המאזין ברדיו 124: באוטו שלך
The Listener 124: In Your Car by Idosius on Mixcloud
שעה של אינדי בלי דיבורים ועם מלא אווירה, כולל סנסציית הפוסט-בריטפופ Kenickie (בתמונה). פלייליסט בלחיצת פליי למעלה.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
פוסטים בכללי
אלבום הבכורה של ארמון: נדיר במחוזותינו אך חסר זהות
איתי שומרי העביר כמה בקרים קרירים עם אלבום הבכורה של ארמון וגילה פופ-חלומי מרענן אך בעייתי
"אלבום מדובר" כמו אלבום הבכורה של להקת ארמון הוא לא מושג שיש להקל בו ראש בסצנה המקומית, ובטח לא אחד כזה שכתוב בעברית ושייך להרכב חדש. להקות ישראליות הפכו למצרך נדיר בשנים האחרונות ואנשים משוועים להרכב מסעיר שיהיה אפשר להזדהות איתו. בנוסף, מחלת ההפקה הזולה נהפכה למגיפה בישראל. הניסיון לכבוש את הסאונד הגלגלצי מביא לכך שכל השירים ברדיו נשמעים כאילו הקליטו אותם באותו האולפן. העובדה הזאת משפיעה באופן ישיר על רמת העשייה המוזיקלית שבמקום לשאוף כמה שיותר גבוה האמנים צריכים לכוון לצליל נמוך ומשעמם "כדי להצליח": ג'יין בורדו נשמעים כמו התקווה 6, התקווה 6 נשמעים כמו אברהם טל, אברהם טל נשמעים כמו הדג נחש, וכו'. אז כשקם הרכב צבעוני כמו ארמון שנע בין סינת' לדרים-פופ אני מראש אומר תודה. על אף שמועד יציאתו של האלבום היה יולי האחרון, הניגוד בין הצלילים הקיציים לקור החורפי מעניין, זו בהחלט סצנה מוזרה לשמוע שיר כמו "קיץ חם" בבוקר קר. העברתי עם האלבום הזה כמה ימים גשומים בניסיון לתהות על קנקנו.
הבעיה הראשונה שניתן להצביע עליה, היא בעיית הזהות. לא ברור לי אם ארמון הם פרויקט או להקה. הם מהלכים בשוליים של בין לבין בצורה שפוגעת בעומק של השירים. עובדה זו מתבטאת היטב בשוני בין הקטעים שחמישה אנשים שונים שרים בהם, מה שיוצר מכלול לא קוהרנטי, כאילו מדובר באלבום אוסף ולא ביצירה אחת. האלבום נפתח עם הקטע "מפל" המצוין שאותו שר רועי חרמון. קולו של חרמון מזכיר במידה רבה את זה של יהוא ירון, ודורש זמן הסתגלות. אצל ירון היצירות הן בדרך כלל ארוכות ומאפשרות לקולו לחדור בסבלנות לתוך הלב, אך ההזדמנות הזאת לא ניתנת לחרמון, ו-"מפל" המרתק והעדין נשבר עם הסרף-רוק של "קיץ חם" כמו גל מעיק ששוטף את הכל.
ארמון: נדירים במחוזותינו
הבעיה הזו מחמירה במיוחד בשיר "עכשיו". מדובר אולי בשיר היפה באלבום עם טקסט נהדר וביצוע מצוין של דניאלה תורג'מן, שאיכות ההגשה שלה יושבת בול על הדרים-פופ. על אף איכות השיר, חשתי בלבול. ארמון היא אסופה של מוזיקאים מאד מוכשרים ומעניינים, אבל הדומיננטיות המתחלפת בקטעים מזיקה. לא קיים שום דבק בין השירים והם חולפים כהרף עין. בעיה נוספת באלבום היא אורכו. הוא נמשך קרוב ל-50 דקות שלא משרתות אותו. זה המון בשביל יצירת דרים-פופ ולא קיימת התפתחות מעניינת מספיק כדי להצדיק את הזמן הרב הזה. היה ניתן לחתוך בעריכה 3-4 שירים ולהעלות את ערכו.
