אורי בראונר כנרות, הלא הוא סולן להקת בום פם הידוע יותר בכיניו UBK, משיק את "Simoom", אלבום שני לאחד מהפרויקטים שלו Ouzo Bazooka. התוצאה היא תמהיל מדויק ומהוקצע של גרוב מדברי עם פסיכדליה מהסבנטיז: יש בו פיתוי, יש בו סכנה, יש בו קסם ויש בו מציאות. צלילי הגיטרה הראשונים של שיר הפתיחה "Look Around" כבר מושכים את המאזין מכל עיסוקו היומיומי אל עבר מציאות אלטרנטיבית, הזייתית, ומכינים את השטח לטיול רוחני קצר.
על אף התחושה המוכרת, העולם שהמוזיקה בונה באלבום הוא פרי דמיונו של בראונר כנרות. המוזיקה הזו נולדה בארצות הברית של שנות ה-60 המאוחרות, בימים בהם נלחמו למען אהבה חופשית. בזמן שבאמריקה היפים שעירים שהתנגדו לזוועות מלחמת וייטנאם יצרו מוזיקה חסרת גבולות שהמסר שלה היה "חופש ואהבה", גיבורי התרבות שלנו היו בעצמם חיילים בלהקות צבאיות. לכן יש משהו מנחם באלבום הזה, הוא ממלא איזה חסך שורשי בנוף המקומי.
אלבום מרשים. Ouzo Bazooka
אל תטעו, האלבום הזה אינו מרשים רק במבט על הביצה הישראלית הקטנה, אלא מהווה תחרות נהדרת בשוק הבינלאומי השופע. הסיבה פשוטה: הסאונד באלבום משובח. ההפקה מאד מוקפדת, אך באותו הזמן מרגישה חיה ובועטת. בעוד שהאלבום הקודם של ההרכב נטה יותר לכיוון רוק גאראג'י ובלוזי, "Simoom" הוא אלבום ניאו-פסיכדליה שבטי ומתקתק.
הכל מתחיל ביסודות. הבס-תופים נשמעים מאד פריכים ונושכים אותך בקרביים. דני עבר-הדני מרחפת מעליהם עם ליינים ממכרים בקלידים שקווין פארקר מ-Tame Impala היה מתגאה בהם. בראונר כנרות מפליא בנגינתו בגיטרה אשר לעתים מרגישה כמו ממרח מעל המוזיקה ולעתים מהווה את הכוח המתפרץ של השירים. אין הרבה גיבורי גיטרה ישראליים, ובראונר כנרות הוא אחד הבודדים. ניתן לשמוע את החתימה הייחודית שלו שמתאפיינת בסאונד עמוק ומחוספס, סאונד שנובע מהשימוש שלו בגיטרות בעלות נפח במרבית הפרויקטים שלו (בום פם, בלקן ביט בוקס וכו). חברי הלהקה עושים לו את החיים קלים ומאפשרים לו לפרוח בחלל שהם מייצרים. בראונר כנרות אף פעם לא התיימר להמציא את הגלגל, וגם באלבום הזה הקו המוזיקלי מאופק ותבניתי. אין כאן חדשנות, אך דווקא הבחירה להתמקד בצבע מוזיקלי ספציפי משתלמת לו ולחבריו.
הטקסטים אמנם באנגלית, אך האלבום היה עובד מצוין גם בעברית ואפילו בג'יבריש. השירה במיקס מקבלת משקל מופחת לעומת האלבום הקודם של אוזו בזוקה, החלטה שמשרתת את האופי הפסיכדלי של האלבום. זהו לא אלבום של מילים, אלא אלבום של תחושות, ולכן לשפוט אותו בצורה מופרדת, שיר שיר, היא דרך שגויה בעיניי. זוהי יצירה מלוכדת. לא סתם האלבום נפתח בשני הסינגלים שלו, "Look Around" הרוחני ו-"Dog FIght" הרוקיסטי. שני השירים הללו הם הקליטים ביותר באלבום ונותנים קבלת פנים לצלול לתוך היקום המקביל של אוזו בזוקה.
סגור לתגובות על ביקורת אלבום: "Simoom" של Ouzo Bazooka / כללי / איתי שומרי
שעה של אינדי אקלקטי כולל הנויז רוק של A Place To Bury Strangers (בתמונה + ביום שני בבארבי), קטע חדש של צמד הגאראג'-מטאל-שוגייז הישראלי Saint God, ועד לבלאדה מתוקה-מרירה של נערת הרוק הלונדונית Misty Miller.
