פוסטים בכללי

  • הגרלת כרטיסים להשקה של לורנה_בי

    אתם יודעים שאני אוהב את Lorena B. התרשמתי מהם מאוד כשראיתי אותם בהופעה לפני כשנה, ומאז אני עוקב אחריהם ואפילו יצא לי להכיר אותם. הם רק הולכים ומשתבחים ונשמעים כמו להקה שאם הייתי אומר שהיא באה מבריסטול כנראה שהייתם מאמינים לי.

    אני לא מסוגל לחשוב על אף להקה אחרת בארץ שיודעת לשלב בין אלקטרוניקה וגיטרות בצורה כל כך אלקטרו-הרמונית שנותנת כבוד לצמד המילים פוסט רוק או פופ נסיוני. יש להם עוד משהו שחסר ללא מעט להקות כאן - השקעה ויזאולית ומנהיגה כריזמטית שמושכת את תשומת הלב לא פחות מהמוזיקה. זה שילוב חזק, וכל חבר ששלחתי לשמוע אותם חזר בתור מעריץ.

    בשעה טובה לורנה בי מוציאים את אלבום הככורה שלהם, Siblings. הוא התגלגל לידי בפורמט של סטרימינג, אבל לא הספקתי לתת לו את מלוא ההאזנות שראויות לו. אני כן יכול להגיד שאם בהופעה לורנה בי נשמעים לפעמים קצת אקלקטיים מדי, האלבום הרבה יותר ממוקד ומגובש. ההפקה והסאונד שלו נשמעים פנטסטיים ומבחינה מוזיקלית הוא נמצא איפשהו בין Mum לבין הגלגולים האחרונים של Radiohead. אני לא יודע עד כמה ידעו להעריך את זה בארץ, ולכן הלהקה נוסעת להופיע באנגליה בחודש מאי ולהראות לבריטים שלא רק הם יכולים.

    בחזרה לישראל - לורנה בי משיקים את אלבום הבכורה שלהם ביום שבת 30/4 בשעה 21:30 בתיאטרון תמונע, ואתם יכולים לזכות ב-2 כרטיסים בודדים להופעה! תשאירו תגובה ותגידו מה השיר האהוב עליכם שמשלב בין כלים חיים לאלקטרוניים. הזוכים יוגרלו אקראית ויקבלו הודעה במייל יום לפני ההופעה.

    נ.ב. לא כתבתי הרבה לאחרונה. עוברת עלי תקופה שכזו ללא הרבה מוזת כתיבה, אך נגינה מרובה על הבאס עם אבישי אפרת. אני יוצא לי השבוע לחופשה קצרה בברלין איפה שאלך לאיזה מסיבת טכנו או שתיים ואראה את Friendly Fires בהופעה ביום חמישי.

  • המואזין

    זו היתה בדיחת 1 באפריל! אני בכלל לא יודע ערבית, ובריסרץ' קצר שעשיתי אין כל כך מוזיקת אינדי במדינות ערב, ומה שהם כן קוראים לו אינדי נשמע די מיינסטרימי. לפחות כרגע.

    העולם הערבי עובר תהפוכות. לא רק שאנשים יוצאים לרחובות ונאבקים על הזכות שלהם לחופש, אלא יש התפרצות מטורפת של להקות אינדי ערביות ורצון גדול לשמוע משהו חדש ושונה.

    בגלל שאין כרגע שום בלוג שעוסק בעניין, החלטתי לנצל סוף כל סוף שנים על גבי שנים של לימודי ערבית ולפתוח בלוג חדש בערבית שיעסוק באינדי הערבי המתפרץ ויביא לעולם הערבי מוזיקה מחתרתית מחו"ל. הבלוג הזה הוא המואזין.

    מי מכם שמדברים ערבית, אני מקווה שתמצאו בו תגליות מרעישות ותפתחו את האוזניים לשכנים שלנו ואפילו לסצנת האינדי בעזה. הנה למשל להקה מהמחתרת המצרית שעוד נעסוק בה בבלוג, Metalloidz:

  • הגרלת כרטיסים + דיסקים ל-Drunk Machine

    רוק נמצא כרגע מחוץ לאופנה. אני לא מדבר על רוק היפסטרים סטייל הסטרוקס או להקות אינדי רוק חמודות למיניהן. אני מדבר על פאקינג רוק!!! מוזיקה שעושות להקות כמו Queens Of The Stone Age ו-Foo Fighters (בקרוב אלבום חדש וקטלני) שנשענת על גיטרות רועשת, זמרים עצבניים, ומסורת של עשרות שנים של אופל.

