מרתק לעקוב אחרי טל פוגל. לפני שנתיים היא הוציאה בשקט בשקט את "ערימות של חלומות", אלבום בכורה יוצא מן הכלל ששילב בין מתיקות ילדותית ובגרות כואבת. עכשיו פוגל יוצאת עם אלבומה השני "אל החצר הגדולה", וכבר לפי הסינגלים הראשונים אפשר לשמוע את המשך החיפוש האומנותי שלה ולצלול עוד יותר עמוק לעולמה הקסום.
לכבוד ההשקה ב-21.6 באוזןבר, המאזין שמח לחלק לכם כרטיס זוגי להופעה. איך זוכים? נכנסים לפייסבוק של המאזין ומשאירים תגובה מתאימה על סטטוס ההגרלה. הזוכה ת/יבחר אקראית ות/יקבל הודעה ביום שישי 17.6 בשעה 12:30.
סגור לתגובות על חלוקת כרטיסים: טל פוגל / כללי / עידו שחם
הכוכבים מתישרים עבור Cigarettes After Sex. אולי זה שמם החושני, אולי זו ההמלצה של מגזין הרולינג סטון, ואולי זו פשוט המוזיקה, אבל ההרכב מאל פאסו טקסס צבר בזמן האחרון מיליוני האזנות ביוטיוב. גיליתי אותם בעצמי לפני שנה למרות שהאי פי הראשון שלהם יצא בכלל ב-2012. יצאו להם עוד שני קטעים בשנה שעברה, אבל רק בחודשים האחרונים חברי הפייסבוק שלי הדביקו את שיריהם על הוול, שירי לילה מינימליסטיים של לפני השינה ברוח Red House Painters ו-Mazzy Star. עכשיו כשהם נמצאים בסיבוב הופעות באירופה וארה"ב, תפסתי את מנהיג ההרכב Greg Gonzalez לראיון במייל וביררתי מאיפה הגיע שם ההרכב, איך הם יוצרים את האווירה המיוחדת במוזיקה שלהם, ומתי הם מתכננים להגיע לארץ.
אז, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?
כרגע אני בבית מלון באיסטנבול. בדיוק התעוררתי ואני עומד לצאת לרחוב ולמצוא ארוחת בוקר וקצת קפה טורקי איפשהו.
Cigarettes After Sex זה שם כל כך טוב ללהקה שאני קצת מופתע שאף אחד לא חשב עליו עד היום. איך הגעת אליו?
היתה לי מערכת יחסים יזיזית בקיץ הקודם. אף פעם לא באמת עישנתי אחרי שהייתי במצב אינטימי עם מישהי, אבל הבחורה ההיא כן וכשהצטרפתי אליה גיליתי שאני אוהב את זה. היה מצב רוח מסוים וטקסיות לעשן באותו הרגע וזה מאוד משך אותי. לילה אחד עישנו ביחד והשם פשוט צץ לי בתודעה. זה היה פשוט מה שעשינו באותו הרגע ואני זוכר את זה באופן מוחשי.
הלהקה נמצאת בסיבוב הופעות נרחב השנה. איך הולך? היו הפתעות משונות בדרכים?
סיבוב ההופעות השנה, באירופה וארה"ב, היה בינתיים יפיפה וממש כיף. אני חושב שבעיקר הופתענו עד כמה התייחסו אלינו יפה ועד כמה המעריצים שלנו היו מסורים ובעניין. יש לנו את המעריצים הכי טובים.
גונזלס: "זה פשוט מדהים להיות חלק ממעגל ההשראה האינסופי"
האם עדיין יש לך דיי ג'וב? אם כן, מה אתה עושה? האם אתה מתכנן לפרוש ולהתרכז במוזיקה בזמן הקרוב?
בדיוק פרשתי מהדיי ג'וב שלי בשביל להתרכז בסיום האלבום הקרוב וכדי להמשיך להיות בטור ולהריץ במשרה מלאה את הלייבל החדש שלנו Spanish Prayers. העבודה שהיתה לי לפני כן היתה באולם קולנוע ב-Upper Eastside במנהטן. זו היתה העבודה הראשונה שמצאתי כשעברתי לניו יורק.
