פוסטים בכללי

  • סיכום 2015: אלבום השנה של יובל הרינג מועדת חריגים

    יובל הרינג, סולן ועדת חריגים שהוציאו השנה את "השעמום שוקע", בוחר את האלבום האהוב עליו ל-2015 לכבוד סיכומי השנה והשקת הבלוג רקוב.

    בחרתי ב"פח האשפה של ההיסטוריה" שלקח אותי מהרגע הראשון ששמעתי אותו לתחילת שנות האלפיים כשישבתי בדירה של יוני במקווה ישראל ופגשתי את חברי להקת לבנון בפעם הראשונה. אלה שירים של יוני ששמעתי מזמן, וגם אפילו פעם בבית פיתקית נכנסתי לסשן מיקסים שהוא עשה שם על המחשב. הוא עבד על האלבום הרבה זמן וזה מורגש. אלבום אישי, עם סאונד אמיתי שנדיר למצוא כיום בתרבות הסינגלים. אני לרוב לא אוהב אלבומים מקומיים חדשים כי מעט מאד אמנים יודעים לבנות אלבום שלם, אבל פה ושם יש אלבומים שלמים חדשים טובים, וזה אולי הטוב ביותר של 2015.

  • המאזין ברדיו 118: סיכום אלבומים טובים מ-2015

    The Listener 118: Some Good Albums from 2015 by Idosius on Mixcloud

    יצאו הרבה אלבומים טובים ב-2015. אשדר את 20 הגדולים שלי בעוד שבועיים, ובינתיים החלטתי לאגד לכם חופן של ריליסים ראויים מהשנה האחרונה. להאזנה בלחיצת פליי למעלה או לקריאה למטה.

    FFS - FFS

    FFS - FFS

    Franz Ferdinand והרכב הפופ Sparks (בתמונה) שיתפו סוף כל סוף פעולה אחרי דיבורים של שנים ויצרו את הסופרגרופ הכי מודע לעצמו אי פעם (ראה ערך הקטע "Collaborations Don't Work"). אלבום טוב מאוד יחסית לסופרגרופ אך בסה"כ די חמוד.

    Frankie & The Heartstrings - Decency

    Frankie & The Heartstrings - Decency

    הרכב האינדי פופ מסונדרלנד גייס אל שורותיו את הגיטריסט/זמר Ross Millard מה-Futureheads וחזר עם אלבום די הגון.

    The Vaccines - English Graffiti

    The Vaccines - English Graffiti

    תפנית פופית חלקלקה לוואקסינז שויתרו על הנסיון ליצור קלאסיקת רוקנרול על זמנית והקליטו אלבום מאוד עכשיווי.

    Courtney Barnett - Sometimes I Sit and Think, and Sometimes I Just Sit

    Courtney Barnett - Sometimes I Sit and Think, and Sometimes I Just Sit

    הסינגרית/סונגרייטרית ממלבורן בעטה לעולם בתוכס עם גיטרה חשמלית ושירים במבטא אוסטרלי על שנאה עצמית ("Pedestrian at Best"), מפעיל מעליות ("Elevator Operator") וחיפוש בתים בפרברים ("Depreston"). עם שורות כמו "Give me all your money and I'll make some origami honey" אני בטוח שעוד נשמע על מעללותיה של בארנט, הלנה דנהאם של האינדי.

    maff

    MAFF - MAFF

    הדואופול הבריטי-אמריקאי נסדק השנה והגיעה הרבה מוזיקה מעולה ממדינות אחרות. אחת מההפתעות הם MAFF, הרכב צ'ילאני חמוד שנע בקלילות בין אינדי רוק לשוגייז, שמתחבר לניינטיז מבלי להשמע כמו חיקוי.