שוגייז הוא כמו היין-יאנג: יש לו צד מואר עם טיפת אופל ויש לו את הצד האפל עם טיפה של אור. אם הצד הראשון מיוצג על ידי להקות ורדרדות כמו Lush, בצד השני משתוללות להקות כמו A Place To Bury Strangers, טריו ניו יורקי שלקח את The Jesus & Mary Chain והגביר אותם ל-12 עם חגיגה של כאוס וסערות דיסטורשן והופעות שמשמידות גיטרות ואת עור התוף. סימנתי אותם גבוה ברשימת ה-"להקות שאני חייב לראות לפני שאמות" כך שצעקתי בקול כשגיליתי שהם יגיעו לבארבי ביום שני 18.4. לכבוד ההופעה, תפסתי במייל את סולן הלהקה Oliver Ackerman (מרכז התמונה למעלה) לדיבור על אבדן שמיעה, פדלי גיטרות, ו-MTV אנפלאגד.
אז, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני שענית על הראיון?
כרגע אני בבית אבל הייתי בדיוק על אוטובוס בדרך בחזרה מהופעה איפה שלהקה של חברים בשם Conduit הופיעה, והם היו מעולים, ועוד להקה מופלאה הופיעה ושמה Wetware. לא נשארתי אבל לגמרי הייתי צריך להישאר שם. אולי הערב רק התחיל. ווטוור היו כל כך מרשימים. יש להם ביטים כבדים והיתה שם בחורה שפשוט נפנפה אגרופים באוויר בזמן שאור מהבהב דלק וגרם לה להראות כמו רובוט ולי להרגיש כאילו שאני בסרט "הניצוץ". אלה שתי להקות מניו יורק ופילדפליה שחייבים לבדוק.
לפי תמונות של הופעות חיות, אני רואה שאתה אוהב לנגן על גיטרות פנדר ג'אגואר חבוטות. מה הקטע עם ג'גואר שאתה אוהב לעומת גיטרות אחרות?
הן נשמעות מאוד רזות ויש להן מעט ססטיין. יש להן גשר צף שאני משתמש בו והן נפוצות מספיק כך שאני יכול למצוא להן חלקי חילוף ולא צריך לעבוד עליהן עם מכונה או משהו כזה. היו לי הרבה גיטרות שהיו משונות ואז כשהן נשברו בטור הייתי מסתובב עם תיק של גיטרות שאי אפשר לתקן.
אני מניח שהן נראות חבוטות בגלל שהן מושמדות ואז משוחזרות, נכון? אם כן, מדוע אתה אוהב להרוס אותן?
כן. זה פשוט טבע הדברים בהופעה שלנו. למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר.
אקרמן: חובב גיטרות פנדר ג'אגואר
להופעות של APTBS יש צד ויזואלי חזק עם תאורה ווידאו ארט. איך אתם יוצרים את זה?
בכל מיני דרכים למעשה. לצלם דברים שמעניינים אותנו, לעשות סרטים קצרים, לתת לחברים לעשות ניסיונות ויזואליים ואז פשוט להשתמש במה שיש כדי ליצור משהו שמתאים ליום מסוים עם מה שאנחנו מתכוונים לעשות בהופעה מסוימת.
ההרכב הוכרז בתור הלהקה הכי רועשת בניו יורק. איזה להקות אחרות, לדעתך, הן המתחרות לכתר?
The Dreebs בתקופות האינטנסיביות שלהם לגמרי שם. Conduit רועשים כמו הגיהינום ו-Bambara מטורפים אז הם כולם מועמדים טובים.
האם מישהו בלהקה סובל מאבדן שמיעה? אתה לא מפחד להזיק לשמיעה של אנשים בקהל?
