הפיקסיז ביטלו את ההופעה. מרגיש את כאבכם למרות שלא תכננתי ללכת.
התלבטתי קשות אם ללכת להופעה של הפיקסיז בארץ. מצד אחד, זה הפאקינג פיקסיז, אני אוהב את המוזיקה שלהם. מצד שני, כבר ראיתי אותם בהופעה. זה היה בשנת 2004 די בתחילת האיחוד הסופר מתוקשר, בפסטיבל של יום אחד בדבלין שכלל גם את הרד הוט צ'ילי פפרז, גרוב ארמדה, הת'רילז, ועוד. כתבתי על זה ביקורת לשרת העיוור, אבל הרשמים שנותרו לי מחוץ לביקורת הם קצת שונים.
זהירות ספוילר - לא להמשיך לקרוא אם אתם נורא נלהבים ומפחדים להתבאס מההופעה של הפיקסיז. תקפצו לאתר אחר.
נשארתם. אם כך, מה שעשה את ההופעה של הפיקסיז בדבלין לטובה, זה...האירים. זה לא שהפיקסיז פישלו או שכחו את החומר או לא ניגנו איזה מגה להיט היסטרי או משהו כזה. זה שבאותה מידה הם היו יכולים לשים את אלבום האוסף שלהם Death To The Pixies ולעשות תנועות ליפ סינקינג לא מתואמות כמו בקליפ של Here Comes Your Man, וזה לא היה משנה שום דבר.
בהופעה ההיא הפיקסיז היו רובוטיים לחלוטין. לא היתה אנרגיה, הם לא אמרו כמעט כלום בין שיר לשיר, ונתנו הרגשה מאוד כבדה שהם שם בשביל לנגן את הלהיטים, לעשות כמה ג'ובות, ולהסתלק מהבמה. למזלי רבבות אירים שיכורים עשו שמח, קפצו, רקדו, שרו, ובנו פירמידות אנושיות שהצילו את ההופעה הזו מלהפוך לכישלון. כן, זה הפיקסיז, כן, יש להם שירים גדולים, אבל לא, זה לא אותם הפיקסיז הצעירים והרעבים כמו שאפשר לראות בקטעים מהופעות שלהם לפני יותר מ-20 שנה.
היום קראתי ידיעה ב-NME שתומכת בתיאוריה שההופעה של הפיקסיז בקיץ הולכת להיות אכזבה גדולה. פראנק בלאק אומר שהפיקסיז מופיעים בעיקר בשביל הכסף. פראנק מוכן להמשיך ולהופיע, "אם נקבל על זה משכורת הגונה" בתרגום מהיר לדבריו של פראנק מהכתבה. "עכשיו הזמן לדבר על כסף" הוא אומר.
מצד אחד - סחטיין על הביצים. יש עוד עשרות אם לא מאות אם לא אלפי להקות שנמצאות במצב דומה ולעולם לא יודו בזה. הם ישמרו את האשליה שהמוזיקה עדיין חשובה להם ויעלו לבמה מחויכים וצבועים. וברור שחשוב שאמנים יעשו כסף, זה חלק מהמשחק.
מצד שני - יא זבל. תקעת לעצמך חתיכת מקל בגלגל. הרי המהות של הפיקסיז היא הפאקינג אמנות. הכל התחיל מהאמנות וזה למה אוהבים אותם כל כך. לזלזל באמנות, כפי שמשתמע מדבריו של פראנק, זה לירוק למעריצים כמוני בפרצוף.
למעשה בזמן אמת באייטיז ובתחילת הניינטיז הם לא זכו למי יודע מה תהילת עולם מבחינה מסחרית. אבל הזמן עשה להם טוב. השירים שלהם נכנסו לאינספור גלגלצים ברחבי העולם, הפכו לאבן פינה בסרטים כמו פייט קלאב, עשרות אמנים גדולים הצהירו בגלוי שהם מושפעים מהם קשות (נירוונה ורדיוהד בין היתר), ודור חדש של היפסטרים סוגד להם. לכן היום הם מופיעים בקלילות מול אלפים בפסטיבלים והופעות ברחבי העולם ועושים קופה. אין חומר חדש למרות כל ההבטחות? אין בעיה, מרצים את הקהל ואת רואה החשבון ועושים סיבוב הופעות של דוליטל. אשכרה, דו ליטל, עשה מעט.
אז קניתי כרטיס להופעה של הפיקסיז בארץ, כי עד כמה שהחזקתי בענפים, נהר ההייפ והפרצופים והקולות הנלהבים של חברי + סטטוסיהם הבלתי פוסקים בפייסבוק סחפו אותי. פאק דאט שיט. אז יש, או יותר נכון, היו לפיקסיז שירים גדולים, ויש משהו בלראות את הגיבורים שלך עושים אותם בהופעה. אבל בנימה פילוסופית, להקת הפיקסיז היום היא אולי המשך פסיכולוגי של להקת הפיקסיז של העבר, אבל זה בהחלט לא אותה הלהקה (תקראו את הפילוסופיה הגאונית של דרק פרפיט לגבי זהות אישית).
כן, תקבלו את כל הלהיטים שאתם רוצים על גבי הבמה, אבל רוב הסיכויים שזה לא יבוא מהלב, זה יבוא באוטומט חסר רגש. להבדיל מהפיקסיז, למרות שברור שהיה אינטרס כלכלי באיחוד של פיית' נו מור, ראינו להקה חיה נושמת ונושכת שבאה לאכול אותנו חיים ונהנית מכל רגע, או שהיא מזייפת האורגזמות הכי גדולה בעולם. אבל אם לשפוט לפי ההצהרה האחרונה מפרנק בלאק וההרגשה שנשארה לי בסוף מההופעה ההיא באירלנד, הפיקסיז היום הם חבורה של אנשים קצת מסכנים וחסרי הווה שמנסים לרכב על גלי העבר ולחלוב את כל החלב שנשאר בעטיני הפרה הזקנה שלהם.
למכירה כרטיס להופעה של הפיקסיז (הכרטיס נמכר! תודה על ההתעניינות) במחיר קניה של 340 ש"ח. מי שחושב שאני טועה, יש לו את המזומנים, ומסוגל לאסוף את הכרטיס ממרכז תל אביב, שיצור איתי קשר. אני הולך להשקיע את הכסף בהופעה אחרת.