למרות הבעיות, ארמון ראויים לתשומת הלב שלה זכו מתקשורת המוזיקה המקומית. הם עוף ייחודי בשמי הארץ, והם לא התפשרו על מה שהם מאמינים בו. לפרקים, במיוחד אם מקשיבים בנפרד לשירים, יש באלבום רגעים מהממים. פנינה אחת כזו היא השיר "בתוך קופסה". בהתחלה הוא נשמע קצת כמו שיר אבוד של "הכבש השישה עשר" עד שהוא זורם לפזמון מלודי יפיפה. גם בצד המילולי יש רגעים טובים כמו בשיר "כלב" שבו שר חרמון: "שמש מאירה את כל הבוקר / מניגון הזמן השונה / וצילו שוב משתנה מהשמש / הוא לא זכה לחיות בתוך ארמון / אבל יכול הוא לדמיין". גם בשיר "הדף" כתיבתו של חרמון חודרת ומצליחה לרגש.
אלבום הבכורה של ארמון פשוט לא מסודר היטב. אם הכיוון שאליו ההרכב חתר היה אלבום רב-גוני, היה מקום ללכת רחוק יותר ולמתוח עוד יותר את הגבולות, ללכת על הפקה קיצונית ואינסטרומנטציה חדה יותר בדומה למה ש-Panda Bear עשה באלבומו האחרון "Panda Bear Meets the Grim Reaper". אז אולי הם היו משאירים חותם כסוללי דרך של הסינת פופ הישראלי, אך לצערי כנראה שאלבום הבכורה שלהם ישכח במהרה ויפנה את דרכו לאלבום חדש.
המאזין ברדיו 123: זמנים למות
The Listener 123: Times To Die by Idosius on Mixcloud
שעה של אינדי אקלקטי כולל סנסציית הלואו-פיי Car Seat Headrest (בתמונה) - פלייליסט בלחיצה על פליי למעלה.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
הנשף הפסיכדלי של Great Machine: רף חדש להופעות
בתאל נגר הלכה לנשף הפסיכדלי של Great Machine ב-12.1.16 בבארבי וחוותה קרקס צבעוני של רוקנרול
כל פעם כשאני מגיעה לבארבי הוא מרגיש שונה לגמרי, והקהל באותו הערב קישט את המקום בצורה מיוחדת כזו, כמעט מחתרתית. להקות מכל מיני זרמים ברוק ובאקספירמנטלי פקדו את הנשף הפסיכדלי של The Great Machine. גם חובבי בודי ארט, מטאליסטים ואפילו ילדי אינדי - כולם היו שם.
הגענו לקראת סוף ההופעה של Greyfell, שבמהלכה חלק גדול מהקהל היה בחוץ. לא שמעתי אותם קודם אז הגעתי נטולת ציפיות, אבל אחרי קטע-שניים כבר היה ברור לגמרי למה טרחו להביא את החברים האלה כל הדרך מאירופה. למרות ששמענו רק את הסוף, הסטונר ש-Greyfell ידעו להציע בהחלט היה ראוי ליותר קהל.
המסך הלבן. צילום: גאיה סעדון.
אחריהם, יצאתי לנשום קצת ניקוטין, וכשחזרנו המסך הלבן כבר השפריץ הזיות ומייקאפ על הקהל מהבמה הקטנה שהקימו בצמוד לסאונדמן, מתחת לנברשת. אני לא סגורה מהם הרגשות שלי כלפי המסך הלבן: לפעמים נראה שהם עובדים על שואו יותר מאשר על מוזיקה וזה מדגדג לפלצנית שאני משתדלת להיות, ואז לפעמים אני חושבת שאולי זו המוגבלות שלי בהבנת השוליים. אבל רוב הזמן אני אומרת לעצמי סתמי ת'פה מה זה משנה מה את חושבת. לא יודעת אם בגלל המוזיקה והטקסטים הפאנקיסטים-ביקורתיים או בגלל הפרפורמנס המשוגע, המסך הלבן בהחלט הוסיפו צבע (לבן, שזה כל הצבעים ביחד, אבל אתם יודעים את זה) לערב הכבר מאוד משוגע הזה.