אני כנראה סובל מאבדן שמיעה אבל לא בהרבה. יש אנשים שהם ברי מזל ולא צריכים לדאוג לגבי זה יותר מדי. גם לא אכפת לי, אם לא אוכל לשמוע, יש דברים יותר גרועים שיוכלו לקרות ופשוט אתאים את עצמי למצב הזה. יותר חשוב לי לחוות את הפלא והיופי של להיות מוצף בצלילים ואני תמיד רודף אחרי התחושה הזו כשאנחנו מופיעים. אני לא רוצה להזיק לשמיעה של אף אחד בקהל ואנשים צריכים לשים אטמי אוזניים אם הם דואגים לאבד את השמיעה שלהם. זה אותו הדבר כמו שאתה עומד ליד אש, אל תעמוד קרוב מדי אלא אם כן אתה רוצה להתבשל.
אם MTV אנפלאגד היו קמים לתחייה ומזמינים אתכם להופעה, היית הולך על זה? למה כן או למה לא?
הייתי הולך על זה כי אני אוהב לעשות דברים מגוחכים.
אתה גם מקים חברת Death By Audio שמייצרת פדלים לגיטרות. איך התחלת ליצור פדלים ומה היה הפדל הראשון שבנית?
התחלתי לייצר ולעצב פדלים בגלל שרציתי ליצור צלילים שלא יכולתי לקבל משום מקום אחר. צליל הוא חלק כל כך חשוב ביצירה שלי שרציתי לשלוט בממלכה הזו. הפדל הראשון שבניתי לדעתי היה פדל tone booster שהיה אפשר לבחור בו בין כמה גוונים שונים של צלילים עם כפתור מסתובב. תמיד אהבתי את כפתורי ה-vari-tone בגיטרות וזה גרם לי להתעניין האם לקבלים שונים עם אותו הערך יש צלילים שונים. הסתבר שלא בדיוק אבל באותו הזמן חשבתי שכן בגלל שהשתמשתי בחלקים ישנים שהערך שלהם השתנה עם הזמן.
APTBS: אולי הלהקה הכי רועשת בניו יורק
כמה פדלים יש לך ואיזה אהובים עליך כרגע?
אין לי מושג, אולי כמה מאות? אני חושב שכמה אבות טיפוס שבניתי הם האהובים עלי, אבל זה לא כיף כי אף אחד לא יכול לקנות אותם. אני מאוד אוהב את Space של Eventide בגלל שזה נשמע ממש ממש טוב ואני אוהב ריוורב, תמיד אהבתי את Coloursound Suppa Tonebender, Malekko Assmaster, ואת Earthquake Devices Aftermath.
איך אתה חוקר טריטוריות חדשות של צללים? יש לך מעבדת אפקטים סודית?
בכל צורה שאתה יכול לדמיין. בסופו של דבר אני חושב על רעיון לאפקט או משהו שאפשר לעשות עם אפקט ואנסה את זה. ולפעמים משהו קורה במעבדה התת-קרקעית או נותן השראה למשהו שקרה באופן לא מכוון וזה בדרך כלל הכי טוב. אז אנחנו עושים ניסוים עד כמה שאנחנו יכולים, כי מתמטית זה ייצר הכי הרבה תאונות מה שבדרך כלל יותר טוב מתכנון.
היית גם הבעלים של מועדון ההופעות Death By Audio בברוקלין שלצערנו נסגר. האם אתה מתגעגע לזה? איזה הופעות אתה זוכר במיוחד מהמקום?
אני לגמרי מתגעגע לזה. אני זוכר כל כך הרבה הופעות כאילי זה היה אתמול וזה כואב לי בנשמה. Jeff the Brotherhood תמיד היו אדירים, Dan Deacon, Zomes, New England Patriots, Oozing Wound, Yonathan Gat, Black Pus, White Mice. כל כך הרבה הופעות רוצחות וזמנים מדהימים.
איך כדאי לקהל הישראלי שמעולם לא ראה את APTBS להתכונן להופעה?
שיהיו מוכנים, אם הם מעזים, ואם הם והחברים שלהם מעזים, שיהיה להם ממש כיף. נדגדג אתכם אם נצטרך.
יש עוד משהו שתרצה להוסיף?
אני מצפה לפגוש את מי שיגיע להופעה ולראות את תל אביב.
