The Listener 122: Ear Cleaning 2015 by Idosius on Mixcloud
שטיפת אוזניים מ-2015 עם מוזיקה חדשה וישנה בלבד (פלייליסט בלחיצת פליי למעלה). בתמונה: ראאול מברכים אותנו ל-2016 עם סטונר רוק עברי.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
איתי שומרי ראה את מופע ההשקה של Raaul ב-6.1.16 באוזן בר, וחזר עם כמה תובנות לגבי צמדי רוק ותגלית מרעישה ששמה Elephant Hive.
טרנד הצמדים ששטף את עולם המוזיקה בשנים האחרונות (Royal Blood, No Age, The Black keys וכו') הגיע באופן רשמי לישראל ביום רביעי האחרון עם מופע ההשקה של Raaul באוזן בר.
למרות שראאול הסבו את עצמם לצמד באופן רשמי רק לאחרונה, אי אפשר להגיד שהם להקה שפועלת על פי צו האופנה. במופע ההשקה החגיגי הזה, שכלל הופעת פתיחה משובחת במיוחד של צמד אחר בשם Elephant Hive (אליו עוד נגיע בהמשך), הם השיקו מוצר שנדמה שכמעט ונכחד: אלבום רוק בעברית. לנוכח מצב המוזיקה בארץ להקות רבות מהסצנה המקומית מוותרות מראש על ניסיון כיבוש הביצה ופונות לאפיקים בינלאומיים. באינדינגב האחרון היה ניתן לראות בבירור שמרבית המופעים היו בשפה האנגלית או אינסטרומנטלים. שלא תטעו: אני בעד אנגלית. אני חושב שלשאוף גבוה זה מבורך, וכמה מהלהקות הטובות ביותר בעולם כיום, כמו Iceage הדנים ו-Ghost השוודים, הן כאלה שאנגלית היא לא שפת האם שלהן, אך יש בכך מעין הודאה מדכאת בדבר הגסיסה של המוזיקה הישראלית.
כשגיא שכטר (שירה ותופים) ועידו אגמון (שירה וגיטרות) עשו את הצעד ההפוך ועברו מאנגלית לעברית, האמירה שלהם ריגשה אותי. אם לא היה די בכך, הם גם אירחו את מי שמזוהה יותר מכל עם סצנת הרוק הישראלית: רמי פורטיס. להביא למופע שלך את פורטיס, שבשנים האחרונות הפך ליקיר המיינסטרים, זה מעין חותמת שמשמעותה "חבר'ה, אנחנו כאן ואנחנו מכאן". זה הכי ישראלי, הכי קלישאתי, אבל לגמרי משרת את המטרה.
הגעתי אל המופע מלא בציפייה כשאני מזמזם בלי הפסקה את שיר הנושא המצוין של האלבום "לשרוף לטרוף", אבל לא הכל היה מושלם באוזן בר. שכטר ואגמון הם מוזיקאים מצוינים וותיקים. ביום יום הם מלווים את פורטיס בהופעותיו ומאחוריהם קרוב ל-20 בתעשייה. עובדה זו באה לביטוי היטב מן הרגע הראשון, כשהם עלו לבמה חבושים בכובעים תואמים והתחילו לנגן. הנגינה שלהם היתה מדויקת ומהוקצעת, אך משהו בהופעתם הרגיש מחושב מדי, מעט קר. מה שהופך צמדים לכלי מוזיקלי כל כך מעניין הוא החופש שהדינמיקה הזאת מאפשרת להם. הגיטרה יכולה לעשות מה שבא לה ולא צריכה לדאוג לעבודה משותפת עם כלים אחרים, והתופים יכולים להיות בוטים, משוחררים וחסרי מקצב אחיד. נדמה שראאול עדיין לא אימצו לחלוטין את הרעיון של להופיע כצמד. הם שמרו על איפוק שהפך את הנגינה שלהם למאוד סטרייטית: אין סטיות ימינה או שמאלה, הכל מאד מהודק ואחיד. הרוח הסטונר-רוקרית האדג'ית של האלבום שלהם לא ממש עברה במופע.