החלטתי לעשות את הראיון הזה אחרי שכמה חברים שלי בפייסבוק העלו את המוזיקה שלכם, הפתעה נעימה כי גיליתי אתכם כבר לפני שנה. בהתחשב במיליוני הצפיות ביוטיוב שיש לשירים שלכם, האם אתה מרגיש שיש לכם יותר מעריצים היום? האם ציפית שזה יקרה אי פעם?
אני שמח לשמוע את זה. זה נראה כאילו שמעגל המעריצים שלנו גדל באופן יציב מאז אוקטובר האחרון, ואנחנו ממש אסירי תודה לכך כי זה מאפשר לנו להתרכז בעשיית מוזיקה בדיוק בצורה שאנחנו רוצים לעשות אותה. ייחלתי שכל הדברים שקורים עכשיו יקרו ועבדתי לקראתם במשך שנים, אבל כמובן שזה עדיין מאוד סוראליסטי לחיות את כל התקוות האלה עכשיו.
אם כבר מדברים על תגובות, אנשים מתייגים את חשבון הטוויטר שלכם עם טוויטים מאוד אמוציונליים וסקסיים - אפילו נתקלתי בוויזואליזציה הזו לליריקה שלך. איך אתה מרגיש לגבי התגובות האלה? האם אתה מגיב למעריצים?
למעשה נתקלתי באינטרפרטציה הזו לפני זמן מה וחשבתי שהיא מעולה. אני חושב שלראות אנשים שעושים דברים בהשראת המוזיקה שלנו זו המחמאה הכי כנה וחזקה שאפשר לקבל. מאוד מספק אותנו להשפיע בצורה כזו כי אני והלהקה הושפענו על ידי אינספור אמנים בעצמנו. זה פשוט מדהים להיות חלק ממעגל ההשראה האינסופי בכל צורה אפשרית.
הזכרת בראיון שבהתחלה כתבת שירים עבור CAS בעיבוד אלקטרו-פופ. האם יש סיכוי שתעשה פרויקט צד אלקטרוני או שתוסיף צלילים יותר אלקטרוניים בהרכב?
כן, למעשה הלהקה התחילה בהשפעת דאנס-פופ בסגנון הסינגלים של מדונה בשנות השמונים והרכבים כמו Erasure ו-New Order של אמצע שנות השמונים, למרות שאלה היו שירים מאוד שונים. אולי אשתף פעולה עם אמנים אלקטרוניים בתור מעריץ גדול של המון אמנים שפעילים בסגנון הזה. אבל אני חושב שכנראה אמשיך להתרכז בצלילים אלקטרו-אקוסטיים היברידיים חיים עם CAS לזמן מה.
לשירים ששחררת יש אווירה לילית קסומה. איך נכנסת למצב רוח המתאים כדי להקליט אותם?
תודה רבה. היו לי רעיונות פילוסופיים איך לגשת ולהקליט את השירים שעשינו עד כה. האי פי הראשון הקולט בין לילה בחדר מדרגות של אוניברסיטה באל פאסו בטקסס וכלל הרבה עיבודים מאולתרים. הסאונד של חדר המדרגות היה מאוד אווירתי וגרם לנגנים לנגן בצורה מסוימת. שני הסינגלים הבאים הוקלטו בברוקלין בחדר חזרות אפלולי בהופעה קטנה עם קהל בלילה מאוחר אחד. עוד משהו שמאוד השפיע היה להכיר בהשפעות שאנחנו משדרים כלפי חוץ. "סאונד חצות" היה מושג שדיברנו עליו הרבה בזמנים ההם והוא ממשיך להיות בראש שלנו כשאנחנו הולכים להקליט.
קראתי שאתם מסיימים לעבוד על אלבום הבכורה שלכם. תוכל לספר לנו עליו?
הקלטנו דמואים לשירים בסוף השנה שעברה ואנחנו עומדים להכנס ולנסות להקליט את האלבום בשבועות הקרובים. אני מרגיש שסוף כל סוף מצאנו את המקום המתאים להקלטות ושעכשיו יש לנו גם את אוסף השירים הנכון. כנראה יהיה לנו סינגל חדש מהאלבום בסוף הקיץ ונוכל לשחרר את הריליס המלא עד סוף השנה או תחילת השנה הבאה.