אחריהם עלתה לוראל פטאל עם מופע בורלסק מהמאה הקודמת. חלל הספינה החל להתמלא וכולם התמגנטו לבמה לראות את לוראל הורודה והסקסית נותנת הופעה מעולה. התחיל להיות מאוחר והייתי לחוצה שהגרייט מאשין יעלו כבר, אבל כל זה השתנה כשהתחיל המופע החולני של הסקווידלינג בראדרס. היו שם תחפושות ותלבושות, בליעת אש, רובים וחרבות, צינורות ששימשו כחוט דנטלי לסינוסים, הרמת משקולות עם העפעפיים והקהל כולו ילדים-מבוגרים פעורי פה הופנטו מהקסם הזה.
Squidling Bros. צילום: גאיה סעדון
וכשנראה שאי אפשר היה לצפות ליותר, המכונה המופלאה עלתה ופוצצה את הבארבי במוזיקה ואנרגיות שיצאו מהמגברים העצומים שלהם. הקהל עף לכל כיוון וחווה אושר גדול. קוקי, שהופיעה איתם בעבר ושיתפה פעולה עם עוד הרכבים דוגמת קין והבל, לא הפסיקה להפתיע ועלתה מול המכונה המופלאה בבמה נפרדת שעטפה הקהל ביניהם. באמצע ההופעה המכונה עשתה הפסקה ונתנה ל-Elephant Hive לנגן באמצע הרחבה. הם מנגנים רק על גיטרה ותופים, אבל בוי, הם יודעים מה לעשות איתם.
בכל זאת עברנו ערב לא פשוט, אז אחרי אחת החברים שהיו איתי החלו להראות סימני עייפות יצאנו הביתה בעוד המכונה המשיכה לעבוד. יש עוד הרבה פרטים שנחקקו במוחי ולא מצאו פה את מקומם - כמו טיפת המים המרקדת עם הקונדום המנופח על הראש - אבל נראה לי שהתמונה הגדולה הועברה: הגרייט מאשין הציבו רף חדש, גבוה בהרבה, במחיר סמלי (63 ש"ח במוקדמות, 80 בקופה), והיה ברור שהכל נעשה שם מאהבה גדולה למוזיקה, לאמנות, לחברים, לאנשים שיודעים שלשום דבר אין משמעות ואם אנחנו כבר פה אז נשתוללה.
קרדיט תמונה ראשית: גאיה סעדון
אינטרו 13: Vini Vicious - בהשראת דירק דיגלר
בתקופה האחרונה רוח האינדי נושבת לכיוון העברית. חשבתי שלא אשמע עוד הרכבי אינדי רוק טובים מישראל שעושים את זה בשפת המלכה כמו שהיו לפני איזה עשור, ואז שמעתי את "Sun King" של Vini Vicious. קלטתי שזה מפה אבל שהם מבינים את העניין של מה שבא משם, שזה הרכב שבבוא הזמן יהיה אפשר להכניס בליינאפ של פסטיבל כמו ורכטר מבלי שיהיה אכפת לקהל בכלל מאיפה הלהקה הזו מגיעה - העיקר שהם מנסרים את הגיטרות ושופכים את הנשמה. לפני שכל זה יקרה, בואו ותכירו אותם.
1. מי חברי הלהקה?