Raaul: מדויקים
מצחיק שדווקא חוסר מקצועיות מהווה יתרון עבור צמדים. Patrick Carney, המתופף של הבלאק קיז, הוא דוגמה מצוינת למוזיקאי שהפך את חוסר המקצועיות שלו לסמל מסחרי. הצליל העקום של התופים שלו הוא מה שגרם לבלאק קיז לבלוט בתוך ים הלהקות שצצו בתחילת שנות האלפיים במהפכת הגאראג'-רוק. שכטר הוא ללא ספק מתופף מצוין, אבל ההקפדה שלו על הפרטים הקטנים מיותרת במסגרת ההרכב הזה. הוא חיפש במהלך ההופעה את מבטו של אגמון לעיתים תכופות כדי לוודא ששום דבר חלילה לא יתפספס ביניהם. כך ראוי לעשות בהרכבי רוק בעלי רית'ם סקשן הדוק, אך לטעמי הוא צריך לשחרר את הדאגה, לסמוך על עצמו ועל חברו, ופשוט לתת בראש. האלבום החדש מלא בשירי רוק קליטים וכיפיים, כאלה שכל כך חסר לנו בנוף המקומי.
באמצע המופע אגמון הכריז על "אורח מיוחד מאוד" ופורטיס עלה לבמה. למרות שפורטיס התארח כבר אלפי פעמים בהופעות מן הסוג הזה, נראה שהוא באמת שמח לקחת חלק בפרויקט של חבריו ללהקה. בפעם האחרונה שקיבלתי הופעה בהפתעה של פורטיס זה היה באינדינגב. אז הוא עלה בלי הודעה מוקדמת לפני הסט של קין והבל ועייף את הקהל עם אלבומו החדש והלא מוכר - הופעה מתוכננת בקפידה שמטרתה היתה לחשוף את האלבום החדש לקהל רוכשים פוטנציאלי. הטעם לא היה משהו, ולא כי האלבום לא טוב, אלא בגלל שלדחוף בכוח משהו לא מוכר פשוט לא עובד באמצע פסטיבל. קיוויתי לחוויה מתקנת עם האמן המשוגע. באופן אירוני, הפעם היה זה פורטיס שלא הכיר את השירים, וזה היה הדבר הכי טוב שראאול יכלו לקבל. פורטיס ידוע בהופעה הבימתית חסרת הרסן שלו, הוא בנה מזה קריירה. כשעלה לבמה הוא הוציא את שכטר ואגמון מאותו איזון מחושב, והופעתם השתחררה. פורטיס רוב הזמן עשה רק רעשים עם הגיטרה, אבל זה כל מה שהיה דרוש כדי להכניס את ההופעה לסחרור. ראאול ביצעו עם פורטיס גם שני שירים שלו, אחד של מינימל קומפקט, ולאחר מכן המשיכו בסט שלהם. לטעמי הבחירה לשיר עם פורטיס את שיר הנושא של האלבום "לשרוף ולטרוף" הייתה שגויה, שכן הוא היה יכול להיות שיר סוגר נהדר להופעה ללא הדחיפה של פורטיס.
פורטיס משוגע: הוציא את ההופעה מאיזון
ברגעים רבים חשתי שלראאול חסר בסיסט. על אף שנהניתי מן השירים שלהם, הרגשתי שהעובדה שהם צמד לא שירתה את המוזיקה. יכול להיות שצלע שלישית הייתה מועילה להם, כי העובדה שהם שניים מהווה כרגע מעין גימיק ולא יותר. השירים המנוניים ומאד פופיים ועומק של בס יעשיר אותם בצבעים חיוניים. התחושה הזו בלטה לנוכח מופע הפתיחה המצוין של Elephant Hive, צמד גאראג' רוק אינסטרומנטלי. הם הדגימו איך מנצלים את היתרונות בצמד, ועשו מוזיקה מלאת "פגמים" בצורה מושלמת. אלפנט הייב הם צמד דינמי ופרוע, והופעתם על הרחבה שלפני הבמה רק חיזקה את הסטייל המשוחרר והזרוק שלהם. ניכר שהנגינה שלהם באה ממקום צנוע וכנה, והם גרמו לאוזן בר להרגיש לרבע שעה כמו מוסך גדול.
