פוסטים בכללי

  • פוסט אורח: Crunch 22 בארץ הפלאות

    Crunch 22, הרכב הגרוב הסקרצ'דלי, עומד לשחרר אלבום בהשראת "עליסה בארץ הפלאות" כחלק מחגיגות 150 שנה ליצירה. בואו לצלול למחילת הארנב עם בכורה לקטע "An Encounter with the Cheshire Cat" וקלידן ההרכב תומר ברוך שמספר מאיפה הם סימפלו את הסיפור, איזה מוטיבים נשתלו באלבום, ואיך הם יצרו את הסאונד העקמומי שלו.

    לפני בערך שנתיים, אחרי שנרגענו מההשקה של אלבום הבכורה שלנו, התחלנו לחשוב מה הלאה. עוד לפני שהאלבום יצא, מהרגע שסיימנו את ההקלטות, המשכנו לכתוב ביחד קטעים חדשים והם התחילו להצטבר לקראת אלבום שני, אבל איכשהו הרגשנו שבא לנו משהו אחר. התחלנו לחשוב על לעשות איזה פרויקט עם מחול או לנגן כשאנחנו תלויים הפוך באוויר מהגג של כלבו שלום, אבל אז, במהלך מקלחת שגרתית, עלה לארז הרעיון לעשות אלבום קונספט לאליס בארץ הפלאות. דן ואני ישר עפנו על זה. אני חולה על הספר ולכולנו היה ברור שהסיפור הזה הולך להיות מגרש משחקים בלתי מוגבל ליציאות הזויות, שזה בדיוק מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות בהופעות ואולי היה קצת חסר באלבום הראשון שלנו.

    התחלנו לחפש תקליט עם הטקסט. זה לא כזה קל כי ברוב התקליטים שבהם מספרים את הסיפור יש יותר מדי מוזיקת רקע ואנחנו רצינו משהו בלעדיה. ארז חפר ומצא תקליט אספנים מהוצאה ניו יורקית שכבר לא קיימת שבו קריין מקריא את הסיפור במבטא בריטי יבשושי. התייחסנו לתקליט הזה כנקודת המוצא שלנו. עברנו על גבי הטקסט וניסינו לחשוב מה אפשר לסמפל ממנו. מצד אחד חיפשנו משפטים שהם בפני עצמם עמוסים בתוכן. משפטים שנונים או עמוקים שפשוט עומדים בפני עצמם, או שאפשר להוציא מהם משמעות אחרת מזו שקיימת בסיפור. מצד שני חיפשנו משפטים עמוסים באסוציאציות, כמו למשל "Off with her head!"', משפט שכל בן אדם שישמע ידע ישר מי הדובר ומה הסיטואציה.

    חילקנו את הסיפור לקטעים, תכננו את האווירה שאנחנו רוצים בכל קטע והתחלנו לג׳מג׳ם על זה. מתוך הג׳אם נוצרו גרובים, ורעיונות מוזיקליים. מצד אחד רצינו אלבום אקלקטי, משהו שמערבב זהויות כמו התהיה החוזרת של אליס, שמהרגע שבו שהיא נופלת במחילת הארנב היא לא ממש בטוחה מי היא, ומצד שני רצינו שתהיה לאלבום הרגשה של יצירה אחת שלמה. אני השתדלתי לחזור על מוטיבים מוזיקליים לאורך האלבום ומי שיקשיב טוב יכול לשמוע את אותה המנגינה או רצף האקורדים חוזר בקטעים שונים כל פעם בצורה קצת אחרת. גם עם הדגימות ניסינו למצוא מוטיבים חוזרים. למשל שעונים זה מוטיב שחוזר גם בסיפור המקורי וגם אצלנו באלבום, ויש גם דגימה שמופיעה בחצי מהקטעים באלבום על תקן "איפה אפי".

    שבוע לפני פסטיבל יערות מנשה 2014, שבו היינו אמורים להעלות את הפרויקט בפעם הראשונה על הבמה, אחרי שכבר היו לנו רעיונות לרוב הקטעים אבל כמעט שום דבר עוד לא נסגר, נכנסנו לשבוע למחסן של דן ברשפון, ניגנו מהבוקר עד הלילה, אכלנו בורקס מהפיצוצייה וניסינו לגמור את הפרויקט בזמן. בלילה שלפני יערות מנשה גמרנו את החזרות ב5 בבוקר, ישנו כמה שעות, ונסענו להופיע בפסטיבל בצהרים של יום שישי כשאנחנו הזויים מעייפות אך שבעים מבורקס, שזה ככל הנראה מצב הצבירה האידאלי לביצוע של יצירה כזו.

