פוסטים בכללי

  • המאזין לייב

    בשקט בשקט מבלי ששמתי לב המאזין חגג שנה של האזנה בינואר. למרות כמה אירועים מצערים, זו היתה שנה ממש מוצלחת. כתבתי פוסט חדש כל שבוע-שבועיים, שמעתי להקות חדשות בארץ ואף יצא לי להכיר את האנשים הנפלאים שמאחוריהן, חילקתי כרטיסים להופעות תודות לשיתופי פעולה מעולים, התארחתי ברדיו, ראיתי לא מעט רוקומנטריים, ובכלל קיבלתי את ההרגשה שהמאזין נהיה לשם סמי מוכר בסצינה.

    כסוג של חגיגה לשנה הבלוגית האיכותית שהיתה ובכלל בשביל הכיף, הזמנתי את בלוגרי העל אורי זר אביב מאור בזוויות ונמרוד ספיר מטאפאס וטאפאס להצטרף אלי להשתלטות בלוגרים על השסק ביום שלישי ה-22.2 החל מ-21:00. נשמיע לכם מוזיקה איכותית בשלושה סטים שונים אך שווים.

    מה אני מתכוון לנגן? המנה העיקרית תהיה אינדי רוק לאורך השנים, בעיקר מהממלכה הבריטית. יהיו שם דברים חדשים, נוטיז, מדצ'ססטר, בריטפופ, שוגייז, אלקטרוניקה, ואינדי ישראלי, אם חייבים לתת כותרות. סביר להניח שתשמעו בסט שלי את הלהקה הבאה שמדליקה אותי לאחרונה:

    בואו להאזין ולהגיד שלום, ומאוד כדאי לשמוע גם את הסטים של אורי ונמרוד כי הם מכינים מטעמים. להלן האירוע לחובבי הפייסבוק שביניכם, ואפשר להתחבר על הדרך לפייג' של המאזין ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים.

    כמה תודות לאנשים טובים - תודה לנועם ממיוזיק פקטורי על הכרטיסים והחינניות, מיכל רון מדוקאביב על הכרטיסים והרוקומנטריים, דייס מרקטינג על הג'וב לשעבר ושיתופי הפעולה, אנובה והיי פידליטי על ההפתעות בדואר, גיאחה מהעונג שלינקק לבלוג שלי אינספור פעמים, נדב לזר מאטמי אוזניים על כל הפעילות שלו למען המוזיקה בארץ, לאון פלדמן על הפירגון ועל הקידום המטורף של להקות השוליים, אורן זיגל שאירח אותי ברדיו הר הצופים, אורן ראב שאירח אותי בבלוג שלו, לידידתי אוה שעזרה לארגן את הגיג בשסק ולשסק על ההזדמנות המעולה הזו.

    תודה לאדיטורז שנתנו הופעה בלתי נשכחת, קיצו, עדי אולמנסקי ולורנה בי, וטייני פינגרז על הכרטיסים והמוזיקה והיותם אנשים נפלאים, לדן פביאן בלוך על הפוסט האורח והשיחות ההזויות, לאד טרנר ולכל הלהקות המעולות שראיתי או הכרתי השנה. תודה כמובן לכל מי שמגיב וקורא את הבלוג, כיף שאתם פה. מקווה שלא שכחתי אף אחד, ואם כן, אז תודה גם לכם, נתראה בשסק.

  • מידנייט פיקוקס + קיצו = ?

    זה שוב קרה לי. הגעתי ספונטנית להופעה מבלי לדעת שום דבר על הלהקה שעומדת לפני, והם העיפו לי את המוח למימד אחר. הלהקה הזו היא Man25, טריו רוק נסיוני שקצת קשה להגדיר. משהו בין מטאל לבין פוסט-Pאנק לבין פוסט רוק לבין נויז, אם חייבים לזרוק עליהם כמה טייטלים. הזכירו לי בווייב שלהם את Factory Floor, אחד ההרכבים הנסיוניים החדשים והמבטיחים מהממלכה המאוחדת. כן, משהו טוב. אנסה לחדד את האבחנה במקרה שלנו.

    man25

    אם המידנייט פיקוקס היו עושים אהבה עם קיצו, כלומר לא אורגיה בין להקתית, אלא אהבה מוזיקלית, כנראה שהם היו מולידים את Man25. זמרת קצת מחורפנת עם קול מתוק וחיבה למשחק בצעצועים ליד המיקרופון, גיטרה שמתיזה ריפים של מטאל וסאונדים אווירתיים לסירוגין, ומתופף אימתני שתפוס על מקצבים רפטטיביים ואפלים כאילו הוא מתופף לצלילי טקס פולחן של איזשהי כת סודית.