    אבל כמו כל מוזיקה שלא נמצאת כרגע בספוטלייט של הבלוגוספירה והפיינשמקרים, היא מבעבעת לה אי שם מתחת לפני השטח כמו לבה לוהטת, איפה שהדברים הבאמת חמים קורים. אחד מהרי הגעש הטריים שמתפרץ בארץ בכל הופעה הוא ההרכב Drunk Machine.

    drunk machine

    שמעתי אותם בפעם הראשונה ממש במקרה, כמו שזה קורה לי בד"כ. נשארתי באוזןבר אחרי איזשהי הופעה, ובעוד שאני לוגם לי איזה בירה בצד, תפסה את אוזני המוזיקה המעולה שהלהקה ניגנה בהופעת חצות. היה ברור שהם מושפעים מחומר מובחר כמו Nirvana, Muse, ו-Sonic Youth.

    הגיטריסט שלהם (עידן כץ) נשמע כמו גיבור גיטרה חדש בשכונה. המתופף (רן כהן) הדוק כמו "מכנסי ויניל על דיויד לי רות'" (-קוואמי). והסולן (ליאור אבל), הו הסולן. לא רק שהוא באסיסט אימתני, אלא הוא נשמע כמו הדבר האמיתי, כמו אמריקאי מתוסכל מאיזה פרבר נשכח שבורך בדיסטורשן בילט-אין בקולו ורצון עז למרוד בשיעמום.

    דראנק משין מנגנים טוב, מנגנים חזק, יש להם את ההתלהבות הראשונית הזו שרוקרים מזדקנים מתפללים לאדון האופל כדי לקבל אותה בחזרה, והם רק הולכים ומשתפרים. לעזאזל עם האופנות - יש פה להקה שווה עם פוטנציאל יצוא לחו"ל ואפשרות אמיתית להחזיר (שוב) את כבודו האבוד של הרוק.

    הלהקה כבר הוציאה EP ראשון על שמה, ואוטוטו יוצא האי פי השני Hot Flushes בהופעת השקה ביום שבת ה-2.4 באוזןבר ב-22:30. לכבוד המאורע החגיגי, דראנק משין מחלקים לכם 2 חבילות שיכורות שכוללות כרטיס להופעה + עותק של האי פי!

    איך זוכים? משאירים תגובה לפוסט ומספרים מי להקת הרוק הכי עצבנית ביקום. הזוכים יקבלו הודעה במייל יום לפני ההופעה, בינתיים אתם מוזמנים להתאמן בפוגו לצלילי המוזיקה הבאה.

  • למה ציפיתם מהחיסונים

    הייפ היא חרב פיפיות. מצד אחד, זו מכונת שיווק נפלאה שתפיץ את שם הלהקה שלך ברחבי הגלקסיה. מצד שני, ההייפ יוצר בו זמנית תנועת נגד. גרוע מזה, הציפיות מהלהקה נהיות כל כך גדולות שהיא עלולה לקרוס תחת המשקל של עצמה וליפול בגדול אל תוך חור מוזיקלי שחור.

    The Vaccines, אחת מלהקות ההייפ הראשונות של השנה הזו, נמצאת בדיוק במצב הזה. הם נבחרו כאחד מאמני ה-Sound of 2011 של ה-BBC לצד הייפסטרים אחרים כמו James Blake ו-Jessie J (שזכתה), התארחו בתכנית הנפלאה של Jools Holland אחרי האי פי הראשון שלהם בלבד, ונראה שה-NME התאהב בהם קשות. עכשיו גם אני נפלתי שבי בקסמם.

