פוסטים בכללי

  • סיכום 2015: אלבומי השנה של Bill and Murray

    חברי הרכב הסינת'פופ Bill and Murray, שהוציאו השנה את "A New Kind of High", בוחרים את האלבומים האהובים עליהם מ-2015.

    הבחירה של סטלה גוטשטיין: Patrick Watson - Love Songs for Robots

    אם לסכם את זה בפשטות, זה אחד האלבומים היחידים ששמעתי השנה שגרם לי להתרגשות המיוחדת הזאת שקורית כשאתה שומע אלבום בפעם הראשונה וברור לך שהוא שישאר איתך. ההיכרות היחידה שלי עם פטריק ווטסון לפני כן הייתה באיזה סשן הקלטות עם עדי רנרט, שבאמצע הסשן החליט שהוא חייב להשמיע לנו שיר ממש יפה. זה היה שיר מתוך אלבום אחר של ווסטון, אבל הוא נשאר לי בזיכרון. שבוע אחרי זה פתחתי רדיו ונתקלתי בשיר עוד יותר יפה שגרם לי לפתוח שזאם, וככה גיליתי את האלבום המדהים הזה. חוץ מזה שהשירים בו יפים בטירוף והקול שלו כמו גם והסאונד הכללי מתמזגים בצורה מושלמת עם הכתיבה וההפקה, הוא מכניס אותך לעולם שלו ולא משחרר לרגע עד שהאלבום נגמר. יש שילוב מאד אלגנטי בין האקוסטי והאלקטרוני ויש הרבה הפתעות קטנות שהוא שומר בשבילך בפנים, בתוך השירים.

    הבחירה של דיויד בלאו: Kurt Vile - B'lieve I'm Goin Down

    את קרט ווייל שמעתי בפעם ראשונה כש-"Waking on a Pretty Daze" התנגן ב-88FM, שיר הנושא מהאלבום שיצא ב-2013. השיר עשה לי תחושה כל כך טובה, התרוממות נפש, ולמרות שהוא נמשך ונמשך (כ-10 דקות) הייתי שמח שהוא ימשיך כל היום ויתחיל שוב בבוקר. הווייב הנינוח והפסיכדלי השתלב בול עם הנימה העצלה, תו ההיכר של וייל. מאז אני מקשיב לכל מה שהוא מוציא. לאלבום "B'lieve I'm Goin Down", שיצא לפני שלושה חודשים, יש סאונד קצת פחות חלומי ופסיכדלי והשירה של ווייל יותר חשופה וכבר לא טבולה באינסוף אפקטים. מה שלא השתנה הוא הווייב האדיר בעיני של ה-"אין מה להתאמץ כי כלום לא משנה גם ככה", ניינטיז סטייל. ו-"Pretty Pimpin" שיר ממש מגניב.

    הבחירה של רן יעקובוביץ': Tame Impala - Currents

    אף פעם לא אהבתי פסיכדליה. תמיד אהבתי פופ. היום אני מעריך במיוחד פופ עם טוויסט/גישה מרעננת, כזה שרוצה שכולם יאהבו אותו אבל עושה זאת עם חיוך ממזרי, משחק לפי כללי המשחק ובו בזמן קורא תיגר על קונבנציות מעושות. יש כאלה שבשבילם "הוק" היא מילה גסה, אלה בד״כ אותם האנשים שכבר לא מסוגלים יותר לשמוע טקסטים על אהבה. ויש את אלה שתמיד אהבו פופ.

  • המאזין 119: סיכום הפיינשמקר אינדי של טאפאס וטאפאס 2015

    The Listener 119: Tapas & Tapas' Feinschmecler Indie of 2105 by Idosius on Mixcloud

    נמרוד ספיר מהבלוג טאפאס וטאפאס בסיכום המסורתי של הפיינשמקר אינדי לשנת 2015 - עכשיו גם בגרסת הפוסט. בתמונה: Tame Impala שתפסו השנה תאוצה מטורפת עם תפנית פופית-Fאנקית.

    הבחירות של נמרוד:

    1. Tame Impala - The Less I Know The Better (Currents)
    2. Built to Spill - Living Zoo (Untethered Moon)
    3. Calexico - Cumbia De Donde (Edge of the Sun)
    4. Father John Misty - Nothing Good Ever Happens At The Goddamn Thirsty Crow (I Love You, Honeybear)
    5. Beach House - Sparks (Depression Cherry)
    6. Girls Names - Reticence (Arms Around a Vision)
    7. Viet Cong - Bunker Buster (Viet Cong)
    8. Health - Stonefist (Death Magic)
    9. Desaparecidos - City on the Hill (Payola)
    10. BADBADNOTGOOD & Ghostface Killah - Ray Gun (Sour Soul)
    11. Hey Colossus - Memories Of Wonder (Radio Static High)
    12. Siskiyou - Deserter (Nervous)

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

  • אינטרו 10: Surf Platoon - יום שני הקסום

    להקת אנטיביוטיקה, שעשתה ניו ווייב עברי משובח, התפיידה אל תוך השקט. מנהיג ההרכב דן בלוך עבר לעמדת הבאסיסט בועדת חריגים ושאר חברי הלהקה נעלמו - עד עכשיו. גיא רוזנבלט, שהיה גיטריסט ההרכב, חוזר הפעם בתור באסיסט טריו הגאראג' Surf Platoon יחד עם אלי משה מאנרגיה חולנית. הם הוציאו EP בבכורה אינטרנטית פה למטה וישיקו אותו בלבונטין 7 ב-8.1. תכירו.

