכנסנו, גם הוא חלק מאותו גל וחוגגים את צאת אלבום הבכורה שלהם "Stillness". מי שנבחרו לקדם את פניהם הם Elephant Hive, ככל הנראה ההבטחה המעניינת ביותר בעיר בימים אלה. כבר זכיתי לראות את דואו הכסאח רוק האינסטרומנטלי הזה לא מזמן באוזן בר. בעודנו מחכים שההופעות יתחילו, הגיח לפתע מתוך הקהל אבישי אפרת, סולן להקת The 1840's. הוא היה חמוש בגיטרה והחל לנגן בצורה אקוסטית לחלוטין (ללא כל מיקרופון) כמה שירים מרפרטואר הלהקה. הקול שלו שנע בין ניל יאנג לקונור אוברסט מ-"Bright Eyes". הסט הקצר שלו בן ארבעה שירים היה ספתח מחמם לב שתפס את מלוא תשומת הלב של הנוכחים.

    בחזרה לאלפנט הייב, שהיו אנרגטיים כהרגלם, אך מעוררים תהייה. נדמה שבחודשיים האחרונים אלפנט הייב נהיו המחממים הרשמיים של מופעי העיר - וגם מחוצה לה. הם צמד דינאמי שמושך המון תשומת לב, וצניעותם הופכת אותם לחימום מושלם. החשש שלי הוא שנוח להם להיות כינור שני, ומיתוגם כלהקת חימום עלול להיות בעייתי ביום שבו הם יהיו במרכז העניינים - לא פשוט להחזיק מופע שלם כצמד אינסטרומנטלי ולהשאיר מספיק עניין לפעמים הבאות. לכן, בעיניי חשוב שהם יתחילו לצבור קילומטראג' כמובילים כבר עכשיו, אז תום ורפאל היקרים: קדימה להסתער!

    IMG-20160227-WA0005

    המחממים הרשמיים של תל אביב. Elephant Hive

    ואז הגיעו דיה מאלו. הסתובבתי לא מעט עם אלבומם בשבועיים האחרונים מאז שהוא יצא. מדובר בהרכב שהפיק אלבום שוגייזי קליט עם חיוני על סאונד. רף הציפיות שלי היה גבוה, וכמו בקלישאות הכי גדולות, הרף הגבוה הפך לאכזבה. אולי זה היה הסאונד הסופר בעייתי, אולי היעדר באלאנס ראוי ואולי משהו אחר, אך ההופעה לא הייתה טובה. חברי הלהקה לא זרים לבמות. מדובר בפליטי להקות כמו Lebanon הפוסט רוקית מאמצע העשור הקודם ו-ED והמיותרים, כך שאין לי יכולת להסביר את כישורי הנגינה החלשים שהם הפגינו בשיר הפותח. אולי הם פשוט לא שמעו את עצמם כמו שצריך, אבל היה פער עצום בין הסאונד המדויק והמרתק של האלבום לחלוש והחורק של ההופעה.

    כלהקת שוגייז אתה לא יכול להרשות לעצמך לזלזל בסאונד, כי אחרי הכל, הסאונד הוא המנוע של הז'אנר. "Loveless" של My Bloody Valentine למשל, שנחשב לספינת האם של השוגייז, הוא אסופת שירים פשוטים שלולא הושקעו בו מאות אלפי דולרים בהנדסת סאונד כנראה היה נשכח. כשהוא מנוגן בלייב על ידי הלהקה, מתבצעת עבודת נמלים על מנת להרכיב את הצליל המדויק שלו. אז לא, אני לא מצפה לרמה כזו, אך יש מינימום הכרחי של השקעה בסאונד שהיה חסר - וכבר שמעתי בעבר הופעה עם סאונד צלול ומדויק בצימר. את הקטע הקווין שילדסי של להגביר את המגברים עד המקסימום הם דווקא כן עשו, מה שבהיעדר באלאנס גרם לדיוויד בלאו (שירה וגיטרה) לצעוק בצורה לא חיננית. בקטעים היותר שקטים דווקא כן הבליחו רגעים מדויקים ומעניינים, אך הם היו מיעוט בתוך הבלאגן. אשמח לראות את דיה מאלו על במת מועדון מאובזר יותר ובעזרת סאונדמן משלהם, כי האלבום בהחלט ראוי לזה.