    ההופעה שלהם היתה רצף של קטעים שלא תמיד היה ברור איפה הם מתחילים ואיפה הם נגמרים בעוד שוידאו ארט לא ברור בהתאם ריצד לו מאחור. המוזיקה שלהם לקחה אותי למסע משונה ומאוד מהנה בעיניים קשורות אל תוך קרע ברצף החלל-זמן. אבל הכוח שלהם נמצא בכך שהם לא עושים אוונגארד מוחלט מחריש אוזניים וחסר מבנה, אלא נשארים קומוניקטיביים ואף גרוביים לעיתים. אין כמעט דברים כאלה בארץ.

    אפשר לשמוע ולהוריד את אי פי הבכורה שלהם פה למטה כדי להבין בערך במה מדובר. אבל אם באמת רוצים להבין, אז כדאי לקפוץ לרוגטקה ב-18.2 בשעה 21:00 ולראות אותם בהופעה. אם אתם לא יכולים, נסו במועד אחר. נסיעה מהנה.

  • הצביעו לפדרו

    גבירותי ורבותי, תכירו את הלהיט הבא בסצינת השוליים - Cannons Of Pedro. הגעתי ממש במקרה לתקליט בירושלים איפה שהם נתנו את הופעת הבכורה שלהם, והיה פשוט תענוג.

    למה הם הלהיט הבא?

    1. יש להם סולן מאוד כריזמטי עם נוכחות וקול מהדהד, משהו בין ברט אנדרסון מסווייד לג'ונת'ן פירס מהדראמס. מסוג הסולנים שהולכים לשבור לא מעט לבבות.
    2. הלהקה שמאחוריו מנגנת מעולה ועם הרבה תשוקה. אפילו יש חבר להקה חסר כלי נגינה, שאחראי על קולות רקע, מחיאות כף, ותוף מרים לסירוגין. לא יודע מה אתכם, אבל אותי זה מגניב.
    3. המוזיקה שלהם מיישרת קו עם סאונד רטרו-עכשווי מחו"ל - שירי פופ קליטים עם השפעות מהפיפטיז/סיקסטיז, עם רוח נעורים ומלנכוליה של קיץ חולף ואהבה אבודה.
    4. לעזאזל, זו היתה הופעת הבכורה שלהם וזה כבר היה מהנה ומרגש לפרקים.

    נכון, הם צריכים עוד להתבשל ולהשתפשף ולעבות את הסט ליסט שהיה קצת קצר. אבל אם אתם רוצים לראות להקה בהתהוות עוד כשהם תמימים וחמודים, ולשמוע משהו טוב לפני כולם, לכו לראות את תותחי פדרו בהופעה. אם הם רציניים לגבי המוזיקה שלהם, יש אפילו סיכוי לייצא את זה לחו"ל.

    עד אז, תנו האזנה ל-EP הבכורה שלהם ותגידו מה אתם חושבים.

  • הופעות הופעות הופעות

    אולי אתם מכירים את התופעה. אני נתקל במישהו ברחוב שלא פגשתי מלא זמן. בגלל שאני כביכול מומחה למוזיקה, משתרבבת בין הסמול טוק השאלה "אז איזה הופעות כדאי ללכת לראות השבוע?" הרי ברור שאני זוכר בעל פה את לוח ההופעות של כל הלהקות וכל המועדונים בארץ, לא?

    חוץ מהמלצות כלליות לראות תופעות קוסמיות כמו המידנייט פיקוקס בהופעה, הייתי שולח אותם לבלוג אטמי אזניים. מדי שבוע נדב לזר וצוותו הנאמן סיכמו את כל ההופעות ששווה לראות, וזה היה פשוט תענוג. אבל נדב החליט לקחת הפסקה מהבלוג עד להודעה חדשה, מה שאומר שאין אצלו עוד פוסטים נוקבים על הסצינה, ואין המלצות על הופעות.

    נכון, יש את פייסבוק. אבל אם אתם לא חברים של הפרופילים הנכונים, לא תקבלו את ההזמנות שאתם אשכרה רוצים לקבל. גרוע מכך, אם אתם חברים של הפרופילים הלא נכונים, תקבלו כל מיני הזמנות ספאמיות של הופעות שלא מעניינות אתכם בכלל. אז מה עושים? או.

    לאחרונה עלו לאוויר 2 אתרים חדשים שיעזרו לכם למצוא משהו טוב לראות הלילה. אם אתם מומחי המוזיקה המקומיים, תוכלו להיות רגועים ולשלוח את הסמול טוקרים לשם. אם אתם סמול טוקרים, תאלצו למצוא שאלה חדשה לשאול אותנו.