    כבר שבוע שלם שאני שומע את אלבום הבכורה הטרי והמודע עצמית שלהם, What Did You Expect From The Vaccines. זה לא שהם מחדשים משהו מבחינת סגנון, סאונד, תוכן, או פרזנטציה. מדובר סך הכל בהרכב גיטרה-באס-תופים מן המנין שנשען על הסאונד המטרונומי של הסטורקס, בתוספת של מלודיות מהפיפטיז וקצת לכלוך אה-לה Jesus And The Mary Chain. אין חדש תחת השמש.

    the vaccines

    אז מה כן יש? יש פופ גיטרות מהוקצע, פשוט, קליט ומרגש. כמעט כל שיר באלבום הוא סינגל פוטנציאלי תודות לעבודת הגיטרות המעולה של פרדי קאוון והקולות של ג'סטין יאנג. קאוון שוזר לכל אורך האלבום הוקים, לכלוך, וסולואים מפעם לפעם (זוכרים שיש דבר כזה?), בעוד שיאנג מרחף מעל עם קולו העמוק והחשוף וליריקה פשוטה וישירה שנקלטת מיד בבוקסה. אגב, משהו בהגשה שלו מזכיר לי לפעמים את הגוונים של תום סמית' הנפלא מהאדיטורז.

    מה שמפתיע במיוחד בוואקסינז זה שהכל נשמע כל כך אמריקאי, אבל ברגע שהם פותחים את הפה באיזשהו ראיון בוקע מהם לפתע מבטא לונדוני. ההיסטוריה המוזיקלית מוכיחה שדברים טובים קורים במלחמה המוזיקלית בין אמריקה לאנגליה, ואולי הוואקסינז הם לא המהפכניים שבהם, אבל לפחות הטובים ממה שיצא השנה. אם The Drums האמריקאיים לקחו את הסמית'ס והסאונד של Factory Records ויצא להם משהו טוב, קיבלנו תזכורת שזה עובד גם בכיוון השני.

    אז אם אתם מתגעגעים למוזיקת גיטרות פשוטה וטובה, משהו שלא דורש מחשבה אבל בכל זאת יש לו אדג' וביטוי עצמי, אל תאמינו להייפ, תשמעו בעצמכם את הוואקסינז.

  • מדריך לשיתוף פעולה עם בלוגרי מוזיקה

    מאז שפתחתי את הבלוג לפני שנה וקצת, יוצרים איתי קשר מפעם לפעם יחצ"נים, זמרים/ות, ולהקות. זה מאוד נחמד שמכירים בי משום מה ושולחים לי כל מיני מיילים. אני מבין שהם סך הכל מחפשים עוד ערוץ שיווקי כדי להגיע לקהל, אך לצערי רוב הפונים לא מבינים בכלל מה זה בלוג ואיך לדבר עם הבלוגר שמאחוריו.

    כדי להסדיר את העניין אחת ולתמיד, החלטתי לכתוב מדריך לשיתוף פעולה עם בלוגרי מוזיקה ולתת טיפים לכל אנשי התעשייה למיניהם שרוצים לדבר איתנו, ועם בלוגרים בכלל.

