פוסטים בכללי

  • 4 באפריל 2016

    המסך הלבן בראיון לקראת הסרט "עוד אהבה נמסה"

    יום אחד, כשיעשו רוקומנטרי על התקופה הזו, המסך הלבן בטח יככבו בו. גבריאל וגילברט, בני הדודים לבית ברויד, חורכים כל במה אפשרית בחולצות לבנות ומשפריצים רוקנרול מלוכלך בעברית לכל עבר כמו בימים הטובים של הרוקסן. ב-6.4 הם ישיקו סרט מוזיקלי בכיכובם בשם "עוד אהבה נמסה", אז ביררתי איתם במייל מאיפה זה בא, מה קורה עם אלבום הבכורה שלהם, ואיך הם קשורים להרכב Fat White Family.

    איך התגלגלתם לעשות את הסרט "עוד אהבה נמסה"?

    האמת היא שהסרט התחיל מרצון לתעד את הימים הראשונים של המסך הלבן וחבריה ובעצם הפיכתה מדואו פולק אקוסטי ללהקת רוקנרול. באותם הימים חברינו הטוב אורי רנרט, המתופף העומד, הגיע לחופשה מברלין שהתגלגלה למסע הופעות מטורף ברחבי הארץ. ערב אחד ישבנו כולנו עם רם אוריון והחלטנו שחייבים להקליט את הטריו גיטרה/מלודיקה/תופים כאן ועכשיו, הכי לפרצוף שיש, כשהשירים הכי טריים שיש. מה שהתחיל בתור מחשבה על הקלטה לואו פיי על טייפ 4 ערוצים הפך למסיבה לבנה יחד עם כל החברות והחברים שהסתובבו עם הלהקה ועדיין מהווים חלק בלתי נפרד ממשפחת המסך הלבן. במהלך סיבוב ההופעות נפגשנו לראשונה עם במאי הקאלט רפי פרח (ערפדים סטלנים, מכונת הרג) שהערצנו בעקבות הסרט הגאוני "Drugged Out Sexed Up" והוא נכנס חזק בתור הבמאי של הפרויקט, ולקח אותנו למסע פסיכדלי שצולם והפך לסרט רוקנרול "עוד אהבה נמסה". למסך הלבן יש חזון שהוא גם מוזיקלי וגם ויזואלי ואנחנו הולכים להמשיך ולספק את הסחורה בשתי החזיתות.

    האיוונט מבטיח "הצצה ויזואלית אל תוך מוחם הקודר של האחים ברויד". ובכן, אתה יכול לתת טיזר ולתאר מה קורה במוחות הקודרים האלה?

    יש לנו כל מיני רעיונות ומחשבות, לעיתים ראדיקליות. אנחנו לא מרוצים מהסדר הקיים, אנחנו צמאים לדברים הטובים. קודחים לנו בראש כל היום, ואנחנו משתגעים. לכל אחד יש מצלמה על הפרצוף. כל נוד שמישהו עושה ב-2 בבוקר אני צריך לראות כשאני קם לעבודה. אני חוזר מחופשה קצרה בדרום ספרד והדבר הראשון שאני רואה בנמל התעופה בן גוריון זה 200 פוסטרים ענקיים של בר רפאלי מחייכת אליי חיוך סליזי בזמן שאני בכלל מפחד ששמו לי מטען חבלה במזוודה. אנחנו משוגעים על כל הראש ואנחנו לא יכולים לשאת את זה יותר. המסך הלבן זה עולם מקביל שיצרנו בשביל להתנתק מכל החרא הזה, ובשביל לממש את כל האהבה הגדולה שיש בנו ולתת אותה לעולם.

    צילום: גאיה סעדון

    לא מרוצים מהסדר הקיים. צילום: גאיה סעדון

    הקלטתם לסרט פסקול על טייפ 4 ערוצים בעזרתו של רם אוריון. איך היתה העבודה איתו? כתבתם שירים חדשים במיוחד לסרט?