אלפנט הייב: הביאו את המוסך של אבא לאוזן בר
אני מאושר שהרכב כמו ראאול הוציא אלבום בעברית, אין לי ספק שהדיסק שלהם יישאר תקוע אצלי באוטו עוד תקופה ארוכה. אשמח לראות אותם בהופעה בחלל אחר מהאוזן בר כי הסאונד באותו ערב היה מאכזב. מסקרן אותי מאוד לראות איך הם יגדלו, כי הפוטנציאל שלהם נהדר. הם יטוסו בקרוב לארצות הברית להקליט את אלבומם השלישי, ובכדי שהרעיון הזה יהפוך להצלחה, עליהם להחליט איזה להקה הם רוצים להיות.
בעשור הנוכחי עלה מודל חדש למוזיקאיות, ה-One Woman Show: אישה אחת ששרה, מנגנת, רוקדת, ומפיקה, והכל במקביל בעזרת פלאי הלפטופ וטריגרים עם נורות LED צבעוניות. יוצרות כמו Grimes ועדי אולמנסקי כבר מטריפות את הרחבות, ועוד רבות הבינו שהן יכולות להשליט פופ אלקטרוני בעזרת מקבוק ותדמית מסתורית, למשל עדי פהר, שרוצה להכניס אתכם לסרט קסום ויכולה לקבל השראה מחיוך של כלב.
1. מי חברי הלהקה?
אני: עדי פהר. זה פרויקט הסולו הראשון שלי שכתבתי והלחנתי. בכתיבת המילים של האלבום היתה שותפה חברתי הטובה לי טריפון, ומופיעים איתי על הבמה אור בהיר, שהפיק את האלבום, ואיתן רז על תופים.
2. מאיפה את?
נולדתי בחדרה. אמא שלי חיה בחדרה ואבא שלי בפרדס חנה אז נדדתי בין לבין.
3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?
חלומית ועצובה, מציאותית ושמחה - אני חושבת שיש בה הכל מהכל. האלבום נכתב בתקופה של 4 שנים שבתקופה הזאת היתה שמחה גדולה וגם עצב עצום אז המוזיקה שלי היא כל מה שעברתי וכל מה שאעבור.
4. כיצד בחרת בשם ההרכב?
FEHER זה שם המשפחה שלי. זה שם המשפחה מהצד של אבא שלי - ניצולי שואה שכולם כבר לא פה - ויש משהו יפה בשם משפחה שעובר עם שרשרת הדורות, אז זה עובר גם לתינוק שלי, שזה הפרויקט המוזיקלי שלי.
5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?
לייצר חווית במה כמו חוויה של סרט קסום/עולם אחר, חוויה שהקהל מגיע להופעה ונסחף לתוך עולם של מוזיקה וויז'ואל ותנועה, וכשהוא יוצא החוצה הוא לא זוכר מילים של שיר אלא מרגיש כאילו עבר משהו משמעותי. אני מקווה להצליח לייצר את זה גם בקליפים יום אחד, אבל הופעות זה הדבר הכי חזק והכי משמעותי לטעמי, זה הרגע האמיתי שהמאזין/צופה יכול להתחבר אליו.
6. מה את עושה חוץ מלנגן?
מצלמת חתונות, אוכלת הרבה גלוטן ומנסה להיות אופטימית בזמן שהעולם הוא לא מקום כל כך אופטימי.
7. ממה את מושפעת?
קלישאה, אבל באמת שמהכל. יש ימים שאהיה חסרת השפעה גם אם הדבר הכי קסום יחלוף מול פני ואוזניי, ויש ימים שההשראה תגיע מריח של גשם, כאב גב, מישהו שדרס אותי עם אופניים, או חיוך של כלב. באמת שזה יכול להגיע מכל דבר.
8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
בא לי להגיד "Dummy" של Portishead, אבל אהיה עצובה כל הזמן בגלל האלבום הזה ונראה לי שמגניב במאדים, אז: David Bowie - The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars, או בקיצור "Ziggy Stardust", והייתי מוסיפה לו את "Life on Mars" אם כבר הגעתי למאדים.
9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?
Fiona Apple - When the Pawn. זה האלבום שליווה אותי שנים רבות והוא חלק ממי שאני, אז הייתי מוחקת אותו לרגע בשביל לראות איך אני בלעדיו ב-2016, ואז הייתי מחזירה אותו כי הוא מושלם!
