אני שבר כלי בימים האחרונים. כמעט 32 שנה של האזנה למוזיקה בווליום גבוה באוזניות, ברמקולים קולניים, בהופעות מחרישות, ובחדרי חזרות עשו את שלהן. נקרע לי עור התוף באוזן ימין. הרופאים המליצו לי לא לשמוע או לנגן מוזיקה עד להודעה חדשה מחשש שאוזן שמאל תלך :(
אהבת חיי, המוזיקה, דפקה וזרקה אותי. אני כל כך כועס ועצוב. מצד שני, אנסה לזכור אותה גם ברגעים הטובים. את השיר הראשון שבאמת אהבתי "Take On Me" של Ah-Ha, את OK Computer שחרשתי אינספור פעמים בתשוקה בלתי נגמרת, את ההופעה המרגשת של ה-Editors ועוד אינספור אמנים, שירים, אלבומים, והופעות שהתמזל מזלי לשמוע עם שתי אזניים בריאות.
אי לכך אני מצטער לבשר על סגירתו בטרם עת של המאזין. אין לי שום טעם בלכתוב בלוג מוזיקה כאשר אני לא יכול להאזין לה כמו שצריך ובטח כאשר אני לא מסוגל ללכת להופעות. אין טעם בבלוג כזה כאשר נהייתי בעצם "המתחרש". לא יודע מה אעשה מכאן. אולי אעבור לאמנות אחרת, לקולנוע או לטלוויזיה או ספרות. אשמח לקצת תמיכה בינתיים.
ראיתי הופעת איחוד של Pulp ביוטיוב ועפתי מהכיסא. איך לכל הרוחות להקה שלא ניגנה יחד עשור שלם יכולה לבעוט בתחת ל-99% מהלהקות החדשות היום? איזה שירים, איזו נגינה, איזה סולן. מדהים. אם יש אלבום שהוא הכי פאלפ, זה Different Class ולא רק בגלל הלהיטים. לא עושים דברים כאלה היום.
Oasis - (What's The Story) Morning Glory / Definitely Maybe
היה לי יחס מאוד אמביוולנטי לאואזיס. נהניתי לראות אותם ב-MTV אבל לא רציתי לשמוע יותר משיר אחד ברצף. החודש התחברתי ופתאום מצאתי את עצמי חורש את 2 האלבומים האלמותיים האלה ללא הפסקה. ומה קיבלתי? שירים פשוטים מלאים בגיטרות מלוכלכות עם ים של הוקים וליריקה שנדבקת לראש כמו מסטיק בשיער. מעורר השראה מה שני אחים עם מלא תשוקה יכולים לעשות לעולם.
Blur - Leisure
צפייה חוזרת ומהנה לאללה בסרט הקאלט Trainspotting הזכירה לי את קטע השוגייז הנפלא, Sing, מאלבום הבכורה של בלר. לצערי הוא מלא בפילרים שבלר שכחו במהרה עם המצאת הבריטפופ באלבום הבא שלהם, Modern Life Is Rubbish. בכל זאת יש בו כמה רגעים מהנים כולל 2 להיטים שנכנסו לקאנון הפופ.
S.C.U.M - Again Into Eyes
זה היה עניין של זמן עד שיצוצו להקות שמושפעות מההורורז. הבעיה היא שקשה להגדיר את ההשפעה שלהם. מראה גותי-היפסטרי ניהיליסטי? חיבה לקראוטרוק, ניו ווייב, ושוגייז? נוכחות בולטת של סינטיסייזר? כך או כך S.C.U.M הם מהמושפעים. למרות שאלבום הבכורה שלהם לא מגיע לשיאים של ההורורז, הוא בהחלט מהנה ומלא בתשוקה, סולן מלודרמטי שנשמע כמו בריאן מולוקו מפלסיבו, ובהמון סינטי. חסרה רק כתיבת שירים באמת גדולה עם איזה פזמון סוחף מדי פעם. תודה אגב לנמרוד שעודד אותי לחזור לאלבום הזה שנזנח לי בצד ההארד דיסק.
Cocteau Twins - Treasure
נזכרתי החודש עד כמה הקוקטו טווינס מיוחדים וכמה הרכבים שאני אוהב הושפעו מהם. כל מי שרוצה להבין איפה נמצאת חללית האם שהשפיעה על הסאונד של חצי מלהקות האינדי היום חייב להתוודע לקוקטו טווינס. ההפקה מיושנת בצורה וינטג'ית, הגיטרות אינטרגלקטיות, והשירה הקינקית של אליזבת' פרייז'ר מעולם לא שוחזרה ולעולם לא תשוחזר.