    הופעה סוערת ברוגטקה של מטען, צולם על ידי יעל מאירי המוכשרת

    הופעה סוערת ברוגטקה של מטען, צולם על ידי יעל מאירי המוכשרת

    הראשון הוא אפרכסת. הבלוג החדש הוקם על ידי הצוות המוכשר מאחורי ההמלצות השבועיות של אטמי אוזניים שיצאו לדרך עצמאית. מדי יום שישי תמצאו בבלוג המלצות להופעות בשבוע הקרוב. יש סינון, שזה אומר שמפרסמים דברים איכותיים, ומצד שני שלא מפרסמים הכל, אז דבר או שניים עלולים להתפספס. מחלקים באפרכסת גם כרטיסים מדי פעם, ונראה שיש גם מקום לביקורות על הופעות למרות שלא עלו עדיין פוסטים בעניין. הם גם עובדים על ההתממשקות לגוגל קלדנר, בדיוק כמו שהיה פעם. סחטיין.

    השני הוא האתר החדש GoingOut. היה לי רעיון דומה לפני חצי שנה, אבל התעצלתי ולא מימשתי אותו, אז שאפו ליזמי האתר. מדובר בלוח הופעות לכל דבר, רק שבמקום שפרסום ההופעות יהיה נתון לידיהם של עורכים, כפי שנהוג בד"כ, זה סוג של ויקי הופעות שבו כל אחד יכול לפרסם. חובבי ההופעות מצידם יכולים לסנן באתר בדיוק את ההופעות שהם רוצים לראות לפי ז'אנר, מיקום, וכו' מה שמקל למצוא את האירועים שאשכרה מעניינים אותנו. יש התממשקות לאירועים בפייסבוק, המלצות לפוסטים בבלוגי מוזיקה נבחרים (אה המ), ואפילו ניוזלטר שבועי ששולח הופעות מועדפות למייל. סחטיין2.

    מעבר לכך, יש את הבלוג הירושלמי הידוע במחוזותיו מסיבות בטחוניות, לו"ז הופעות חו"ל מעודכן תודות לחבר'ה החרוצים במונוקרייב, וכמובן שאפשר תמיד לדגום את אתר מועדון ההופעות הקרוב לביתכם (אוזןבר, לבונטין 7, בארבי, תמונע, רוגטקה, אוגנדה, הצוללת הצהובה, הקצה, המעבדה, עשן הזמן, הפטריה, הביט, מרתף 10, וכו').

    יש לכם עוד מקור טוב להופעות? ספרו בתגובות, ונתראה ברוקנרול.

  • האקסטזה ומה שבא אחריה

    שנה חדשה, וכבר מלא זמן שלא ראיתי רוקומנטרי. לכן כשקראתי במוסף הסופש של הארץ ביקורת על אלבום האוסף של שון ריידר שהזכירה סרט דוקומנטרי עליו, מיד רצתי ליוטיוב לראות את Shaun Ryder The Ecstasy & The Agony של ה-BBC, ישתבח שמם.

    למי שלא מכיר, שון ריידר הוא סולן להקת ההאפי מאנדייז. למי שלא מכיר, זו להקה אגדית מסוף שנות השמונים/תחילת שנות התשעים מעיר הקודש המוזיקלית מנצ'סטר, שחיברה בין רוק למוזיקת הדאנס החדשה דאז שפלשה לאנגליה מדטרויט הרחוקה. המאנדייז היו בעין הסערה התרבותית שקיבלה את השם הפאנקי מאדצ'סטר, ושון ריידר היה הנביא הגדול שלה שהטיף נהנתנות קיצונית וזלילה של אקסטות כמו פאקמן.

    זה היה לפני עשרים שנה, וכמו שכל צופה רוקמנטרי יודע, להצלחה בד"כ יש מחיר. שון ריידר מודל שנות האלפיים אולי חזר לתודעה בעזרת הגורילאז והסרט הגאוני אנשי המסיבות, אבל הוא אדם מרושש, במשקל עודף, עם זיכרון שבור, ובמאבק משפטי ארוך ומיגע מול המנהלים שלו לשעבר. עצוב לחשוב שאנחנו, המעריצים, והתקשורת, דופקים וזורקים ככה את כוכבי הפופ שלנו, הופכים אותם לדמויות קומיקס שכאילו חדלות מלהתקיים ברגע שהם כבר לא במצעדים. אלה שלא מתו בגיל 27 ממשיכים לחיות גם אחרי ימי התהילה, ובהרבה מקרים לסבול מהמחיר שהיא גבתה. איפה למשל נמצא את MGMT בעוד עשר שנים?

    אבל יש גם צד שמח יותר למוקמנטרי. שון בכל זאת חי בניגוד לכל התחזיות שצפו לו, מטפח משפחה, וגר בשכנות לחברו הטוב Bez שגם שרד איכשהו את ימי האקסטות ההוללים. נראה שהוא עדיין מלא ברוח חיים משעשעת וישירה, מודע למה שעובר עליו גם אם הוא קצת מחוק. מעניין במיוחד לראות איך הוא מדבר בגובה העיניים עם כולם, ואפילו מציע לצלם הרוקומנטרי לטעום מהשייק שבדיוק הכין.

    אתם מוזמנים לצפות בעצמכם, באזהרה מראש שהמבטאים והמלמולים שם לא תמיד מובנים, אבל את הרגשות תבינו.