    העבודה עם רם היא דבר שאנחנו מכירים ואוהבים עוד מימי שעלת נפוצה, אז הוא הפיק את האי.פי "ימית 2000" בצורה שהיינו מאוד מרוצים ממנה. באותם ימים, ימי חורף 2015, רם התחיל לחקור ולשחק עם הטייפ החדש שלו וגם השוויץ לנו בהקלטות חריפות במיוחד שעבד עליהן עם רייסקינדר. קלטנו שיש פה סאונד חזק ואותנטי שלא מחביא את הטעויות והלכלוך ומראה תמונה אמיתית של מה שקרה בחדר. אהבנו את הכיוון הזה וזה דיבר אלינו מאוד. בעולם הדיגיטלי של היום, המון רגש מתפספס בהקלטות ונעלם בתוך המחשבים והתכונות. הטייפ לא מאפשר לך את "הפריבילגיה" הזו ובעצם אתה צריך פשוט לתת את זה מכל הלב. כל עבודת הפוסט-הקלטות מאוד מינורית, אין כמעט מיקס וזה היה חלק מהרעיון. רם מבין אותנו ויודע איך לגרום לנו להזיע וכמובן שלפרויקט המשפחתי הזה רצינו רק אנשים אהובים וקרובים. אין שירים שנכתבו במיוחד לכבוד הסרט, אבל השירים שמופיעים בסרט הם שירים שנכתבו באותם ימים כמו "אישה אש" עם ליאת רז או "הציפור הלבנה" עם יולי שפרירי.

    אם כבר מדברים על זה, מה קורה עם אלבום הבכורה של המסך הלבן?

    אלבום הבכורה מצוי בבישול עמוק. מדובר באלבום ורסטילי מאוד עליו אנחנו עובדים עם אנשים שונים כמו רייסקינדר, Red Axes ועוד. השירים מקבלים את הצורה שלהם והיא מאוד מפתיעה. בחודשי הקיץ הוא צפוי לצאת וזה הולך לעשות פה בום גדול!

    צילום: יותם קלנר

    מושפעים מ-Fat White Family. צילום: יותם קלנר

    הזכרתם מתישהו שאתם מושפעים מההרכב Fat White Family. אפשר לשאול באיזה באופן? מאיזה עוד הרכבים אתם מושפעים?

    הפאט וויטס בהחלט אחת הלהקות האהובות עלינו. להקה חריפה ובועטת מדרום לונדון שיצא לנו לפגוש ולהכיר באחד הביקורים שלנו בלונדון. חבר טוב בשם מיכאל עבר לגור בעיר והתחיל לחקור מה קורה במועדונים האפלים של לונדון וככה נחשפנו לפאט וויטס. יצא לי להגיע איתו לכמה הופעות עוד לפני שהלהקה התפוצצה בגדול. משהו באווירה בהופעות היה כל כך חזק ועצמתי שזה הטריף אותי לגמרי. שוחחנו אחרי ההופעות ואנחנו מאמינים שעוד יצא לנו להופיע יחד מתישהו במהלך הדרך. צפוי מפגש נוסף ביוני הקרוב ואולי משהו ייסגר. כמובן שגם המוזיקה הלוקלית משפיעה עלינו ויש לנו זכות גדולה לעבוד עם האנשים שאנחנו הכי מעריצים כמו רייסקינדר, Red Axes, וחברים אחרים מהסצנה כמו הילה רוח, המפשעות, או הגרייט מאשין. אנחנו מושפעים מהרבה להקות כמו Devo, מחתרת הקטיפה, The Make Up והפרויקטים האחרים של יאן סביניוס, CAN או סינגפור סלינג. לאחרונה התחלנו לצלול לצד האפל של הפולק והפיפטיז.

    תצרפו עוד לוחמים למשפחת המסך הלבן לכבוד ההקרנה. לכל מי שחולם להצטרף ללהקה ולא יודע איך, כיצד עובד תהליך הקבלה שלכם?

    אין איזה ערב אודישנים או משהו בסגנון. האנשים שמצטרפים להופעות או להקלטות הם השותפים הטבעיים שלנו. החברים שלנו בחיים. את יולי וליאת הכרנו מההופעות והחיבור היה טבעי. כיף לנו כל הזמן להשתנות ולקחת את השירים למקומות חדשים. אנחנו מרגישים שזה מפתיע את הקהל ושומר על רוח הנעורים שלנו. יצא לנו לאחרונה להתחיל לנגן גם עם יונתן לסמן החצוצרן שמוסיף צבע קברטי ובהופעה הזו גם עמיתקס מהמפשעות ינגן איתנו על הבאס.

    יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף?

    מוות לטכנו.

    סגור לתגובות על המסך הלבן בראיון לקראת הסרט "עוד אהבה נמסה" / כללי /

  • 3 באפריל 2016

    המאזין ברדיו 134: לא צריך להיות הם

    שעה של מוזיקה אקלקטית כולל האינדי פופ השבדי של The Sun Days (בתמונה), הפלישה האוסטרלית של The Goon Sax, ועד לקאבר מדהים של שינייד אוקונור לאלטון ג'ון.

    קרדיט צילום: Emil Agrell

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-20:00

    סגור לתגובות על המאזין ברדיו 134: לא צריך להיות הם / כללי /

  • 3 באפריל 2016

    אינטרו 23: Warp - ריפים שבא לבכות

    יש להקות כמו רדיוהד שנמצאות בחיפוש דרך מוזיקלי, ויש להקות כמו AC/DC שננעלות על קטע ועושות אותו טוב. הפאוור טריו Warp שייכים לקטגוריה השנייה. נשמע שהם נעולים על המטאל המוקדם של שנות השבעים, במיוחד Black Sabbath, עם ריפים ותיפוף כבד וצווחות של באנשי. בואו נכיר.

    1. מי חברי הלהקה?

    איתי אלזרדל - גיטרה ושירה, ספי הכריש - בס ושירה, עזרא - תופים.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    כולנו חברים הרבה שנים, בעיקר כחלק מסצנת הפאנק המקומית. ספי ועזרא מכירים מגיל צעיר מראש העין. איתי וספי גרו ביחד שנתיים באותה דירה ומכאן בישלו רעיון לנגן יחד בלהקה, בשביל זה קראו למולטי-אינסטרומנטליסט המחונן עזרא שיגלה טריטוריה שלא חווה עדיין וינגן תופים.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    ריפים שבא לבכות.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    עזרא בחר. אני (איתי) רציתי שם אחר ואמרתי לו שאין מצב שיקראו לנו ככה. אז עכשיו קוראים לנו ככה.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להמציא את הריפים הכי טובים שאנחנו יכולים, ולגרום לשירים להישמע דינמיים ומעניינים. הרבה להקות חוטאות בשיעמום ובמריחה של ריפים עד כדי שחיקה. אין טעם לנגן 7 דקות את אותו הריף. אולי הפרעת הקשב שיש לנו מהפאנק עוזרת לנו בעניין הזה.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    ספי רועה כלבים. עזרא עובד בשדה. איתי אומר לאנשים במה לעבוד.

    7. ממה אתם מושפעים?

    הרבה רוק פסיכדלי, להקות שהשתמשו בהרבה ריברב דיליי ופאז בסאונד שלהם. כמובן גם להקות רלוונטיות שנותנות הרבה השראה מבחינת איך כותבים את זה ואיך מנגנים את זה. אני גם מושפע מאוד מ-CCR.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    איתי: Heart - Dreamboat Annie
    עזרא: Sleep - Sleep's Holy Mountain
    ספי: לא שומע מוסיקה.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    כל הקטלוג של Queens of the Stone Age. לא כי זה גרוע, יותר בגלל שרוב מי שאוהב את זה גרוע. להקה שסחים אוהבים להגיד שהם אוהבים כדי לתת לעצמם נקודות על טעם במוזיקה. נחייה סבבה גם בלי זה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    לא היינו רוצים לחמם אף אחד. לחמם זאת מחשבה תבוסתנית. שיחממו אותנו, לשם נרצה להגיע.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    תקימו להקות. כמה שיותר מהן. טובות אבל.