Ceremony - Zoo
ה-Pאנק שוב חוזר? בולשיט, הוא לעולם לא מת. יש משהו בהרכב הקליפורני הזה שעושה לי טוב. הם מחוברים לסקס פיסטולס יותר מכל הרכב Pאנק אחר שיצא לי לשמוע, ולא בצורה חקיינית, אלא דרך האש שבוערת בעצמותיהם ומשוחררת במוזיקה ובהופעות האנרגטיות.
British Theatre - EP
אושנסייז התפרקו בשנה שעברה וליבינו המדמם עדיין לא התאחה. איש איש הלך לביתו והמשיך לעשות מוזיקה. מנהיג הלהקה הדגול, Mike Vennart, חבר לגיטריטס/קלידן Gambler תחת השם British Theatre ועכשיו יצא סוף כל סוף אי פי הבכורה שלהם. זו טעימה ממש קטנה, סוג של ניסוי כלים, ולצערי זה נשמע בדיוק כמו 2/5 מהעוצמה והגדולה של אושנסייז. יש פוטנציאל, אך עד שהם יוציאו ריליס יותר מאסיבי אמשיך להתגעגע ללהקת האם. אולי עוד 10 שנים הם יתאחדו לפתע כמו At The Drive In ויחזרו להציל את היקום? אמן.
סגור לתגובות על האזנות החודש - מרץ 2012 / כללי / עידו שחם
מפעם לפעם מגיעה אלי ה-שאלה – "איך אתה מוצא מוזיקה חדשה?" כדי לענות עליה אחת ולתמיד ולעזור לכם למצוא עוד משהו טוב לשמוע, קבלו 11 דרכים לחיפוש מוזיקה חדשה. מוזיקה חדשה היא לא בהכרח משהו שיצא זה עתה, אלא כל דבר שטרם שמעתם ואולי תאהבו.
אמנים דומים/משפיעים/מושפעים.כנסו לאמ"ג, חפשו אמן שאהוב עליכם כרגע, ותקבלו טבלה יפה עם אמנים שקשורים אליו. מישהו שמבין במוזיקה ערך אותה ונותן לכם הזדמנות לצאת למסע של תגליות מוזיקליות. שימו לב שבאמן הבא תוכלו להפעיל שוב את אותו הטריק, וגם להכנס לז'אנרים שהאמן פעיל בהם.
רשימות מוזיקה חדשה.לאמ"ג יש מיילינג ליסט שבועי עם קצפת האלבומים החדשים שנכנסו למאגר שלהם. פיראטים יכולים למצוא ים של אלבומים חדשים עם הורדות ב-newalbumreleases. מי שבעניין של הייפ ילך לו ל-hypemachine לשמוע את הטראקים הכי לוהטים בבלוגוספירה בזה הרגע.
לייבלים אהובים. קחו את האלבומים האחרונים שאהבתם ותבדקו באיזה לייבלים הם יצאו. חפשו את הלייבלים בגוגל ותראו מי עוד הוציא אצלם תקליטים. תגלו אמנים שווים כל עוד לא מדובר במייג'ורים כמו גפן או BMI שבהם יוצא הכל כולל הכל. אני למשל מחובר ל-4AD, Rough Trade, Matador, ו-Warp Records.
בלוגים. כאילו דה, זה למה אתם פה נכון? תמצאו עוד בלוגי מוזיקה בעברית אצלי בבר הצידי ורשימה מלאה אצל קסטה. תתחברו לבלוגר עם טעם דומה לשלכם, תתרווחו על הספה, ותנו להמלצות לזרום. תעלו על מטוס קיברנטי ותתחברו לבלוגי מוזיקה בחו"ל כמו Quietus, Pitchfork, Stereogum. אפשר גם להשתמש בחיפוש הבלוגים של גוגל. מחפשים שם של מוזיקאי אהוב ורואים מי כתב עליו. אולי תמצאו אצלו אוצרות בפוסטים.
