פוסטים בכללי

  • להתפרע עם Savages ו-Iggy Pop: הפתיחה של Flow Festival

    (צילום: Flow Festival / Annikki Valomieli)

    "אני יכול למות עכשיו" אמרתי לאישה שרקדה לידי ללא הפסקה בזמן שאיבדתי את עצמי לגמרי בהופעה של New Order. היא אמרה לי תודה על כך שהייתי שם וחלקתי איתה את החוויה. התחבקנו לפני שהזרימה לקחה כל אחד מאיתנו הלאה, לסופו של Flow Festival.

    פתחתי את הפסטיבל ביום שישי 11.8 בערב. הלכתי ברגל עם חברים משכונת Vallila בהלסינקי למתחם האירוע על יד תחנת הכוח Suvilahti, אזור תעשייתי לשעבר במזרח העיר. עשינו את דרכינו בין הצעירים היפים שהתנקזו לפסטיבל והורדנו לבטן את שארית האלכוהול לפני הכניסה - הבקבוקים והפחיות הלכו לפחי מחזור מסודרים בשער. נכנסנו לאווירה עם טעימות מכוכב האינדי הפיני העולה Jaako Eino Kalevi ואיש הגריים הבריטי Stormzy. לעומת הישראלים שרק מחפשים תירוץ לעלות על השולחן ולהביא בכפיים, קשה יותר לשכנע את הפינים להזיז את התחת כך שרובם פשוט עמדו ובהו - רמת ההתלהבות עלתה רק כשסטורמזי הוריד את החולצה. צינורות קטנים בכל מיני צבעים בצבצו לאנשים מהאוזניים, אטמים מיוחדים לצמצום הנזק למרות שהסאונד היה בווליום מאוד מאוזן. השעה היתה שמונה בערב והשמש עדיין זרחה וסינוורה את העיניים.

    פלואו: מצדיק את שמו. קרדיט: Flow Festival / Sami Heiskanen

    פסטיבל פלואו: 75,000 פינים לא טועים (צילום: Flow Festival / Sami Heiskanen)

    זו הפעם ה-13 שהפסטיבל מתקיים. פלואו התחיל ב-2004 בתור יוזמה של מפיק מוזיקלי וחבריו מהקולקטיב Nuspirit Helsinki שרצו להקים אירוע לא שגרתי בבירת פינלנד. הם הרימו פסטיבל סול/ג'אז שהגיעו אליו כ-2000 איש, אך האירוע הקטן הפך מאז לפסטיבל מרכזי בפינלנד שהגיעו אליו השנה כ-75,000 איש. הליינאפ שילב בין אמנים מקומיים להרכבים בינלאומיים כמו Iggy Pop, Massive Attack, The Last Shadow Puppets, אבל בשביל רוב ההלסינקים המוזיקה לא היתה עד כדי כך חשובה. בשבילם פלואו הוא עוד תירוץ לחגוג את סוף הקיץ, לנצל אולי את ההזדמנות האחרונה לראות ולהראות כל עוד יש אור יום והטמפרטורה נמצאת מעל קו האפס. כשם הפסטיבל, זרמתי איתם.