סגור לתגובות על A Place To Bury Strangers בראיון: "למוזיקה שלנו יש אוברטונים אגרסיביים וזה מוציא מאיתנו את הגרוע ביותר" / כללי / עידו שחם
ביטול הטור האירופאי של DIIV מסיבה בריאותית דחופה הוא רק עוד אחת מצרור הצרות של ההרכב. סולן הלהקה Zachary Cole Smith עבר התמכרות קשה להירואין ונעצר ב-2013 עם חברתו הזמרת Sky Ferreira באשמה של אחזקת סמים; ובסוף 2014 באסיסט ההרכב Devin Ruben Perez הואשם בהתבטאויות גזענות, סקסיסטיות, והומופוביות באתר הפורומים 4Chan. זה נראה כאילו שהיקום עובד נגד הלהקה הברוקלינאית שדווקא זכתה לשבחים בעקבות אלבום הבכורה "Oshin" מ-2012, אלבום גיטרות פוסט-פאנק-סרפיות ששם ספוטלייט על סמית'. גיטריסט ה-Beach Fossils לשעבר נהפך לסולן/דוגמן כריזמטי שנראה כמו גרסה צעירה ואופנתית של קורט קוביין. אבל בדיוק כשנראה שהוא בצלילה איטית למטה, דייב חזרו השנה עם "Is The Is Are", אלבום כפול שמרחיב את צליל הגיטרות של הלהקה ועוסק בבעיות של סמית'.
הראיון הטלפוני עם סמית' היה אמור להתקיים לקראת ההופעה בארץ, והחלטתי לפרסם אותו למרות שהיא נדחתה. בחרתי לדבר איתו על דברים קצת שונים מהראיונות הקודמים שקראתי, אז אם אתם רוצים לשמוע יותר על הנושאים הטחונים מוזמנים לקרוא ראיון נרחב עימו בפיצ'פורק.
איפה אתה נמצא כרגע?
כרגע אנחנו נוסעים מלידס באנגליה לגלזגו בסקוטלנד. יש לנו למעשה יום חופש מהטור ואנחנו עושים נסיעה ארוכה. וכן אנחנו באמצע סיבוב ההופעות האירופאי שלנו.
איך זה להיות בדרכים? קראתי כמה ראיונות שעשית ותמיד מדברים איתך על ההתמכרות שלך להרואין, אז תהיתי איך החיים השגרתיים שלך.
הממ, ובכן, זה תלוי כמובן. אתה יודע, להיות בטור זה לא הדבר הכי קל כרגע - כולם חולים (משתעל). אבל כן, באופן כללי אני די מופנם ושקט, לא האיש הכי חברותי, וזה כנראה לא עובד כל כך טוב עם להקה ולהיות הסולן. אבל באופן כללי, בשבילי להיות בטור זה משהו שחייב לקרות ולמעשה כיף לנגן אבל לפעמים זה יכול להיות מעייף.
בוא נדבר על "Is The Is Are". קראתי בטמבלר שלקחת את השם מפואמה ש-Frederick Deming שלח לך, שהמילים קפצו לך מהדף.
כן. תודה שעשית את הריסרץ' שלך בן אדם, אני מעריך את זה! אין לך מושג כמה אנשים שואלים "אז, מאיפה לקחת את השם?" ואני אומר להם שכתבתי דבר שלם על זה! אז, בכל מקרה, אני מעריך את זה, תודה.
בבקשה. משהו שכן תהיתי לגביו, זה מה הכותרת הזו אומרת לך?
זה אמור להיות קצת מעורפל כזה, בניגוד לאלבום שהוא די להפך, זה אלבום שבו היינו חשופים לגמרי. אז רציתי משהו שירגיש כאילו שאני לא מובן באמת, כאילו שהכוונה שלי לא באמת הצליחה לעבור. רציתי משהו שיגרום קצת לדיסאוריאנטציה. אבל כן, נתתי לפרדריק כיוון לכתיבת הפואמות האלה, ואמרתי לו שרציתי שהן יהיו עם מילה חסרת משמעות. נתתי לו חמש או שש דוגמאות ואז הוא כתב כנראה 50 פואמות לפי הדוגמאות שנתתי לו, ואני חושב שהוא קלע, הוא לגמרי קלע בול.
סמית': "אני מאוד ADHD"
אני מניח שהיתה הרבה יצירתיות מסביב לאלבום הזה, קראתי שכתבת מעל ל-150 דמואים. זה יצא גם בתור אלבום כפול מה שדי ארוך בימינו. איך הצלחת לכתוב כל כך הרבה שירים? יש לך איזשהו תהליך?