    1. מי חברי הלהקה?

    שירה, גיטרה וקלידים: אלי משה, בס: גיא רוזנבלט, תופים: עומר וואדניצקי.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    תל אביב. אלי ועומר למדו קולנוע ואנימציה ביחד; גיא ועומר נפגשו בהופעות חיות במועדונים ומצאו יחד שפה מוזיקלית אטלנטית - לא פחות ולא יותר. משם התחלנו לנגן בחדרי חזרות שהתחילו ביום קבוע בשבוע: יום שני .למה זה חשוב? זה לא באמת חשוב. אבל זה כן קשור לשם הלהקה. יצרנו ביחד קטעים ארוכים שהפכו אט אט לשירים מבוססים והתחלנו לאמץ סאונד שיהיה ייחודי לנו בתוך כל המגוון העצום והנפלא שנוצר פה בתקופה הזו.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אנחנו מנגנים גאראג' עם נגיעות של סאונד סרף. מאוד בסיסי, פשוט ועמוק. כרגע אנחנו שם. תמיד תהיה כוונה לפתח את זה לעוד איזורים בסקאלה. זוהי שאיפה מרכזית אצלנו, וישנם תמיד רעיונות.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    השם הוא קיצור של Magic Monday Surf Platoon. כך עומר היה קורא למפגשים שלנו בחדרי החזרות, יחד עם חבר אחר שניגן איתנו באותה תקופה, וברגע שנפרדנו ממנו החלטנו להיפרד גם משתי המילים הראשונות ונשארנו עם Surf Platoon.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להוציא אלבום מלא ולהופיע, במדבר, ב-Joshua Tree! כרגע זה הדבר.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    המון. אין רגע לנשום: אלי מסתובב בתעשיית הטלוויזיה, עומר מסתובב במימד השלישי והחיצון, גיא יושב ומנסה להפוך את העולם למקום נוח יותר.

    7. ממה אתם מושפעים?

    אלי: אצלי זה קל, כולם מכירים. דורס, רדיוהד, ארקטיק מונקיז וכל מה שמסביבם.
    גיא: צ'רלי מגירה, טלוויז'ן והבלאק קיז.
    עומר: ניו-ווייב מהשמונים וכל מה שהגיע מניו יורק בעשור האחרון: אינטרפול, נאשיונאל, גריזלי בר, TV On The Radio.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    אלי: Greatest Hits - Elvis.
    עומר: אמרה שרון קנטור פעם "הקופסה של לד זפלין".
    גיא: Abbey Road.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    ממש לא בסדר לעשות את זה! אבל יאללה. המממ...

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    Ty Segall, קיבלנו ממנו השראה לסאונד של האיפי.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    Stay cool

  • סיכום 2015: אלבום השנה של REO

    REO, ששחררו בעצמן יצירה מעולה השנה, בוחרות את האלבום האהוב עליהן לשנת 2015.

    אלבום השנה של להקת המים ריו הוא "Engame" של Highway Superstar. מדובר באלבום סקסי נוטף סטייל ונוסטלגיה מבלבלת, כי הראש יודע שהאלבום יצא ב2015, אבל את הלב והגוף הוא מחזיר ל1986, עם הסאונדים הנכונים והליינים העתידניים שבו זמנית לוקחים את עצמם מאוד ברצינות ובמקביל קורצים לך בהומור של בן אדם מאוד מוכשר ומדויק ומאוד חריף ומצחיק. אפילו בסרט הפארודיה האמריקאי "Kung Fury", שזכה להצלחה מסחררת בעולם, בחרו להשתמש בקטע של אותו אמן באחת מסצינות הפתיחה של הסרט.

    האלבום המדובר הוא חולייה בשרשרת מפוארת של ריליסים של אותו הייוואיי סופרסטאר, שכבר צבר מעריצים רבים מרחבי העולם. למעשה אותו הייוואי סופרסטאר נחשב לשם דבר בסצינת הסינת'וויב העולמית.

    מי שגילה לנו את הקיום של אותו האמן היה ברונו גרייף, המוח השוצף מאחוריי להקת טרי פויזן המופלאה, ששמע את תחילת ההפקה של האלבום שלנו ואמר לנו שיש משהו שקורה עכשיו שיכול לספק לנו השראה רבה מאוד. מאוד התרגשנו לגלות שבעצם מאחורי כל הסאונד החו"לי הזה מסתתר אלכס קרלינסקי מרחובות, ועוד יותר התרגשנו מהאפשרות להשמיע לנפש המוזיקאלית התאומה שלנו דברים שלנו ולקבל עליהם את אהדתו.