    Myrkur - M

    Myrkur - M

    מאוד ציפיתי לאלבום הבכורה של אלילת הבלאק מטאל הדנית מירקור. אי פי הבכורה שלה היה אחד מההפתעות של 2014 וכל המסתורין סביבה עם תמונות קסומות בפייסבוק והקריירה בתור דוגמנית שאנל רק הוסיפו לעניין. האלבום לא יצא שטני מספיק - אולי בגלל אובר מאמץ, אולי בגלל חוסר בשירים טובים - ועדיין הוא שווה האזנה רק בשביל לשמוע איך משלבים בין שירי עם נורווגיים לשוגייז ומטאל.

    Ceremony - The L-Shaped Man

    Ceremony - The L-Shaped Man

    הרכב הפאנק הקליפורני עבר אבולוציה והוציא אלבום פוסט-פאנק שמושפע מאוד מג'וי דיווז'ן ואקו והבאנימן. התוצאה מעניינת, אך נשמעת קצת חקיינית וז'אנריסטית מדי וחסרים בה שירים טובים ואותנטיות.

    Swervedriver - I Wasn

    Swervedriver - I Wasn't Born to Lose You

    השוגייז התקאמבק בשנים האחרונות וכל הלהקות הגדולות חזרו לבהות בנעליים: My Bloody Valentine, Slowdive, Ride, Lush וגם Swervedriver. הם הוציאו אלבום מלטף וחזרו לאחרונה לכותרות בעקבות מכות בין פיט דוהרטי מהליברטינז לסולן ההרכב אדם פרנקלין שככל הנראה שיזגז לפיט את הצורה.

    David Hasselhoff - True Survivor

    David Hasselhoff - True Survivor

    אמנם לא אלבום, אבל קאמבק ענק שלא יכלתי להתעלם ממנו: דה הוף עם שיר הנושא לסרט הפולחן "Kung Fury".

    New Order - Music Complete

    New Order - Music Complete

    אלבום ראשון לניו אורדר מזה 10 שנים בלי הבאסיסט פיטר הוק (שתובע אותם על תמלוגים) ועם חזרתה של הקלידנית גיליאן גילברט. ניו אורדר חוזרים פה לצלילי הדאנס מהאייטיז רק בלי לחדש כלום או להתפתח, פשוט חופן שירים ניו אורדרים. הדעות די חלוקות אם זה אלבום גאוני או גרוע, לדעתי הוא סבבה.

    Tamaryn - Cranekiss

    Tamaryn - Cranekiss

    השוגייזרית הניו זלנדית חזרה עם יותר סינתים מגיטרות ושדרוג רציני לקולות שלה שהפכו מלחישות צרודות לשירת פופ מפתה.

    Gwenno - Y Dydd Olaf

    Gwenno - Y Dydd Olaf

    גוונו סונדרס, לשעבר מהרכב בנות האינדי ה-Pipettes, יצרה אלבום של אלקטרוניקה מכשפת בוולשית(!).

    a-copy-for-collapse-waiting-for-cover-artwork

    A Copy For Collapse - Waiting For

    בזמן שענקי האלקטרוניקה עשו עוד מאותו הדבר (ראה המשך), Daniele Raguso האיטלקי שיגר אלבום מאוד קצבי ואפל, מסוג הביטים שילדי גיטרות כמוני אוהבים.

    Chvrches - Every Open Eye

    Chvrches - Every Open Eye

    אלבום שני להרכב הסינת' פופ הסקוטי עם אותה נוסחה מנצחת שמשלבת בין הווקאלז השבריריים-מתוקים של הסולנית לורן מייברי (שהסתבכה השנה עם הטרולים) ומלא הוקים על הסינתי. אם אהבתם את הראשון, תאהבו גם את זה.

    The Chemical Brothers - Born In The Echoes

    The Chemical Brothers - Born In The Echoes

    קאמבק חביב למדי של ענקי האלקטרוניקה כולל שיתוף פעולה עם הרובוטית מהעתיד St. Vincent.

    רוצים עוד?