    התרגשתי להיפגש שוב עם ההדליינר של הערב: מר איגי פופ. ראיתי אותו ב-2007 כשהוא היה בתל אביב עם הסטוג'ס ונתן את ההופעה הכי טובה אי פעם. הסתקרנתי לראות איך הוא מופיע בשגרה, במיוחד אחרי אלבומו האחרון "Post Pop Depression" שהוא הקליט עם Josh Homme, מנהיג Queens of the Stone Age. כתבתי על ההופעה בהרחבה בעכבר העיר, אז תרשו לי לחזור על עצמי. גם אם פופ לא שיחזר את הקסם המטורף שהיה לפני עשר שנים, הוא עדיין צ'יטה עם לב מלא בנפאלם. מהרגע שפופ עלה על הבמה הראשית הוא לא הפסיק לזוז ולדפוק פוזות, לזרוק אגרופים והצדעות לאוויר, וכמובן, לרדת ולהתחבר עם הקהל. הקול שלו עדיין אותו קול עמוק והעיניים אותן עיניים כחולות שמלאות בתאווה לחיים. הוא עדיין לובש סקיני שחור בלי חולצה ונושא את הקמטים והצלקות שלו בגאווה, הרחק מסכיני המנתחים. לא זיהיתי אף אחד מלהקתו (הומי ושות' ליוו את פופ רק בחלק מהטור), אך הם נתנו לפופ כוח נא ודפקו ביצועים כאסחיסטים לכל הלהיטים כמו "Now I Wanna Be Your Dog", "The Passenger", "Lust for Life". הייתי שם עם Kia, פיה פינית בת 20 וקצת, ואימה הגרובית אירינה. אירינה סיפרה כי היא ראתה את פופ בלוס אנג'לס ב-1977 כשבואי עלה ספונטנית ללוות אותו בפסנתר. שאלתי אותה איך זה היה. היא אמרה שהיא היתה צעירה מדי מכדי להבין מה קרה שם, אבל למזלי אני מבוגר מספיק כדי להבין מה קרה בהלסינקי של 2016 ולהיזרק למעגלי הפוגו לצלילי "Search and Destroy".

    איגי פופ: תאווה לחיים. קרדיט: Flow Festival / Niklas Sandström

    איגי פופ: תאווה לחיים (צילום: Flow Festival / Niklas Sandström)

    הפסטיבל היה מפוצץ אחרי ההופעה של פופ. נכנסתי לאחד מהזרמים האנושיים שנעו לאורך המתחם והגעתי ל-Other Sound, אולם צידי שאירח הופעות אוונגרדיות. נכנסתי פנימה כאילו לעולם אחר, עולם חשוך של אנשים שישבו על כריות וחלמו בהקיץ לצלילי האלקטרוניקה הניסיונית והוידאוארט של האמנית הפינית Tsembla. זה בעצם היה חלק מהכיף של פלואו, לזרום לתוך פינות נסתרות כמו ה-Other Sound, רחבת המסיבה הבלתי נגמרת של Resident Advisor, או אזור מנוחה בתוך סקייט פארק כחלחל.

    הייתי עוד טעון באנרגיות כשהגעתי לבמת האוהל השחור, הישר לתוך ההופעה של צמד הערסים הבריטיים Sleaford Mods. עפתי מההיפ הופ הפאנקיסטי שלהם בפרימוורה בשנה שעברה, ועפתי מהם גם השנה. לבוש בחולצת ביסטי בויז, Andrew Robert Lindsay לחץ כמו תמיד על כפתור הפליי בלפטופ ובילה את ההופעה בריקוד במקום עם בקבוק בירה ביד וחיוך ממזרי. Jason Williamson ירק את הליריקה החדה שלו במבטא אנגלי כבד, מתכוון לכל פאקינג מילה. רצתי להתפרע בשורה הראשונה והצטרפתי לצעקות ה-"סליפורד מודז!" כמו אוהד כדורגל שיכור.

    Sleaford Mods: מתכוונים לכל מילה. קרדיט: עידו שחם

    Sleaford Mods: מתכוונים לכל פאקינג מילה (צילום: עידו שחם)

    פסחתי על Massive Attack כדי לתפוס מקום בהופעה של רביעיית הפוסט-פאנק הלונדונית Savages. תיארתי לעצמי שהן יודעות להופיע, רק שלא חשבתי שיהיה עד כדי כך אינטנסיבי. סאבג'ס לגמרי הצדיקו את שמן על הבמה. הן נתנו הופעה הדוקה ורועשת עם תחושה חזקה של שליחות. יש להן שני אלבומים די טובים, אבל אני לא חושב שהלהקה הצליחה לתפוס את המידיות והכוח מההופעה החיה שלהן, כך שאני עוד מחכה לקבל מהן את המאסטרפיס. בינתיים קפצתי במקום לצלילי "City's Full" ו-"The Answer", התרגשתי מהבלאדה "Adore", ועזרתי לתמוך בקרסוליים של הסולנית Jehnny Beth בזמן שהיא עמדה על ידי הקהל בנחישות של דיקטטור.