    הסוף המשמח של הסיפור הזה מבחינתנו, שהוא גם התחלה נהדרת, היא שהיום אותו הייוואי הוא חלק בלתי נפרד מלהקת המים והוא איתנו על הבמה עם טובי הסינתים האנאלוגים שלו.

    הוא הוציא את האלבום החדש שלו בנובמבר האחרון בסמוך לריליס שלנו, אבל מתוקף הפרוטקציה הקטעים האלה הולכים איתנו לתקלוטים כבר כמה חודשים לפני שהאלבום יצא, עטויים במעטה מסתורין כבד. לא הייתה פעם אחת שהשמענו את אחד מהקטעים האלה בתקלוט בבר או במועדון ולא נהרו אל העמדה אנשים נלהבים וקצת מאוכזבים כשעל מסך הטלפון שלהם שזאם מיותם ונבוך שלא זיהה עבורם מה זה הדבר המדהים הזה שהם שמעו הרגע. החדשות הטובות הן שהיום זה כבר בחוץ וזמין לכולם.

  • אינטרו 9: Mistypes - פופ רוק גרסת 2015

    קשה ללהקות לשרוד במציאות הישראלית (ובכלל) כך שמאוד הצטערתי לשמוע על פירוק הפאוור-טריו הגראנג'י Drunk Machine. למרות שפוליקר הזהיר אותי, לא ציפיתי שלסיום הזה תהיה התחלה חדשה וגיליתי שיוצאי המכונה השיכורה הקימו את Mistypes, הרכב חדש ברוח הרוקרית של New Order ומוזיקת פוסט המילניום של ה-Doves. תכירו.

    1. מי חברי הלהקה?

    ליאור אבל, עידן כץ, אור דרומי, אלמוג ליזמי, גיא פורטיס.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ת"א וסובב לה. עידן וליאור שותפים לדרך הרבה שנים (הפרויקט האחרון היה דראנק מאשין). כשפנינו לדרך חדשה פשוט סקרנו בראשינו אנשים שפגשנו בשנים האחרונות וחשבנו "עם מי יכול להיות כיף לנגן". לגמרי אינטואיציה על סמך היכרות לא מעמיקה מידי. אז הרמנו טלפון לשני נגנים שאנחנו אוהבים: אלמוג ואור. שניהם היו ממש בעניין עוד לפני ששמעו במה מדובר, וכשהתחלנו לנגן ביחד זה פשוט קרה על ה-one. את גיא פגשנו דרך אור (חברי ילדות) וגם במקרה הזה החיבור היה טבעי ומהיר.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אחת השאלות הקשות למוזיקאים, במיוחד כמונו, ובמיוחד בשלב הזה. כולנו מגיעים מהרוקנ'רול, אבל גם נורא פתוחים. בוא נאמר שזו פשוט הגירסא שלנו לפופ רוק איך שאנחנו רואים אותו ב2015.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    הצענו המון שמות במשך (יחסית) המון זמן, וזה היחיד שלא היו לו מתנגדים מובהקים. בגדול זה גלגול של השם Missing Types שהיה הרעיון הראשוני לשם הלהקה. אהבנו את המסר ואת הוייב הכללי אבל לא את איך שזה נשמע. חוץ מזה אנחנו להקה של עילגים.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    הלהקה נוצרה מלכתחילה מתוך רצון ליצור מוזיקה שאינה מכוונת להיות שום דבר. לנטרל כל כוונה, כל מחשבה על מה "צריך", או על מה עשינו בעבר ופשוט לבדוק איך נשמעת המוזיקה שיוצאת לנו באופן טבעי. אנחנו ממשיכים בכיוון הזה ואוספים חומרים לאלבום, שלמעשה חלקו כבר מוקלט.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    רוב ההרכב מתעסק במוזיקה בצורה כלשהי במשרה מלאה. אלמוג מנגן בהמון פרוייקטים מסאבלימינל עד למוש בן ארי, אור מלמד מוזיקה ופסנתר (וגם חבר ב I Was a Bastard המעולים), גיא מנגן עם פורטיס, עידן טכנאי אולפן. ליאור חי חיים כפולים וביום הוא עובד במשרד הייטק (מישהו צריך לפרנס בבית הזה!).

    7. ממה אתם מושפעים?

    מושפעים מדברים שקורים בחיים, וממוזיקה שמרגשת אותנו או מעיפה לנו תתחת.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    את האלבום המתבשל שלנו. יהיה לנו זמן כל הטיסה לדסקס על המיקס, ובאמת הסטריאו של חללית זה רפרנס שעדיין לא בדקנו.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    נברמיינד של נירוונה. מה זה החרא הזה נו באמת?

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    את הרולינג סטונז, כי זה לא פייר שרק לגיא יש מפרט של קית' ריצ׳ארד בארנק.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    המלצה לאכול קרואסון סביח ב"סנדוויץ'" בנחלת בנימין.

    קרדיט צילום: אריאל עפרון