המאזין ברדיו 132: חברה
סט של אינדי אקלקטי כולל האינדי-רוקרית Misty Miller (בתמונה), הקטע החדש והמופלא של Totemo, והקאבר האקוסטי ל-"I Bet That You Look Good On The Dancefloor" של Xylaroo.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
פוסטים בכללי
אינטרו 21: סילבי ז'אן - אנשים, נשים, ממשלות, ואלכוהול
כשהאזנתי לקצה בשבוע שעבר היה לי רגע "WTF!?" בזמן שקוואמי השמיע קטע מתפוצץ של בריטפופ חללי בעברית. תהיתי מה זו המוזיקה המשונה/מופלאה הזו, והתברר שמדובר בקטע "קשה לרקוד לבד" של ההרכב האניגמטי סילבי ז'אן. תפסתי אותם לברר מה הקטע ונשארתי עם יותר שאלות מתשובות.
1. מי חברי הלהקה?
הוד שריד, גיא סטריער, וסילבן.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
כולנו גרים בתל אביב. במקור הוד קיבוצניק, סילבן מושבניק, וגיא עירניק. סילבן והוד מכירים מהרכב אחר שהם מנגנים בו ביחד, אהבה ממבט ראשון. גיא וסילבן עובדים באותו מקום עבודה - ככה נוצר החיבור בין ילד שמן לילדה אובדנית. מפה לשם נפגשנו שלושתינו לעשייה ומייד הבנו שהמונוגמיה מתה.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
פחות טובה משל ניק דרייק, אינטואטיבית, והמון בכי חדרים.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
סילבן נזרק מהרכב שהקים עם חבריו לשכבה כשהיה בן 15, ולהרכב היה שם חיבה שנבחר ע"י החברים הקרובים: "סילבי ז׳אן". אנחנו לא רואים כדורגל.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
לנגן את "B-Flat Minor" של שופן על פסנתר.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
מנסים להבין אם לשמעיה נגמר האוכל.
7. ממה אתם מושפעים?
אנשים, נשים, ממשלות, אלכוהול וכו' - זו האמת.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
נו די.
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
האלבום תמונות של הלידה של סילבן, אמא שלו מתגאה.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
בדיוק שמענו שאליס קופר מגיע לארץ.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
אם יש 3 דלתות לבחור בניהן, תמיד נבחר.
הופעות קרובות:
23.4 בהיכל הרוק בגבעת חיים
30.4 ביחד עם להקת Mayor במועדות התחת בת״אהמאזין 131: כל דבר קטן נחשב
שעה של אינדי אקלקטי מ-!!! (בתמונה, לצערי הופעתם בארץ בוטלה עקב מכירת כרטיסים דלה), דרך מוזיקה יפנית, נסיונית ועד ל-Smiths.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
אינטרו 20: FluX - כמו סלט אוליבייה
אחרי שחטפנו מנה של רוק מרושע מ-Knees Please בשבוע שעבר, השבוע נכיר את FluX: טריו רועש עם באס מלוכלך ותחושה של דחיפות, אולי נושאי הלפיד של ה-Plastic Peacocks זצ"ל.
1. מי חברי הלהקה?
ניצן גור (גיטרה + שירה), אריק בר (בס לבנה), סיימון בל (תופים).
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
זה התחיל כשניצן פרסם תמונה של Gibby Haynes יוצא מהאסלה. אריק יצר קשר וזה המשיך באהבת אמת. ואז סיימון הצטרף לאחר ששמע פלייסליסט של השפעות והבין שיש כאן הזדמנות לנגן חזק. אנחנו נפגשים בתל אביב. סיימון בא מבית דגן, אריק מתל אביב, ניצן היה בתל אביב ובכיף היה חוזר אליה.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
ניצן: מצד אחד התחושה שלי כשאנחנו מנגנים היא שכל אחד נמצא באיזו ספרה ועושה דברים שונים ונוצרת תבנית מוּבֵנת בתוך הספגטי הזה. מצד שני התחושה שלי כשאני שומע הקלטות שלנו היא שהכאוס נעלם והכימיה שלנו עוברת הלאה למאזינות\ים.
אריק: כמו לשים מיקסטייפ בפול ווליום בטייפ בחדר, ערבוב של נויז, אלט-רוק, גראנג', אוונגרד, Pאנק, ופרי ג'אז.
סיימון: כמו סלט אוליבייה, יש בו הרבה דברים מכל הסוגים ומאוד טעים!4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
בלטינית Fluxus זה זרימה, שטף. זה מושג שיש לו נגיעות בהמון תחומים, כמו באומנות (דאדאיזם), בפסיכולוגיה, חשמל, מגנטיזם, ועוד.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
סיימון: להפתיע. נפגשו כאן עולמות שונים וכל אחד מביא מהעולם שלו משהו קטן אבל מגניב בטרוף.
אריק: להתנסות עם הכלים, להמשיך לבסס מאפיינים מוזיקליים ולהופיע על משאית באמצע המדבר.
ניצן: הייתי רוצה שנגיע לרמת תקשורת וכימיה מוזיקלית כזו שלא נצטרך לחשוב על תהליך היצירה אלא נוכל ליצור ללא הפסקה. שלא נמחזר את עצמנו, אבל עדיין נשמור על השפה שנייצר, ובכלל להמשיך להתנסות כמה שיותר.6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
אריק: שורד ומג׳נגל בין אפור לכחול לאדום. מחלק את הזמן בין עבודה, למשפחה ולמוזיקה.