זו פשוט היתה תקופה ארוכה שבה עבדתי על האלבום והיה סביבו כל כך הרבה לחץ, אז ביליתי הרבה זמן בכתיבה. אבל זה גם קשור לתהליך הכתיבה שלי שבנוי מאוד על ניסוי וטעיה. אני כותב ומקליט את הדמואים באותו הזמן, אז גם אם היו משהו כמו מאתיים דמואים, היו, אולי, חמישים שהיו טובים. הדרך שבה הם נוצרו מבוססת מאוד ניסוי וטעיה. אבל כן, רציתי שיהיו הרבה שירים באלבום, ואני חושב שהאלבומים הכי טובים יוצרים סביבם עולם. אז כמו שאמרת, יש הרבה יצירתיות מסביב לאלבום. היו לי יותר ממאה ציורים שעשיתי בשביל זה, חמישים פואמות נכתבו, כמות אדירה של אמנות, כמות אדירה של מילים, הרבה שירים, הרבה דברים שיש להגיד. מאוד רציתי לעשות הצהרה דפניטיבית, פשוט בגלל שבמשך ארבע שנים כולם תהו מה נעשה באלבום השני שלנו, ומאוד רציתי לעשות משהו מיוחד. ואני חושב שהנסיבות מסביב ליצירה של האלבום היו מיוחדות מספיק כך שהייתי צריך לתפוס את ההזדמנות. וכל השירים מסביב לאלבום די היו צריכים להיות באלבום. אין עוד משהו שאני יכול להגיד על זה, כנראה.
האלבום השני הוא גם בדרך כלל האלבום שהכי קשה ללהקות לעשות - משבר האלבום השני.
כן, האלבום הראשון הוא כזה קל, בגלל שזו הצהרת כוונות מאוד תמציתית, אבל האלבום השני הוא אבן הבוחן. אז ידעתי שנוכל לקחת את הסאונד שלנו להרבה כיוונים והיה חשוב בשבילי לחקור את זה. ואני חושב שכדי שיהיה אפשר לעשות אלבום מאוד מגוון אני מרגיש שהוא היה צריך להיות באורך הזה, אחרת הרבה מהדברים לא היו הגיוניים בכלל בלי ההקשר סביבם.
היית מודאג שזה לא יגיע לקהל הצעיר עם הפרעות הקשב של ימינו?
נכון! נכון נכון נכון! גדלתי עם סופר הפרעות קשב, היו לי הרבה הרבה בעיות בבית הספר. גורשתי מאיזה חמישה בתי ספר והיו לי בעיות משמעתיות קשות ובעיות להתרכז בבית ספר, וזה היה סוג של ענייני הפרעות קשב. אני מאוד ADHD. אני חושב שהשירים סוג של מתאימים לזה באיזשהו אופן, כי לאף אחד מהשירים אין בית או פזמון. הם מתחילים מיד, ויש להם איזושהי תחושה של ADHD. אולי מישהו כזה לא יוכל להאזין לכל האלבום, או לא ירצה בהכרח לשמוע את כולו בפעם אחת, אל אני חושב שהשירים עדיין עובדים בשביל מאזין כזה, כי גם אני כזה.
עטיפת "Is The Is Are": אחד ממאה ציורים שהוכנו לקראת האלבום
האלבום היה פרויקט מאוד גדול והוא בטח השאיר חלל גדול מאחוריו. איך הרגשת אחרי שסיימת אותו?
למעשה זה די היה להפך. בשבילי האלבום היה משהו שידעתי שיקרה בעתיד שלי, זה היה משהו שהלך להוציא אותי ממה שהייתי בו, והייתי במקום די אפל. וסוג של ידעתי שרק אם אסיים את האלבום הזה, אז החיים שלי ישתנו, וזה הרגיש כאילו שלדבר הזה הולכת להיות השפעה מסיבית על החיים שלי בצורה חיובית, או לפחות בצורה שתשנה אותי באופן דרמטי וקיצוני. פתאום אתה בטור ועושה דברים שקשורים לאלבום וזה הבדל גדול. אז בשבילי האלבום הזה, הוא סוג של, כאילו, על עצמו. כמובן שיש בעיות שמועלות באלבום, והבעיות האלה הן התמכרות לסמים ובלגן אישי נצחי, אבל יש גם פתרונות שמוצעות לבעיות הללו, ואני חושב שבאלבום הזה הפתרונות שאני מציע, הראשון הוא אהבה עם שירי האהבה באלבום; והשני זה לעשות מוזיקה ולהיות יצירתי. אני מרגיש שהאלבום הוא התשובה לכל הבעיות שאני מעלה בו.