    סגור לתגובות על Dia Malo בצימר: לא עמדו בציפיות / כללי /

  • 9 בפברואר 2016

    אינטרו 15: Double Jackal - סולואים ממיסי פנים על שוגייז

    כשקיבלתי המלצה לשמוע את "Bliss" של להקת Double Jackal (תודה ליקיר הבלוג בן טברסקי) ידעתי שאני בעניין תוך כמה שניות. הקטע נפתח בפידבק. אחריו נכנסות גיטרות שבורות יחד עם הבאס והתופים ויש המון המון ריברב על הקולות ששרים אלינו אי שם מהירח. שמחתי במיוחד כי יש לטעמי יותר מדי ווקאלז ופחות מדי גיטרות בהפקות בארץ, מה שגם לי יש להקה שהולכת לכיוון כזה וטוב לגלות שאנחנו לא לבד שם בחוץ. אז הזמנתי את דאבל ג'קל לסשן הכרות.

    1. מי חברי הלהקה?

    נמרוד דביר - שירות, מתן לוי - תופים, מיכל לשנסקי - באס, יאיר טרגנו - גיטרות/הפקה.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    יאיר: כולנו למדנו באותו בית הספר בחיפה. אני ומתן הכרנו כשהחלפנו הצעות מוזיקליות בשיעור מתמטיקה בתיכון, אי שם ב-2013 הרחוקה. אחרי זה הוא הציע לי להצטרף ללהקה שלו עם נמרוד. את מיכל צירפנו לאחרונה אחרי חיפושים מייגעים אחר באסיסט\ית.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    יאיר: רצף של טעויות שאיכשהו עובד. עם המון ריברב.
    מתן: Striped-shirts-and-leather-jackets-core.
    מיכל: יאיר הורג לנו את האוזניים וכולנו מקווים שישמעו את שאר הכלים מתישהו.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    יאיר: סבא של מתן קורא לו "תןתן" = תן כפול 2 = Double Jackal.
    מיכל: יאיר הוא דיקטטור.
    יאיר: ):

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    מתן: להביא משהו אחר לסצנה של המוזיקה בארץ.
    יאיר: להיות הגיטריסט הראשון שמנגן סולואים ממיסיי פנים על שוגייז.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    יאיר: אני מצלם הופעות, להקות ובכללי. בנוסף לזה עוזר סאונד ומצלם סטילס בתכנית "חי על הקצה" ברדיו הקצה.
    מיכל: אני מכינה טי שירטים עם הציורים שלי.
    מתן: אני לא מנגן אני מתופף :(

    7. ממה אתם מושפעים?

    מתן: בהתחלה הושפעתי בעיקר מבריט פופ של שנות ה90, בעיקר אואזיס. אח"כ נפתחתי לעולמות יותר רחבים של מוזיקה, מפופ ל-fאנק ל-pאנק ומה לא.מבחינת ליריקות ההשפעה העיקרית שלי היא כנראה הסגנון כתיבה של אלכס טרנר מהארקטיק מאנקיז.
    מיכל: השירים והלהקות שאני שומעת משתנים בערך כל חודש, אבל אני חושבת שתפקידי הבס שלי מושפעים בעיקר מלהקות בכיוון הפופי כמו The Vaccines ,Clones of Clones, או Tennis. מדי פעם גם להקות קצת יותר כבדות כמו The Black Keys.
    יאיר: רוב מה שיצא בלייבל Captured Tracks, פסיכדליה ואמביינט. מדי פעם גם להקות קצת יותר כבדות כמו Meshuggah, Deafheaven, קין והבל 90210 או The Black Keys.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    יאיר: או "Loveless" של My Bloody Valentine, או "Oshin" של DIIV.
    מתן: תלוי בתקופה, כרגע כנראה את "Pet Sounds" כי אני חושב שהוא לא ימאס עליי לעולם.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    מתן: כל אלבום של "הצל". ואת הצל עצמו, וזה בלי לשמוע אף אלבום שלו.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    מתן: בארץ אני חושב שהכיוון בינתיים הוא לחמם את ועדת חריגים. אם אחלום ממש רחוק אז ארקטיק מאנקיז, Unknown Mortal Orchestra, The Vaccines, Tame Impala.
    יאיר: DIIV. כי הם הלהקה האהובה עליי בכל הזמנים וזו רק שאלה של זמן עד שנרנג'ה יביא אותם לארץ ואני רוצה לחמם אותם בחייאת נרנג'ה.
    נמרוד: Soulja Boy.
    מיכל: מה שמתן אמר

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    יאיר: תאמצו כלבים ואל תקנו ממגדלי כלבים גזעיים, יו.
    מתן: #דור_תסגור.
    מיכל: ארבע מיתרים אפס רחמים.

    הופעות קרובות:
    11.2 - ביחד עם Meuban וסוג ב׳, ליבירה, חיפה
    18.2 - תחרות הלהקות "כוכב מת", פפאיתו, תל אביב

    קרדיט צילום: יאיר טרגנו

    תגובה אחת / כללי /
→ פוסטים קודמים
פוסטים חדשים ←