    תחושת האחדות מההופעה של סבאג'ס המשיכה איתי הלאה. אם בארץ כל אחד הולך לדרכו אחרי ערב הופעות, בהלסינקי נהוג אחרת. חזרנו לדירה של קיה לפגוש חברים, לשתות כמה דרינקים ולעשן הרבה סיגריות, להירגע ביחד ופשוט לדבר. הפינים קוראים לזה "jatku" (יאטקו), כשהבילוי ממשיך הלאה ממקום למקום ונמצאים בחברה טובה, סיום מושלם ליום עמוס בכיף פסטיבלי.

    Savages: פרועות והדוקות. קרדיט: Flow Festival / Tomi Palsa

    Savages: הצדיקו את שמן על הבמה (צילום: Flow Festival / Tomi Palsa)

  • אינטרו 34: Solar Wind - צלילה עצמית בחלל

    גל ההרכבים האינסטרומנטליים שמשלבים בין ג'אז, רוק, ואלקטרוניקה ממשיך עם ההרכב החדש Solar Wind. הם נמצאים בעיצומו של קמפיין הדסטארט לקראת אלבום בכורה ורוצים לקחת אתכם לטריפ של צלילה עצמית בחלל.

    1. מי חברי הלהקה?

    מתן גילת, דור בירן, איגי ג'קסון-כהן.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ירושלים, גדרה, ונס ציונה. עכשיו כולם בתל אביב וגבעתיים. יצא לנו לנגן אחד עם השני בפרויקטים אחרים, מתן הקים את ההרכב עם דור ואיגי הצטרף בהמשך.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    מסע בדימיון, טריפ חללי שבו אתה יכול לצלול לתוך עצמך, או לצאת מעצמך, לרחף, לזוז, לעצום עיניים. המוזיקה שלנו אינסטרומנטלית, וגם כשהיא מגיעה למקומות עוצמתיים היא משאירה הרבה מקום לכל אחד לחוות אותה בדרכו, להרגיש משהו שהוא קצת שונה ולקבל תחושה של התבוננות מבחוץ על החיים.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    Solar Wind זה זרם חלקיקים שיוצא מהשמש, וגורם לכל מיני תופעות החל מהזוהר הצפוני ועד שיבושים של מערכות אלקטרוניות. מתן בחר את השם כי זה מאוד התחבר לו למוזיקה שהוא התחיל לכתוב להרכב - משהו שנותן תחושה של מסע בחלל, של צבעים, ושל חשמל.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    אנחנו מכוונים להעביר רגש וסיפור דרך המוזיקה, גם באלבום שיוצא בקרוב, וגם שואפים להצליח להגיע לזה ממקומות חדשים בהמשך ולהפתיע את עצמינו ואת הקהל. מעניין אותנו להתפתח עוד בכיוון של לשלב את הנגינה שלנו עם מוזיקה אלקטרונית ועם חווית ויז'ואל שלמה בהופעות.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    כולנו פעילים כמוזיקאים בעוד פרויקטים, מלמדים, ומתן גם עובד עכשיו בסטארט אפ של מוזיקה. בעיקר מנגנים.

    7. ממה אתם מושפעים?