    אחרי ההופעה ביערות המשכנו לעבוד על המוזיקה ולהתכונן להקלטות ותוך כדי כך גילינו שבנובמבר השנה ימלאו 150 שנה ליציאת הספר! הבנו שמדובר במסר אישי שנשלח אלינו מלואיס קרול ושאנחנו חייבים להוציא את האלבום עד אז. נכנסנו לצוללת הצהובה בירושלים והקלטנו את הכל ביומיים של סשן לייב, שבו פשוט ניגנו את האלבום ברצף מהתחלה ועד הסוף חמש פעמים. הצוללת הצהובה זה דרך אגב מקום ממש מגניב להקלטות אם אתה יכול להקליט הכל ביומיים, כי אחרי יומיים מקסימום הם מגרשים אותך מהאולם בשביל לפנות מקום להופעה או שירה בציבור או משהו אחר שיש להם שם. מה שהכי מגניב זה שהחלל שם עקום ואנחנו דחפנו מיקרופונים בפינות הכי המוזרות במקום, כמו מעל הבר או מתחת לבמה, ובזכות זה יצא לנו סאונד עקמומי שיותר קשה להוציא באולפן רגיל.

    תוך כדי העריכות והמיקסים פנינו לשחף רם (ג׳ק ט.מ.ל), שהוא אנימטור ואמן גרפיטי שאנחנו מאוד אוהבים ועובדים איתו בערך מאז שהקמנו את הלהקה. כשהופענו עם הפרויקט ביערות מנשה הוא למעשה הופיע איתנו ועשה גרפיטי של אליס על קנבס לצד הבמה. לכבוד האלבום הזה, שהחלטנו להוציא על גבי ויניל, הוא צייר לנו ארט מדהים של אליס נופלת במאורת הארנב. ציור עמוס, צבעוני ומרובה שכבות שהוא בעיני סיבה טובה לקנות את התקליט גם למי שאין פטיפון או לא אוהב מוזיקה או משהו. התקליטים עכשיו במפעל בהדפסה ואני ממש מתרגש. אמנם הוצאנו כבר סינגל מתוך האלבום הראשון על תקליט, אבל LP שלם, עם עטיפה והכל זה בכל זאת התרגשות אחרת. התקליטים אמורים להגיע עד ינואר ואני בינתיים מנסה להבין מה הקשר בין עורב לשולחן כתיבה. מי שיש לו קצה חוט בנידון מוזמן לכתוב לנו.

  • אינטרו 5: Saint God השם הכי בלאק מטאל

    כמה הרכבים בארץ משלבים בין בלאק מטאל לשוגייז וגאראג' רוק? בדיוק כמו אלוהים יש רק אחד, והם קרויים על שמו: Saint God. ראיתי את הצמד בהופעה בצימר (גילוי נאות: הם הופיעו אחרי הלהקה שלי Viene Tormenta) והרגשתי תשדורת של עוצמה מחוספסת, תחושה של הדבר האמיתי. תכירו אותם לפני שהם יהיו deafheaven הישראלים וההיפסטרים יעופו עליהם.

    1. מי חברי הלהקה?

    שורה-תופים, שירה. תים - גיטרה.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    שורה: אנחנו מאיזור התעשייה ואם זכור לי נכון, נפגשנו בשנת אלף תשע מאות שישים ושבע בג׳ונגלים של וייטנאם, כשתים היה חייל אמריקאי ואני הייתי ינשוף.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    מוסך במדבר ביום גשום.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    חשבנו מה השם הכי "בלאק מטאל" שמתאר את האדם.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להקליט אלבום אצל איטלקי אמיתי, כמו סטיב אלביני.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    שומרים על סדר יום מאוזן.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מושפעים מקפה. קפה זה משקה שחור שאנשים שותים בשעות הכי טהורות של היום.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    תים: Augustus Pablo - King Tubby Meets Rockers Uptown

    שורה: אני הייתי בורח משם עם הרכבת הראשונה

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    ה-boxset הראשון של רמברנט.

    10. איזה אומן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    Grimes.

