התחנה הבאה: 8 המלצות לאינדי מדרום קוריאה
מישהו אמר לי פעם שהקוריאנים הם החקיינים הכי טובים בעולם. כל מה שהמערב עושה, דרום קוריאה תעשה יותר טוב ובסוף תגרום לך לחשוב שהיא עשתה את זה קודם. זה התחיל בסמסונג מול אפל, המשיך בתעשיית הקוסמטיקה הקוריאנית שהיא הטובה בעולם כיום, ואיך אפשר שלא, תעשיית ה-K-pop (פופ קוריאני), שהיא מהתעשיות החזקות והמרוויחות ביותר בעולם. קשה להסביר את רמות ההערצה שקיימות בעולם לקיי-פופ, אבל כל העובדות מוכיחות שהוא לאט לאט משתלט על העולם: ניצחונה של להקת קיי-פופ מול ג'סטין ביבר בבילבורד האחרון בלי טיפת מאמץ, המעריצים מסין ועד סוריה, וכמובן לא נשכח את גנגנאם סטייל.
אבל לא באנו לדבר כאן על קיי-פופ אלא דווקא על כל השאר. אינדי, למשל. בקוריאה ההגדרה של אינדי היא מסובכת יותר מאשר במדינות אחרות, מכיוון שגם הפופ עובד שם אחרת. האם אינדי הוא הסגנון המוזיקלי או העובדה שהלהקה עצמאית?. בדיון על העניין עם מכר קוריאני הוחלט שקיי-אינדי זה בעיקר הסטייל, ופחות העובדה שהלהקה עצמאית. עם זאת, כדי להיחשב כאינדי על הלהקה להיות שונה מהותית מקיי-פופ: לכתוב ולנגן את השירים שלה בעצמה, ואפילו אם הם לא עצמאיים לגמרי אז שלפחות שלא תהיה מאחוריהם סוללת מפיקים, מעצבים, רקדני רקע, סטייליסטים, מאפרים ומיליארד מעריצות צורחות.
התרבות הקפדנית ששומרת על הפרדה מגדרית בלהקות הפופ ומערכת האימונים המסיבית שעוברים אלו שרוצים להתפרסם כאיידולים (מפורסמי הקיי-פופ) הופכת את האינדי העצמאי-באמת-וגם-מצליח לקשה להשגה. גם אמנים שהתחילו כעצמאים יכולים להגיע מהר ללייבלים, לדעתי בעיקר בזכות תעשיית הסרטים. הסדרות הקוריאניות יוצאות בקצב היסטרי ומייצרות ביקוש עצום לפסקולים שהלהקות הנ''ל ממלאות, וככה הן מתפרסמות. יש ללהקות גם לייבלים קטנים שנוצרו לרוב בידי אמנים שיצאו מתוך התעשייה כדוגמת HIGHGRND, וכן פלטפורמות וידאו כדוגמת ONSTAGE (הBalconyTV של קוריאה) ו-Dingo Music שנותנות במה למוזיקאים חדשים ומפורסמים כאחד.
אז אחרי ששוכנעתם (אני מקווה) למה כדאי לכם לשמוע מוזיקה קוריאנית, קבלו 8 להקות קוריאניות שממש, אבל ממש שווה לכם להכיר. כמה מהן אינדי סטייל, כמה מהן אינדי אמיתי, וכולן מייד אין קוריאה. אל תדאגו - סידרתי לכם כתוביות.
JANNABI (잔나비)
כשמדברים על להקה שהיא לא קיי-פופ אבל עדיין מאוד מפורסמת, השם הראשון שעולה הוא ג'אנאבי. מבחינת המעריצים הלהקה כבר מזמן נמצאת ברמת הקיי-פופ, מבחינת המוזיקה הם עדיין אינדי-פופ מקסים וכובש. "HONG KONG", מתוך האלבום האחרון שלהם "Monkey Hotel", הוא השיר האהוב עלי. יש מעין ילדותיות בשירים שלהם, אבל דווקא היא זאת שמושכת אותי הכי הרבה, כמו לתפוס קרן שמש ולהפוך אותה לשיר.
Nell (넬)
אם בלהקות מפורסמות-אבל-לא-קיי-פופ עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר את Nell, שהדרך הכי פשוטה לתאר אותם תהיה קולדפליי הקוריאניים. לנל יש פופולריות עצומה בקוריאה ומספר מכובד של דיסקים ו-EP-ים שיצאו עד כה, אך האלבום השביעי והאחרון שלהם ''C'', שווה שמיעה במיוחד. בשיר "Dream Catcher" תשמעו גם את אחד מהמאפיינים של המוזיקה הקוריאנית הפופולרית: מילים באנגלית שפשוט מתחבאות באמצע משפט, או שורה שמתחילה באנגלית והופכת אחר כך לקוריאנית נשמע מסורבל, אבל איכשהו זה עובד - כמו בשורה הראשונה של הפזמון שלא תצא לכם מהראש.