    סגור לתגובות על אינטרו 23: Warp - ריפים שבא לבכות / כללי /

  • 2 באפריל 2016

    פרינסס שואו: על ארעיות ההצלחה ועידן רייכל של היוטיוב

    סמנתה מונטגומרני חלמה להיות זמרת. סמנתה העלתה ליוטיוב vלוגים וקטעי אקפלה תחת הכינוי Princess Shaw, אך נכשלה מלהתקבל לתכנית "The Voice" או אפילו לקבל תשומת לב בערב במה פתוחה. בזמן שהיא המשיכה לעבוד בבית אבות בניו אורלינס, איזה קיבוצניק זרוק ושמו קותימאן עבד באיזי על "Thru You Too", פרויקט ההמשך ל-"Thru You". גם אם השם לא אומר לכם כלום, בטח ראיתם את הוידאו הויראלי מ-2009 שסימפל קטעי יוטיוב ממוזיקאים אנונימיים ויצר מהם שירים חדשים שזכו למיליוני צפיות. הטוויסט: סמנתה היא הכוכבת של "Thru You Too" - ואין לה מושג מזה. אבל לבמאי עידו הר יש מושג. הוא מצפה שהפרויקט החדש של קותימאן יקבל מיליוני צפיות, ומחכה לתפוס במצלמה את הבעת הפנים של סמנתה ברגע שקותימאן יעשה upload והיא תהפוך לסופרסטאר. הוא אכן תפס את ההבעה ואת כל הסיפור של סמנתה בסרט הדוקו-מוזיקלי החדש "פרינסס שואו".

    כנראה שלא תמצאו מילים רעות על הסרט, הוא עשוי טוב ובאמת שסמנתה כפרה. היא עברה התעללות פיזית ומינית בילדותה והחיים שלה לא זזים לשום מקום ("למה אני מתקדמת באותו כיוון בלי כיוון?" היא שואלת את עצמה בסרט). כמובן (ספוילר אלרט) שברגע שחבריה התחילו להפגיז אותה בסמסים שהיא נהייתה לכוכבת יוטיוב, כל צרותיה כאילו נעלמו. היא אף הגיעה לארץ להופיע עם קותימאן וגם מלווה הקרנות של הסרט בארץ ובעולם, דברים שהיא בטח מעולם לא חלמה שיקרו. גוד ווייבס, אם כי הסרט גרם לי לתהות על חוסר שוויון ועל תהילה ובכלל על הפרויקט הזה של קותימאן.

    הקאטים בסרט בין החיים של סמנתה לחיים של קותימאן גרמו לי לתחושה של חוסר נוחות. בזמן שקותימאן מחפש קטעי יוטיוב בכיף שלו, מעשן עישונים, ואוכל טוסט גבינה, מראים כיצד גנבו לסמנתה את גלגלי הרכב, ניתקו את ביתה מהחשמל, ואיך היא חושפת סודות משפחה אפלים. כביכול רוצים לעשות לנו בילדאפ איך קותימאן הולך להציל אותה מעצמה, אך בו בזמן ממחישים עד כמה חיים מקבילים של שני אנשים בשתי מדינות שונות כל כך רחוקים אחד מהשני. לכאורה זה לא מחדש שום דבר, אבל להראות את זה קורה בזמן אמיתי, זה כבר סיפור אחר - וברור שסיפורה של סמנתה הוא רק אחד מיני רבים באוכלוסיות החלשות של ארה"ב ובכלל בעולם.

    באחד מקטעי הסרט סמנתה נסעה לנסות את מזלה באטלנטה, המוטאון החדש כפי שאחד מתושבי העיר כינה אותה. סמנתה נתקלה שם ברחובות ובמועדונים בחופן של מוזיקאים שיודעים לשיר כמוה או אפילו הרבה יותר טוב. וואלה, אנחנו יודעים מה מצפה לה, וכנראה שלא להם. אם, למשל, יוטיוב היו משנים באותו היום את אלגוריתם תוצאות החיפוש, כנראה שקותימאן מעולם לא היה מגיע לפרינסס אלא לזמר/ת אחר/ת. קל לשכוח את הארעיות של ההצלחה ולייחס הכל לכישרון בזמן שבשביל המון מוזיקאים שהצליחו או לא המזל שיחק תפקיד הרבה יותר חשוב (מעניין אם היא חזרה לנגן הרחוב החביב ההוא מאטלנטה כמו שהיא הבטיחה עכשיו כשהיא התפרסמה). הסרט לא שואל אפילו שאלה אחת בעניין, אלא פשוט מראה את זה קורה, כאילו שזה הגורל, בין אם הצופים שמים לב לכך או לא.