    כל אחד מאיתנו בא מעולם קצת שונה וזה חלק מהיופי (ולפעמים גם הקושי) כשאנחנו ניגשים לעיבוד. ההשפעות העיקריות באות מרוק קלאסי, ג'אז מודרני, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה ישראלית, פרוגרסיב, ופיוז'ן.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    אנחנו בטח קצת שונים בזה, אבל בתור זה שכותב את המוזיקה מתן היה לוקח את "Dark Side Of The Moon" של Pink Floyd.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    מה שצריך להימחק נמחק מעצמו עם הזמן.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    היינו מאוד שמחים לחמם את פאט מת'יני, כולנו הושפענו ממנו ולקחנו הרבה השראה מהמוזיקה שלו. עוד אמנים שעלו: Aaron Parks, Allan Holdsworth, David Gilmour, Sigur Ros, The Cinematic Orchestra

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    יש משהו מאוד משחרר בלהוציא דברים החוצה, במיוחד כשמדובר באלבום בכורה. ההרכב קיים כבר לא מעט זמן (כמעט 3 שנים), ואחרי תקופה של בישול ארוך ואיטי משתחררת הרבה אנרגיה. זה מאפשר לדברים חדשים לקרות ולזוז קדימה וזה בא לנו מאוד מדויק עכשיו.

    הופעות קרובות:
    3.9, הודנא, תל אביב

  • המאזין ברדיו 150: ענן סמים

    שעה של אינדי אקלקטי ללא דיבורים עם מוזיקה מקומית חדשה וכמה יציאות:

    1. Protomartyr (בתמונה) - Dope Cloud
    2. Rukshin - Invaders Have Emotions Too
    3. Solar Wind - Mind Glow
    4. Tetish - Glow
    5. Bell Always - Grow
    6. Eyal Samson - Tiyul Magil
    7. S U R V I V E - Stranger Things Main Theme (Extended)
    8. Knees Please - Less & Lesser
    9. Car Seat Headrest - Vincent
    10. Radiohead - Blow Out
    11. Weezer - Endless Bummer

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

  • המאזין ברדיו 149: ספיישל אינדי פיני לכבוד Flow Festival

    פינלנד היא מדינה גדולה עם אוכלוסיה קטנה של חמישה מיליון איש. היא ידועה בעולם המוזיקה בזכות המטאל - לפי מפה ויראלית שרצה בפייסבוק, היא נחשבת למדינה הכי "שחורה" באירופה עם הכי הרבה להקות מטאל לאדם. אממה, באמצע אוגוסט אלך ל-Flow Festival, פסטיבל עירוני בהלסינקי שאין בו אפילו להקת מטאל אחת. הליינאפ של פלואו כולל אמנים בינלאומיים כמו Iggy Pop ו-New Order וגם המון הרכבים מקומיים בז'אנרים מגוונים: מאינדי פופ, דרך אלקטרוניקה, ועד ג'אז. כדי לעשות הכרות עם הסצנה הפינית, עברתי על הליינאפ ובחרתי את האמנים הכי מסקרנים מפסטיבל פלואו - להאזנה בלחיצת פליי למעלה או קריאה סלקטיבית למטה.

    Jaakko Eino Kalevi - Deeper Shadows

    יאקו איינו קאלבי (בתמונה למעלה) הוא כוכב עולה במפת האינדי העולמית. הוא מהלסינקי במקור, איפה שהוא עבד בתור נהג רכבת חשמלית, אך היום הוא מתגורר בבירת ההיפסטרים ברלין. בשנה שעברה הוא הוציא אלבום בכורה ששילב בין מוזיקת נשמה ופופ סינתיסייזרים שקיבל פירגון ברחבי הגלובוס.

    לחובבי: Ariel Pink, Mac Demarco

    Draama Helmi - Kukkuu

    אמנית טריפ-הופ לואו-פיי אפלולית שהוציאה את אלבום הבכורה שלה "Draama-Helmin Erehdys" (הטעות של דרמה הלמי) בשנה שעברה. היא עודה מוזיקה מצמררת ושברירית, כאילו שיצאה באביב אחרי החורף הפיני הקשה.

    לחובבי: Portishead, Hooverphonic

    Tsembla - Alejandro

    טסמבלה היא Marja Johansson, אמנית שוודית-פינית מהעיר טורקו בדרום-מערב פינלנד. חוץ מסמפלרים וסינתיסייזרים היא משתמשת בכל מיני חפצים כדי לעשות מוזיקה אלקטרונית עקומה שנשמעת יותר ברוח יערות לפלנד.