    Blur - The Magic Whip - רחוק משיאי הבריטפופ ובכל זאת מבדר
    Battles - La Di Da Di - רוק מתמטי והפעם בלי ווקאלז
    Sexwitch - Sexwitch - שיתוף פעולה מיסטי בין נטשה קאהן (Bat For Lashes) לבין הקראוטרוקרים Toy
    Moon Duo - Shadow of the Sun - קראוטרוק פסיכדלי מברית ההזיות העולמית סן פרנסיסקו
    The Garden - Ha Ha - זוג תיאומים מקליפורניה מתפרעים בין פוסט-פאנק לדראם אנד בייס למי יודע מה
    Sweet Baboo - The Boombox Ballads - סינגר/סונגרייטר מתקתק מצפון וויילס
    Telekinesis - Ad Infinitum - אינדי פופ קליט מסיאטל
    Alcoholic Faith Mission - Orbitor - אינדי דני נוצץ בתיבול אייטיז
    Seapony - A Vision - שירים מתוקים רוויי ריוורב, האלבום האחרון בהחלט להרכב
    Totally Mild - Down Time - אותו הוייב רק מאוסטרליה
    Crushed Beaks - Scatter - אלבום בכורה שמשלב בין שוגייז, פוסט-פאנק, ואת הווקאלז המאונפפים של השנה
    The Virgance - Paradigm 3
    - הארדקור שוגייז

  • אינטרו 8: אזור - חומוס פסיכדלי

    הם התחילו את ההרכב בג'אם ספונטני, הם היו שמחים לחמם את Tool, וכמעט קראו ללהקה Psychedelic Hummus. תכירו את Azor, טריו רוקנרול מטורלל.

    1. מי חברי הלהקה?

    אלון כץ - תופים + שירה, שחר גנני - באס + שירה, יובל גליקו - גיטרה + שירה (באלבום אורי ''ברי'' שפלן מנגן באס).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    יובל מאזור, אלון מבאר שבע, שחר מראש העין.

    יובל: אני ואלון הכרנו בג'אם ספונטני בבית פיתקית אחרי איזה הופעה: אני הייתי על הגיטרה, הוא קפץ על התופים, וכל השאר היסטוריה. את שחר הכרנו כשניגנו הופעה אקוסטית בפסטיבל ''פאנקוסטיות'' מתחת לגשר של רכבת מרכז ביום חורפי. הוא ראה אותנו ואמר לנו שהוא הבסיסט שלנו. באותה תקופה היינו עם ברי אך לאחר כמה חודשים ברי החליט לעזוב כדי להתמקד במוזיקה שלו. שחר הוקפץ למשימה ועכשיו אנחנו כבר עובדים ביחד על חומרים חדשים לאלבום הבא.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    יובל: הדרך לתאר את המוזיקה שלנו היא שזה המוזיקה שלנו, מה שאנחנו מנגנים. כמובן שמדובר ברוקנרול שמגיע ממקום של רצון לחופש וקצת קשה להסביר במילים.

    אלון: רוקנרול בועט אבל לא כבד מידי, מרקיד ומעניין.

    שחר: רוקנרול מהסוג הישן והטוב עם נגנים מהעתיד, מי ששומע מבין.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    יובל: לפני כ-3 שנים עזבתי את הבית של ההורים בראשון לציון (לאחר שנים של צעקות מהשכן בכל פעם שהרמתי קצת ווליום במגבר) ועברתי לבית קטן באזור שאפשר קצת להרעיש בו (לא יותר מידי). בבית הזה ישבתי שעות, ניגנתי בגיטרה וכתבתי את השירים לאלבום. כל הסקיצות והחזרות הראשונות של הלהקה היו בבית וגם אלון גר פה תקופה בסלון בין התופים. היה לי רעיון לקרוא ללהקה Psychedelic Hummus כי פעם בטיול בספרד הכנתי חומוס והצעתי למישהו והוא חשב שזה סם פסיכדלי. אבל חבר שלנו נטע גופן (הבן אדם שאכלתי איתו חומוס הכי הרבה פעמים בחיים) אמר שזה נשמע כמו משהו מקולקל אז החלטנו ללכת על Azor.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    "ולא אפסיק בחיפוש המתמיד אחר הסולם הכי גבוה, שיקח אותי הכי למעלה" - מתוך השיר כלום עולה.