10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?
אפשר להופיע על במה בפסטיבל בין Fever Ray ל-FKA Twigs? תודה!
11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
ככה רושמים קלישאות ביפנית: 決まり文句
וככה רושמים קידום עצמי ביפנית: 自己宣伝
The Listener 121: Indie Disco by Idosius on Mixcloud
ערכתי סט שירים למסיבת אינדי לכבוד הסילבסטר - מעולה גם להרמה במשרד או ריקוד בחשכה (פלייליסט בלחיצת פליי למעלה).
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
שירה ז. כרמל והבראסרי משחררים את אלבומם החדש "One Source of Bad Information". הסתקרנו מה הקטע מאחורי הגרוב, אז הזמנו את שירה לספר את הסיפורים מאחורי השירים, למשל איך כותבים שיר על המוות, מאיפה היא השיגה אישור להשתמש בטקסט של המשורר האמריקאי רוברט בליי, וכיצד נעשה העיבוד ל-"Soldiers Things" של טום ווייטס.
1. A Matter of Life and Death
השיר הזה עוסק בשאלות רטוריות/טריוויאליות/משעשעות בנושא המוות. הוא נכתב במהלך השבעה על דודתי ז"ל מרי שגיא, והתנגן אצלי בראש כל השבוע ההוא וגם הרבה אחר כך, במיוחד הפראזה היורדת שאחרי שורת הפזמון. קל לשאול שאלות על מוות כי הכל כל כך לא ידוע, אבל קשה לנסח אותן. בסוף החלטתי לוותר על הניסיון להיות מתוחכמת (זה נורא פשוט למות), ולשאול כל מה שעולה לי לראש. עובדה נחמדה על השיר: המעבדת הגאונה שלנו ושותפתי להרכב אור סיני שרה איתי את הקולות בסי פארט.
2. I Am Lysistrata
כתבתי על השיר בהרחבה כאן. אמל"ק: ליזיסטרטה הייתה דמות במחזה יווני עתיק שקראה לשביתת מין נשית בקרב האתונאיות והספרטניות ע"מ להכריח את הגברים לעשות שלום, וזה עבד לה. האם ליזיסטרטה של ימינו הייתה שרה אותו דבר? בערך, אבל עם עוד כמה מילים על משטור הגוף המודרני, ופליאה על כך שהמצב עודנו די גרוע אחרי 2000 שנות עבדות נשית. אגב עבדות, את השורה "Patriarchy used us as a natural resource" כתבתי בהשראת הוגה הדעות Ta-Nehisi Coates, שכתב על העבדים האפרו-אמריקאים: "They transfigured our very bodies into sugar, tobacco, cotton, and gold".
3. One Source of Bad Information
את השיר המופלא הזה מאת המשורר האמריקאי רוברט בליי מצאתי בכלל בספר של המשוררת הישראלית תהל פרוש, שם שימשו השורות הראשונות של השיר כמוטו לשיר שלה. אחרי שהלחנתי את השיר והקלטנו אותו, הבנתי מאקו"ם שאני חייבת לקבל את אישורו של בליי להלחין את השיר, וכך החל מסע חיפושים של כמה חודשים, שהעלה חרס. אז פרסמתי את הוידאו הזה בפייסבוק, ומקץ כמה ימים הכל בא על מקומו בשלום: יצרתי קשר עם המשפחה דרך בתו המקסימה של בליי - הסופרת וחוקרת הספרות אלואיזה ג'יימס - וקיבלתי את אישורו. החלטתי גם לקרוא לאלבום על שם השיר, בעיקר כי זו פשוט כותרת מעולה, אבל גם כי אני מאד אוהבת את השיר.
4. ליד יש חרב
שיר חזק ומדויק של המשורר המוכשר אלמוג בהר, שזכיתי להלחין לפני כמה שנים (ואז הנחתי בצד) ואני שמחה ומתרגשת לבצע עם הבראסרי. אני חושבת שהמילים מדברות בעד עצמן, ובעברית! (כפי ששמתם לב זהו השיר היחיד בעברית באלבום). הבחירה באנגלית לא נעשתה במכוון, והדיון בנושא ארוך ומורכב מבחינתי, אבל כך יצא. אולי מתישהו אפרוש את השקפותיי בנושא בהרחבה :) בשלב מסוים הסבו את תשומת לבי לכך שהאלבום עוסק ברובו ברעיונות אנטי מלחמתיים, וזה משמח אותי מאד. והלוואי שנכתת חרבותינו לאתים במהרה בימינו.