    עכשיו, כש-"Thru You" של קותימאן יצא גם אני נגנבתי. קותימאן הזכיר לי את DJ Shadow, יוצר אלקטרוני שבעצם יצר שירים חדשים מסימפולים איזוטריים - רק שקותימאן עשה את זה עם יוטיוב. אבל עם "Thru You Too" כבר לא נפלתי מהכיסא. הקסם של הגימיק אבד, והשירים עצמם אחלה, אך מאבדים הרבה מהנפח שלהם בלי סיפור הרקע. קותימאן משתמש בקטעים ללא רשות, ובסרט נטען שהוא מעולם לא קיבל תלונות. הסתבר שזה לא נכון. קותימאן בעצמו רשם בתיאור של הוידאו "Give It Up" כי הוא התכתב עם אחת מהצ'לניות שסומפלה לוידאו וככל הנראה התלוננה על כך שהוא לא ביקש ממנה אישור. אמנם קותימאן לא מוכר את היצירות הללו או שם פרסומות, וגם אם קותימאן הוא נשמה טהורה שסך הכל רוצה לעשות אומנות, ברור שמיליוני הצפיות שהוא מקבל עוזרים לקדם את שמו בעולם. המשתתפים בקטעים שלו מקבלים קרדיט כך שאולי גם הם מרוויחים מהפרסום, אם כי השם שמופיע בסופו של דבר בכותרת הוידאו הוא כמובן Kutiman. אז אולי קותימאן הוא לא המקבילה של די ג'יי שאדו ביוטיוב, אלא יותר של עידן רייכל.

    ומה קורה עם סמנתה של אחרי "Thru You Too"? קטעי היוטיוב שלה עלו מכמה עשרות צפיות לכמה מאות, ולפי הסרט גם כמה חודשים לאחר הפריצה האוטו שלה עדיין עמד נטול גלגלים והיא עדיין הלכה לעבוד באותו בית האבות. מה שכן, היא שחררה בדיוק קטע חדש עם קותימאן והם עובדים ככל הנראה על חומר חדש. נקווה שהיא תזכה לחיים מאושרים גם אחרי ש-15 הדקות שלה יעברו.

    סגור לתגובות על פרינסס שואו: על ארעיות ההצלחה ועידן רייכל של היוטיוב / כללי /

  • 28 במרץ 2016

    בכורה: האלבום השני של Alterhood

    מרגישים איכות כבר מהריף הראשון באלבום החדש של Alterhood. ריף הבלוז-רוק שמתניע את הקטע "Dangerous", ובעצם את האלבום כולו, היה יכול להופיע בקלות בקטע של The Black Keys או Arctic Monkeys. זה ריף מדויק, קליט, והכי חשוב, קולני. בזמן שיותר מדי להקות מקומיות הורגות את הגיטרות במיקס, אלטרהוד מצאו את נקודת האיזון בין הווקאלז של דן נוה והגיטרות של רועי הלוי - כנראה זה מה שקורה כשטסים להקליט את האלבום בפאקינג וויילס ושוכרים את המפיק ניק ברין שעבד עם Oasis, Stone Roses, ו-Stereophonics. התוצאה היא אינדי-רוק שמשלב בין השמש הישראלית למנכוליה הבריטית ובשפת המלכה. בניגוד לרוב הזמרים מארץ הקודש ששוברים את השיניים באנגלית, ההגשה של נוה נשמעת חלקה ומזכירה את הווייב של הקוף הארקטי מר אלקס טרנר. עם המנוני פסטיבלים כמו "Far Away From Home" או "Someone Like You", כנראה שנראה את אלטרהוד על בימות אירופה הקיץ.

    בתמונה: עטיפת האלבום, ציור של יוסף קריספל - (Untitled, 2015, אקריליק ושמן על בד).

    אלטרהוד ישיקו אל האלבום ב-2.4 באברבנל 5, ת"א

    תגובה אחת / כללי /
→ פוסטים קודמים
פוסטים חדשים ←