    11. מה עוד הייתם רוצים להוסיף, בלי קלישאות וקידום עצמי?

    מקום ילדותי הוא הכי יפה בעולם
    שם שלגים לבנים באיטיות מלטפים את הים
    אור עשש מתעניין מאתגר חלומות
    ושפתיים נושפות הבל-פה לעיניים קרות
    שם הדם לא זורם כמו אגם, בן אדם
    ועצים, כדבריו לוחשים שיר ערש לכולם

  • המאזין ברדיו 115: תאהבו אותי

    The Listener 115: Love Me by Idosius on Mixcloud

    שעה של אינדי אקלקטי מפופ דרך רוקנרול ועד לשוגייז.

    בתמונה: The 1975 מדגמנים פופ סקסי

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

    1. The 1975 - Love Me
    2. The Meatballs - What Is Wrong With You
    3. Iggy Pop & The Stooges - Raw Power
    4. Slaves - Do Something
    5. El Vy - I'm The Man To Be
    6. Ash - Free
    7. Sweet Baboo - Got To Hang Onto You
    8. REO - במקום אחר
    9. My Bloody Valentine - She Found Now
    10. Bloodhounds On My Trail - Dreamless
    11. Title Fight - Dizzy
    12. British Sea Power - Bear
    13. The Daily Planet - Chasing The Weather
    14. Morrissey & Siouxsie Sioux - Interlude
  • חשיפה בינלאומית 2015: המסע אחר הדבר הבא

    קפצתי לאירועי החשיפה הבינלאומית בירושלים לבדוק מה חושבים אנשי תעשיית המוזיקה על התוצרת המקומית:

    האם יש סיכוי לאמנים ישראלים להיכנס ללייב ניישן ולהופיע באמריקה?
    "אני בהחלט חושבת שיש להם צ'אנס בדיוק כמו כל אמן ממדינה אחרת. יש פסטיבל בלוס אנג'לס שנקרא 'Culture Collide' וראיתי הרבה אמנים ישראלים בתוכניה, אז אני חושבת שאנשים מרחיבים את הראש לצלילים נוספים".

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

    קרדיט צילום: Gaya's Photos

  • Purity Ring בראיון: "לא הייתי קוראת לעצמי כוכבת פופ"

    Purity Ring הם הצמד מייגן ג'יימס וקורין רידיק, שני יוצאי להקות אינדי במקור מהעיר אדמונטון בקנדה. הם כתבו את האלבום הראשון שלהם "Shrines" תוך כדי התכתבות ברשת ויצרו שילוב בין סינת'פופ להיפ הופ שהם קראו לו פופ עתידני (future pop), שילוב בין הליריקה המתוקה-חמוצה של מייגן להפקה המושחזת של קורין. הצליל שלהם הדביק את העולם והשנה הם התכנסו ביחד בחזרה לאדמונטון ויצרו את אלבומם השני "Another Eternity". רייאנתי את מייגן במייל לכבוד ההופעה שלהם בבארבי הלילה (18.11.15) ושאלתי אותה מאיפה הגיעה הליריקה הכואבת, מה ההשראה לתלבושות שהיא מעצבת, ואיך היא מרגישה לגבי הפרסום של הלהקה.

    איפה את כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?

    נסענו לים המלח היום וזה היה כל כך יפה! אף פעם לא היינו בתל אביב, ואני חייבת להגיד, אני ממש מופתעת איך קיבלו אותנו בברכה וכמה האוכל מדהים פה וגם פשוט להסתובב ברגל. בקצרה, אני בתל אביב וזה אדיר.

    קראתי שהיה לך קשה לכתוב שירים ברגע שהתחלת לעבוד באותו מקום עם קורין, אך הליריקה שנכתבה לאלבום האחרון "Another Reality" יצאה מאוד אישית ואפילו כואבת. היתה לך שנה גרועה לפני שכתבת את האלבום?

    עשיתי הרבה שינויים בשנה לפני שהתחלנו לעבוד על "Another Eternity". כמה מהם היו מאוד קשים והרבה מהשירים נכתבו על השינויים האלה. לא הייתי אומרת שזו היתה שנה גרועה, כי אני מוקירה ואוהבת את כל הדברים שנולדו מזה, כמו שקורה בדרך כלל בעקבות שינוי. הכתיבה שלי מאוד אישית. אם היא לא היתה אישית אני לא חושבת שהייתי מרוצה ממה שהייתי עושה. משם מגיעים הפרטים והמשמעויות הכפולות והמשולשות של איך זה להיות בן אדם.