רדיו. כן, המכשיר הישן הזה שתופס מוזיקה מהאוויר ומשמיע אותה ברמקול. תתחברו לתוכנית נישה שמתאימה לכם ב-88FM, באחת מתחנות ה-106 כמו קול הקמפוס, רדיו הר הצופים, והרדיו הבינתחומי, ובקרוב חוזרת הקצה!. פשפשו ב-iCast ותמצאו לא מעט תכניות מוקלטות. כמובן יש שפע של תחנות אינטרנטיות בחו"ל. חפשו שם של ז'אנר ואת המילה radio או שתנסו דרך iTunes או באפליקציה כזאת או אחרת.
Soulseek. זוכרים את תוכנת שיתוף הקבצים עם הציפור הכחולה? אני מודה שלא ביקרתי שם המון זמן, אבל המכורים טוענים שזה עדיין רץ ויותר גדול וכיפי מאי פעם. חפשו משהו שאתם אוהבים ותבדקו איזה עוד מוזיקה יש למשתמש. דברו איתו ובקשו המלצות.
הופעות. פתחו את אפרכסתו-Going Out השבוע, ותדגמו אמנים שמופיעים. אם אהבתם תנו כבוד ולכו לראות אותם בהופעה, זו דרך מעולה להכיר מוזיקה של אמן חדש. כשמדובר באמנים מחו"ל, תבדקו איזה להקות חיממו אותם בטור האחרון. יש מצב שתתחברו אליהם ותגלו את הדבר הגדול הבא.
מערכות המלצה למוזיקה. יש לא מעט אתרים שמנסים להבין את הטעם שלכם או לתת לכם המלצות לפי הרשת החברתית. last.fm הוא הגדול והטוב שבהם, במיוחד אם אתם עושים סקרובלינג (=תיעוד אוטומטי למוזיקה שאתם שומעים) ומתחברים לאנשים עם טעם דומה כדי לבדוק מה הם שומעים (הנה אני). נסו גם את Tastekid, Serendip, Musicovery.
חברים. יש לכל אחד את החבר האחד הזה שמבין במוזיקה. תנו לו או לה בניימדרופינג ותקבלו בחזרה המלצות אישיות. אפשר כמובן לנצל את פייסבוק וטוויטר כדי לבקש המלצות, באחריותכם.
אקראיות. אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא, איך תגלו את הדבר הבא שימיס לכם את המוח יחמם לכם את הלב ויזיז לכם את האגן. תפתחו את הראש לדגום מוזיקה חדשה מהמקורות הנ"ל לפי החשק. תרשו לעצמכם לבדוק אמן רק בגלל שהשם שלו מסקרן אתכם או שיש לו עטיפה מגניבה לאלבום או ללא שום סיבה ניכרת. לכו עם הקישקע שלכם ותגלו ארצות מופלאות.
נ.ב. אני שמח לבשר שנהייתי פרובלוגר! חלק מהפוסטים שלי יופצו מעתה והלאה גם בעכבר אונליין (הנה הפוסט הזה). זה אומר שאמשיך לכתוב פה במאזין מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, ומדי פעם העכבר אונליין יעלו את הפוסטים אצלם במקביל. תודה לניר גורלי מהעכבר שאירגן את השת"פ המעולה הזה.
אחרי שבחנו את מה קורה לסצינת האינדי היום, אנחנו פה כדי לשאול את השאלות הבאות. מה תחזית מזג האינדי הישראלי? לאן הסצנה הולכת? איפה נראה אותה ב-14 שנה הבאות, לפני שתגיע לגיל 27 הבעייתי?
אזהרת משתמש - למרות שקראו לי על שם נביא מהתנך, אני לא מתיימר לדעת את העתיד. מדובר בהשערות ושעשוע אינטלקטואלי בלבד. הרבה מהתחזיות תלויות בכלל בתהליכים עולמיים שקטונטי מלהבין. המציאות, כרגיל, בלתי צפויה ומפתיעה כל פעם מחדש.
הסצינה תשאר. אנשים עדיין ירצו לעשות מוזיקה, להקים להקות, ולמרוד במערכת. אנשים אחרים ירצו פיסה מזה. זה גדול מהם, לא קשור לתמורה כספית, קורה כבר המון זמן, ואין שום סיבה שזה ישתנה. רק הפרצופים והתוכן יתחלפו. אלא אם כן איזשהו עתיד אורווליאני יתקיים שבו יאכילו אותנו בסמים מבוקרים ומוזיקה בידורית שהונדסה באופן מדעי להשאיר אותנו רדומים בנוחיות.