אז זה עבד לך.
כן, בהחלט, כן.
אחד מהדברים שלא הצלחתי למצוא בריסרץ' שלי, זה שקראתי על "Bent Roi's Song" ועל "Blue Boredom Sky's Song", אבל לא הצלחתי למצוא כלום על "Mire Grant's Song". תוכל לספר לי על גרנט?
גרנט הוא חבר מאוד קרוב. "Sky's Song" הוא השיר של סקיי כי היא שרה בו; "Roi's Song" הוא השיר של רוי כי זה סוג של עליו; ו-"Grant's Song" הוא השיר של גרנט כי הוא היה שם בפעם הראשונה שניגנו אותו, וזה מאוד בסגנון שלו, ותמיד קראנו לזה "Grant's Song" מהרגע שזה היה קיים, ואז כשהגענו לאלבום הרגיש לי לא נכון להוריד את השם שלו מהשיר. היה חשוב לי לשמור את השמות באלבום כי היה חשוב לי שכל האלבום יהיה מושרש במציאות, שהכל יהיה מבוסס על ניסיון החיים האמיתי שלי, ואתה יודע, אתה יכול להיכנס לאינטרנט ולבדוק מי כל האנשים האלה. גרנט הוא גרנט סינגר שעשה בשבילנו קליפים. עבדנו איתו, הוא חבר טוב. הם כולם אנשים שתוכל למצוא בחיים האמיתיים. אז, בשבילי המטרה היתה שהאלבום יגיע הישר למאזינים, ושזה ירגיש כמו משהו שקרה לבן אדם אמיתי - לא רק סיפור.
אני מאוד אוהב את נגינת הגיטרה שלך וזה נשמע כאילו שהיא התרחבה באלבום, זה מאוד מלודי ועם שכבות ויש בדיוק את הכמות הנכונה של אפקטים.
קול.
זה הזכיר לי קצת דברים כמו The Cure וגם Stone Roses.
כן. אני חושב שהגיטרה סוג של יצאה קצת מהאופנה. אז כדי לעשות אלבום גיטרות ב-2016 היה לי חשוב לקחת את מה שנראה לי הכי מעניין לגבי הגיטרה, ואני חושב שמה שהגיטרה עושה הכי טוב זה ליינים מלודיים מאוד פריכים ובהירים שיש להם צליל מאוד מיוחד. אני לא חושב שאנחנו איזושהי להקת שוגייז בשום צורה, אבל אני בהחלט סוג של השאלתי טקסטורות מהמוזיקה הזו. לא הייתי אומר שהשירים הם באמת שירי שוגייז, אני חושב שהם יותר סוג של מבוססים על קראוטרוק ומוזיקה ניסיונית באופן שאין בית-פזמון - הם בערך מתפתחים על פי החוקים שלהם - ורוב להקות השוגייז מאוד משתמשות במבנה הקלאסי של בית-פזמון-בית, וזה היה הדבר הראשון שרציתי להיפטר ממנו עם הלהקה. אז אני ממש לא חושבת שאנחנו להקת שוגייז, אבל יש קצת טקסטורות שהשאלתי מדברים מהסוג הזה.
חברי להקת DIIV
כן, קראתי שהיית מושפע מדברים כמו אליוט סמית' וסוניק יות'.
כן, בצורות שונות. עם אליוט סמית' זה היה קשור יותר לגישה והכנות והלב מאחורי האלבום, וגם הצורה שבה הוא הקליט את הקולות והאינסטרומנטציה - השימוש בסטריאו וכאלה - ממש חקרתי חלק מההפקה שלו. ואז סוניק יות', בשבילי "Bad Moon Rising" היה אבן דרך במובן של ההפקה והאווירה של האלבום הזה, כלומר כשיש את הסאונד האינטנסיבי הזה של להקה בחדר. רציתי שאנשים יוכלו לשמוע את החלל שהקלטנו בו. כל הפידבק בכל התקליט מאוד מושפע מ-"Bad Moon Rising" של סוניק יות'.
יצא לך לפגוש את חברי סוניק יות'?
לא, עדיין לא.
אתה מקווה לזה?