    1. תעשו ריסרצ'. לרשותכם רשימת בלוגי מוזיקה ישראלים באדיבות הבלוג קסטה. קחו כמה שעות ותדגמו אותם. לא חייבים לשבת ימים שלמים ולקרוא את הכל, אם כי זה ודאי יכול לעזור. אפילו רק הצצה מהירה בכותרות הפוסטים האחרונים שעלו ובתגים/קטגוריות שנמצאים בד"כ בבר הצידי תבהיר לכם מיד במה עוסקים פה. כדאי גם לקפוץ לעמוד האודות איפה שהבלוגר בד"כ רושם במפורש מי הוא ועל מה הוא כותב, ואם יש עמוד צור קשר תמצאו שם כתובת מייל או טופס לשליחת הודעות. תרשמו את כל זה בצד ותסמנו בלוגים רלוונטיים בשבילכם.
    2. בלוגים הם לא מכונות יח"צ. רוב, אם לא כל בלוגרי המוזיקה בארץ, כותבים את הבלוג בזמנם החופשי ועושים את זה מתוך אהבה טוטאלית למוזיקה. אנחנו לא עיתונאים, לא מקבלים על זה כסף, ולרוב לא עוסקים באייטמים חדשותיים ויח"ציים, אם בכלל. בקיצור, אנחנו לא וואלה, לא וויינט, ולא אן אר ג'י. מה כן מעניין אותנו? תוכן. משהו שנרצה לכתוב עליו פוסט לפחות באורך כמה פסקאות, וזה משתנה מבלוג לבלוג. אז כל הכבוד שהלהקה שלך עשתה קליפ חדש או הוציאה סינגל, אבל ב-99% מהמקרים זה פשוט לא רלוונטי לבלוגים ואין לנו מה לעשות עם זה. תשאירו את החומר הזה לפורטלים החדשותיים בבקשה, ואם יש אז לבלוגים חדשותיים.
    3. תנמיכו ציפיות. לא נעים להגיד, אבל בלוגי מוזיקה הם לא מרכז היקום. אם יכתבו עליכם פוסט בבלוג אחד או שניים, קשה להאמין שזה יביא 1000 איש להופעה או יגרום לכם להיות רוני סופרסטארים. ברור שזה נחמד ושזה עוזר, אבל קמפיין יח"צ מול בלוגים צריך להיות רק חלק אחד מהעשייה השיווקית והמוזיקלית הכוללת שלכם. ראה מידע נוסף במדריך למוזיקאי של אטמי אוזניים ז"ל ובספרות המקצועית.
      בלוגר
    4. תשלחו פניות רלוונטיות בבקשה. אין טעם לשלוח קטע ג'אז לבלוגר שעוסק ברוק. לשלוח קליפ חדש לבלוגר שכותב פוסטים ארוכים לא ישיג שום תוצאה. ואם הבלוגר כותב רק על מוזיקה לועזית, אין סיכוי שהוא יחליט פתאום לעשות פרסה ולכתוב על הזמרת הישראלית שבדיוק שלחה לו מייל. אל תשכחו, רוב אם לא כל בלוגרי המוזיקה בארץ עושים זאת בתור תחביב. כמובן, אתם רוצים לפנות לכמה שיותר בלוגרים כי אולי משהו יתפוס. הבעיה היא שאם אתם סתם מספימים, אז לא רק שתזכו לבוז, אלא פעם הבאה כשיהיה לכם דווקא משהו רלוונטי לא יטרחו לקרוא את המיילים שלכם בכלל. וראבאק, המייל שלכם מגיע לאדם פרטי בזמנו הפנוי. בבקשה אל תבזבזו לנו את הזמן במשהו שברור שלא יעניין אותנו.
    5. בלוגרים הם בני אדם. לרוב אנחנו לא אנשי תעשיית המוזיקה ולא יחצ"נים, וגם אם כן הבלוג הוא המפלט מהעולם הזה. אם שלחתם לנו הודעה, בבקשה אל תדביקו שם קומוניקטים עם מילים ריקות, פונטים זוועתיים בצבעים זרחניים, ויישור מתסכל למרכז. קומוניקטים לא נכתבו בשבילינו בני האנוש. למעשה, לא ברור לי איך העיתונאים מעכלים אותם בכלל. עזבו אתכם מהקומוניקט. כשאתם פונים לבלוגרים, דברו בגובה העיניים, ודברו תכל'ס וקצר. תכתבו אלינו כאילו שאתם כותבים מייל לחבר שמספר לו על ההופעה הקרובה שלכם, האלבום שעומד לצאת, או מה שזה לא יהיה.
    6. תהיו כנים. לא תאמינו כמה פעמים כותבים לי "אחלה בלוג" ואז שולחים לי מוזיקה שגורמת לי להבין שאין סיכוי שהפונה קרא אפילו פוסט אחד. אין צורך להתחנף כדי שיקראו את המייל שלכם, אלא אם כן אתם אשכרה עוקבים אחרי הבלוג ואכן אוהבים אותו. מספיק להציג את עצמכם ולרשום את המסר שלכם כך שיהיה קצר ולעניין. אם אתם לא בטוחים אם הפנייה שלכם רלוונטית, או איזה שיתוף פעולה אפשר לעשות בכלל, תכתבו את זה. תזכו ליצור, כן, דיאלוג.
    7. תשלחו לבלוגר הצעה מגניבה. בניגוד לעיתונאים, יש דברים פשוטים יחסית שבלוגרים מאוד ישמחו לקבל. למשל, הזמנה להופעה, פרומו של אלבום חדש, כרטיסים לחלוקה בבלוג, אולי אפילו הזמנה לבירה אחרי ההופעה. זה מגביר את הסיכוי שהבלוגר יתלהב ויהיה מעוניין לכתוב משהו, אבל תנו לו את הספייס ואל תכריחו אותו במקרה שמוזת הבלוגים לא באה לביקור.

    מקווה שעזרתי להבהיר כמה דברים כדי שלכולנו יהיה שיתופי פעולה הרבה יותר שווים. שאלות וטיפים נוספים - בתגובות.