אינטרו 46 + בכורה: פוטומט - פופ שלא מתפשר

מה אם הייתם קמים בבוקר ומגלים במן טוויסט קפקאי שאתם כדור דיסקו? לפי הקליפ החדש "רק עוד שיר אחד" של הרכב האינדי-פופ פוטומט, זה בכלל לא כיף. כדור הדיסקו מנסה לשווא להתקיים בשגרה אך מגלה שהוא לא מתאים בשום מקום: לא בבית, לא באוטובוס, ובטח שלא בעבודה. אולי כך מרגישים חברי פוטומט, הרכב שנמצא בשוליים אך רוצה לעשות פופ ישראלי שממותג כרגע תחת אמנים כמו סטטיק ובן אל. האם כמו כדור הדיסקו הם ימצאו בסוף את מקומם? עוד נראה. בינתיים, בואו נכיר.

1. מי חברי הלהקה?

נועם ברמן (שירה), ענב אבן-צור (בס), אלון ברייאר (סאמפלר ותרמין), ונעה סגל (תופים).

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

נועם היה בלהקת היפ הופ גסה, ניהיליסטית, וכושלת בשם יומולדת. אחרי שהיא התפרקה הוא חיפש עניין חדש. את אלון הוא הכיר דרך סצנת האיור כשחיפש מישהו שמנגן על תוכנת אבלטון. נעה הצטרפה מלהקה של חברים. וענב הגיעה אלינו דרך פוסט בשיח פמיניסטי כשחשבה שאנחנו להקת בנות.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

ישרוטראש / אינדי פופ ישראלי נוצץ ומלוכלך / מוזיקת רטרו מהעתיד.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

חיפשנו משהו שמשקף מצד אחד את הצד הסיפורי של המילים ומצד שני את הצד האלקטרוני, האוטומטי של המוזיקה. השם פוטומט התאים לזה: מכשיר שלוקח תמונות קטנות, מהירות ולאו דווקא מחמיאות, מכשיר ישן, מסורבל ורטרואי מצד אחד אבל כזה שלגמרי חזה את הסלפי מצד שני.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

פופ שלא מתפשר על כלום. להיות בשוליים זה כיף, אבל פופ זאת המוזיקה החתרנית באמת. לא סתם נועה קירל וסטטיק ובן אל מצליחים להוציא מאנשים מסוימים כאלה אגרסיות. פופ טוב גורם לאדמה מתחת לרגליים לרעוד ויש מי שזה מפחיד אותו. ישראל כיום היא חברה כל כך מפולגת ושבטית שכדי לעשות פופ צריך שתהיה לך את היומרה לעשות משהו (שלפחות אתה מאמין) שהוא טוב, חכם, מרגש, חדשני ואמיתי, אבל גם יכול לגעת בהרבה אנשים שחלקם מאוד שונים ממך. בסוף זה הרבה יותר רדיקלי מאשר לנגן לקומץ יודעי דבר ולפטור את כל השאר כעמך.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

מאיירים, עובדים בשירות הפסיכולוגי באור יהודה, מגדלים ילדים, עובדים בהייטק, מנסים להיגמל מכדורים נגד דיכאון, ומנגנים בעוד הרכבים.

7. ממה אתם מושפעים?

היפ הופ הוא השפעה ענקית עלינו גם מוזיקלית וגם טקסטואלית. היכולת לספר סיפור אישי כמו שהוא, לעבור באותו שיר משפה גבוהה לסלנג פרטי, ממחאה חברתית לסליז מוחלט, להשתמש ברפרנסים וסימפולים, זה משהו שמאוד היינו רוצים לעשות. מצד שני יש את הכתיבה הבריטית של אנשים כמו אלכס טרנר, מייק סקינר, דיזי רסקל, איימי ווינהאוס, לילי אלן וכו'. איכשהו לא משנה באיזה ז'אנר הם, הם תמיד מצליחים עם היובש הבריטי העוקצני, והאירוניה המרירה הזאת שתמיד אומרת דבר אחד ובעצם מתכוונת לדבר אחר, להגיד משהו מרגש בלי להיות רגשניים. וחוצמזה יש את טיפקס, Pulp, Chance the Rapper, Noname, Clipping, Macintosh Plus, Kanye, GFOTY, שרית חדד, הג'ינג'יות, קנאק פופ, Underworld, Basement Jaxx, Brooke Candy, Carl Craig, Yelle, D'angelo, Roots Manuva, MIA, Prince, Die Antwoord, Zora Jones, ESG, Willow, Tirzah, וועדת קישוט, Gil Scott-Heron, Wu Tang.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

כנראה שאת "Velvet Underground and Nico".

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

את האלבום "Piper at the Gates of Dawn". אלבום מדהים, אבל אם הוא לא היה קיים היה אפשר לשנוא את פינק פלויד בשקט.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

ניקי מינאז'. ההופעה שלה טייט לגמרי מצד אחד אבל שכונה רצח מצד שני. כמו שאנחנו שואפים להיות.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

אנחנו ישרוטראש.

הופעות קרובות:
30.1 - השקת קליפ, הבוקסה, רוטשילד 31, תל אביב