    יובל: קודם כל להנות, לעשות דברים שמעניינים ומגרים אותנו. לגרום לעצמינו ולאנשים שמצטרפים אלינו לטיול (בין אם זה קהל בהופעה או אנשים שמאזינים לאלבום) להנות, לשמוח, להתעניין, לחשוב ,להרגיש, לרקוד ולחוות רגעים עצמתיים שאתה שם לב אליהם באמת רק שהם נגמרים ואתה קולט שהיית כל כולך בתוך החוויה ולכן היה שווה לעשות אותה והיה שווה לחיות. וכמובן לשמור על כושר נגינה, לנגן כל הופעה יותר טוב מהקודמת.

    שחר: אני מרגיש שאנחנו מחזירים לחיים סגנון מהעבר אך עם אווירה חדשה מסגנונות אחרים (groove ,punk rock) וסטייל של הופעות חיות ומקפיצות שקשה למצוא בארץ. הייתי שמח אם הלהקה תפרוץ החוצה מהארץ ותביא עימה בחזרה להקות חדשות שיופיעו גם פה.

    אלון: לבטא את עצמי כצורך בסיסי כמו חיה פראית מודרני, חשבתי על זה קצת. קצת.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    יובל: שאלה טובה. משתדל לעשות את כל הדברים האלה שצריך לעשות למען המוזיקה והלהקה כמו לקבוע הופעות ולדאוג לפוסטרים ולשלוח לשם או לדבר עם ההוא או עם הזה, או לכתוב את השורות האלה. אני גם עובד בתור איש סאונד באולפן ובהופעות והולך לים בקיץ בשביל לא להתחרפן.

    שחר: אני לומד מוזיקה ברימון.

    אלון: אני בחופשה.

    7. ממה אתם מושפעים?

    יובל: לפעמים יוצא לך לשמוע כל מיני מוזיקאים שאומרים שהיו מעדיפים לחיות בתקופה אחרת בהיסטוריה, אך אני מבסוט שנולדתי ב-92 כי ככה יכולתי להיות מושפע מג'ימי הנדריקס, MC5 ,Black Sabbath, נירוונה, ממלא פאנק ורוק ששמענו, וודסטק, סרף,
    גרא'ז, סטונר, מטאל, מזרחית, רגאיי, ועוד מלא מלא דברים באותה מידה. וזה בעצם יצר את כור ההיתוך הזה שאנחנו מדברים עליו (Azor).

    שחר: אני חושב שכל אחד מאיתנו מושפע מסגנונות ולהקות שונות ומיוחדות והתוצאה היא מקור ההשפעה המשותף.

    יובל: אנחנו מושפעים מחווית החיים! ובד"כ שירים נכתבים אחרי דברים משמעותיים שאנחנו חווים.

    אלון: אני מושפע מדברים שעובדים כמו שצריך, פונקצויונלים: ההיגיון!

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    יובל: צריך לחשוב על זה קצת. "Dark Side of the Moon"? אבל רק אם זה גרסאת הדאב ויש מלא מה לעשן בחללית.

    שחר: הייתי לוקח חתיכת דיסק ארוך שלא יהיה לי משעמם.

    אלון: An Awesome Wave" Alt-j", גם ככה אין חיים על מאדים.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    פחות הקטע שלנו לצנזר ולמחוק, חופש הביטוי במוזיקה הוא לכולם.

    אלון: חוץ מ An Awesome Wave" Alt-j" אם הייתי חייב.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    יובל: יש המון להקות מאוד טובות שקורות עכשיו בארץ ובעולם שהיינו שמחים להופיע איתם אבל אין משהו ספציפי שאני מכוון אליו.

    שחר: כנ"ל.