    לחובבי: Flying Lotus, Four Tet

    Villa Nah - Stranger

    צמד סינת'פופ אייטיזי מהלסינקי שחזר לפעילות לאחר הפסקה של כמה שנים.

    לחובבי: Depeche Mode, Soft Cell

    SANSIBAR - Discovery (Pacific)

    יש סצנת רייבים חזקה בפינלנד וטכנו נסיוני בהתאם, למשל מהאמן המיסתורי הזה.

    לחובבי: Aphex Twin, The Orb

    ROOXX - Breathe In

    הרכב חדש של בחור בשם Jori Sjöroos שכבר הקים כמה וכמה להקות בפינלנד. הוא משלב בין גיטרות וסינתים ומזכיר לי את העוצמה והאקלקטיקה של אמנים כמו M83.

    לחובבי: M83, The Big Pink

    Moonface and Siinai - Risto's Riff

    שיתוף פעולה בין האמן הקנדי Spencer Krug שאולי מוכר לכם מהרכבים כמו Wolf Parade ו-Frog Eyes והרכב הקראוטרוק הפיני Siinai, מתוך אלבומם האחרון "Them Call Themselves Old Punks" שיצא בלייבל האינדי המוכר Jagjaguwar.

    לחובבי: The National, Talk Talk

    Räjäyttäjät - Aamupalalle Pommiin

    גאראג' רוק פרמיטיבי בפינית מהרכב שאין לי מושג איך מבטאים את השם שלו. לפי גוגל טרנסלייט השיר נקרא "לפצצת בוקר".

    לחובבי: The Cramps, Ty Segal

    Death Hawks - Black Acid

    צלילה עמוקה לתוך פסיכדליה קוסמית הישר מהעיירה Riihimäki בדרום פינלנד.

    לחובבי: Föllakzoid, Tame Impala

    Running - For Us By Us

    היה קשה למצוא מידע על ההרכבים הפיניים, ועוד יותר כששם הלהקה הוא פשוט "ריצה". כך או כך, ראנינג עושים אלקטרוניקה נסיונית על הצד האמביינטי על גבול הפוסט-רוק.

    לחובבי: I Break Horses, M83

    Elias Gould - Huvilakatu

    שחקן/סינגר/סונגרייטר מהלסינקי שעושה אינדי-פופ בהשפעה בריטית. הוא נהיה מוכר בפינלנד כשהוא שחרר להיט קיצי דווקא באמצע החורף - אומרים באמת שלפינים יש הומור משונה.

    לחובבי: Jamie T, Real Estate

    Mikko Joensuu - Warning Sign

    לשעבר Joensuu 1685, מיקו יצא לקריירת סולו תחת השפעות כבדות של פולק אמריקאי. הוא אמור להופיע בפסטיבל עם אורקטסרה של 15 נגנים, ואם לשפוט לפי השיר הזה, יהיה שמימי.

    לחובבי: Calexico, Wilco

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

  • אימפריה: ההשפעה של שב"ק ס' על גל ההיפ הופ העכשווי

    כדי להבין באמת את סצינת ההיפ הופ הישראלי של 20 השנים האחרונות צריך להתחיל מהסוף: מהתחייה הטרייה שהז'אנר חווה בשנה האחרונה עם ראפרים כמו טונה, נצ'י נצ' וקפה שחור חזק, ממשיכים לסצנה הקטנה והמחתרתית שהייתה לפני אותה תחייה (המופע של ויקטור ג'קסון, כהן את מושון וכו'), ואז לפעם הקודמת שההיפ הופ היה במיינסטרים, כשסאבלימינל והצל כבשו את הרדיו. בסופו של דבר, מגיעים לשב"ק ס', הלהקה הראשונה שעשתה היפ הופ ישראלי אמיתי.