סיימון: מלמד מתופפים קטנים להפוך לדור הבא של מרעישי העל.7. ממה אתם מושפעים?
סיימון: נראה לי מהילדות. מה לא היה שם, וטוב שזה נגמר.
אריק: אמנות, מדע, חומרים, וחלומות.
ניצן: מהבת זוג שלי והכלבה שלנו, הן תזכורות יומיומיות שלא הכול אפור. חוץ מזה צריך לסנן את הסביבה כמה שיותר.8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
אריק: את "Dirty" של סוניק יות'.
סיימון: את האלבום השני של BI-2.
ניצן: "מעלה מעלה" של צביקה פיק.9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
אריק: אם חייבים,אז כנראה שהייתי מוחק מהזיכרון הקולקטיבי את הטופ 50 של האלבומים הכי נמכרים בעולם כי מעניין מה יחליף אותם, צריך לרענן את השורות.
סיימון: שאלה שעליה בקלות יכול לענות אולי רק חירש.
ניצן: לדעתי יהיה יותר מאתגר ליצור, אם לא יהיה כלום לִפְני. הייתי מוחק את כולם ומנסה לראות אם יוצא משהו מעניין.10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
סיימון: מה זה משנה, העיקר להופיע ולהוציא החוצה את מה שמתבשל בחזרות.
ניצן: תמיד חשבתי שקפטן ביפהארט הוא אדם שהיה מעניין לנגן לפניו או אחריו או איתו. ואם זה היה מוביל לשיחה, זה היה משהו לזכור עד הקבר.
אריק: את NOFX כי כיף שם בבק סטייג', את סוניק יות' כי הם פאקין סוניק יות', ואת אלוהים כי הוא פאקין תום וויטס.11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
אריק: סיגריות זה רע. חיות זה לא אוכל. כעס זה רקב.
סיימון: אריק לא ידעתי שאתה צמחוני!
ניצן: פחות אגו יותר מוזיקה.ביקורת אלבום: "הודעה מוקלטת" של חשש אמיתי
עד לאחרונה נדמה שגבעתיים היתה תקועה באייטיז, עיר שחוברה לה יחדיו מחנויות כלי כתיבה ומתפרות, רוכלי ירקות ומספרות. נדמה שילידי העיר נולדו עם איזה גן רצסיבי (נשלט) של יצירה שכל הכלום הזה של העיר מרסן אותו עד ליום בו הם פורשים כנפיים אל העיר הגדולה (גילוי נאות: כותב שורות אלה גדל בגבעתיים). בשנים האחרונות משהו השתנה בנוף העירוני המנומנם הזה. רחוב כצנלסון הותיק קיבל זריקת חיים והפך לפנינה מקומית לבליינים שתיינים, עם פאבים וברים שצצו כמו בגדי ים אחרי השמש. יחד עם השינוי האורבני הזה ידעתי שלא רחוק היום שבו היצירה המקומית תקום לתחייה - לא עוד בלעדיות תל אביבית על הרוקנרול.
שיעור באותנטיות. חשש אמיתי
הנה מתכון מצוין ללהקה: לוקחים כמה ילדים, שמים אותם יחד במקום מחניק בלי אוויר, משקים אותם בבירה ומחכים. בסוף תצמח שם מוזיקה. כשתום הררי, סולן להקת חשש אמיתי, מצהיר ש-"חיית הברים חוזרת לעצמה" בשיר הנושא של "הודעה מוקלטת", אני מבין שהתהליך הזה הושלם. יכול להיות שהוא מדבר על עצמו, או אולי על מושא אהבתו/שנאתו, ואולי אפילו על גבעתיים עצמה, אך מה שבאמת חשוב זה שחשש אמיתי אולי מבשרים על בואו של אביב מוזיקלי עירוני, ועל הדרך מלמדים את הסצנה התל אביבית שיעור באותנטיות.
ואיך לא, חשש אמיתי מנגנים מוזיקת פופ פוסט-פאנקית ששורשיה הם לגמרי אייטיזיים. האלבום נפתח עם "פינטוזים על מזמוזים", שיר בריטפופ אה לה-קרח תשע עם גיטרות בהירות וקלידים צבעוניים שמקשטים מקצב תוסס מאת דני מאור. המוזיקה של ההרכב כל כך מגובשת שקשה להאמין שמדובר סך הכל באיפי בכורה: הסאונד אחיד ועשיר, כל השירים מרגישים שייכים אחד לשני, ובכל זאת כל אחד מהם מביא איתו אופי אחר. "חסד", היצירה במרכז האלבום, הוא אחד מהשירים הטובים ששמעתי בתקופה האחרונה. יש בו טקסט עוצמתי וביצוע מלא כריזמה שעטוף בסאונד דיסקו אפל וסקסי. השיר "רהיטים" הוא קטע ממכר עם עבודת באס תוססת של מתן בר ונגיעות רכות וחמות על הקלידים של ניר שר, והצעקה של הררי "לא יכול לראות אותך אבל רוצה לישון איתך" - זה רוקנרול. רק הערה אחת, שחררו אותנו מן האנגלית, אתם מגבעתיים.