"בשמש של נתניה אני מדליק סיגרה / שהופכת לאקדח שהופך לאיבר מין" זועק מיתר ענבר, סולנה של רגל סברס. כן, הוא וחבריו מגיעים מנתניה, ומצליחים ללכוד את חוויית המגורים בעיר הסליזית באזור שרון לתוך "בשמש של נתניה", קטע פיקסיזי שמתפוצץ מרוב תסכול מיני. בקליפ החדש לא נדלקות אף סיגריות והשמים הנתניתים דווקא מעוננים חלקית. המצלמה עוקבת על פניו מלאות הזיפים של ענבר. הוא נראה כאילו שהוא בדיוק ירד מהבית לסיבוב בעיר, לחפש צרות בין המאזדות החונות וקוביות המגורים. התמונה הולכת ומשתבשת למרות שבחוץ לא קורה כלום - זה ענבר שהולך ומתערער, ורק הקריסה המיוחלת תעלה לו חיוך קטן על פניו.
בדצמבר יום שני/אחרון/אוקטובר אולי נעלמו ולא נראה אותם יותר, אך קרוקודיל פופולאר מתפוצצים באוזניים. "היה בום חזק / אחר כך הלכנו הביתה" הם שרים בסינגל החדש "בום חזק" מעל תיפוף שבור וגיטרות רחבות, ומצליחים (כנראה) לדבר על המצב מבלי להיות נדושים. הם עדיין לא פופולארים, אבל עם אינדי-רוק עברי כל כך חזק ובטוח כל זה עוד עלול להשתנות. קבלו בכורה + הכרות.
עודד ומיכאל נפגשו דרך חבר משותף והתחילו לנגן במחסן ציוד של סוסים במושב בצפון. את טל פגשנו בתחרות להקות של הז'אן ז'אק ואהבנו את איך שהוא ניגן. שתי הלהקות עפו בסיבוב הראשון בגלל שאין לנו חברים. גם את יואב פגשנו בהופעה משותפת בצימר. היום כולם גרים בת"א, ובירושלים.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
להיטי b-side של להקות אלמוניות מהניינטיז.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
ממש בהתחלה מיכאל הביא איתו שיר שקראו לו קרוקודיל פופולאר. השיר נגנז אבל השם נדבק.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
טל: שלושה אלבומי מופת לפחות.
מיכאל: חמישה.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
טל: מזדקנים.
מיכאל: לעודד ולי יש סטודיו לוידיאו ואנימציה, יואב סאונדמן באוזן בר, וטל מלחין פס קול וטבח בבית העמודים.
7. ממה אתם מושפעים?
טל: ההשפעות משתנות מתקופה לתקופה, לאחרונה Metronomy.
עודד: ממזג האוויר, ולאחרונה למשל Metz.
מיכאל: לאחרונה Slint, Us Maple, The Garden, Girl Band ורגל סברס.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
טל: אלבום תמונות משפחתי.
עודד: את Man or astroman - Experiment Zero
מיכאל: אני אוהב הפתעות מוזיקליות אז אני אבקש ממישהו שישים לי בתיק אלבום שאני לא מכיר.
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
מיכאל: לא יפה למחוק אלבומים.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
טל: Queens of the Stone Age, ג'וש הומי גיבור. כנ"ל לגבי איגי פופ.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
היה לנו מאוד כיף להשתתף. מומלץ.
סגור לתגובות על אינטרו 42 + בכורה: קרוקודיל פופולאר - בום חזק / כללי / עידו שחם
בקרוב אסכם את 20 האלבומים הגדולים שלי ל-2016, ובינתיים החלטתי להשמיע כל מיני דברים טובים מהשנה האחרונה: מהותיקים כמו Stone Roses (בתמונה), דרך פוסט-פאנק מדנמרק וקנדה, ועד לסיגריות אחרי סקס.
ביחד עם ההופעות של פרדי גיבס ו-Noname בבארבי, ההופעה של קליפינג אמש סימלה יותר מהכל את המגמה המתמשכת של יותר ויותר אמני היפ הופ אלטרנטיביים שמגיעים להופיע בישראל. ההיפ הופ הישראלי בעלייה, ובשאר העולם (כלומר, בארה"ב) הז'אנר כובש את ראשי המצעדים, והקהל הישראלי מצידו מצביע ברגליים ומראה שזה משתלם להביא לכאן אמנים ששייכים לקצה הסקאלה של ההיפ הופ העולמי. אז בהנחה שיותר ראפרים והרכבי היפ הופ יבואו לכאן, הם יצטרכו להתמודד עם משימה קשה: להתחמק מהצל הענק שהותירה כאן ההופעה של קליפינג אמש במועדון הגגרין.
הופעות היפ הופ, כיפיות ככל שיהיו, הן בדרך כלל טריק שחוזר על עצמו. יש להן יתרונות (כמו ראפר ממש מוכשר, או קהל נאמן שמתקשר איתו טוב) וחסרונות (ביטים שנשמעים כמו פלייבק ולא מצליחים להעביר את האנרגיות של גרסת האולפן של השירים) מאוד ברורים, כך שגם כאשר אמן מצליח להתחמק מהחסרונות הללו, הוא לא מצליח לייחד את ההופעה שלו מהופעות של הרכבי היפ הופ אחרים. קליפינג צולחים את המשימה הזאת בקלות. המוזיקה שלהם היא יותר מראפ על ביטים, אלא סערת מילים מסחררת שיוצאת מפיו של דוד דיגס במהירות בלתי אפשרית, על גבי מוזיקה אלקטרונית, קשה ומורכבת שמחוללים ידיהם של ג'ונתן סנייפס וויליאם הטסון.