    "Another Eternity" נשמע הרבה יותר פופי וגדול מ-"Shrines". הופעתם אצל ג'ימי קימל וקונן אוברייאן ואפילו קייטי פרי וטומי לי הטוויטו על הלהקה שלך. איך את מרגישה לגבי הגדילה הזו ולהיות כוכבת פופ?

    לא הייתי קוראת לעצמי כוכבת פופ. אני חושבת שהיינו די קונסיסטנטים במוזיקה שאנחנו עושים. ל-"Another Eternity" יש הפקה אחרת ופוקוס שונה, אך זה לא רחוק משירי הפופ שהיו ב-"Shrines". יש מידה מסוימת של ריגוש ושאיפות שהגיעו מההופעות שעשינו בשנה האחרונה, אבל בשבילינו, כמו שזה מרגש זו גם עבודה. אני אוהבת את זה שזו העבודה שלי, אני מרגישה ברת מזל מדי יום בגלל זה, ובאותו הזמן מפחדת שזה יעלם תוך רגע. זה מאוד סוראליסטי ונורמלי בו זמנית.

    יש להרכב שלכם הרבה עוקבים במדיה החברתית. כמה זמן את מבלה ברשתות חברתיות, ועד כמה הן חשובות לכם בתור להקה?

    זו צורת תקשורת מופלאה וקרובה לאנשים באופן מסוכן. אני מאוד מרותקת מהמדיה החברתית ואיך אנשים כמונו משתמשים בה כי מבחינת מה שאנחנו מעלים זה יכול להיות כל דבר שאנחנו רוצים. אבל זה לוקח המון אנרגיה לשים את האישיות בתוך זה ואני מאוד רוצה להשתמש בזה במוזיקה. אישית אני אוהבת להשתמש בטאמבלר כי אני יכולה להרגיש לפעמים שזה נהיה קצת מלוכלך כשיש פרומואים ואז אני יכולה פשוט להעלות לשם דברים שאני אוהבת או חושבת שהם יפים. בכל מקרה, אני לא מבלה הרבה ברשתות חברתיות אבל אני מעריכה ולא מעריכה אותן מכל מיני סיבות ונשארת בהן בסוף בכל מקרה.

    קראתי שעיצבת ותפרת את הבגדים שאת לובשת על הבמה. הם נראים מאוד רטרו-עתידניים, כמו דברים שראיתי בסרטי מד"ב/פנטזיה בילדות ("מלחמת הכוכבים", "הסיפור שאינו נגמר", וכו') וזה מאוד מסתדר לי עם התאורה שקורין עיצב. מה ההשראה שלך כשאת יוצרת את התלבושות האלה?

    אני לא בטוחה מאיזה כיוון הגיעה ההשראה, היא סוג של הגיעה מהאהבה שלי לבַּד ומהיכולות שלו. אנחנו אוהבים גם סרטי מד"ב משנות השבעים ואנימה וחלל באופן כללי, וגם את "הסיפור שאינו נגמר". התלבושות הן הניסיון שלי שנשתלב בנוף של ההפקה הבימתית שלנו, אם כי בילינו כבר הרבה זמן עם הסגנון של הלבוש הזה ואני מצפה לחזור ללוס אנג'לס וליצור תלבושות חדשות.

    אתם חתומים בלייבל האגדי 4AD. איך זה קרה? איך את מרגישה לגבי זה בהתחשב בלהקות האחרות שחתומות שם ובהיסטוריה של הלייבל?

    4AD זה לייבל מעולה בשבילינו, ואנחנו עדיין מרגישים שזה מתאים להו ואנחנו אוהבים כל כך הרבה מההרכבים שיש להם היום והיו בעבר. ההיסטוריה שלהם כל כך עשירה לסצנת האינדי. זה מעניין לראות איך הם צלחו את השנים האחרונות ואנחנו מאוד נרגשים להיות אחד מהשמות ברשימה ההיסטורית שלהם.

    מה הדבר הבא שתעשו אחרי הטור?

    יש לנו כמה חודשים עד שאנחנו יוצאים לסיבוב הופעות נוסף אז אני חושבת שאנחנו יכולים להתחיל לכתוב שוב.