אושיות אינדי ותיקות יהפכו לנכסי צאן ברזל. אריק איינשטיין ושלום חנוך נחשבו פעם לפושטקים מרדניים. פורטיס וסחרוף נחשבו לאלטרנטיבה קיצונית. אביב גפן נחשב לנער שרוט. כל אלה נכנסו לקאנון, השפיעו על המוזיקה הישראלית, וקיבלו הכרה וכבוד על הפעולה שלהם לאורך השנים. כך אמן כמו רם אוריון או נעם רותם או יהוא ירון ימצאו עצמם לפתע בהיכל התהילה של המוזיקה הישראלית.
יוקם האינדי של האינדי. קבוצה מרדנית של מוזיקאים שתחשוב שהסצינה ממוסחרת/רדומה/משעממת מדי תקים תת סצינה משלה שתבעט לסצינה בתחת. הם יחזרו לערכים של הסצינה המוקדמת - ראשוניות, נסיוניות, פוריות, וקהילתיות. האינדי של האינדי לא ישאוף לשווק את עצמו ולהגיע לקהלי ענק. האמנים יופיעו במקומות שלא יכולים מלהכיל יותר מ-20 איש להופעה ולא יהיה להם אכפת אם תעשו להם לייק בפייסבוק או לא.
יהיו הרבה יותר פריצות מהאינדי למיינסטרים. למעשה המיינסטרים כפי שאנו מכירים אותו עלול להתמוטט עם התגברות הדמוקרטיזציה האינטרנטית. מוסדות ארכאיים כמו גלגלצ שמאכילים אותנו בכוח יחלשו ויוחלפו על ידי טכנולוגיה שתבין את הטעם שלנו יותר טוב מאיתנו. רשתות חברתיות, אינטיליגנציה מלאכותית, וגישה לכל המוזיקה שנעשתה אי פעם מכל מקום יאפשרו תחנות רדיו אישיות מושלמות. שיר של להקת שוליים שיקבל מספיק לייקים ויתאים למספיק אנשים יכנס למיינסטרים הארצי ואולי אפילו לעולמי בזמן אפס. 15 דקות תהילה והלאה לדבר הבא.
ישראל תהיה על מפת האינדי העולמית. מוחמד בא אל ההר - קיצו חזרו מטור אירופאי, הקולקטיב יצאו לטור באמריקה, ולורנה בי עברו לנסות את מזלם בלונדון. ההר בא למוחמד - יותר תיירים צעירים פוקדים את ישראל מדי קיץ ובלוגרי מוזיקה בינלאומיים הופתעו לגמרי מהסצינה ומחוסר בגמלים ברחובות. ב-14 השנים הבאות הופעות בחו"ל יהפכו להיות סטנדרט לכל הרכב אינדי ישראלי שמכבד את עצמו. עם שפע היצוא תהיה יותר מודעות, תל אביב תהיה הברלין הבאה, וקומץ מההרכבים יזכו להייפ גלובאילי ואולי אפילו הצלחה בינלאומית.
הלהקות יתמקצעו מעל ומעבר. טכנולוגיה לעשיית מוזיקה תהיה עוד יותר פשוטה והמונית. לאור אפשרות של שיטפון בשיתוף, לא תהיה לקהל סבלנות להקלטות רעועות ושואו בינוני מאמנים רציניים. להקות שלא ילמדו לשפר את האקט שלהם לרמה בינלאומית ומהר לא ישרדו במירוץ ויטבעו. תרבות ה-ADHD רק תגדל, העולם יהיה עוד יותר שטוח, וטכנולוגיות מופלאות יאפשרו לנו נוכחות מרוחקת בהופעות בעולם או במציאות מדומה מושלמת. להקות שירצו להיות שם יצטרכו לעשות לעצמן upgrade.
סך הכל, תעשיית המוזיקה העולמית עדיין נמצאת ברעידת אדמה. לא ברור מה יצא כשהיא תסתיים, ואם היא תסתיים בכלל. בגזרה המקומית, המוזיקה בארץ נמצאת במצב ביניים. יש סצינת אינדי ממוסדת, מיינסטרים משמים, ובועת הייפ מפוצצת של הפופ המזרח תיכוני. מחכה לנו עולם מוזיקלי חדש ומופלא.