כן, אני מקווה לזה, לגמרי.
אתה מגיע לתל אביב בפעם הראשונה. האם יש לך איזשהם תכניות חוץ מההופעה?
אני חושב שנהיה שם שלושה ימים, זה אזור בעולם שתמיד הייתי מאוד סקרן לגביו. זה פשוט מקום מעניין בטירוף מבחינה היסטורית ויש הרבה דברים שאני בהחלט רוצה לראות בזמן שאני שם, בטוח. לראות חומה שנבנתה בעבודת יד עם אבן ששקלה מאה טון - רק ההיסטוריה הזו היא משהו שאני צריך לראות במו עיני.
תרצה לנסוע לירושלים?
כן, בדיוק, זה משהו שאני ממש רוצה לעשות, זה משהו שחקרתי ולמדתי עליו הרבה ועל האזור, והייתי מאוד שמח באיזושהי נקודה בחיי לנסוע לשם, אז בתקווה שזה יקרה בנסיעה זו.
אגב, האם סקיי פררה תבוא איתך?
לא.
מה התכניות שלך לעתיד הקרוב?
אני פשוט מנסה לכתוב כמה שאני יכול, אני מאוד רוצה להוציא מלא מוזיקה בעתיד. יש לי הרבה רעיונות מוזיקליים ויש הרבה דברים שאני רוצה לעשות, אז אני פשוט עובד על הכתיבה ולהתעשת וכמובן עדיין לקדם את האלבום הזה ולצאת לטור מסביב לזה וכאלה.
יש עוד משהו שהיית רוצה להוסיף?
לא, בן אדם. למעשה אני ממש מתרגש לבוא ולנגן לחבר'ה צעירים בישראל, כי אני חושב שמגיע להם לראות אותנו מופיעים. אני חושב שמגיע להם לראות להקות אמריקאיות ואני חושב שמגיע להם שנגיע לשם ושהם יוכלו לשמוע אותנו מנגנים.
קול. הלהקה לשעבר שלך Beach Fossils היתה כאן לפני כמה שנים.
שמעתי, אני יודע. כן בן אדם, קול.
סגור לתגובות על זאכרי קול סמית' מ-DIIV בראיון: "האלבום הוא התשובה לכל הבעיות שאני מעלה בו" / כללי / עידו שחם
אז פוסט-רוק. הרבה אמנים קוראים לעצמם פוסט-רוק. זה קל, זה נוח, וזה ז'אנר כללי מאוד שאפשר לחבוש תחתיו הרבה כובעים. אז בואו נעשה סדר. פוסט-רוק הוא ז'אנר מאוד אמוציונלי, אמביוולנטי, והכי חשוב, נוטה לאכלס הרבה להקות שמאוד דומות אחת לשניה. זה המדריך לפוסט-רוקר המתחיל: כמה טיפים, כמה להקות, והסבר קצר על למה אני אישית מתחבר אל הסגנון הזה שעכשיו תופס תאוצה.
החלק שלי עם המוזיקה הזאת החל בערך לפני שנתיים. בשיחה עם ידידה נזכרתי בלהקה אחת ששמעתי את שמה פעם או פעמיים. למען האמת אין לי מושג איך הכרתי אותם בפעם הראשונה. הלהקה היא סיגור רוס האיסלנדים. פתחתי את יוטיוב והפעלתי סרטון של הלהקה מנגנת בלייב בעמק איסלנדי שכוח אל את אחד השירים האהובים עלי "Olsen Olsen". פתאום הכל התחבר לי: האווירה, הרגישות, הנכונות של המוזיקה. עפתי משם. התחלתי לחרוש את כל האינטרנט ולחפש להקות בצורה אובססיבית.