Nam TaeHyun (남태현)
עכשיו הגיע הזמן דווקא כן לדבר על מישהו שהיה פעם בלהקת קיי-פופ אבל החליט ללכת לדרך חדשה: טאי-היון נאם, הווקאליסט לשעבר של להקת Winner, שחתומה אצל אחת משלושת חברות הבידור החזקות ביותר בקוריאה. אפשר לראות אותו בווינר, כמובן בצירוף צרחות מעריצות, ובהנחה שקצת תתקשו לזהות, חפשו את הבלונדיני. אני אוהבת את ווינר, אבל צריך להסכים שההרכב החדש של טאהיוני South Club (נאם בקוריאנית זה דרום ומכאן השם), הרבה יותר מתאים לו. הוא בעצמו הודה בראיון שהוא הרבה יותר עני עכשיו כשהוא לא בווינר, אבל גם שלא היתה לו ברירה אלא לצאת לדרך חדשה. אכן, קשה היא הדרך למטה מהפסגה, אך כל עוד הבלוז נשאר אנו נמשיך להריע לך. ומיליון צפיות זה לא רע בכלל - אז מה אם לווינר יש 40.
Kiha & The Faces (장기하와 얼굴들)
את הלהקה הזאת הכרתי בזכות מכר קוריאני, והיא אולי המיוחדת והמוזרה מכולן עם משחקי מילים, ווייב אחר ומוזיקה שהיא כיף טהור, בסגנון ייחודי שהוא מעין דיבור. כמו רוב המוזיקה בעולם, אלבומם האחרון "Who's Good At Their Own Love" מדבר רק על אהבה, אבל אהבה יומיומית פשוטה, כמו הסיפור על ההיא שעונה על הודעה מלאת רגש ב''ㅋ'' (ק') יחיד - ה-''חחח'' הקוריאני. בעיניי לא צריך יותר, אבל אם תתעקשו שכן, אז מה שצריך זה את הלהקה מבצעת את אותו השיר בדיוק בבר קוריאני עם המון אלכוהול, צ'ופסטיקס, כוס זכוכית, מלודיקה וברכיים.
Sunwoo Junga (선우정아)
איפה הבנות? שאלה טובה. בקוריאה להקות מעורבות מגדר עדיין נדירות. מבין מאות, ידועות לי כרגע רק להקת קיי-פופ אחת מעורבת בשם K.A.R.D (שהיא סוג של גימיק למען האמת), ולהקה נוספת בשם Urban Zakapa שגם היא על סף הקיי-פופ ולכן לא מצאה את דרכה לכאן (אבל שווה להקשיב בכל זאת). בתחום האינדי לא קל למצוא זמרות טובות באמת, אך הראשונה שעולה לי היא ג'ונגאה. הכרתי אותה דרך פסקול של אחת מהסדרות שראיתי, ולא יכולתי להתעלם מה-''אול-ג'י-מה! אול-ג'י-מה!'' ("אל תבכי" בקוריאנית). ג'ונגאה כתבה בעברה שירים לאמני הקיי-פופ הגדולים ביותר כמו GD ו-2NE1, אך פנתה להוציא גם את המוזיקה שלה. עם קול ממכר, אקסטרווגנטיות וסאונד על סף ג'אז (היא מזכירה לי את יעל נעים), בעיניי היא אמנית שפשוט חייבים להכיר.
The Black Skirts (검정치마)
גם את דה בלאק סקירטס יצא לי להכיר דרך פסקול. הוא בדיוק כוס התה שלי עם אווירה מלנכולית, עיבודים מלאי כלי מיתר, שירים על אהבה ובדידות ומוזיקה מכשפת. אבל גם מעבר לטעמי האישי, הוא אמן ברמה בינלאומית. האלבום האחרון שלו "Team Baby" הוא אלבום קונספט ואחד האלבומים הכי טובים ששמעתי אי פעם בעולם. ואל תפספסו גם את הפסקול המקסים מהסדרה "עוד או הא יונג" ושיר נוסף בוויב אחר לגמרי על התופעה האסייתית "ילד יחיד".
Lee Lang (이랑)
מתי בפעם האחרונה שמעתם קנון? עוד מאפיין של מוזיקה קוריאנית פופולרית הוא שירים מונוטוניים משהו, והשיר הבא הוא אחת הדוגמאות המקסימות שמצאתי לשיר שכזה. התחושה מהשיר היא ניטרלית, אבל המילים מלאות תקווה: החיפוש אחר השיר שחי בתוכך, אחר בית לגור בו, אדם לאהוב אותו ומשפחה לחיות איתה. מובא לכם כאן בגרסה המקורית מהבנדקמפ, למרות שיש גם גרסת אונסטייג' יפה, רק בלי הסימפול בסוף.
HyukOh (혁오)
לאחר התלבטות קשה פשוט לא הצלחתי להשאיר את היוקאו בחוץ. הסיבה שהוא כאן היא שהמוזיקה שלו באמת טובה ושאי אפשר לדבר על אינדי קוריאני בלי להזכיר אותו. הסיבה שהתלבטתי היא ככל הנראה שמכל הלהקות הנ''ל הוא המפורסם ביותר עם מליוני צפיות ביוטיוב, הופעות בבמות הקיי-פופ, ושם שנישא בפי כל חובבי המוזיקה הקוריאנית - ואי לכך אינדי זה בטוח כבר רק בסטייל. "Gondry" הוא הקטע האהוב עלי של הלהקה, גם הוא מונוטוני משהו ועם פזמון באנגלית (סימן ההיכר של היוקאו), אך השיר הידוע ביותר שלהם הוא "Comes and Goes".
---
תודה ל 보훈 וDanielions על העזרה בהכנת הכתבה :)