5. Soldier's Things
את טום ווייטס אני אוהבת מנעוריי, ואף באופן "פעיל" – נסעתי להופעה שלו באירופה לפני כמה שנים (היה מדהים מן הסתם), השתתפתי באלבום התרגומים של אתר ה"עונג" לשיריו - "שירים משומשים" - ואף הפקתי ערב שיטוט ברים בת"א עם משתתפי האלבום. אני זוכרת שכשהתלבטתי איזה שיר לתרגם בשביל הפרויקט ההוא, רציתי מאד לתרגם את "דברים של חייל", כביכול משימה לא מסובכת בשל האופי הרשימתי של הטקסט, אבל הסתבכתי בה כהוגן. בסוף הלכתי על שיר אחר, אבל השיר הזה מלווה אותי כבר הרבה שנים ואיכשהו הייתה לי התחושה שברגע שהשיר הפשוט והיפה הזה יגיע לידיה של אור סיני המעבדת שלנו, היא תעשה ממנו מטעמים, וכך היה. מבחינתי כל הקאבר הזה היה מוצדק רק בזכות האאוטרו המופלא שלו, שאור הפליאה לכתוב.
6. Old Black Swan
את השיר הזה, שנכתב על ידי המלחין וכותב הליברית האיטלקי-אמריקאי מנוטי, שמעתי במקרה בהופעה של זמרת קנדית בשם אורה קוגן. היא הופיעה לבד עם גיטרה באוגנדה (זצ"ל!) בירושלים, וזו הייתה אחת ההופעות הכי יפות שהייתי בהן בחיים. הגרסה שלה לשיר רדפה אותי במשך שבועות, ולמדתי לשיר את השיר מאוד מהר. כשחקרתי את השיר ומקורותיו גיליתי שהגרסה שלה שונה מאד מהלחן המקורי, וגם שלנינה סימון יש ביצוע לשיר שלא דומה כלל לגרסה הזו וגם לא ממש לגרסה המקורית. תהיתי אם עליי לשלב בין הגרסאות, אבל בסוף החלטתי להישאר עם המלודיה וההרמוניה המכשפות שבגרסה של קוגן. את העיבוד כתב נגן קלרינט הבס הגאון שלנו, ניתאי לוי, שגם מבצע איתי את השיר. אחד הדברים הכי יפים בביצוע שלו לטעמי הוא טכניקת הנשיפה הייחודית, הנקראת "slap tongue", שגורמת לחלק מהצלילים להישמע כמו צליל מעורב בנקישה.
7. Daddy Ran Away with the Circus
זה אולי השיר הכי ישן שיש באלבום, כתבתי אותו ב-2010 בעקבות התמונה הזו, שהיא חלק מסדרת תצלומים של הצלמת מיכל חלבין, ולא בעקבות הספר של אתגר קרת שלא שמעתי עליו עד לפני שנתיים ועדיין לא קראתי. במקור ביצעתי את השיר עם "רביעיית שירה ז' כרמל" שאיתו הוצאתי את אלבום הבכורה שלי "קהלת צדק". בזמנו ההופעה שילבה בין אנגלית ועברית, ותכננתי להוציא אי-פי כפול: אחד בכל שפה. אז הבנתי שלא אצליח להקליט את שניהם בו זמנית, והחלטתי להתחיל מהעברית. כמובן שמעולם לא הקלטתי את החלק השני: הגיטריסט היקר שלנו עבר לחו"ל מיד עם צאת האלבום, וכך התפרק ההרכב, ועמו הסיכוי שהשירים ההם באנגלית יראו אי פעם אור. אגב, במקור רציתי שיתארח בשיר ההרכב האהוב והיקר מארש דונדורמה, שהוא ההשראה הראשונה שלי להקמת הבראסרי, אבל זה היה מסובך מדי וזה לא יצא. ועכשיו יש לי תזמורת כלי נשיפה משל עצמי, אז הנה.
קרדיט צילום: מאי קסטלנובו