רומא גינס וג'וני סטון - גיטרות, בן פריידקין - תופים, טל בלושטיין - בס ואילון פרי הסולן.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
מלבד רומא שהוא חיפאי, כולנו מהמרכז ומתל אביב. אנחנו סוג של הורכבנו לאט לאט: ג'וני ורומא הכירו בעבודה ולאחר שניגנו יחד פעם אחת ושנאו את זה, לא הפסיקו לנגן יחד מאז. עם הזמן הגיע אילון הסולן ללהקה, המתופף הקודם שלנו הביא את טל הבסיסט ובן המתופף (כן כן, יש לנו אחד משלנו) הגיע בעקבות מודעת דרושים בפייסבוק.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
Queens of the Interpol Age. וברצינות - קשה לנו להגדיר את עצמינו במילה אחת. כל אחד בלהקה מגיע מעולם מוזיקלי שונה, בחלק אנחנו חופפים ואוהבים את אותם הדברים ובחלק ממש שונים. אנחנו רואים בזה בורג חשוב מאוד במה שמרכיב את כור ההיתוך המוזיקלי שקורה בינינו, דבר שתורם לנו רבות לבניית סאונד וכיוון מוזיקלי ייחודי יותר שאנחנו יוצרים אותו תוך כדי עבודה.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
יש מאחורי השם דרך ארוכה וסיפור משעשע ומסתורי מעט, אבל אפשר לומר שבכל שלב באבולוציית השם שעברנו, עצרנו ועצמנו עיניים בהשראת דירק דיגלר הגדול, ודמיינו - האם אנחנו רואים את השם הזה מתפוצץ על שלט ניאון ענק וזוהר?
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
להתפטר מהעבודה. ליצור בחופש טוטאלי ולחיות בשביל אותם הרגעים על הבמה שאתה מסתכל על הקהל וכולם נמצאים שם בנקודה המושלמת הזאת בזמן ביחד, יש בזה משהו מאוד ריטואלי, מאוד מלכד ומאוד משחרר.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
רומא ידוע כ-ר', מרגל המוסד הנודע. אילון עובד בתעשייה והוא כישרון לא מבוזבז, בן עוד יילמד תופים בברקלי יום אחד וטל וג'וני הם בוהמיינים בהסוואה. אגב ה-להתפטר ולהתמקד במוזיקה תקף גם פה, אולי בתור תשובה לשאלה "מה תעדיפו לעשות על פני כל השטויות שאתם עושים עכשיו?"
7. ממה אתם מושפעים?
הכל. החיים הם יצירת אמנות אורגנית, שלא מפסיקה להשתנות ולהתחדש לרגע. כל החוויות של כל אחד מאיתנו נכנסות אל תוך המוזיקה ויוצאות מהאצבעות ומיתרי הקול כל הזמן. לכן גם יש לנו כל הזמן התקדמות בדרך שבה אנחנו יוצרים, רצון לחדש ולחקור ללא הרף ולהגשים את החזון הגדול שיש לנו בראש כרגע.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
Twin shadow - Forget
Queens of the stone age - ...Like Clockwork
A tribe called quest - The low end theory
Radiohead - Amnesiac
M.Ward - Transfiguration of Vincent
Kendrick Lamar - To Pimp a Butterfly
2pac - בן יקח את כל מה שהאיש הוציא איתו
תבחר\תבחרו :)9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
טל בצעקה מהמטבח בסוניק: "איזה מן שאלה זאת?!"
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
שאלה לא קלה. יש די הרבה אמנים שהיינו מאוד נהנים לחמם או לשתף איתם פעולה בצורה כלשהיא, בין אם זה טור משותף או יצירה משותפת. אם לברוח מהתשובות המתבקשות של אמנים שנמצאים באיזור חיוג מוזיקלי דומה לשלנו, היה יכול להיות מדהים לחמם את דיוויד בואי (התשובה נרשמה חמישה ימים לפני מותו. ככה זה).
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
המלצה לפעם ראשונה ב"איציק ורותי": הגעת מוקדם? יופי, תאכל שף ואז תיקח קטנה עם אומטי וקישואים. הגעת מאוחר? נהדר. קלועה עם אבוקדו וסלט ביצים. תמיד תשאיר מקום לצ'ייסר. לא היית מעולם באיציק ורותי? שבת עד חמישי, פותחים בחמש בבוקר ואין לך מה לחפש שם אחרי 10:00. שינקין 53. ביי.
הופעות קרובות:
21.2 - טריפלטס - Vini Vicious בערב משותף עם No Recipe ו Tent בפפאיטו
16.3 - דאבל פיצ'ר - Vini Vicious עם להקת Document בלבונטין 7