הרבה יגידו שפוסט-רוק משעמם. פוסט-רוק הוא בדרך כלל אינסטרומנטלי. אנשים לא רגילים לשמוע מוזיקה בלי מילים ויש סיכוי שזה ירתיע בהתחלה את חלקכם וזה בסדר, מתרגלים. עוד משהו מעניין בפוסט-רוק הוא כמה הטווח המוזיקלי של הלהקות שמגדירות את עצמן באופן זה הוא רחב. מאוד רחב. פוסט-רוק יכול לנוע בין יצירות מופת של חצי שעה לכל שיר עם כינורות ובילד אפ של שלוש דקות ("Sleep" של Godspeed You! Black Emperor), או יכול להיות שירים קצרים אנרגטיים עם מלא אנרגיה וכוח ("Run Home" של And So I Watch You From Afar). צריך לזכור למה בכלל התחילו לנגן מוזיקה כזאת וזאת הסיבה למה אני נמשך לז'אנר. לאנשים נמאס מרוק סטנדרטי, הם רצו לקחת את הרוק הקיים ולהפוך אותו על פניו, להשתמש בכלים שלו נגדו. אז התחילו להוסיף פדאלים (והרבה מהם) וסינתים ומחשבים עם מקצבים אלקטרונים שילוו את השירים ופשוט יצרו תנועה נגדית. הרגישות והכוח של המוזיקה הזאת באים מהפשטות שלה ומהאהבה של הנגנים ליצירת מוזיקה ללא גבולות וללא חוקים.
הגיע הזמן לרשימה, ונתחיל מהחשובים ביותר. חמש הלהקות שמבחינתי כל אדם שמתחיל להקשיב לפוסט-רוק צריך לשמוע ולעבור דרכן.
Mogwai
הלהקה הסקוטית שהוקמה ב-1995 הרוויחה את כבודה ביושר. הם קיימים כבר יותר מ-20 שנה ועדיין ממשיכים לייצר אלבומים נהדרים מלאי מלנכוליה ושמחה באותו הזמן. ב-1 לאפריל הוציאו אלבום חדש לסרט "Atomic" שהוא בעצם סאונדטרק לסרט באותו השם.
אלבום מומלץ: Rock Action
Explosions In The Sky
עוד להקה וותיקה היא EITS מטקסס. ברגע שתגידו את השם הזה לכל מישהו ששומע פוסט-רוק הוא ישר יזהה. אין להקה יותר מוכרת מהם בסצנה והרבה להקות מבססות את הסאונד שלהם עליהם. חמושים בשלוש גיטרות, הם יוצרים ריפים עשירים בדיליי וחן. ב-1 לאפריל גם הם הוציאו אלבום חדש בשם "The Wilderness".
אלבום מומלץ: The Earth Is Not a Cold Dead Space
Maybeshewill
אני שם את הלהקה הזאת ברשימה הזו בצער רב: כרגע הם בעיצומו של סיבוב ההופעות האחרון שלהם אי פעם. הלהקה היחסית צעירה הזאת בת 10 ומסיימת את דרכה אחרי רשימת אלבומים מכובדת ואחרי טורים נרחבים ברחבי אירופה. ל-Maybeshewill יש קסם מיוחד במוזיקה שלהם: הם יודעים ליצר רגעים בזמן ולא שירים. הם התחילו בתור להקה אינסטרומנטלית כבדה עם ריפים עצבניים וסימפולים פוליטיים מסרטים, וגדלו ללהקה בוגרת שבאלבום האחרון שלה "Fair Youth" הראתה לעולם שבגרות מוזיקלית זה דבר אמיתי ובועט.
אלבום מומלץ: Not for Want of Trying
Sigur Ros
איך אפשר שלא לדבר על התופעה הזאת? סיגור רוס האיסלנדים פרצו לעולם עם אלבומם השני "Agaetis Byjurn" לאחר שהאלבום הראשון "Von" היה הצלחה קטנה בביתם אבל לא ממש פרץ החוצה. המוזיקה שלהם תמיד נשמעה בשבילי אורגנית. כשאני שומע אותה אני מדמיין את המרחבים של איסלנד ואת הכפור וצמחים גדלים ופשוט טבע והרבה ממנו. מרגש, חי, כואב ותמיד יפייפה.
אלבום מומלץ: Takk
Godspeed You! Black Emperor
למתקדמים בלבד. GYBE הם להקה שקשה להקשיב לה. האלבום הראשון שלהם כלל פשוט 3 שירים באורך של כמעט חצי שעה לשיר. קולקטיב הנגנים הקנדי הזה צועד קדימה כבר מאז 1997 ומוציא שורות של אלבומים שהתקבלו בידיים פתוחות על ידי מעריצים בכל העולם. קחו את הזמן, שבו עם כוס תה על איזה הר ופשוט תקשיבו ואז תבינו את העניין.
אלבום מומלץ: Lift Your Skinny Fists Like Tiny Antennas to Heaven