אחת מהתגובות שלך בפייסבוק ציינה שאתם מתכננים משהו בתל אביב! תוכל לספר לנו מה קורה?
כמובן. למעשה בשבועות האחרונים בדיוק קיבלנו הצעה רשמית לבוא ולהופיע בתל אביב. אנחנו מנסים לברר את כל הפרטים, אבל אנחנו אמורים להגיע באוגוסט אחרי שנופיע בכמה פסטיבלים באירופה. אנחנו ממש לא יכולים לחכות ומתרגשים מאוד להופיע שם.
יש עוד משהו שתרצה להוסיף?
פשוט רציתי להגיד תודה גדולה על ההקשבה והשיחה המעולה. זה היה תענוג.
לאורך השבוע האחרון, וגם בכניסה לבארבי, הייתה תחושה שלא מעט מאמצים הושקעו בהכנות להופעת ההשקה של האלבום "+1". בניגוד לגישה האדישה בה הם נהגו עד היום לגבי שיווק עצמי, הפעם חיה מילר עשו את כל מה שהם יכולים כדי להביא כמה שיותר אנשים למופע: מההכרזה על האירוח של נצ'י נצ' והקליפ שהכינו איתו; דרך דמויות הקרטון של חברי הלהקה שעמדו ליד עמדת מכירת הדיסקים; ועד פסל/מבנה העץ בצורת שם האלבום שזהר על הבמה - נראה שלטריו יש לא מעט ציפיות מהאלבום החדש, ובצדק.
מדובר בקפיצה משמעותית קדימה בשבילם. שלא תבינו אותי לא נכון, "חיי מדף" היה תוצר מעניין בתור אלבום בכורה, אבל היו בו לא מעט דברים שהפריעו לי. המשמעותי שבהם היה הקול של קוסטה קפלן שנשמע כל כך נמוך וחנוק עד שחלק גדול מהזמן הוא נבלע בקיר הרעש שיצרה השלישייה. זה לא היה המצב בסינגלים ששוחררו לקראת האלבום החדש. קפלן שר רוב הזמן בטון גבוה יותר והמילים מתפרצות מהגרון שלו בחדות. בשיר "שמועה", למשל, קפלן זועק את הפזמון בעוצמה כזאת שאי אפשר להתעלם מהכאב שבמילים. אבל למרות השיפור הניכר ביכולת הווקאלית של קפלן, נראה שבנוף הרדיו הישראלי יש מעט מאוד סבלנות לקולות שנדרש זמן כדי להתרגל אליהם. החולשה הזאת של חיה מילר היא כנראה הגורם העיקרי לכך שהם עוד לא פרצו את מחסום הפלייליסט הישראלי.
קפלן: שיפור ביכולת הווקאלית
גולשי האבן נייר ומספריים חיממו את הבמה ונתנו את הנשמה כדי למשוך תשומת לב ממעט האנשים שכבר נכנסו. הנוכחות הייתה דלה בשלב זה, וחששתי שאולי חיה מילר לא הצליחו להצדיק את המעבר ממועדונים קטנים לבארבי. פרגוד שחור הסתיר את החלל סביב הבר המרוחק, סימן שבדרך כלל אומר שמכירת הכרטיסים המוקדמת לא הייתה הצלחה גדולה. על אף חששותיי, כשהגיעה השעה 22:00 והטריו עלה לבמה, הקהל שעמד בחוץ מיהר להיכנס, ותוך כמה שניות הבארבי התמלא כמעט עד אפס מקום.