    שב"ק ס' התחילה בתור כמה חברים מהכיתה שהופיעו בחצר בית הספר. כבר בגיל 19 הם הופיעו ברוקסן וזכו בתחרות להקות צעירות, ובגלל גילם הצעיר הגישה שלהם למוזיקה הייתה שונה משאר הלהקות הישראליות., הם לקחו את הרוק והמטאל שהם שמעו באותה תקופה (בכל זאת חלק מדור הרוקסן) ועל הבסיס הזה הם התחילו לשיר על מה שילדים בגילם יכולים לשיר: על יבנה ("באנו מיבנה") , על מסיבות ("יהיה פיצוץ"), ועל בחורות ("מכופף הבננות"). כן, בתחילת הדרך היו טקסטים כמו "עוד עוד עוד עוד עוד ועוד/ קחו את עצמכם ותתחילו לרקוד" שלא היו שונים בהרבה, רחמנא ליצלן, מבן אל וסטטיק. אבל מבחינת הקצב, השפה, והעובדה שאפשר בכלל לעשות היפ הופ בעברית שישמע טוב, הם היו מהפכניים. שב"ק ס' הביאו את הגרוב וההיפ הופ הישראלי שהשתלטו על המסיבות, הם עשו בלאגן ופרובוקציות כמו שבחיים לא העזו לעשות כאן - בקליפ הראשון שלהם הם השחיתו מכונית, ושרו על זה שהם אימפריה עד שזה הפך להיות נכון. בקיצור, הם עשו היפ הופ בצורה כל כך נכונה, מבלי לדעת כל כך מה הם עושים.

    השב"ק שאפו תמיד ליצור את המוזיקה של הדור הבא, ולכן אפשר לראות רק היום את התרומה האמיתית שלהם למוזיקה הישראלית, 15 שנה אחרי הפירוק. אותם נערים שדיקלמו את המילים של כל השירים שלהם מהתחלה ועד הסוף התחילו להוסיף פתאום מילים משלהם. היום הם הדור החדש של ההיפ הופ הישראלי, זה שמשתלט מחדש על גלגלצ ועל אהבת הקהל, והם מושפעים ישירות מהמוזיקה של השב"ק. נצ'י נצ', למשל, אימץ בשירים כמו "דם דיגי דם" את הסלנג שמוקי ונימי נים המציאו באלבום "עטיפה של ממתק". גם הראפרים פדרו גראס וג'ימבו ג'יי מהמופע של ויקטור ג'קסון השתמשו באותה טכניקת ראפ שנימי נים ומוקי פיתחו באותו אלבום מיתולוגי מ-1998: טכניקה שבה צמד הראפרים משלים את החרוזים אחד לשני, ושם דגש גדול על הברות והגיות של טקסט - שמעו, למשל, את "אל תגידו לי" של השב"ק כנגד "קומו בני זונות" של המופע של ויקטור ג'קסון.

    אז כן, "עטיפה של ממתק" הביא את ההיפ הופ הכיפי והמקפיץ של השב"ק יחד עם הסלנג והמנוני המסיבות לשיאים חדשים, אבל רק האלבום הבא של הלהקה, "כנען 2000" שיצא שנתיים אחריו, הוא זה שרקח סופית את הסאונד והגישה של ההיפ הופ הישראלי. האלבום הוקלט מיד אחרי שנימי נים (או, אם אתם מתעקשים, נמרוד רשף) עזב והראפרים חמי ומירו חזרו ללהקה. שב"ק ס' טסו ביחד לג'מייקה והקליטו מוזיקה עם נגני רגאיי מקומיים. לרוק ולמטאל שאפיין את ההיפ הופ שלהם עד לאותה נקודת זמן נוספו ז'אנרים שכבר אפפו חלק מהשירים שלהם - כמו Fאנק, גרוב, ורגאיי - אבל עכשיו הם עברו לפרונט, לדוגמה, בסינגל הרגאיי "רק תגידי לי", שאולי ניבא את כל אלבום הבכורה של מוקי, "שמע ישראל" שבא שנה אחר כך. ב-"כנען 2000" הלהקה התחילה להתעסק גם עם מחאה. הם שרו על פוליטיקה רקובה ("האחרון בכישרון הוא הראשון בבזיון / בפנים הוא מלוכלך בחוץ מריח כמו סבון"), שנאה ששוררת ברחובות ("אני שואל אם בכלל נבין שאני זה אתה זה ביחד") וקראו לשינוי ("די להיות רדום ולהגיד כלום / מספיק להחרים הזמן לצאת ולקום"), ללגליזציה ב-"שיר הגאנג'ה", ולאהבה חופשית ב"אין כבוד", דברים שרלוונטיים היום יותר מאי פעם.