    אלון: Tool כי אין עוד להקה שמשתווה אליהם ביקום.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    שחר: שכל מי שקורא את זה שילמד לנגן או לשיר, למה לא?

    אלון: אל תלכו רחוק מידי, לכו לאן שצריך.

    יובל: תנו בראש, בואו להופעות.

    הופעות קרובות :
    12/12/15 - תכלס בר, ת''א, עם Jeronimo
    17/12/15 - סטודיו שטרוס, ירושלים עם Turbans וגולשי האבן נייר והמספריים.
    19/12/15 - אורבן בר, חיפה
    25/12/15 - פסטיבל ''סיוט בחג המולד'' פפיאטו, ת''א

  • אימאל'ה, ג'אז!

    איתי שומרי החליט להתמודד עם הפחד המוזיקלי הכי גדול שלו לקראת פסטיבל XJazz שיתקיים ב-9-12.12 ברוטשילד 12, בכולי עלמא ובדייגו סאן.

    פמפמו באוזניי את המילה הזו כשהרמתי בס בגיל 14 ולא הקשבתי. המורה שלי תמיד אמר לי שאני זקוק לזה, אבל אותי זה לא עניין. כל מה שרציתי זה להינעל שעות במקלט של חבר ולנגן בלופים את "Smells Like Teen Spirit".

    אני מדבר על ג'אז. לא נשמע מאיים במיוחד נכון? אבל משום מה, המילה הזו ומה שהיא מייצגת תמיד הרתיע אותי. בהתחלה סירבתי להודות בזה. התביישתי. מבחינתי ג'אז תמיד סימל רצינות, מחויבות, ומקצועיות. אותי, ילד שמנמן עם ADHD, זה לא עניין בכלל, ג'אז הרגיש לי כמו שיעורי בית. שיעורי בית? על הגיטרה? אין מצב, הרי הסיבה שלמדתי לנגן הייתה כדי לברוח מהם. בנוסף, ג'אז נראה לי כמו הדבר הכי משעמם וחנוני בעולם. מי כל השמוקים האלה שמחזיקים את הגיטרה נורא גבוה ומנגנים בלי לזוז, ומה זה הקצב הזה? שום דבר לא קורה כאן. אלה היו רק חלק מהמחשבות שחלפו לי בראש ברגעים המעטים שהסכמתי להקשיב לג'אז. הייתי רגיל לאינטנסיביות המיידית של המטאל ולגרוב המקפיץ של הFאנק ולא הבנתי מה כל כך מלהיב בקטעים ארוכים ורפטטיביים של צלילים לא ברורים.

    maxresdefault

    שיעורי בית במוזיקה.

    ככל שהתבגרתי, התחלתי לפגוש בהם, בג'אזיסטים, במהלך מסעותיי המוזיקליים. פעם, לפני אחת החזרות שהיתה עם הלהקה שלי דאז, ניגן לפנינו הרכב ג'אז בסיסי שכלל מתופף, בסיסט, גיטריסט וקלידן. הם ניגנו מעין ג'אז מודרני מאולתר. הייתי חסר סבלנות והערתי לחבריי הערות עוקצניות, בעוד שאלה היו עסוקים דווקא בלהקשיב.

    עם גיוסי לצבא עברתי תהליך טבעי של התבגרות, ובין היתר למדתי להקשיב למוזיקה מחדש בנסיעות הארוכות בין הבסיסים. הנוף המשתנה והשעות הלא שגרתיות גרמו לי להבין שלרבדים השונים בחיינו יש זרימה שונה, וכך גם במוזיקה. לא הכל צריך להיות ברור ונוח משמיעה ראשונה. לא הכל חייב להיות קל לעיכול מיד. בתקופה הזאת גיליתי את היופי במוזיקה האלטרנטיבית. ג'אז נשאר הנמסיס הגדול, אך יחד עם זאת, התחלתי לקבל בהבנה את הרעיון שהשמש לא זורחת לי מהישבן ואני לא מבין הכל. נזכרתי ביום ההוא בחדר החזרות, והתביישתי בעצמי. היום אני מבין שזאת הייתה קנאה: קנאה לחופש הזה שהיה להם, קנאה לעובדה שהם לא היו עצלנים כמוני ואשכרה למדו מוזיקה, קנאה לזה שהם לא ספרו אותי. הם נתנו בראש הרבה יותר ממני, ואני עוד ניגנתי פאנק-רוק.