המילים "קשה" ו-"מורכבת" אינן הגזמה - היה צריך לבוא מוכן לצלילים המסויטים שקליפינג הפילו על הקהל שלהם. הם שילבו מוזיקת באס, נויז, דרון, ואמביינט לכדי תערובת מוזיקלית מהממת של רעש. מי שלא בא מוכן כנראה קיבל שוק בתחילת המופע, בטח ובטח כשסנייפס והטסון נראים יותר כמו בני האדם הנחמדים ביותר בעולם, ולא כמו מפיקים שיוצרים מוזיקה בעזרת סימפולים של מסור חשמלי, אך מהר מאוד הם מצליחים לשאוב אותך לעולם שלהם. קליפינג ניגנו שירים מכל אלבומיהם, ויותר מתמיד בלטו ההבדלים בעולמות שסנייפס והטסון יוצרים. בשירים שבוצעו מתוך האלבום "CLPPNG", היה אפשר ממש להרגיש שאתה נמצא בתוך האינטנסיביות והמתח של סיפורי הגטו של דוד דיגס, בעוד שהשירים מהאלבום החדש, "Splendor & Misery", לקחו את הקהל לטיסה בחללית שבה כל הסיפור של האלבום מתרחש.
וכמובן, יש גם את דוד דיגס. אם למישהו לא היה ברור לגבי יכולותיו של דיגס מאלבומי הלהקה, אחרי ההופעה הזאת אין ספק: מדובר באחד הראפרים הכי מוכשרים בז'אנר כיום. דיגס עובר בין שיר לשיר בזרימה אינסופית, יורק את המילים שלו במהירות אך בצורה כל כך מדויקת, שלא ברור איך אין לו קשר בלשון אחרי כל הראפ הזה. כל זה מרשים, אבל העובדה שהוא עושה זאת תוך כדי שהוא לא מפסיק לזוז ברחבי הבמה, לרדת אל הקהל, לחייך, לקרוץ ולקפוץ היא סופר-מרשימה, ומצדיקה בפעם האלף את פרס הטוני שקיבל מוקדם יותר השנה. וכן, זה לגיטימי לגמרי להתלונן שהוא לא עשה אפילו לא פיסה של טקסט מ-"המילטון", המחזמר המוערך שבו השתתף - הוא לא יודע שרובנו לא זכינו לראות אותו?
בסופו של דבר, אולי המדד הכי גדול לאיכות ההופעה של קליפינג הוא העובדה שהם לקחו שירים שעובדים כל כך טוב בגרסאות המוקלטות שלהם, והצליחו להטעין אותם באנרגיות מחודשות - הם כבר לא נשמעו כמו השירים הכי טובים של הלהקה, אלא כמו השירים הכי טובים בעולם. הפזמונים המעולים של דיגס בשירים כמו "Shooter" או "Air Em Out" הפכו לאדירי אדירים כשדיגס צרח אותם על הבמה עד שבלטו לו הורידים בצוואר. נוספו על כך באנגרים כמו "Inside Out" עם סמפולי הברקים שחרכו לי את האוזן, ו-"Wriggles" שפשוט גרם לקהל להשתולל ביחד עם הלהקה.
קליפינג לא רק חיפשו להדגיש את האיכות של השירים שלהם, אלא גם להרחיב אותם. ברוב השירים הטסון וסנייפס לא הסתפקו בביטים הרגילים של הקטעים, אלא סימפלו וחתכו אותם על מנת ליצור ביט חדש. לעתים זה הרגיש כמו מעבדה של צמד המפיקים לחיפוש אחר צלילים חדשים, והשיא היה בשרשרת סנתוזים מהפנטת שיצרו, שהפכה לכמה רגעים לשיר "Broccoli" העליז והחמוד, וחזרה ישר להזיית סינתים. זהו הסוד של הסאונד של קליפינג: השינוי המתמיד של המוזיקה של הטסון וסנייפס, לצד היציבות היחסית שמספק דיגס עם המילים שלו. זה עבד וזה היה מהנה בטירוף, אבל עכשיו אני חייב לתת לאוזניים שלי לנוח.
סגור לתגובות על Clipping בגגרין: לא לבעלי לב חלש / כללי / ירדן אבני
הסינגל "Sun King" של הרכב האינדי רוק המקומי Vini Vicious תפס אותי מהשמיעה הראשונה עם ריפים קליטים וקולות עוקצניים ומטח תופים דינאמי. הם תיארו את המוזיקה שלהם פה במדור אינטרו כ-"Queens of the Interpol Age", והקו האיכותי הזה ממשיך גם בסינגל החדש "Potion". השיר מתחיל בתיפוף במקצב פוסט-פאנק בהיסטריה. הגיטרות נכנסות עם ריפים גבוהים כהקדמה לקולות שמסבירים את תחושת הדחיפות: "I tried to postpone but I can't wait / Time has never seemed to be so late". בעוד ש-"Sun King" הביא יותר אור, "Potion" מוזג שיקוי יותר אפל לגרון. מתח מאוד גדול נבנה לכל אורכו, במיוחד בזכות ריפים עקומים בהשפעת גיבור העל Josh Homme, אך למרות הכבדות הוא עדיין נשמע מאוד מלודי וקצבי, כמו קטע שיכול לבוא בטוב במסיבת אינדי. המתח נבנה ונבנה עד שבסוף הכל מתפוצץ, באקסטזה גדולה של זעקות וניסורי גיטרה.
אי פי הבכורה "Ä" יצא בתחילת 2017
סגור לתגובות על בכורה: Vini Vicious - Potion / כללי / עידו שחם