חיה מילר פתחו באנרגיה מתפרצת עם "לילה מבחירה (בתחנת המשטרה)" והקהל כבר התחיל להזיז את עצמו בהתלהבות מתונה. אם יש מצרך נדיר באינדי הישראלי שהמילרים מספקים באלבום החדש, זה הג'אמים שהם זורמים אליהם מתוך השירים. ב-"לילה", כשאתה בטוח שהשיר כבר נגמר, מעבר התופים של סתו בן שחר מחזיר אותנו לתוך ג'אם ארוך שכזה. רגעים כאלו מגלים את הסאונד העשיר של ההרכב. המפתח בעיני טמון יותר מכל בבס של אודי בונן. יש לו סאונד שמן ומלוכלך שמרגיש כמעט כמו גיטרה שנייה. הבסיס הזה נותן לקפלן המון מרחב בנגינת הגיטרה שלו כדי לברוח מהאקורדים למשפטיים מלודיים צרודים ורוטטים, ולסתו בן שחר להתפרע על התופים ולצאת למעברים ארוכים במיוחד.
חיה מילר ונצ'י נ'צ: תקשיבו כולם זאת חבלה!
אורחים שונים עלו לתת כתף במהלך ההופעה: עומר לוז על פטיפון וקלידים, יובל שפריר על פרקשן, ויונתן לויטל תפס לאודי בונן את הבס ושלח גם אותו לקלידים בשיר "הבדיחה". השיא היה כשנצ'י נצ' (רביד פלוטניק באשכנזית) עלה לבמה. לנצי' יש כריזמה בימתית אדירה שמעט גימדה את השלישייה (גם ברמה הפיזית). משלושת השירים שהם ביצעו יחדיו, הטוב ביותר היה דווקא לשירו של נצ'י "ממשלה זה פשע מאורגן" מהאלבום "ברוכים הבאים לפתח תקווה", שיר בלוז מחאה קטן שהפך בידיהם של חיה מילר לרוקנרול איטי אך עוצמתי. הקהל היה צמא לעוד מנצ'י כשהוא ירד מהבמה, במיוחד לאור קליפ הקאבר של "Sabotage", ומספר קולות (מודה שאני ביניהם) צעקו "חבלה!"
אחרי קריאת תודות מייגעת (שניצלה מעודף רצינות רק בזכות העובדה שבן שחר המשיך להגיד תודה ללא הפסקה, בזמן שקפלן קרא את רשימת השמות), הלהקה ירדה מהבמה. ופה הגיע הקטע של ההדרן. זה נחשב מנהג מחייב, אבל האם הוא באמת עדיין מחייב? כבר נתקלתי בלא מעט להקות שרואות בכך עניין טרחני, זקן ותלותי שאפשר לוותר עליו. הייתי מצפה מחיה מילר לגישה דומה. מה גם שהיה ממש ברור שהם יעלו שוב בהתחשב בעובדה ש-"חבלה" ושיר הנושא של האלבום עוד לא נוגנו. אחרי סט כפיים ארוך, הלהקה עלתה שוב עם עומר לוז ונצ'י נצ' שסחב את סתו בן שחר על הגב עד כיסא מערכת התופים. בכלל נראה שהאהבה בין השניים פרחה, כשנצ'י לא הפסיק להחמיא לסתו על "הגזרה המושלמת" שלו. הקהל כבר היה מוכן למה שעומד לבוא, וכשבונן התחיל לפרוט את הריף של "חבלה", הרצפה הישנה של הבארבי התחילה לרעוד תחת הקהל המקפץ. נצ'י וקוסטה היה מסונכרנים לכל אורך הדרך. בן שחר, ספוג בזיעה, פרק את שארית האנרגיות שלו על התופים. לאחר ביצוע עם עומר לוז ל-"+1", קפלן נעל את ההופעה עם "זה הכל", שיר הסיום הרגוע של האלבום, כדי להוריד את מפלס האנרגיות לפני שהוא שולח אותנו לדרכנו.
בזמן האחרון נדמה שחוזרת ההתעניינות של המוזיקה הישראלית בשירי משוררים. בין אם זה ההתעסקויות של אמנים כמו שי צברי והילה רוח בשירים כאלו באלבומיהם, או באמנים שמוציאים אלבומים שלמים שמוקדשים לשירי משוררים כמו להקת מורה בשנה שעברה וברי סחרוף ושילה פרבר השנה. אל כל אלו מצטרפת עכשיו ירונה כספי, שבדומה לפרבר, גם היא נערת רוק שעושה מעבר למוזיקה שקטה ושירי משוררים באלבומה החדש "דדלוס ציפור".