    למרות הערכתי הגדלה לג'אז, אולי אפילו יראה, לא הקשבתי לסגנון. הוא עדיין לא זימן אותי לתוכו. הרגשתי שאולי המרחק ביננו גדול מדי ולעולם לא יגושר. הוא דפק לי על הדלת במהלך חיי כבר כמה פעמים. הוא היה שם אצל Jamiroquai, אחת הלהקות הכי אהובות עלי מהילדות. הוא היה שם בסרטים של טרנטינו, הוא הפך לטרנד בברים השווים בתל אביב, ואפילו קיבלתי אותו בבת הזוג האהובה שלי שרון, שהיא, בין היתר, זמרת ג'אז מדהימה. למרות כל אלה, יחסי עם הז'אנר נותרו "שלום קר" כפי שמגדרים זאת בפוליטיקה.

    qoups71girva1tzkvddl

    אהבה מילדות: Jamiroquai

    ואז, לפני כשנה, זה סוף כל סוף קרה. "וויפלאש", סרט הביכורים של הבמאי דמיאן שאזל,יצא לאקרנים. גלי הביקורות שהגיעו מרחבי העולם ביחד עם דחיפה קלה מהחברה שלי שכנעו אותי ללכת לראות את הסרט. יצאתי נפעם. זאת הייתה חוויה אינטנסיבית. המשחק והצילום היו יוצאי דופן, אבל הלב של הסרט היה כמובן המוזיקה. היצירות בסרט מהפנטות והטכניקה העילאית של הנגינה כבשה אותי. בדומה ליצירות בסרט, שאזל בנה את המתח בסבלנות על ידי סצנות חזקות ועבודת עריכה מרשימה עד לסופו משולח הרסן. צילומי התקריב על ידיו המדממות של המתופף הצעיר, גיבור הסרט, והחיפוש שלו אחר השלמות המוזיקלית של הג'אז, נחקקו לי בזיכרון, והצליחו להסביר לי מה זה ג'אז בצורה ויזואלית, מה העצמה שלו, מה המחיר שלו ולמה אנשים מעריצים אותו מאז שנות העשרים של המאה שעברה.

    Brody-Whiplash-1200

    זה לא היה ה"טמפו" שלי, עד עכשיו

    וויפלאש היה רק הסיפתח. שנת 2015 זימנה לי מפגש נוסף עם הג'אז באלבומו הפנטסטי של קנדריק לאמר "To Pimp A Butterfly". מעבר לייחוד המילולי שמבדיל אותו מכל אלבום ראפ שיצא בשנים האחרונות, לאמר רקח תמהיל משובח של היפ הופ ג'אזי, ואני התאהבתי מיד. האלבום היה למעשה החוצץ האחרון ביני לבין הז'אנר וחשף בפניי את אמן הג'אז הראשון שהגיע לדיסקייה הפרטית שלי, הסקסופוניסט קאמסי וושינגטון. וושינגטון הוציא בהמשך השנה את אלבום הבכורה שלו, "The Epic"', וכפי ששמו מרמז לנו מדובר במפלצת ג'אז ענקית: שלוש שעות של מוזיקה צבעונית ונהדרת. החיבור סוף כל סוף הושלם.