    "כנען 2000" נותר הקו המנחה של ההיפ הופ הישראלי, והראה איך אפשר ליצור בז'אנר הצעיר הזה אלבום שיישמע כמו יצירה שלמה. עם זאת, האלבום לא הצליח כשיצא - הקהל לא בא להופעות, העותקים לא נמכרו, והקשר בין הלהקה התדרדר עד לפירוק המצער (מסע ההופעות של האלבום תועד בסרט התיעודי הנהדר, "נופל וקם"). ובכל זאת, משהו מהאלבום הזה נשאר: הפיוז'ן. תערובת הז'אנרים שהלהקה יצרה בההיפ הופ שלה גרמה לקהל הישראלי להיפתח לז'אנרים אחרים כמו רגאיי וגרוב שכיום הם כבר טבעיים לגמרי בנוף המוזיקלי בישראל, דרך להקות מיינסטרימיות לחלוטין כמו התקווה 6 ובלקן ביט בוקס. עם השנים, החזון המוזיקלי של שב"ק ס' הפך למרכזי בתוך ההיפ הופ הישראלי, ואולי מה שהביא לתחייה המחודשת שלו בשנה האחרונה היא שאותה גישה הגיעה גם למיינסטרים. תחנות רדיו פופולריות כמו גלגל"צ מחפשות את המכנה המשותף בין כל הנישות המוזיקליות בארץ, ובגלל זה ראפרים כמו טונה ונצ'י נצ', שממש כמו השב"ק מכניסים להיפ הופ שלהם אלמנטים של מוזיקה שהם גדלו עליה כמו מזרחית או רגאיי, זוכים להשמעות רבות.

    אם יש משהו שלא עבר מ-"כנען 2000" לשאר המוזיקה הישראלית הוא המחאה. שב"ק ס' הספיקו להתאחד ב-2007 והספיקו להוציא שני אלבומים. בשניהם מופיעה ברמה כזאת או אחרת מחאה נוקבת, במיוחד באלבום האחרון "פרה פרה" מ-2012, אבל גם האלבומים האלה לא הצליחו לגרום למחאה להיות לגיטימית בהיפ הופ הישראלי. חלק מהסיבה לכישלון, למרבה האירוניה, טמונה במוקי. קריירת הסולו שלו, ביחד עם להקות כמו הדג נחש, רידדה את המחאה הישראלית לכדי ססמאות חסרות משמעות.

    הדור הצעיר שמעריץ עכשיו את טונה, נצ'י נצ' ושאר הראפרים העולים בהיפ הופ הישראלי לא באמת גדל על המוזיקה של שב"ק ס' - הם עוד לא נולדו כשהלהקה התחילה והיו עסוקים בללמוד לדבר כש-"כנען 2000" יצא (כותב שורות אלה נמנה ביניהם). אבל הדור הזה אוהב וחווה את הסצנה החדשה בזמן אמת, מה שהופך את שב"ק לתופעה נדירה במחוזותינו - להקה ש-15 שנה אחרי השיא שלה היא רלוונטית מתמיד, שלמוזיקאים שבאו אחריה יש עוד הרבה מה ללמוד ממנה חובבי היפ הופ מושבעים שרוצים להבין איך היפ הופ ישראלי צריך להישמע חייבים לשמוע את שב"ק ס'.

    לסיום: כמה שירים שמתייחסים לשב"ק ס' או מראים את ההשפעה של הלהקה על ההיפ הופ הישראלי