אם נחשוב על זה, סצינת האינדי חוגגת 13 שנה על גלגולה הנוכחי. אפשר להחשיב את פתיחת הלייבל העצמאי Earsay בשנת 1999 יחד עם לייבלים נוספים כמו Fast Music ז"ל ו-Fact ז"ל ליריית הפתיחה. מועדונים כמו הפטיפון והג'ה פן נתנו במה, והתגברות קול הקמפוס והגעתו של קוואמי לקצה בגלגלצ נתנו זמן אוויר. אז סצינת האינדי בת 13. יש לזה כמה השלכות.
הסצינה הגיעה לגיל ההתבגרות. היתה לסצינה ילדות יפה. קומץ מוזיקאים שהקליטו אלבומי בכורה low-fi נסיוניים (למשל אלבום ב-24 שעות בלבד בפאסט מיוזיק), פלוס כת מעריצים מצומצמת של יודעי דבר שהלכו אחריהם. כתבו עליהם רק בשרת העיוור ז"ל ויותר מאוחר בכמה בלוגים ואף אמן לא שבר למיינסטרים. הזמנים הללו עברו. נגמרו שנות הקסם.
התחרות גדלה.להערכתי פועלים כיום בסצינה בין 50-100 הרכבים (אולי לאון פלדמן יאושש או יפריך?) פועלים כיום מעל ל-100 הרכבים בסצינת האינדי. הסצינה הקטנה והמלוכדת של פעם נהיתה הרבה יותר מבוזרת. יותר אמנים באינדי מתחרים היום על חדרי חזרות וספוטים במועדוני ההופעות, שלא לדבר על תשומת לב הקהל. זו תחרות קשה, ובהתחשב שבכל המדינה יש פחות אנשים מאשר בלונדון בלבד, שלא לדבר על חוסר הכבוד בארץ לתרבות אלטרנטיבית, אין מקום לכולם.
המוזיקה התרחבה. תחילת הדרך היתה קיצונית מבחינה מוזיקלית, בין הארדקור Pאנק לאלקטרוניקה נסיונית עם מעט מאוד אמנים באמצע הספקטרום. ההרגשה שלי היא שהספקטרום התהפך, שהיום יש הרבה יותר אמני אינדי במרכז הספקטרום עם מוזיקה שגם אמא שלי תוכל לשמוע מבלי לברוח. איכות ההקלטה באינדי מעולם לא היתה טובה וידידותית יותר לאוזן תודות להוזלת הסטודיו הביתי, שיפור בידע המקצועי, ורף גבוה יותר של איכות.
דור האינדי הראשון התבגר, אם נתחבר לפוסט של שלי, גם המוזיקאים וגם הקהל. חלקם פרשו מהסצינה עקב חיי משפחה, שינויים בקריירה, מיאוס, וסתם ככה כי אנשים משתנים במהלך השנים. זה אומר שיש דור חדש וצעיר של קהל ולהקות שמריצים את הסצינה. אנשים חדשים עם ערכים חדשים וקצב חיים חדש ושונה מהדור הקודם שלנו (יאפ, בן 32 בקרוב). לראיה - באינדינגב האחרון ביקרו אלפי אנשים שלא היו הפרצופים הקבועים בלבונטין ובאוגנדה.
האינדי כבר לא מחתרתי. יש לכולם גישה למוזיקה ולא רק לקהילה של יודע דבר. חלק מהקרדיט מגיע לתשתית השיווקית של מייספייס, פייסבוק, ובאנדקאמפ. החלק האחר מגיע תודות לפופולריזציה של בלוגי המוזיקה ולהתרחבות הכיסוי התקשורתי לעיתונות ולפורטלים מיינסטרימים ואפילו לגיא פינס. לצערי לרוב האמנים לא מושמעים ברדיו המסחרי, אבל חלקם כמו אסף אבידן, באלקן ביט בוקס, ודניאלה ספקטור פרצו את המחסום. פאקיט, שולחים השנה את איזבו לאירווזיון.
השאלה הגדולה היא מה עכשיו? איך יראו 14 השנים הבאות של סצינת האינדי? (קשה להגיד האם היא תהפוך לחלק ממועדון ה-27). למרות שאני מפקפק ביכולת של עתידנים לחזות את העתיד (ראה חולצת "מדענים ארורים"), זה ספורט משעשע ותרגיל כיפי בדמיון. בהעדר מישהו אחר שיעשה את זה, בואו לקרוא בעוד שבוע את תחזית מזג האינדי הישראלי.