    רק דבר אחד נשאר לי לעשות, טבילת אש. בסוף השבוע הקרוב יגיע לראשונה לארץ פסטיבל XJazz הברלינאי, ואני אהיה שם. הפסטיבל פועל בהצלחה רבה כבר שלוש שנים ומאגד בתוכו הופעות ג'אז אקלקטיות ומגוונות. החל מיום רביעי הקרוב ועד שבת, יעלו בכל ערב הרכבים שונים ומרתקים ברוטשילד 12 בכולי עלמא ובדייגו סאן. האופי האורבני והצעיר של הפסטיבל מהווה שער מושלם לקהל חדש, בדיוק כמוני. אני אגיע לשם כדי להקשיב, כדי לחוות וכדי ליהנות. בעיניי הערב המסקרן ביותר של הפסטיבל יתקיים בחמישי הקרוב (10.12) ברוטשילד 12 עם הופעות של Mop Mop האיטלקים - הרכב ג'אז מודרני שמשלב סמפלרים ולופים - ו-Johannes Brecht הגרמני, מוזיקאי שמייצר ג'אז אלקטרוני טריפי.

    header+imge

    אחד מאלבומי השנה: Kamasi Washington

    ביל אוונס, אחד מפסנתרי הג'אז הגדולים של החצי השני של המאה ה20, אמר פעם: "הג'אז הוא לא המה, הוא האיך. אילו היה המה, הוא היה נשאר סטטי, לעולם לא גדל. האיך הוא כשהמוזיקה מגיעה מרגע מסוים, היא ספונטנית, היא קיימת בזמן שהיא נוצרת." כשהייתי צעיר יותר, התעסקתי כל הזמן במה. מה אומרים, מה עושים, מה מנגנים ומה לא מנגנים. היום כשאני קורא את הציטוט הנ"ל של אוונס, אני מבין כמה התבגרתי. במדינה שבה כולם רק מדברים כל הזמן, מצאתי מקור השראה לעשייה. לא מעניין אותי מה יקרה מבחינתי בפסטיבל. אני לא חושב על מה אצטרך לעשות עם הידיים שלי, או על מה יגידו אנשים מסביבי. אני רק אשתוק, אקשיב, ואלמד איך אפשר לעשות דברים אחרת. אני לא מפחד יותר.

  • המאזין ברדיו 117: סיכום הפּאנק של 2015

    The Listener 117: Punk of the Year 2015 by Idosius on Mixcloud

    בן טברסקי (Zaga Zaga, The Driers, אלמונים מתים) ואיתי אלזרדל (The Orions, Sweatshop Boys, Warp) מסכמים את 2015 בפּאנק סופר מגוון: מאוסטרליה ועד אמריקה, מילדים בני 14 ועד מבוגרים, מסטרייט אדג' ועד קווירקור (בתמונה: G.L.O.S.S). להאזנה בלחיצת פליי למעלה, או לקריאה ושמיעה סלקטיבית למטה.

    הבהרה של טברסקי לגבי קריאות ה-"Kingface" בזמן השידור: "ראינו סרט תיעודי על סצינת הפאנק בוושינגטון די סי. קוראים לו "Salad Days", סרט מצוין שסוקר את הסצינה מהלהקות הכי ידועות ועד להכי זניחות. אחת הלהקות שהתראיינו בסרט היתה להקה בשם Kingface. לא היה לנו מושג מי הם היו, אבל בכל פעם כשראינו את השם על המסך לא יכולנו שלא לומר בהתפעלות 'Kingfaaaccceeee!'"

    Sheer Mag - Sheer Mag II

    אלזרדל: איפי שני ללהקה מפילדלפיה, לו-פיי גאראז' שפולש למחוזות וז'אנרים כמו סול ובלוז, סולנית עם קול צפצפני בקטע אדיר.

    Royal Headache - High

    אלזרדל: אלבום שני ללהקה מאוסטרליה. פאנק רוק לו פיי עם שירת סול.

    Drug Church - Swell + Hit Your Head

    טברסקי: רביעיית פוסט הארדקור מאלבני ניו יורק עם פטריק קינדלון מ-Self Defense Family על השירה. מנגנים ערבוב של אימו ניינטיז, פאנק רוק ניינטיז ובגדול נשמעים כמו Title Fight עם פטריק קינדלון בתור סולן. הוציאו שני ריליסים השנה.