אלבום משוררים הוא צעד די שאפתני בשביל זמר-יוצר, ודרוש לכך עיבוד חכם ונבון שמעביר את הטקסט בצורה מדויקת. כספי צולחת כאן את אתגר העיבוד הרבה יותר מהניסיון הקודם שלה עם שירי משוררים ("מאפיה של אישה אחת" מ-2012). היא מוכיחה עד כמה היא כותבת ומעבדת מוכשרת, גם כשהיא יוצאת מאזור הנוחות שלה, והיא יודעת לשים את כל הטקסטים במקום שהכי טבעי להם בעיניה. המוזיקה נעה בין מזרח אירופה לרחובות ירושלים, בין בלדות פסנתר, לג'אז ושאנסונים, והוייב הוא יהודי להפליא. למרות האופי השקט שלהם, השירים פה בכלל לא מינימליסטים, וכספי ממלאת אותם עם מגוון רחב של כלים: כלי מיתר, כלי נשיפה, אקורדיון והפסנתר הנפלא של כספי שמנצח על כל החגיגה הזאת.
כספי: בין מזרח אירופה לרחובות ירושלים (צילום: אניה גולה)
יותר מכל, הלחנים של כספי עובדים כי הם תופסים בצורה נורא מדויקת את המשמעות של הטקסטים. "פזמון קיומי" מתעסק בלקבל את הדברים כמו שהם, והמוזיקה מתחילה בהתאם בצניעות ולאט לאט גדלה ומשתלטת על המאזין. גם "ארובות", שיר האהבה היפה של רפי וייכרט, מלא בתשוקה איטית שמתבטאת דרך הקול החם של כספי, שמדייקת בהגייה של כל מילה ומילה ודרך נגינת הפסנתר שלה. "המים נבונים מאיתנו" הוא תרגום לשירו של פאזיל חוסנו דג'לרג'ה והשיר האהוב עליי מהאלבום. יש בו חגיגה אירונית על כמה שאנחנו קטנים מול הטבע, והחגיגה הזאת מועברת דרך קצב שובב ורגע קטן-גדול שבו כספי מזמזמת כאילו-לעצמה "פה-פה-פה".
מבחינת טקסטים, האלבום מלא בשירים שעוסקים ביחס של קטן מול גדול: האדם הקטן מול הטבע ב-"המים נבונים מאיתנו" או אהבה גדולה שנקנית בשמחות קטנות ב-"שיר אושר". זה אלבום שאי אפשר להאזין לו בישיבה בבית, אלא ברחובות הומים, בנסיעה ברכבות או אוטובוסים, וכל מקום אחר שגורם לבני אדם להרגיש כל כך קטנים. אצל רוב האנשים התחושה הזאת מובילה לעצב, אצל כספי זה מוביל לחגיגה. זה אלבום שצריך לשמוע המון פעמים, ולאט-לאט הוא גדל ונהפך מקטן לענק.
לכאורה, המוזיקה כאן קרובה מאוד בסגנונה לאלבום הבכורה של כספי, אבל למעשה היא רחוקה שנות-אור ממנו. בין האלבומים הללו מפריד עשור שבו כספי התפתחה כיוצרת, חיפשה את הסאונד שלה, הקיפה את עצמה בכל פעם מחדש בחבורה מוכשרת להחריד של נגנים ולא הפסיקה ללמוד לגבי הדרך שבה היא יוצרת את המוזיקה שלה. כספי מגיעה ל-"דדלוס ציפור" אחרי כמה אלבומים שבהם היא הוכיחה את עצמה כאחת הקולות המעניינים ברוק הישראלי, אבל היא עדיין לא שבעה, ורוצה להמשיך לחקור ולחפש כיוונים חדשים. האלבום הזה מרגיש כמו שלב חדש בקריירה הסופר-מעניינת שלה, והוא גורם לי לרצות לדעת מה הולך להיות השלב הבא.
סגור לתגובות על ביקורת אלבום: ירונה כספי - דדלוס ציפור / כללי / ירדן אבני
