אינטרו 64: מאדאם סוזצקה - תקשורת קווית

לפעמים אני הולך ספונטנית להופעות בצימר בלי לדעת בכלל מי הולך להופיע. אני תמיד מופתע לטובה ושומע בפעם הראשונה הרכבי שוליים מאוד קטנים ואותנטיים. כך זה היה עם מאדאם סוזצקה, להקת ההמשך של חיית הרוקנרול Dirty Hands on a Trash Like You רק בגישה כל כך שונה. עכשיו זה בעברית והרבה יותר אינטרוספקטיבי ונסיוני, עם גיטרות יותר חלומיות וסולן שהזכיר לי ברוחו את סולן ג'וי דיוויז'ן איאן קרטיס ז"ל. בסיסט העל עובד אפרת (הקליק) מנגן בהרכב, והבחירה הזו אומרת עליהם המון.

1. מי חברי הלהקה?

ליאור גקלר שר ומנגן גיטרה. עובד אפרת מנגן גיטרת בס. רועי אברהם מנגן תופים.

2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

אנחנו ממקומות שונים בארץ: תל אביב, מישור החוף וחיפה. שלושתנו ניגנו ביחד עם חברת להקה נוספת עדי קום בהרכב Dirty Hands on a Trash Like You. שנה אחרי שהקלטנו אלבום ועדי עזבה לחו"ל חזרנו לנגן שלושתנו ביחד עם חומר חדש בשפה העברית.

3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

יש משהו מאוד קווי במוזיקה שלנו, נקרא לה תקשורת קווית. מבחינת סגנונית, במה שיצרנו עד היום כנראה שאפשר לשים אותנו במשבצת של הנויז-פאנק פוסט-רוק.

4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

ישנו סרט שנקרא "מאדאם סוזצקה". המאדאם היא מורה מאוד רצינית לפסנתר, יש לה שיער אדום אך יום אחד כשהיא משתכרת חוסר השליטה שלה מפחיד אותה מאוד והיא קצת נטרפת. זאת סצינה מאוד מיוחדת בסרט וזה התאים לנו. כיום לשם אין ממש משמעות, אפשר לקצר את זה ל-"דם סו" שיהיה קל יותר לבטא.

5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

עכשיו אנחנו בעיקר לוקחים קטע שיש לו שלד די ברור ועובדים עליו. זה יהיה נחמד בעתיד אם נוכל ליצור קטעים מאפס כלומר מאלתור חופשי. הדבר הכי חשוב לסיים את האלבום שכבר התחלנו להקליט.

6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

עובד לא מפסיק לנגן ולעבוד עם הרכבים ומוזיקאים שונים. רועי הוא שף מאוד מוכשר. ליאור גורר תואר בחינוך מוזיקלי.

7. ממה אתם מושפעים?

מוזיקלית זה יכול להיות מאיזה קטע סלואו-קור חדש שהקשבנו לו, זה יכול להיות מסרט, לרוב סרט שאין בו מוזיקה בכלל, ממשהו שמישהו אמר או שנכתב בספר, מהמציאות שלנו.

8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

רועי: האוסף הראשון של קווין או "Apostrophe" של זאפה.

ליאור: הבחירה יכולה להשתנות בכל רגע. האלבום של Cat Power, אלבום הקאברים הראשון שהוציאה בשנת 2000 זה אלבום שאני מקשיב לו לא מעט. זה מגניב שמכל הקטעים שם דווקא הקטע שלה הכי קורע.

עובד: שאלה קשה.

9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

רועי: Achtung Baby של U2.

עובד וליאור: כנראה שלא מוחקים.

10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

מישהי או מישהו שעושים לייב טכנו. לא פעם אחרי הופעה מישהו העלה את המילה טכנו. כנראה שזה קשור לתפקידי התופים של רועי. נניח שהמסיבה מתחילה ואנחנו עולים ראשונים, מעניין האם המעבר מאיתנו לטכנו יעבוד ואולי רק באמצע המסיבה נעלה, נערער את העסק ונרד.

11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

האיש הטוב:

בדקו לנו תעודות ונתנו לנו להמתין בחדר הכניסה. ב"סלון" היו מספר אנשים שהלכו מפינה לפינה, חלקם מלמלו משפטים וחלקם נעו בשקט, היו כאלה שישבו מול הפסנתר ומסך הטלוויזיה הכבוי. פתח הכניסה הפחיד אותנו, זכוכית עבה משוריינת בגודל של מכונית שחצצה בין המחלקה למסדרון שבבניין. בעודנו ממתינים שהאחיות יתפנו אלינו נכנס ל-"סלון" איש שנראה בשנות החמישים לחייו, חייך, אמר שלום, התיישב על כיסא הפסנתר והתחיל לנגן שירים שחלקם היו מוכרים לנו וחלקם לא. אף אחד לא שר, גם לא האיש שניגן, התנועה בחדר פחתה. הוא פרט בטוב טעם את הליווי והמנגינה. כשסיים שאלנו אותו מה הסיפור שלו והוא אמר לנו שהוא גר לא רחוק מכאן וכבר עשרים שנה הוא מגיע למחלקה ומנגן למטופלים ולצוות. איש טוב חשבנו.

אנחנו לא יכולים לנגן בקונצרטים וגם לא רוצים.

אנחנו לא יכולים לנגן בברים כי זה חלף מהעולם ואנחנו לא טובים בקאברים. אנחנו יכולים לנגן בבית לעצמנו ולחברים, זה נחמד. אנחנו יכולים גם להיות האיש הטוב.