    The Coneheads - 14 Year Old High School PC-Fascist Hype Lords Rip Off Devo for the Sake of Extorting $$$ From Helpless Impressionable Midwestern Internet

    אלזרדל: ילדים משוגעים מאינדיאנה שעושים בדיוק מה שהטייטל הזה אומר.

    Video - The Entertainers

    אלזרדל: פאנק רוק מטקסס, אלבום שני סה"כ וראשון בלייבל של ג'ק וייט.

    Nervosas - Nervosas

    טברסקי: טריו פאנק רוק מקולומבוס אוהיו שמחזירים את הסאונד האפל והגותי של הדת' רוק האייטיזי עם גיטרות רבוייות בריברב וקורוס ושירה נמוכה וקודרת.

    No Problem - Kid Killer

    טברסקי: להקת פאנק רוק מאדמונטון קנדה שגם ממשיכה את הזרם הזה של פאנק רוק אפל וקודר רק עם נטיות יותר אנרגטיות ועצבניות.

    Sievehead - Into The Blue

    אלזרדל: פוסט פאנק משפילד. כנראה אלבום השנה.

    Radioactivity - Silent Kill

    אלזרדל: להקה מדנטון טקסס עם חברים ממארקד מן ובאד ספורטס, אלבום שני.

    G.L.O.S.S. - DEMO

    טברסקי: להקת הארדקור פאנק כועסת ועצבנית מאולימפיה וושינגטון. חברי הלהקה הם קווירים וטראנסג'נדרים ששרים על איך זה להיות מנוכר בחברה שמתקשה להכיל אותם.

    Torso - Sono Pronta A Morire

    טברסקי: להקת הארדקור פאנק מקליפורניה, ריליס הפאנק של השנה עבורי, הארדקור פאנק סופר כועס, סופר עצבני. קצר ולעניין, אין פה שיר איטי אחד, הכל קולע ועובר כמו סופה של עצבים.

    Night Birds - Mutiny At Muscle Beach

    אלזרדל: אלבום שלישי וראשון ב- Fat Wreck Chords להרכב אולדסקול הארדקור פאנק מניו ג'רזי עם אלמנטים של סרף שרק עושים את הכל להרבה יותר טוב.

    Pisse - Mit Schinken durch die Menopause

    אלזרדל: פאנק אוונגרד מאוד פתוח מברלין, מיש מש של סגנונות תחת מטריה אחת של אלבום אדיר.

    No Tolerance - You Walk Alone

    טברסקי: להקת סטרייט אדג' הארדקור פאנק מבוסטון. קצר, קולע, מהיר ועצבני. כמו שהארדקור פאנק אמור להיות.

    Violent Reaction - War

    אלזרדל: סטרייט אדג' הארדקור מליברפול/לידס. מהיר, חזק וכועס.

    Retox - Beneath California

    טברסקי: להקת הפוסט הארדקור מסן דייגו קליפרוניה עם אלבום שמצד אחד מבליט עוד יותר את הנטיות של הלהקה להארדקור, אבל מצד שני נותן המון ביטוי לריפים שמושפעים מרוקנרול.

    Weekend Nachos - Weezer Nachos

    אלזרדל: וויקנד נאצ'וז הם בד"כ להקת הארדקור/פאוור ויולנס משוגעת אבל כשהם מנסים לעשות וויזר הם משאירים לסתות שמוטות.

    אלבומים נוספים ששווים בדיקה:

    Red Dons - The Dead Hand Of Tradition
    Perspex Flesh - Ordered Image
    Jeff Rosenstock- We Cool
    Nakam- Self Titled LP
    Soupcans- Soft Party
    Open Letters - 10-23

    פאנק רוק שווה בארץ:

    Sweatshop Boys - Always Polite Never Happy
    Not On Tour - Bad Habits
    Moom - Moom EP
    Kids Insane - Split with Slander
    ZAGA ZAGA - Year One
    Almonim Metim - Endless Scummer Love EP

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00