שי נובלמן סופרסטאר: פוסט אורח של קוואמי

כשחשבתי את מי לארח לכבוד שבוע "How To Be Shy", יש שם אחד שעלה מיד, איש יקר שבזכותו שמעתי על שי נובלמן ועל עוד המון אמנים מופלאים. לשמחתי הוא הסכים להשתתף. אני מתכבד להציג פוסט אורח משדרן הקצה, המוזיקאי, האקטיביסט, הגדול, האחד והיחיד, איל פרידמן aka קוואמי דה לה פוקס! -עידו שחם

אני בחיים לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את שי נובלמן, כלומר את הפעם הראשונה ששמעתי אותו סולו. הפעם הראשונה שבאמת שמעתי אותו היתה בהופעה של להקת "ג'וני הכבאי" ברוקסן. ואח"כ ראיתי אותו מנגן עם ד"ר קספר. אבל הפעם הראשונה ששמעתי את הסינגל הראשון שהוא הוציא, לפני יציאת האלבום המלא "How To Be Shy", השאירה אותי עם פה פעור, מוצף אושר ונרגש.

פשוט, זה אולי לא פשוט כבר להסביר, כשהשיר הזה יצא לא היו בארץ להקות אינדי שנשמעות כמו להקות אינדי מעולות מחו"ל על כל פינה ושעל. ושהאמת היא שסטנדרטי ההפקה והביצוע, שלא לומר האנגלית, של דברים שמתקשרים עם חו"ל, לא היו איי-יי-יי. וכן קרו דברים מצוינים, אבל בשיר הזה היה משהו אחר. הוא פשוט נשמע כמו סינגל,שאם במקרה הייתי מקבל עם איזו עטיפה שכתוב עליה שהוא שייך ללהקת אינדי חדשה ומלהיבה מבריטניה, אין סיכוי שלא הייתי מאמין.

"Sad Song Happy Song" המדובר, שנפתח עם הפאז ואז כניסת השירה הרועמת אך חברית, עם הברייקים של התופים ואז עם כל הלהקה, פשוט היה אחד משירי האינדי-פופ-רוק הכי מגניבים ומלהיבים ששמעתי בין 2000 ל2001. פתאום הרגשתי שבאמת אפשר לעשות בארץ משהו שישמע כמו כמה מהדברים שהכי אהבתי שלא מפה, ושזה ישמע לא פחות טוב.

אבל כל זה היה לפני ששמעתי את "Lonely Boy", הסינגל הבא שלגמרי השטיח אותי. הוא היה פחות גרובי מ"סאד סונג האפי סונג", אבל הלחן ההמנוני, שהיה בו משהו ממלא תקווה וייאוש בו זמנית, עם עיבוד כלי המיתר על הפאזים, מרגש אותי בטירוף עד היום. כשהלכתי לראות את נובלמן בהופעות חוויתי סופרסטאר שנראה כמו שילוב בין טום ג'ונס לסופר פרי אנימלז, עם טונות של כריזמה והומור עצמי, שלא מפחית לשניה מהרגש שנשפך מכל תו שהוא שר.

אני חושב שאין ראוי מלציין יומולדת לאלבום שבו מופיעים שני הסינגלים האלה, אבל שכולו בעיני הוא אחד האלבומים המעולים שיצאו פה בעשור ומשהו האחרון. "How To Be Shy" פתח בעיני את הדלת לכל כך הרבה אמנים ולהקות פה, וגרם להם/ן להבין (גם אם בעקיפין) שאפשר לעשות את מה שאתה רוצה מוזיקלית, תוך כדי העלאת הסטנדרטים שלך עצמך. סצינת המוזיקה האלטרנטיבית (פלוס מינוס) השוקקת שמתרחשת בשנים האחרונות בארץ ומוציאה את עצמה גם מחוץ לארץ, לעולם לא היתה מתרחשת כמו שהיא אילולא האלבום הזה היה יוצא ומכניס את כל הדבר היפה שהוא פנימה.